פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמח ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
בד"א, כשמכר הראשון או נתן מתנה לאחרים. אבל אם מכרם לאחד מיורשיו או נתנם לו במתנה, לא עשה כלום. וכן אם נתנם מתנת שכיב מרעא, אפילו לאחרים, לא עשה כלום, שאין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה, וכשימות יקדם השני לזכות.
מכר ליורשיו: ב"ב קלג,ב: ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי, כל אימת דהות אזלא למיגזריה הוה קפיד עילוה, אקניתיה ניהליה כל שני חייו, אזל איהו אקנייה ניהליה לבנו קטן; אמר רב הונא בריה דרב יהושע: משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא? אפילו רשב"ג לא קאמר אלא לאחר, אבל לעצמו לא (יש גורסים: אבל לבנו קטן לא).
פירוש: רמב"ם,ר"ח,שו"ע: אם המקבל הראשון נותן לבנו לא עשה כלום. אחרת הנותן לא עשה כלום בשיורו, שהרי כל מה שיש לאדם הוא נותן לבניו, וא"כ ודאי לא היה בדעתו שיוכל לתת לבניו.
רשב"ם,ר"ן,טור,רמ"א ס"ז: אם הנותן אמר "ואחריך לעצמי" או "לבני", המקבל לא יכול לתת לאחרים. וכאן הרמ"א לא השיג, ומשמע שפוסק את שני הפירושים להלכה.
א. שכ"מ: ש"ך - ואם הוציא השכ"מ הדבר מתחת ידו, כגון שנתנו לשליש, מתנתו קיימת כיוון שקונה מייד (כן מוכח מהב"י בו"ס קכה).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.