פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צ א

סעיף א[עריכה]

הנגזל, כיצד, ראוהו עדים שנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו שלא ברשות, ולא היה (לו) כלום תחת כנפיו, וכשיוצא ראוהו שהיו כלים^א תחת כנפיו, ואינם יודעים מה הם, ובעל הבית תובע: תן לי כך וכך שגזלתני, בין אם יאמר: כן נכנסתי למשכנך אבל לא נטלתי כלום והכלים שהוצאתי תחת כנפי שלי הם, בין אם יאמר: מעולם לא נכנסתי לביתך ליטול ממך כלום^ב, בין אם יאמר: לא נטלתי אלא כלי זה, ובעה"ב אומר: נטלת עוד אחרים, אפילו העדים מכירים קצת הכלים, ובעל הבית טוען שהטמין יותר ממה שראו העדים, בכל אלו בעה"ב נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כל מה שיטעון^ג, והוא שיטעננו דברים שהוא אמוד בהם או שהוא אמוד שמפקידים אצלו אותם דברים שטען^ד, ויהיו אותן דברים שטען דברים שאיפשר שינטל תחת הכנפים (רמב"ם ע"פ שבועות מו). הגה: וי"א דבעינן נמי שטוען מידי דאורחיה לאנוחי במקום שנכנס לשם^ה (טור בשם הרמ"ה); והכי מסתברא. ואם טענו דברים שאינו אמוד בהם, או דברים שאינם ניטלים תחת הכנפים, יש מי שאומר שהנתבע נשבע היסת, ונפטר (ר' האי). ויש מי שאומר שאינו נשבע, אלא מחרימים על מי שכופר ממון חבירו ואינו משלם לו^ו (ר' ישעיה).

משנה: נגזל כיצד? היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות, הוא אומר: כליי נטלת, והוא אומר: לא נטלתי - הוא נשבע ונוטל.

גמרא: ודלמא לא משכנו!... עביד איניש דגזים ולא עביד, אימא: ומשכנו. וליחזי מאי משכנו! אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו.

הרמב"ם והטור כתבו שזהו קנס, וביאר הש"ך שנפק"מ אם מת הגזלן, שאין בנו חייב. ובשכיר אין זה קנס, ולכן נפסק לעיל פט,ב שגם הבן חייב.

לדעת הראב"ד מדובר במשנה דוקא כשנודע שבאמת לא היה חייב לו, אחרת אינו נקרא גזלן, ולדעת הרמב"ם מדובר גם כשהיה חייב לו – גם החוטף משכון מיד חברו נקרא גזלן, וכן נפסק בשו"ע בסי' שנט.

א. ראו כלים: הסמ"ע והש"ך דייקו מהתוס' ומהרא"ש שמדובר דוקא כשראו שהיה כלים אלא שלא ראו אלו כלים וכמה, אחרת יתכן שהיה שם אבנים וצרורות. ומפשט רש"י משמע שחולק אמנם הש"ך כתב שלדעתו זוהי גם כוונת רש"י^[1].

דין הכלים שנראו: רי"ף,רמב"ם,ש"ך: נחשב גזלן ועליו להשיבם ללא כל שבועה.

ר' האי: אינו נחשב גזלן, ושכנגדו צריך להישבע גם עליהם כדי לנוטלם. כן מוכח משיטתו כאן שאם שכנגדו אינו אמוד אפשר להשביע את הנתבע היסת, וכן מוכח מדבריו שהובאו בטור לגבי המקרה של רב יהודה (סע' יא), שלדבריו גם שם צריך התובע להישבע כדי ליטול, כמו במשנה, למרות ששם ראו את הכלים. יש לשאול מה החילוק מנסכא, ששם מבורר שאם יש עדים על החטיפה צריך להחזיר, ונראה לחלק שכאן לא ראו מעשה של חטיפה, אלא ראו שנכנס לבית חברו, וחברו שם, ויצא עם כלים, ויתכן שקנאם וכד', ולכן אינו בחזקת גזלן (הרב פז).

ב. מעולם לא נכנסתי: השו"ע לשיטתו שפסק בסע' הבא כרמב"ם, שאינו נחשב כמכחיש העדים ונפסל משבועה, משום שמידי דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה (ש"ך).

ג. המקרה שבמשנה הוא באומר שנכנס למשכן חברו שלא ברשות וראוהו יוצא בכלים תחת בגדיו וטען שאלו כליו. לאחר מכן רב יהודה בגמרא מביא מקרה אחר, שראו אדם שיצא מבית חברו עם כליו תחת בגדיו, וטען שקנאם כעת. ופוסק שאינו נאמן אם יש שתי רעותות בחזקתו – א. אלו כלים שאינם עשויים להטמין וכן הוא אדם שאינו עשוי להטמין. ב. זהו בעה"ב שאינו עשוי למכור כליו^[2]. יש לברר מה היחס בין המקרים: הסמ"ע סובר שהחילוק הוא בין הטוען שאלו כליו, שאינו נאמן אף ללא הרעותות כיוון שיש כנגדו חזקת מה שתחת יד אדם שלו, לבין הטוען שקנאם כעת שרק בצירוף הרעותות אינו נאמן. והש"ך סובר שהחילוק לפי הרמב"ם והשו"ע הוא בין הנכנס למשכן שאינו נאמן אף ללא הרעותות לבין נכנס סתם שרק בצירוף הרעותות אינו נאמן (נ"ל שבדעת הטור, הש"ך מבאר שאין כלל חילוק ולעולם רק בצירוף הרעותות אינו נאמן). ממחל' זו נובעות שתי נפקותות: 1. האם גם במקרה של המשנה, שטוען שאלו כליו, תיקנו שבעה"ב ישבע ויטול רק כשיש את הרעותות או לא. 2. אם נאמן לטעון קניתי (המקרה שבגמ'- כשאין רעותות) גם כשאמר בתחילה שנכנס ע"מ למשכנו שלא ברשות.

ישנו דין נוסף המבדיל בין שני המקרים, שבמקרה שבגמ' אין התובע נאמן בטענת גנובים ואילו במקרה שבמשנה נאמן. הש"ך כתב שגם הבדל זה נובע מכך שבמשנה אמר שנכנס למשכן שלא ברשות, ובכך (בצירוף יציאתו עם כלים תחת כנפיו) איבד את חזקת "אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן". נראה שבכך גם הסמ"ע יודה.

טענת שלי לקחתי כשאין את שתי הרעותות (כגון בעשויים להטמין):

סמ"ע: אינו נאמן, ואפי' כשלא נכנס למשכנו. הטור והשו"ע סתמו בסעיפנו שבעה"ב נשבע ונוטל, ולא כתבו שלפעמים הגזלן נאמן, למרות שהטור כתב לקמן שאין חילוק בין נכנס למשכנו ללא. לכן צריך לומר שהחילוק הוא בין טענת קניתי לטענת שלי לקחתי, שבשלי לקחתי אינו נאמן אף כשאין את הרעותות, והטעם הוא שטענה זו היא נגד חזקת מה שתחת יד אדם שלו.

ש"ך: לדעת הטור נאמן, ומה שסתם פה זה בגלל שסמך על דבריו לקמן, וכשלא נכנס למשכנו גם לדעת הרמב"ם והשו"ע נאמן, אלא שכאן מדובר בנכנס למשכנו, שבכך אינו נאמן לדעתם אפילו בטענת קניתי.

טענת קניתי כשנכנס למשכנו (ואין את הרעותות):

טור: אין חילוק בין נכנס למשכנו ללא, ולכן אם אין את הרעותות נאמן. מהסמ"ע משמע שכן גם דעת השו"ע.

רמב"ם,ש"ך בשו"ע: יש חילוק. כשנכנס למשכנו אינו יכול לטעון קניתי. כ"ש שאינו נאמן לטעון שלי לקחתי או בחובי נטלתי כיוון שאין לו מיגו. כאמור לעיל, הש"ך סובר שכן דעת השו"ע, ולכן סתם בסעיפנו ולא כתב שיש מקרה שבו הגזלן נאמן.

ד. אמוד שמפקידים אצלו: דוקא כשטוען בעה"ב שהפקידו אצלו. הסמ"ע כתב שאינו נאמן לומר ששלו הם במיגו דמופקדים הם, כיוון שזהו מיגו להוציא, והש"ך כתב שזהו מיגו במקום עדים. והרש"ל אף כתב שאם טוען שהם מופקדים, בי"ד מבררים זאת אצל המפקיד.

ה. מידי דאורחיה: ירושלמי: משנתנו עוסקת דוקא בנכנס לביתו, אך בנכנס לחצרו אינו נשבע ונוטל.

רמ"ה: הבבלי לא חילק, וכדי ליישבם יחד יש לומר שלא מיעטנו חצר לגמרי, אלא שצריך שיהיה ידוע שהחפץ היה שם באותה שעה, ובבית אין צורך בידיעה מפורשת משום שכל מה שיש לאדם הוא שם בביתו, אולם בחצר צריך ידיעה מפורשת או שיהיה חפץ שדרכו להיות שם.

ו. לדעת ר' ישעיה הוא חשוד על השבועה ולכן א"א להשביעו, ולפי ר' האי אינו נפסל כיוון שהעדים לא ראו מה היה תחת כנפיו, ויתכן שהיה שם רק צרורות וחול. הש"ך כתב שנראה שהרמב"ם והרי"ף סברו שאינו נאמן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]