פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פז יא

סעיף יא[עריכה]

ועוד יש ביניהם, שבועה דאורייתא אם הפכה על שכנגדו ואמר ליה: השבע וטול, אין שומעין לו, אם אין הלה רוצה^א, וכן הנשבעים ונוטלים אף על פי שהוא מדבריהם, אינו יכול להפכה על שכנגדו שלא מדעת הנתבע, וכן שבועת השותפים וכיוצא בה שבאות על הספק, אין מהפכין, שהרי זה טוענו ספק. ומיהו יש מי שאומר דאי טעין: לישתבע לי דחשיד לי בכך, הדין עמו^ב (רמ"ה). הגה: מיהו יכול התובע לומר: איני חפץ ממך רק שבועת היסת, ולא שבועת השותפין, כדי שלא יהפך עליו רק שבועת היסת^ג (פסקי מהרא"י סי' ל"ב) (ובדרך שיתבאר סעיף י"ב). אבל אם הוא מהנשבעים ונפטרים, דהיינו שבועת היסת, יכול להפכה על שכנגדו; נמצא דאין שבועה מתהפכת אלא של היסת בלבד (שבועות מא,א). ואף היסת אין מהפכים, אלא כשאין בה גלגול אצל הנתבע; אבל אם יש בה גלגול, אין מהפכים^ד (רי"ף).

היפוך שבועה: גמ': מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן? איכא בינייהו: מיפך שבועה, בדאורייתא לא מפכינן שבועה, בדרבנן מפכינן. ולמר בר רב אשי דאמר: בדאורייתא נמי מפכינן שבועה, מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן? איכא בינייהו: מיחת לנכסיה.

ר' גרשום,ר' האי: הלכה כמר בר רב אשי שאף בדאורייתא מהפכים.

ר"ח,רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: אין הלכה כמותו, ורק בדרבנן מהפכים.

ר"י מקורביל,ב"ח: יש לעשות פשרה ביניהם.

שבועות הנוטלין: רש"י,תוס'^[1]: אף בשבועות הנוטלין מהפכים.

ר"ן: כוונת רש"י דוקא לאלו שמדאורייתא היה להם ליטול בלי שבועה (פוגם שטרו, נכסי יתומים), אך באלו שמדאורייתא אינם נוטלין ותקנו חכמים שיטלו (שותפים, שכיר) ודאי אינו יכול להפך.

ש"ך: כוונתם לכל שבועות הנוטלין.

רי"ף,רמב"ם,ר"ן,שו"ע: אין מהפכים, דשאני אוקמי ממונא מאפוקי ממונא, ובאלו אם יהפך יגרום לכך שאם הנתבע לא ירצה לישבע יצטרך לשלם. כשהגמ' אמרה מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן כוונתה דוקא להיסת.

ש"ך: אם התובע תפס, יכול לומר קים לי כרש"י וכתוס' ולא אחזיר לך עד שתישבע (ולא מנדים אותו).

קצות,נתיבות: רק בשבועות שמעיקר הדין היה לו ליטול ללא שבועה יכול לומר קים לי, אחרת חייב להחזיר כיוון שתפס שלא ברשות. בשבועות שמעיקר הדין היה לו ליטול, לפי רש"י ותוס' נחתינן לנכסיה (דלא כש"ך שכתב שרק מנדים אותו) ולכן גם יכול לתפוס, אמנם באלו שמעיקר הדין לא היה לו ליטול לא נחתינן לנכסיה, ולכן גם לא יכול לתפוס^[2].

הנשבעים ונפטרים מדרבנן: הרמב"ם והשו"ע כתבו שאף בשבועת השותפין וכד' (דהוי לאוקמי ממונא) אינו יכול להפך כיוון שבאות על טענת ספק, וא"כ אין התובע יכול להישבע. עפי"ז כתב הש"ך שבנשבעים ונפטרים מדרבנן בטענת ודאי אפשר להפך, כגון הטוען החזרתי בפקדון שבשטר שנאמן בשבועה במיגו דנאנסו. הקצות כותב שהש"ך לטעמיה בסי' רצו שזוהי שבועה דרבנן אמנם הסמ"ע סובר שזו שבועה דאורייתא וא"כ לכאורה א"א להפך. והנתיבות מקשה על הש"ך שלו היה טוען נאנסו לא היה יכול להפך, וא"כ כיצד בטענה הנוכחית יכול למרות שנאמן רק מכח מיגו דנאנסו^[3]. אמנם למעשה כותבים הקצות והנתיבות שמ"מ יכול להשביעו משום שלא גרע מלווה בשטר שיכול לומר אישתבע לי דלא פרעתיך^[4].

א. כששניהם רוצים להפך: שו"ת רי"ף,שו"ת רמב"ם,שו"ע: יכולים להפך.

ר' שמואל בן חפני: אינם יכולים. הב"י תמה מה טעמו.

ב. בה"ב תמה על הרמ"ה, שהרי זו טענת שמא ואין נשבעין עליה, וכתב שאולי לא דק וכוונתו לחרם. מ"מ בשו"ע הביא דבריו כפשוטם, והש"ך יישבו שבגלל ששבועה זו תוקנה על טענת שמא, יכול גם להפך בשמא.

ג. וכתב מהרא"י שאפילו לאחר שהנתבע הפכו, יכול התובע לחזור ולומר שישבע הנתבע או הוא רק שבועת היסת.

ד. סמ"ע – אך יכול לומר לחברו הישבע אתה על העיקר ואני על הגלגול, או הישבע אתה על שתיהן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]