פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכג א

סעיף א[עריכה]

מדינא דגמרא אין כותבין הרשאה אלא לתבוע פקדונו שביד חבירו ולא כפר לו. ואם היה פקדון של מעות, צריך להקנות לו אגב קרקע. וכן יכול להרשות לתבוע קרקע, אפילו כפר בו. וכן מלוה בשטר, אפילו כפר בה, שכשם שיכול להקנות השטר ושעבודו בכתיבה ומסירה, כך יכול להרשות עליו ולמסור השטר בידו כדי שיגבהו. וצריך לכתוב לו: קנה לך איהו וכל שעבודיה דאית ביה. אבל אין כותבין הרשאה על פקדון שביד חבירו שכפר בו. וכן אין כותבין הרשאה על מלוה שבעל פה; אבל הגאונים תקנו שכותבין הרשאה אף על המלוה, בין בשטר בין בעידי קנין, אף על פי שכפר בה בבית דין, כדי שלא יטול כל אחד ממון חבירו וילך לו למדינה אחרת. אבל על מלוה על פה שכפר, לא תקנו שיכתבו הרשאה (רמב"ם). (ומכל מקום לא גרע משליח שעשאו בעדים, שנתבאר בסימן קכ"ב) (בית יוסף וטור ס"ד בשם הרמב"ם ורא"ש פ' מרובה ע"ל סי' קכ"ב ס"ס ד'). ויש אומרים שעל הכל כותבין, לא שנא פקדון וגזל, לא שנא מלוה בשטר ובעל פה, ואף על גב דכפריה (ר"ת,רא"ש). (וכן נוהגין מרדכי וב"י).

ב"ק ע,א: אמרי נהרדעי: לא כתבינן אורכתא אמטלטלי. אמר רב אשי לאמימר: מאי טעמא? אמר ליה: משום דרבי יוחנן, דא"ר יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהם אינן יכולין להקדיש, זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו. איכא דאמרי, אמרי נהרדעי: לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה. טעמא דכפריה, דמיחזי כשיקרא, אבל לא כפריה - כתבינן. ואמרי נהרדעי: אורכתא דלא כתיב ביה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך - לית ביה מששא. מ"ט? משום דא"ל האיך: לאו בעל דברים דידי את. אמר אביי: ואי כתיב ביה למחצה לשליש ולרביע, מיגו דמשתעי דינא אפלגא משתעי דינא אכולה. אמר אמימר: אי תפס לא מפקינן מיניה. רב אשי אמר: כיון דכתביה ליה כל דמתעני מן דינא קבילית עלי, שליח שויה. ואיכא דאמר: שותפא שויה. למאי נפקא מינה? למיתפס פלגא. והלכתא: שליח שויה.

רי"ף,רמב"ם: הלכה כאיכא דאמרי, שאין כותבים על מיטלטלי דכפריה, משום דמיחזי כשיקרא^[1].

רמב"ם: ולגבי מלווה ע"פ אין כותבים אפילו כשלא כפר משום שא"א לעשות קנין על מלווה. אמנם הגאונים תיקנו שהרשאה מועילה בפקדון שכפר בו. כמו כן הם תיקנו שתועיל במלווה, כדי שלא ילוו אנשים ויברחו למדינת הים, אולם אין לכך ממש תוקף של הרשאה שאפשר לכוף בה את הנתבע, אלא זה מועיל רק כדי לאיים. לגבי מלווה, הם תיקנו זאת במלווה ע"פ שלא כפר בו ובמלווה בשטר^[2] אף אם כפר בו. הב"י תמה מדוע לא תיקנו גם במלווה ע"פ שכפר בו, והב"ח יישב שאין לחשוש למקרה זה משום שאסור להלוות ללא שטר או עדי קנין. לגבי מיחזי כשיקרא, הש"ך מיישב שאע"פ שקי"ל שלא חיישינן, זה דוקא בהקדמת דבר שיקרה בעתיד, אך בדבר שישאר שקרי גם בעתיד חוששים.

ר"ת,רא"ש: קיי"ל בכתובות פה,א שלא חיישינן למיחזי כשיקרא, ולכן להלכה מעיקר הדין ניתן לכתוב הרשאה אף על פקדון שכפר בו. כמו כן ניתן לכתוב גם על מלווה (אפי' ע"פ שכפר בו), ואע"פ שא"א לעשות קנין על מלווה, הרשאה אינה קנין גמור, אלא שליחות כפי שמבואר במסקנת הסוגיא, ורק עשאוה חז"ל כאילו הקנה לו את הממון. הרא"ש גורס בב"ק קד,ב שר' אבא הוה מסיק זוזי, ורבא אמר לו להקנותם באגב, משמע שבהרשאה אפשר להקנות הלוואה באגב.

שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרא"ש.

רמ"א: כרא"ש.

דיני ממונות^[3]: המנהג לכתוב אף על מלווה ע"פ שכופר בו, והצדק ומשפט העלה שאף השו"ע ס"ל כרמב"ם רק לענין התקנה אך לדינא סובר שהוא הדין במלווה שכופר בו כיוון שכן המנהג (כמבואר בב"י, בסמ"ע ובש"ך), ולכן אפילו אי אפשר לומר קים לי כרמב"ם.

עיין סיכום כללי בנושא מיחזי כשיקרא בסי' מו,כד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]