פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פט ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פט ג

סעיף ג[עריכה]

במה דברים אמורים, כשיש עדים ששכרו ושעשה עמו מלאכה. אבל אם לא היו שם שני עדים, מתוך שיכול לומר לא שכרתיך, נאמן לומר: שכרתיך ונתתי לך שכרך, וישבע בעל הבית היסת (שבועות מה,ב) (רמב"ם מביאו הטור). ואם הודה מקצת, ישבע שבועת התורה^א (רמב"ם). הגה: וי"א דאפילו כופר כולו ושכרו בעד אחד, בעל הבית ישבע שבועה דאורייתא^ב (טור והרמ"ה). וכן אם תבעו אחר זמנו, אע"פ ששכרו בעדים, המוציא מחבירו עליו הראיה; ואם לא הביא ראיה, ישבע בעל הבית היסת (משנה בב"מ קיא,א). וכמה הוא זמנו, שכיר יום כל הלילה שלאחריו; ושכיר לילה, כל היום שלאחריו^ג. הביא ראיה שתבעו כל זמנו, הרי זה נשבע ונוטל כל אותו יום של תביעה^ד (שם קיג,א). כיצד, היה עושה עמו ביום שני עד הערב, זמנו כל ליל שלישי, וביום שלישי אינו נשבע ונוטל; ואם הביא עדים שהיה תובע כל ליל שלישי, הרי זה נשבע ונוטל כל יום שלישי, אבל מליל רביעי ואילך, המוציא מחבירו עליו הראיה (שם ברמב"ם ומביאו הטור). וכן אם הביא עדים שהיה תובע והולך עד יום חמישי, הרי זה נשבע ונוטל כל יום חמישי (רמב"ם).

א. הודה במקצת: ר"י: השכיר נשבע ונוטל. כאן אין לו מיגו שיכל לומר שכלל לא שכרו, כמו שלמו"ב אין מיגו משום שאינו מעיז לכפור הכל, וא"כ חזרה התקנה שהשכיר נשבע ונוטל.

רמב"ם,שו"ע: בעה"ב נשבע ונפטר. אמנם בד"כ אין זה מיגו טוב, אך כאן כיוון שיש לו מיגו כלשהו, לא תיקנו לשכיר שיוכל להישבע וליטול.

ב. יש ע"א ששכרו: רמ"ה,טור,רמ"א: בעה"ב נשבע שבועה כעין דאורייתא ונפטר. אם נשבע יש לו מיגו שיכל לכפור העד ולהישבע כנגדו^[1], אך כל עוד לא נשבע יכול השכיר להישבע וליטול כפי שתקנו לשכיר.

רמב"ם: בעה"ב נשבע היסת ונפטר. התקנה שהשכיר יכול להישבע וליטול נאמרה רק כשיש שני עדים ששכרו, ואין לנו להרחיבה.

ג. שכיר שעות שסיים באמצע הלילה: נחלקו בכך בב"מ קיא, לדעת רב גובה עד סוף הלילה, ולדעת שמואל גובה גם כל היום משום שהיום הולך אחר הלילה, והלכה כרב כיוון שקי"ל כוותיה באיסורי (בל תלין), וכתב הש"ך שגם לעניננו שהוא ענין ממוני פוסקים כן, כיוון ששורש המחל' הוא באיסורים, אע"פ שיש לכך השלכה גם לממונות^[2].

ד. כשתבעו בזמנו: רש"י: נאמן יום נוסף לאחר זמנו (ואם תבע גם ביום זה, לא נוסף לו עוד יום).

רמב"ם ע"פ ר"ן וב"י,שו"ע: נאמן לעולם עונה נוספת אחר תביעתו (אם תבעו כל עונה במשך ארבעה ימים, נאמן עדיין בעונה הראשונה של היום החמישי).

רמב"ם ע"פ סמ"ע: נאמן זמן נוסף כפי משך הזמן שתבע. אם תבע כל עונה במשך יומיים, נאמן יומיים נוספים. אמנם אם תבע ופסק עד שעבר הזמן הנוסף, ואח"כ חזר ותבע (ובעה"ב הודה שטרם פרע), לא מוסיפים לו זמן כמשך הזמן שעבר מהיום הראשון עד כה, אלא מונים רק את משך התביעה שהיתה מאז שחזר לתבוע שנית.

הסמ"ע מבאר ע"פ הרא"ש שמדובר שתבעו בסוף זמנו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]