פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רמד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
המתנה כגט, שאין אדם יכול למסור דברים לשליח. כיצד, אמר לשלשה: אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוהו לפלוני, אין זה כלום, ואם אמרו לאותם העדים וכתבו ונתנו למקבל, לא קנה. (וכ"ש אם חתמו הם בעצמם) (טור). וכן אם אמר לשנים: כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני, אינם יכולים לומר לסופר לכתוב, אלא הם עצמם כותבים. ויש מכשירים באומר: אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני.
מסירת דברים לשליח: גיטין כט,א: רב אמר מתנה אינה כגט, ושמואל אמר מתנה כגט. הלכה כשמואל. לפי רב הטעם שבגט השליח לא יכול למנות שליח אחר הוא משום בזיון הבעל, וטעם זה לא שייך במתנה, אולם לפי שמואל הטעם הוא שמילי לא מימסרן לשליח, וא"כ גם במתנה אין השליח עושה שליח.
↵ אִמרו: בגיטין אינם יכולים למנות שליחים בין אם אמר להם 'כתבו' (=בעצמכם) ובין אם אמר להם 'אמרו' (=לאחרים שיכתבו).
רמב"ם,רמ"ה: גם ב'כתבו' וגם ב'אמרו' הטעם הוא שמילי לא מימסרן לשליח, ולפיכך בשני המקרים גם במתנה אינם יכולים.
רמב"ן: ב'אמרו' הטעם הוא שבגט הבעל צריך למנות את העדים בפניהם, ואפילו אם הוא עצמו ממנה אותם שלא בפניהם פסול, אך אין כאן בעיה של מילי, ולפיכך במתנה יש בעיה רק ב'כתבו' ולא ב'אמרו'. מילי לא מימסרן לשליח זה דוקא כשהשליח ממנה אחר במקומו.
שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרמב"ן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.