פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצ י

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קצ י

סעיף י[עריכה]

המוכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מקצת הדמים, והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים, אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד, לא קנה הלוקח את כלו, אף על פי שקנה השטר או החזיק, חזר בו הלוקח, יד המוכר על העליונה, רצה אומר לו: הילך מעותיך, או: קנה מהקרקע כנגד המעות שנתת, ונותן לו מהזיבורית שבה, (ונותן לו כפי השער של עכשיו^א) (ר"ן פ"ק דקדושין המגיד פ"ה דמכירה ב"י בשם הרא"ש). ואם חזר המוכר, יד הלוקח על העליונה, רצה אומר לו: תן לי מעותי, או: תן לי קרקע כנגד מעותי, ונוטל מהיפה שבה (כשער שפסקו^א) (פוסקים הנ"ל). ואם לא היה יוצא ונכנס ותובע, קנה הלוקח את כולה, ואין אחד מהם יכול לחזור בו, ושאר הדמים עליו כשאר החובות. הגה: וכן אם זקף עליו הנשאר במלוה, אף על פי שיוצא ונכנס אחר הדמים, קנה. וכל זה שנתן לו מקצת הדמים בתורת פרעון, אבל לא נתן לו אלא בערבון בעלמא, אפילו לא נפיק ועייל אזוזי, לא קנה רק נגד מעותיו (הכל בטור), אלא אם פירש שיקנה נגד הכל, ושניהם יכולין לחזור בהן, ולא קנה רק מן הגרוע שבשדה נגד מעותיו (ב"י בשם תוס' והמרדכי והגהות אשירי פרק הזהב).

ב"מ עז,ב: הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז - ונתן לו מעות מהן מאתים זוז, בזמן שהמוכר חוזר בו - יד לוקח על העליונה, רצה - אומר לו תן לי מעותי, או תן לי קרקע כנגד מעותי. מהיכן מגביהו - מן העידית. ובזמן שלוקח חוזר בו - יד מוכר על העליונה, רצה - אומר לו: הילך מעותיך, רצה - אומר: הילך קרקע כנגד מעותיך. מהיכן מגביהו - מן הזיבורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו. כיצד? כותב לו... ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו שמונה מאות זוז. קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים. אמר מר: מהיכן מגביהו מן העידית. קא סלקא דעתך מעידית דנכסיו, ולא יהא אלא בעל חוב, ותנן: בעל חוב דינו בבינונית! ועוד: הא ארעא דיהיב זוזי. - אמר רבי נחמן בר יצחק: מעידית שבה, ומזיבורית שבה. רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפילו תימא מעידית דנכסיו, סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי - אוזולי מוזיל ומזבין נכסיו, והוה ליה כניזק, ותנן: הניזקין שמין להן בעידית. טעמא דכתב ליה הכי, הא לא כתב הכי - לא קני? והתניא: הנותן ערבון לחבירו ואמר לו: אם אני חוזר בי - ערבוני מחול לך, והלה אומר: אם אני חוזר בי - אכפול לך ערבונך... רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים - בזמן שאמר לו ערבוני יקון. אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז - קנה, ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים! - לא קשיא; הא - דקא עייל ונפיק אזוזי, הא - דלא קא עייל ונפיק אזוזי. דאמר רבא: האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי - לא קני, לא קא עייל ונפיק אזוזי - קני.

↵ כשנותן בתורת ערבון - קונה כנגד הערבון; כשנותן בתורת תחילת פרעון - קונה הכל, אך אם עייל ונפיק אזוזי יכולים לחזור בהם, ויד החוזר על התחתונה. ואם זוקף השאר במלווה - קונה הכל ולא יכולים לחזור בהם (גם כשעייל ונפיק אזוזי).

בתורת ערבון: רש"י,טור: גם אם אמר שיקנה את כל השדה כנגד ערבונו, אינו קונה אלא כנגד שווי הערבון. כך רש"י פירש "ערבוני יקון" ואילו תוס' פי' (בדף מח,ב) שאם יחזור בו הערבון קנוי למוכר, ואם המוכר יחזור – יחזיר לו כפליים מהערבון.

תוס',רמ"א: קונה לפי מה שהתנה. הסמ"ע והנתיבות ציינו שרש"י והטור חולקים.

בתורת פרעון:

אם החזיק: רמב"ם,רא"ש,ר"ן,שו"ע: גם אם החזיק או כתב שטר - יכולים לחזור בהם, אם עייל ונפיק אזוזי.

רשב"א: אם המוכר אמר לו להחזיק והחזיק - לא יכולים לחזור, ואם החזיק מעצמו - יכולים.

מי יכול לחזור: ראב"ד,רשב"א: המוכר. הלוקח יכול לחזור רק אם המוכר מגלה דעתו שנותן לו רשות לחזור.

רא"ש,רמב"ם,שו"ע: גם המוכר וגם הלוקח. ב"י: מסתבר כראב"ד אלא שמהרמב"ם משמע כרא"ש.

ממה יכולים לחזור: ר"ח,רא"ש,סמ"ע ברמב"ם ובטור: מהכל, גם ממה שנתן עליו דמים. רבא שאמר 'לא קני' עסק אף בשילם חלק מהדמים.

גאונים,ר"ן,ב"י ורמ"א ברמב"ם ובטור^[1]: רק ממה שלא נתן עליו דמים. רבא עסק בלא שילם כלל. לשון הרמב"ם נוטה יותר להבנת הב"י, אך הסמ"ע סובר שמכך שהרמב"ם סובר לקמן כרא"ש, ש'עידית וזיבורית' מוסב על המקרה שלוקח רוצה קרקע, א"כ מוכרח גם כאן לסבור כרא"ש. ראה לקמן.

↵ גם לפי הר"ן ודעימיה כשאחד חוזר מהשאר, השני יכול לחזור מהכל. והנפק"מ היא שלפי הר"ן כשאחד חוזר מהשאר, השני יכול להחליט אם לחזור מכל המקח ולקבל דמים או לקיים את מקצתו ע"פ השער שפסק עימו. ואילו לפי הרא"ש אם השני רוצה לקבל קרקע, הוא יקבל כשער של עכשיו, ואינו יכול לדרוש ע"פ השער שפסק עימו.

עידית וזיבורית: רא"ש,טור,נמוק"י: מעידית וזיבורית שבנכסיו. הלכה כרב אחא בריה דרב איקא.

רי"ף,רמב"ם,שו"ע: מעידית וזיבורית שבשדה שמכר. הלכה כרב נחמן בר יצחק.

↵ ר"ן,ת"ר,נמוק"י: מוסב על המקרה שהלוקח רוצה מעות (סמ"ע - כלומר, אינו רוצה להחזיק במקח ע"פ השער שפסק עימו, אך לא אכפת לו לקבל בחזרה קרקע במקום המעות), ורק אז נותן לו מהעידית, ומגבהו ע"פ שער של עכשיו, אך אם רוצה להחזיק במקח ולקבל קרקע כנגד מעותיו - דינו כדין לוקח חצי שדה שמשמנים ביניהם ונוטל כחוש, ומגבהו ע"פ השער שפסק עימו.

סמ"ע - הר"ן לשיטתו שיכולים לחזור רק ממה שלא נתן עליו דמים, לא יכל לפרש שמוסב על המקרה שהלוקח רוצה מקח, כי במקרה זה דינו כדין לוקח חצי שדה, שהרי לא היתה חזרה מהמקח הראשון.

הב"י והרמ"א בדעת הרמב"ם סוברים שאין תלות בין הדברים.

רא"ש,רמב"ם,שו"ע: מוסב על המקרה שהלוקח רוצה קרקע.

כשער של עכשיו/שפסקו: הרמ"א כתב שבמקרה שיד המוכר על העליונה נותן לו כשער של עכשיו, וכשיד הלוקח על העליונה מקבל כשער שפסקו. הסמ"ע תמה ע"כ, וכתב שלפי הר"ן שאינם יכולים לחזור מהשאר, בשני המקרים צריך לקבל כשער שפסקו, ואילו לפי הרא"ש שיכולים לחזור מהכל, בשני המקרים צריך לקבל כשער של עכשיו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]