פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פט ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פט ה

סעיף ה[עריכה]

הנותן טליתו לאומן, אומן אומר: ב' קצצת לי, והלה אומר: לא קצצתי אלא אחד, אם הטלית ביד האומן, והוא בענין שיכול לטעון: לקוחה היא בידי, הרי האומן נשבע בנקיטת חפץ, ונוטל^א. ויכול לטעון שקצץ בשכרו עד כדי דמיה. ואם אין הטלית בידו, או שאינו יכול לטעון: לקוחה היא בידי, המוציא מחבירו עליו הראיה (ברייתא מו,א); ואם לא הביא ראיה, נשבע בעל הבית בנקיטת חפץ^ב (גמ' שם).

א. המוציא במיגו: גאונים,רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: כל המוציא ממון מתחת יד אחר, אע"פ שיש לו מיגו, נשבע בנק"ח.

ר' אפרים: אינו צריך להישבע.

אומן המוציא במיגו: ברייתא: הנותן טליתו לאומן, אומן אומר קצצת לי שתים, והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת, כל זמן שטלית ביד אומן - על בעה"ב להביא ראיה, נתנה לו: בזמנו - נשבע ונוטל, עבר זמנו - המע"ה.

קשה – משמע שכשהטלית ביד אומן זוכה בלא שבועה^[1], והרי קי"ל שהמוציא צריך להישבע, אף שיש לו מיגו.

רמב"ן: כלי אומן עדיף ממשכון אפי' למ"ד שאין אומן קונה בשבח כלי, לפי שתופסו על שכרו והאמינו בכך והריהו כטוען על גוף הכלי, שקונהו עד שיקבל שכרו. הש"ך כתב שלא הבין דבריו, איזה חילוק יש בין משכון לכלי אומן, הרי גם במשכון תופסו על שכרו והאמינו בכך.

ר"ן: בין במשכון ובין בכלי אומן - אכן אם ירצה דוקא את שכרו יצטרך להישבע, אולם פה מדובר שאומר שיחזיק בכלי במקום הפרעון, ובכך אינו נחשב מוציא ופטור משבועה.

ש"ך: כל הנשבעים ונוטלים (אף ללא מיגו) אם יש להם מיגו, מוציאים ללא שבועה. רואים שלדעת הברייתא טענת האומן עדיפה (גם במחלוקת בקציצה), שהרי בזמנו נשבע ונוטל במקרה שהחזיר הכלי אע"פ שבעה"ב הוא המוחזק, וא"כ י"ל שבגלל שטענתו עדיפה גם אינו צריך להישבע כשיש לו מיגו (כלומר, כשלא החזיר), אך למסקנה מעמידים הברייתא כר' יהודה, ולדעת חכמים אין טענתו עדיפה (במחלוקת בקציצה) ואינו נשבע ונוטל כשהחזיר הכלי, וא"כ כשלא החזיר ויש לו מיגו צריך עכ"פ להישבע. נמצא להלכה, שכל הנשבעים ונוטלים (אף ללא מיגו) אם יש להם מיגו, מוציאים ללא שבועה, ובמחל' בקציצה (שאינו נשבע ונוטל ללא המיגו) צריך להישבע.

להלכה: רמב"ם,שו"ע: כתבו גם לגבי אומן שצריך להישבע. כיצד יתיישבו עם הברייתא? הש"ך הסבירם ע"פ תירוצו, שכן לתירוצו יוצא שגם אומן צריך להישבע, ולפי"ז הנשבעים ונוטלים שיש להם מיגו, מוציאים ללא שבועה. בפשטות, אפשר להסבירם גם כר"ן.

ב. שבועת שכיר באומן: ר"י מיגש,שו"ע: גם לאומן תקנו שבועת הנוטלים כשכיר, שאם תובע בזמנו נשבע ונוטל, וכשנחלקים על הקציצה נשבע בעה"ב בנק"ח.

רמב"ם: לאומן לא תקנו. ב"י – הקלו דוקא בשכיר לפי שאין לו לאכול אלא ממה שהרויח באותו היום.

לפי הרי"ף והש"ך בסעיף הקודם, במחלוקת על הקציצה אפי' בשכיר אין בעה"ב נשבע בנק"ח, כ"ש באומן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]