פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רסד ח

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רסד ח

סעיף ח[עריכה]

במה דברים אמורים, בשלא נתן לו. אבל אם נתן לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציאה מידו.

חובת ההצלה כשהבעלים מתרצים לשלם: רא"ש: חייב לשבור יינו כדי להציל דבש חברו. פוסק כר' ישמעאל (ב"ק קיד,ב) שזהו אחד מהתנאים שהתנה יהושע.

רי"ף: אינו חייב (ניחא לו ביין שלו). פוסק כחכמים.

רמ"א: הביא שתי הדעות. במהדורות שלנו נדפסו דברי הרא"ש כדעת השו"ע ודברי הרי"ף כדעת הרמ"א, אולם במהדורת 'פרידמן' מבואר שזו טעות והכל מדברי הרמ"א, כמו בסימן רעד.

טול דינר והעבירני: ב"ק קטז,א: מקבל רק לפי שכרו לפי ששיטה בו, ואם היה דייג והתבטל ממלאכתו, חייב לשלם לו דינר.

סמ"ע בראשונים: דוקא כשיש סיכוי שהיה מרויח דינר, אע"פ שהסיכוי רחוק.

פלפולא חריפתא,קצות: גם כשאין סיכוי. הפלפולא חריפתא דימה זאת לזה נהנה וזה חסר.

כשכבר שילם: רשב"א,שו"ע – כבר לא יכול לטעון משטה הייתי.

השבעת שדים ורפואה: תוס' ורא"ש יבמות,מרדכי ב"ק,רמ"א – חייב ליתן כפי שכרו כיוון שרגילים לתת על כך הרבה.

שדכנות: או"ז (מרדכי): כפי תנאו, כיוון שרגילים לשלם הרבה.

מהר"ם,רמ"א: שכרו בלבד. ש"ך – דוקא כשיש שכר קצוב, אך כשאין מנהג קבוע משלם כפי תנאו (הרש"ל כתב שמשלם כפי תנאו, והש"ך ביאר שאינו חלוק עם הרמ"א אלא שבמקומו של הרש"ל לא היה שכר קצוב). כשיש הפסד: כפי המבואר לעיל, לדעת הקצות במקרה שיש מעט הפסד מגלגלים עליו את הכל, ואילו לדעת הסמ"ע דוקא אם יש סיכוי שהיה מפסיד כן.

חש"ל: כפי תנאו, כיוון שלא היה אנוס (כמו בטול דינר והעבירני).

סרסור: מהריב"ל,דברי ריבות: שאני משדכנים ומקבל כפי שהתנו.

ש"ך: כשכר טרחו, כמו בשדכן.

מילי שאינם מצווה: מרדכי,רשב"א: כפי תנאו, אי אפשר לטעון משטה.

רא"ש,רמ"א: אפשר לטעון משטה (מוכח שכן דעת הרמ"א מפסיקתו לגבי שדכנות, ושדכנות אינה נחשבת מצווה). נתיבות – דוקא ביותר משתות.

כשעשו קניין: רשב"א: לא מועיל ואפשר לטעון משטה.

רא"ש: מועיל ואי אפשר לטעון משטה.

תומים: הבין שנחלקו.

נתיבות: לא נחלקו, במילי דמצווה אפשר ולא מועיל הקניין, ובמילי דרשות כיוון שהיה קניין מודה הרא"ש שמועיל ואי אפשר לטעון משטה (לדעת הרשב"א במילי דרשות גם ללא קניין אי אפשר). כל הסיבה שבמילי דרשות הוא יכול לטעון משטה, לדעת הרא"ש, היא שאמירה בלבד אינה מחייבת, ולכן אם היה קניין הוא חייב.

סיכום החריגים בהם משלם כתנאו:

1. כשיש חיסרון (גמרא ושו"ע. לסמ"ע חייב רק כפי שיכל אולי להרויח ולקצות לאו דוקא).

2. כשכבר שילם (רשב"א,שו"ע).

3. כשרגילים להרבות (מרדכי,תוס',רא"ש,רמ"א).

4. במילי דרשות (מרדכי ורשב"א, דלא כרא"ש והרמ"א).

5. כשעשו קניין (רא"ש. לפי התומים אפי' במילי דמצווה ודלא כרשב"א, ולפי הנתיבות דוקא במילי דרשות, וא"כ אין מחלוקת).

6. כשיש חיסרון (גמרא ושו"ע. לסמ"ע חייב רק כפי שיכל אולי להרויח ולקצות לאו דוקא).

7. כשנשבע.

8. כשההפרש מהמקובל פחות משתות (נתיבות).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.