פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמו יז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שמו יז

סעיף יז[עריכה]

אשה ששאלה ואחר כך נשאת, הרי הבעל כלוקח ואין לו דין שומר; לפיכך אם הדבר השאול בהמה ומתה, הבעל פטור אף על פי שהוא משתמש בה כל ימי שאלתה, אפילו פשע, מפני שהוא כלוקחא. (ב"מ צו,ב). הגה: אבל לא מיפטר מטעם שמירה בבעלים, דהא אין החפץ שלה רק שאול בידה (ד"ע מדיוק הטור). וכן גזלן שהפקיד או השאיל דבר הנגזל, אף על פי שהיה במלאכת השואל, חייב שואל באונסין, דלא מקרי שאלה בבעלים אלא בבעל החפץ עצמו (מרדכי ר"פ הגוזל בתרא). והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון (וע"ל סי' תכ"ד ס"י). ואם הודיע את בעלה שהיא שאולה, הרי זה נכנס תחתיה. הגה: ודוקא שנשתמש בה לאחר שהודיעתו (טור ס"ך בשם הרמב"ם פ"ב דשאלה), או שקבל עליו להיות הוא השואל (שם בשם הראב"ד).

א. הרי לוקח לזמן חייב בפשיעה (סע' יח)?

סמ"ע: מדובר ששואלת הפרה למשך כל חייה או למשך כל חיי הפרה, ובכך נחשב כלוקח גמור, אך אם שאלה רק לל' יום ונישאה, אכן יהיה חייב בפשיעה.

ש"ך: יש לחלק בין לוקח לל' יום לבין בעל שהוא עקרונית לוקח גמור כל חיי האשה, ואף כשמתה יורשה למפרע. וכל זה לדעת הרמב"ם, הרמב"ן והראב"ד, אולם לפי תוס' ורא"ש גם בעל חייב בפשיעה (אדרבה מדברי ר"י כאן לגבי בעל הם למדו את הדין ללוקח לל' יום [הם חולקים על סעיף זה]).

נתיבות: מדובר גם בשאלה לל' יום. כדי להתחייב באחריות צריך לקבל עליו שמירה בפירוש אא"כ יש אומדנא דמוכח שקיבלו על דעת לשומרו. המוכר לזמן ודאי נתנו על דעת שישמרנו, אולם באשה שנישאת ולא הודיעה שהבהמה שאולה - מסתמא לא קיבל עליו אחריות, שהרי אשה חייבת בעצמה בשמירת חפצי הבעל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.