רצועות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

רצועות עור צרות וארוכות, העשויות מעור מעובד של בהמה טהורה, המשמשות לקשירת בתי התפילין של יד ושל ראש.הצד החיצוני והחלק של הרצועות צבוע בצבע שחור, ונקרא "הצד השחור". הצד הפנימי והמחוספס של הרצועות אינו צבוע ונקרא "הצד הלבן". השחרת הרצועות מבחוץ היא "הלכה למשה מסיני"[1]. צביעת הרצועות חייבת להעשות לשמה[2]. לכן, לפני הצביעה יש לומר: "לשם קדושת תפילין". את הצבע להשחרת הרצועות צריך לעשות מחומרים שאינם אסורים באכילה - "מן המותר בפיך"[3].רוחב הרצועות של יד ושל ראש לפי שיעור ה"חזון איש" הוא: 11 מ"מ. לפי הרב חיים נאה השיעור הוא: 10 מ"מ (בשעת הדחק 9 מ"מ)[4].

הערות שוליים[edit]

  1. . במשנה ברורה (סימן לג ס"ק יט) מובא בהקשר להשחרת הרצועות: "עיין בברוך שאמר שמשמע מדבריו דמצוה להשחירן עד שיהיו שחורות כעורב (שחור ממש)". עוד מובא במשנה ברורה (שם): "דע, דאם נתישנו ונתמעך מהן השחרות, צריך להשחירן מחדש... ובמקום הידוק הקשר מצוי מאוד להתמעך השחרות ויש להזהר בזה מאוד".
  2. . ראה במשנה ברורה (סימן לג ס"ק כד) ובביאור הלכה (שם ד"ה פסול), האם קיימת תקנה להכשיר את רצועות התפילין במקרה שנצבעו שלא לשמה.
  3. . קיים חומר בשם "שרלק" המיוצר מבעלי חיים שאינם מותרים באכילה. "שרלק" הוא חומר שמערבים אותו בצבע כי הוא מוסיף ברק ועוזר לקליטת הצבע בעור, אך הוא עצמו אינו צובע לשחור. קיימים דיונים הלכתיים האם מותר להשתמש ב"שרלק" לצבע התפילין מאחר, שכאמור, הוא טמא אך מאידך אינו צובע בעצמו.
  4. . גם כאשר בתחילה הרצועות היו רחבות כראוי, הן עלולות להקרע מעט בעיקר במקומות הקיפול, כמובא במשנה ברורה (סימן כז ס"ק מב): "צריך להזהר מאוד במקום כפל ההידוק שרגיל שהרצועה נתקמטה שם או שנפסקת, עד שלא נשאר בה כשיעור". אם מוצאים שהרצועה נקרעה מעט, יש להחליפה.