פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכג טו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכג טו

סעיף טו[עריכה]

ואשר לא טוב עשה בעמיו (יחזקאל יח, יח), זה הבא בהרשאה (שבועות לא,א). בד"א, כשהנתבע והתובע בעיר אחת. אבל אם הנתבע בעיר אחת והתובע בעיר אחרת, הרי זה עושה מצוה (ראב"ד). הגה: וי"א דאין חילוק בין אם היה עמו בעיר או לא, אלא שכל זמן שהמורשה הוא אלם ובעל טענות, מתעבר על ריב לא לו, (משלי כו, יז); אבל אם עושה כדי להציל עשוק מעושקו, מצוה קעביד (ב"י בשם תוספות). י"א דאין אדם יכול לעשות מורשה שלא בפניו, דאין חבין לאדם שלא מדעתו, והרי כתיב ואשר לא טוב עשה בעמיו (יחזקאל יח, יח); ולכן אפילו אם נתרצה אחר כך בדבר, אינו כלום (מרדכי פרק מרובה).

מורשה אלם: תוס': דברי הגמ' שנקרא "לא טוב" הם דוקא כשהוא אלם ובעל טענות ומתעבר על ריב לא לו. וכן פסק הרמ"א.

רמ"א: כוונתו שהמורשה אלם, ולשיטתו אין חילוק בין היה עימו בעיר ללא, כפי שחילק הראב"ד.

ב"י,ש"ך: התוס' והראב"ד לא נחלקו, אלא כל שהלווה לא יכול להוציא ממנו זוהי מצווה, אחרת זה לא טוב. הש"ך מסביר שכוונת התוס' שהלווה אלם, כלומר שהמלווה יכול להוציא מידו אלא שמעדיף לשלוח את המורשה בגלל שהלווה אלם, וזה לא טוב, אך במקרה שיש טורח עבור המרשה ולא עבור המורשה זוהי מצווה^[1].

הרשאת אדם שלא בפניו: מרדכי,רמ"א: אי אפשר משום שאין חבין לאדם שלא בפניו, ולכן אפילו אם נתרצה אח"כ זה לא מועיל.

סמ"ע: אפילו במקרה שעושה מצווה. הסמ"ע תמה על הרמ"א, הרי לפי ר"י שרק באלם זה לא טוב, בשאר המקרים זוהי זכות. וענה, שבגלל שבד"כ אנשים לא מתרצים להיות מורשים ולהתעבר על ריב לא להם, ולפעמים קוראים עליהם "אשר לא טוב עשה", איננו אומרים שזו זכות גם במקרה שעושה מצווה.

ש"ך: דוקא באלם, אך במקרה שעושה מצווה אפשר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]