פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנו ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קנו ב

סעיף ב[עריכה]

חנות שבחצר, יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק. אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים (משנה כ,ב), מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו (רמב"ם). הגה: וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו, אפילו לכתחלה אינן יכולין למחות (המגיד פ"י דשכנים בשם הרשב"א ורשב"ם וב"י בשם התוס' ומרדכי). ודוקא בני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם, יכולים למחות (ריב"ש סימן קצ"ו).

פתיחת עסק הגורם הפרעות לשכנים:

משנה: חנות שבחצר, יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסים ומקול היוצאים, אבל עושה כלים ויוצא ומוכר בתוך השוק. ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות.

גמרא: מ"ש רישא ומ"ש סיפא? אמר אביי סיפא אתאן לחצר אחרת. א"ל רבא אי הכי ליתני חצר אחרת מותר, אלא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן, ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך.

ברייתא: שניים שיושבים בחצר וביקש אחד מהם ליעשות רופא ואומן וגרדי ומלמד תינוקות חברו מעכב עליו... גמ': בתינוקות של בית רבן... מי שיש לו בית בחצר השותפין ה"ז לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי.

תוס',רי"ף,רמב"ן,רמ"א: רבא לא חולק על עצם הדין של אביי, ומודה שאנשי חצר אחרת אינם יכולים למחות בו. לכן בדברי הברייתא יש לגרוס "שניים שיושבים בחצר" ולא "במבוי".

רמב"ם,ר"ח,שו"ע: גורסים "מבוי". ב"י – לדעתם רבא חולק על אביי, וא"כ להלכה כל תושבי המבוי יכולים למחות על הנזק הנגרם להם מפתיחת העסק.

היזק הנכנסים והיוצאים: מפשט המשנה משמע שמדובר בנזק של רעש, אך הראשונים התקשו שלכאורה רעש הפטיש גדול יותר. הירושלמי, הרמב"ן, הרשב"א והנ"י כתבו שהכוונה לנזק של ריבוי הדרך אך רעש אכן אינו נחשב נזק. והסמ"ע חילק באופן אחר וכתב שעל קול היוצא מביתו אין השכנים יכולים למחות, אמנם קול הנכנסים והיוצאים מגיע מהחצר המשותפת ולפיכך יכולים למחות. הנתיבות מעיר שטעם זה טוב רק לשיטת הרמ"א לקמן שבקול הפטיש אפילו לכתחילה אינם יכולים למחות. הרלב"ח חילק שאמנם יתכן שקול הפטיש מציק יותר מריבוי הנכנסים, אך בכ"ז א"א למחות משום שאינם יכולים להפסיק פרנסתו אפילו בהיזק המטריד מאוד, משא"כ לגבי המכירה שיכול לעשותה בשוק, ולכן אינם צריכים לסבול אפילו היזק קטן[1]. עוד הם כתבו, שנזק זה קשה כקוטרא ובית הכסא ולפיכך יכולים למחות בו אפילו אם החזיק. גם הרמב"ם הסכים לכך, וכן פסק השו"ע. והש"ך ציין שלפי ההגה"א מהני חזקה.

ביום: חת"ס: פשוט שהוי נזק גם ביום כיוון שאין לו מנוח מחמת בלבול הקול, ושינה לאו דוקא.

רעש: רמב"ן,רשב"א,רמ"א: אינו נזק כלל, ואפילו לכתחילה אינם יכולים למחות בו. לפי הסמ"ע לעיל מדובר דוקא ברעש המגיע מתוך ביתו, ולא מהחצר המשותפת.

רמב"ם,שו"ע: לכתחילה יכולים למחות, אלא שאם החזיק שוב אינם יכולים למחות. סמ"ע – אי"צ חזקת ג"ש אלא כל שניכר שעשה מלאכתו ושמע ולא מיחה בו.

א. מכירת בית לרופא: הטור חולק על המרדכי, וסובר שגם למכור אסור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. אירע מקרה שאחד מיחה בשכנו שלא ימכור יי"ש בביתו, והיה שכיח אז לעשות כן, וחשש הרב שזה יעורר רבים למחות בשכניהם, ופנה לחת"ס, והחת"ס סמך על סברת הרלב"ח כדי למנוע מחאה (לא היו נוהגים למכור יי"ש בשוק, וא"כ היה בכך פגיעה בפרנסתו).