פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צז ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
אם בא למשכנו שלא בשעת הלואתו, לא ימשכננו הוא בעצמו, שאם משכנו הוא בעצמו עובר בלאו. (ועיין לעיל סימן ד'). אלא בית דין ישלחו לו שלוחם; ואף שלוחם לא יכנס לביתו למשכנו. הגה: ואפילו אם ביקש המלוה ליכנס לבית הלוה ולכתוב כל מה שבביתו, אין בית דין נזקקין לו ליכנס לביתו כללא (ב"י סימן צ"ט בשם הרשב"א), אלא אם ימצא לו דבר בחוץ, יקחנו. ויש לשליח בית דין ליקח המשכון מיד הלוה, בזרוע, ונותנו למלוה (ב"מ קיג,א). ואפילו בחוץ, לא ימשכננו שלא בשעת הלואה דבר שעושים בו אוכל נפש, כמו רחים ורכב של יד שהם מטלטלים, אבל בתי רחים של מים הרי הם כקרקע, ולא שייך ביה משכון, אלא גוביינא כשאר קרקעות, שאין בית דין ממשכנין ליקח קרקע למשכון. ומכל מקום אם המלוה עצמו נכנס לבית הרחים ונטל רחים העליונה או הברזל והסובב והגלגלים, כבר נעשו מטלטלים, ויש להם דין כלי אוכל נפש ומחזיר אותם בשעת מלאכה (בעה"ת בשם רמב"ן).
החזרת כלי שנטל באיסור: בסעיפנו לגבי אוכל נפש השו"ע הביא את דברי הרמב"ן שצריך להחזיר רק בשעת מלאכה, אמנם בסע' ח לגבי אוכל נפש וכן בסע' יד לגבי החובל אלמנה כתב שעליו להחזיר בע"כ ומשמע שצריך להחזיר לגמרי, וכן בסע' יב לגבי אוכל נפש כתב שעליו להחזיר, ומשמע לגמרי (אמנם שם לא כתב "בעל-כרחו"). הגר"א בב"מ קיג,א ציין זאת כסתירה, וכתב שבסע' ו הביא דעת הרמב"ן ואילו בסע' יב את דברי הרמב"ם, וכתב הגר"א שהעיקר כרמב"ם ולגבי הגובה בעצמו (כלים שאינם אוכל נפש) מודים שאי"צ להחזיר למרות שעבר איסור, כמבואר בשו"ע (ראה גר"א) וברמ"א בסע' יב. אולם הסמ"ע כתב שמוכח מתמורה ו,א שלגבי משכון שנלקח באיסור אי עביד מהני, ולכן צריך להחזיר רק בשעת הצורך (שעת מלאכה), וכתב שכן גם דעת הרמב"ם והשו"ע, ובכל המקומות שכתבו שצריך להחזיר, כוונתם שצריך להחזיר בשעת הצורך.
א. להיכנס כדי לכתוב: הגר"א ציין שהמקור לאסור זאת הוא מהנאמר "בחוץ תעמוד".
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.