פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רכב ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
הרי שטען על חבירו ואמר: מכרת לי, והוא אומר: לא מכרתי או מכרתי ולא נתת לי הדמים, או שטען הלוקח ואמר שנתן הדמים ועדיין לא משך, או משכתי ולא ראיתי חפץ זה, והמוכר אומר לו: הודעתיו לך, או שאמר אחד מהם: תנאי היה בינינו, והאחד אומר: לא היה תנאי כלל, בכל אלו הטענות וכיוצא בהם המוציא מחבירו עליו הראיה. לא היתה שם ראיה, נשבע הכופר, שמבקשים להוציא מידו, שבועת היסת. ואם הודה במקצת הטענה, (ישבע), או שיש עליו עד אחד, נשבע שבועת התורה כשאר הטענות כולן. הגה: יש מי שכתב האומר: שדה מכרתי ואיני יודע למי, ובא אחד ואמר: אני הלוקח, נאמןא (הגהות מיימוני פ' תשיעי מאישות).
א. הגה"מ,רמ"א: נאמן.
ע"ש,סמ"ע: אך צריך להישבע. הסמ"ע מיישב את הע"ש שאע"פ שאין נשבעים היסת על טענת ספק, שאני הכא שהוא בא להוציא, וכמו שמצאנו במחליף פרה בחמור (רכג,א) שאם אחד ברי ואחד שמא זוכה הברי אך צריך להישבע.
ט"ז: אין צריך להישבע. מוכיח כן מקידושין סג, שאם האב אינו יודע למי קידש ביתו, נאמן אדם לומר שהוא קידש, ונימק רש"י שנאמן כיון שהוא מפחד לשקר שמא יכחישנו האב. אם סברא זו מתירה אשת איש ק"ו שתועיל לממונות.
רשב"א,או"ז: אינו נאמן. ומשמע שלכך נוטה הש"ך.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.