פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קלב ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
שנים שערבו לאחד, כשיבא המלוה ליפרע מהערב יפרע מאיזה מהם שירצה, ואם לא היה לאחד מהם כדי החוב, חוזר ותובע מהשני שאר החוב (רמב"ם,רשב"א). ויש חולקים ואומרים שאם יכול להפרע משניהם, לא יפרע מאחד מהם הכל, אלא גובה מזה מחצה ומזה מחצה, אלא א"כ אין לאחד מהם, שאז גובה מהשני הכל. ואם אמר: ממי שארצה אפרע, יפרע מאיזה מהם שירצה (ראב"ד,רמב"ן).
שניים שערבו: רמב"ם,רשב"א: יכול לגבות תחילה ממי שרוצה. כיוון שיש כאן רק מלווה אחת, הערבות עליה אינה חלה לחצאין, ולכן דין זה שונה משניים שלוו, ששם ההלוואה מתחלקת לשניהם (עז,א). המ"מ הביא ראיה לשיטתם מב"ב קז,א "שלושה אחים שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם וכו'". נכסים הריהם כערבים, ובכל זאת רואים כאן שיכול לגבות מאחד מהם. יש שדחו שמדובר בעשאה אפותיקי או שאין לשאר האחים בינונית[1]. וכמותם פסק השו"ע (קז,ז; קעה,ד), ונראה שמחלק בין גבייה מקרקעות לערבים, ולשיטתו אין זה המקור לרמב"ם כדברי המ"מ.
ראב"ד,רמב"ן: צריך לגבות משניהם, אא"כ אין לאחד מהם.
שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כראב"ד.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וכמותם פסק השו"ע בסי' קז,ז. ונראה שמחלק בין גבייה מקרקעות לערבים, ולדעתו אין זה המקור לרמב"ם כדעת המ"מ.