פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז ו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פז ו

סעיף ו[עריכה]

הודה במקצת, ועד אחד מסייעו, י"א שפוטרו משבועה (טור סי"א בשם הרא"ש), וי"א שאינו פוטרו (רמב"ן,ר' יונה). הגה: והעיקר כסברא הראשונה, וכן ראוי להורות (טור סי' פ"ד בשם בעה"ת) (והוא הדין כשכתיבת יד התובע מסייע לנתבע, שפטור משבועה) (מהרי"ק שורש קצ"ג). וי"א דה"ה בנשבע ונוטל, אם יש לו עד המסייע, נוטל בלא שבועה (תוס'^[1]). מי שנתחייב שבועה והפכה על שכנגדו, ויש לו עד המסייע, פטור מן השבועה^א (תשובת מיימוני ספר משפטים סימן פ"א). והא דאמרינן עד אחד המסייע פוטר מן השבועה, היינו דוקא שטוען הנתבע טענה שאפשר להאמינו בלא מיגו. אבל אם אין מאמינין אותו אלא מכח מיגו דטוען טענה אחרת, צריך לישבע כאילו טען הטענה האחרת^ב (מרדכי פרק ח"ה).

עד המסייע: מהר"ם,תוס',רא"ש^[2]: עד המסייע פוטר משבועה. המהר"ם הוכיח כן מהדרשה "לכל עוון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה", ולא מיעטו הפסוק בין לחיוב שבועה בין לפטור. ועוד שכח המוחזק גדול יותר, וא"כ אם יכול לחייב המוחזק כדי להוציא ממנו ממון כ"ש שיכול לפטור המוחזק. מוכח מהתוס' ומהרא"ש שה"ה בשבועת הנוטלין, שהרי בכך הם עוסקים.

ר' יונה,רמב"ם,בעה"ת,רמ"ה: אינו פוטר משבועה. כן מוכח משומר שמסר לשומר שנאמר בגמ' שיכולים הבעלים לומר שרק הראשון מהימן להם בשבועה, ומשמע שלא נפטרים מהשבועה למרות שהשני הוא עד המסייע. הרא"ש דוחה ששם משאיל"מ, וא"כ זהו כבר חיוב ממון ולא רק שבועה, ולכן אין העד מועיל.

שו"ת רשב"א,רז"ה^[3]: בשבועה דרבנן פוטר ובשבועה דאורייתא אינו פוטר.

שו"ע: י"א שפוטר וי"א שאינו פוטר.

רמ"א: פוטר. ברמ"א כאן, ובסי' עה בד"מ.

למ"ד שאינו פוטר:

נגד שבועת ע"א: ר"ן: לכו"ע מסייע לפטור. הר"ן עצמו סובר כרשב"א שבשבועה דאורייתא אינו פוטר.

ש"ך: אפילו אם כבר עשו מעשה ע"פ הראשון ופסקו שבועה, ולא אומרים בכך שכל מקום שהאמינה התורה עד אחד הריהו כשניים, כיוון שבמקרה זה גם השני כשניים^[4].

קצות: הקשה שכבר נחלקו בכך הראשונים לגבי ספק חלב ובא אחד והעיד שהוא חלב, אם נאמן אח"כ השני לומר שאינו חלב^[5]. והקשה שביו"ד קכז פסק הש"ך שאין השני נאמן. והביא שאחיו יישב שבחלב התורה האמינה ע"א רק בחתיכה מסופקת, ולאחר עדות הראשון שוב אינה מסופקת ולכן אין השני נאמן, אמנם אצלנו התורה האמינה ע"א לשבועה, ואף לאחר שהראשון חייב אין כאן אלא שבועה ולכן השני נאמן לפטור.

למ"ד שפוטר:

בשבועות הנוטלים: מהר"ם,תוס',רמ"א,גר"א: גם בשבועות הנוטלים עד המסייע פוטר. התוס' כתבו כן לגבי שני לקוחות ששילמו ומתווכחים מי מהם קנה, ואז המוכר יכול לסייע לזה שמעיד לטובתו ולפוטרו משבועת שניים אוחזין ומנגד לחייב את שכנגדו שבועה מדאורייתא.

תומים,חוט השני: דוקא בשבועות שמעיקר הדין היה לו ליטול בלי שבועה.

ט"ז: אינו פוטר. ראית המהר"ם היא מכך שבנסכא איננו אומרים שהנחטף צריך להישבע אע"פ שבאומר נ' אני חייב ונ' איני יודע צריך שכנגדו להישבע, וע"כ הטעם הוא שבנסכא העד מסייעו. הט"ז כותב שכיוון שקי"ל בסי' עה,יג שגם בנ' איני יודע לא צריך להישבע, נפלה הראיה. הגר"א כותב שעדיין יש להוכיח משניים אוחזין, כמובא למעלה.

בחשוד: ש"ך – לא מסייע לשכנגדו ליטול בלא שבועה, כי א"כ לא שבקת חיי לחשודים.

נגד ע"א ושבועה נוספת: תרוה"ד כתב שמסייע לפוטרו אף בכך, אמנם הש"ך חולק וכותב שאוקי חד לגבי חד וכמאן דליתיה ואז נשארת שבועת השומרים או שבועת מו"ב, ואפילו בשתי כתות עדים המכחישות זא"ז, הריהן כמאן דליתיה ונשארת השבועה. התומים תמה על הש"ך שהרי כששניים מעידים ששטר פרוע ושניים מעידים שאינו פרוע אומרים שהשטר פרוע מספק, וא"כ מוכח שהריהם כמאן דאיתנהו ולא כמאן דליתנהו. אחי הקצות מיישב ששם בא להוציא ממון והסתירה בין העדים היא לגבי הממון ולכן ודאי שא"א להוציא ממון, אבל אצלנו שהיה חייב שבועה ואח"כ באו שתי כתות לגבי הממון, הוא נשאר בחיובו לגבי השבועה. הנתיבות מיישב שממון חייבים רק בודאי, ולכן אם יש תרי ותרי א"א להוציא ממון, אך שבועה חייבים על הספק, ולכן תרי ותרי אינם מסלקים השבועה. מהסמ"ע עט,סק"א משמע שאפי' היסת אפשר להשביע כשיש תרי ותרי.

במשאיל"מ: הש"ך כותב שאדם שאינו יכול להישבע ומתוך כך מתחייב לשלם, אין עד המסייע פוטרו. מקורו מהרא"ש שדחה את ראיית הסוברים שאין עד המסייע פוטר משבועה משומר שמסר לשומר. שם רואים שהשומר חייב בגלל שהוא לא ראה מה קרה ואינו יכול להישבע והשני אינו נאמן לבעלים לשבועה, ולא אומרים שהשני יהיה עד המסייע ויפטרנו בכלל מהשבועה. הרא"ש דוחה ששם משאיל"מ, וא"כ הוי כבר חיוב ממון ולא חיוב שבועה, ואין עד המסייע יכול לפטור מממון. הקצות דוחה את מקורו של הש"ך ששם השומר מתחייב גם מצד איני יודע אם פרעתיך (ואפי' למ"ד ששומר מתחייב רק משעת פשיעה, שם כיוון שפשע ונתן לשומר אחר, משעה זו הוי איני יודע אם פרעתיך), ולכן הוי חיוב ממון ואין העד מועיל^[6], אמנם אדם שמתחייב רק מכח שאינו יכול להישבע ודאי שעד יכול לפוטרו^[7].

בקרקעות: הקצות מסתפק אם עד המסייע פוטר גם בקרקעות (כגון שנתחייב ע"י גלגול) או שלא כיוון שעד אינו מחייב שבועה בקרקעות וא"כ אין כאן את הק"ו של המהר"ם שאם עד מחייב את המוחזק כ"ש שיכול לפוטרו^[8].

א. הסמ"ע הקשה שאם יש עד הריהו מחייב את שכנגדו שבועה דאורייתא ואז אינו יכול להופכה, ותירץ שהעד הגיע רק לאחר שכבר הפך, ושוב אינו יכול לחזור בו ולומר שלא הפך אדעתא דהכי שיבוא עד שיפטרנו, אלא אומרים לו כיוון שלא רצית להישבע היסת כ"ש שלא היית רוצה להישבע ש"ד. משמע מהסמ"ע שאחר שהפך שוב אינו יכול להתחרט, והש"ך חולק וסובר שההופך רשאי לחזור בו כל עוד לא נשבע שכנגדו, וכאן מדובר שאינו רוצה לחזור בו. הקצות מסכים עם הסמ"ע ואומר שמכיוון שיש לשני עד המסייע הפוטרו משבועה הווי כגמר דין ושוב אינו יכול לחזור בו (אמנם אינו מסכים עם האומדנא שכ"ש שלא היה רוצה להישבע ש"ד, שכן כשהפך סמך ע"כ שחברו ישבע, אך אם יזכה חברו ללא כל שבועה יתכן שמעדיף הוא להישבע. הקצות עצמו מסביר שבגלל שהאמינו בשבועתו נפטר גם ע"י עד המסייע כיוון שהוי כנשבע).

ב. כשנאמן להישבע מכח מיגו:

הרמ"א פסק את דברי מהר"ם שבמרדכי^[9] שאין עד המסייע פוטר משבועה במקרה זה. הש"ך חולק וסובר שפוטר, ואילו התומים והנתיבות מסכימים עם הרמ"א.

הש"ך מקשה שיש סתירה מהמהר"ם במרדכי בריש ב"מ שכתב שאם יש ביד ראובן משכון משל שמעון נוטל בלא שבועה כיוון שיש לו עד המסייע, וע"כ צריך לתרץ שדוקא לגבי קרקע שהמיגו הוא להוציא הקרקע מחזקתה כתב המהר"ם שאין העד פוטר, אך בד"כ פוטר. עוד הוכיח מהרא"ש שכותב לגבי המפקיד אצל חברו בשטר שאין צריך להחזיר דוקא בשני עדים, שהרי נאמן בשבועה במיגו דנאנסו, וא"כ מספיק ע"א כדי שיפטרנו מהשבועה.

התומים והנתיבות יישבו את הרא"ש ששם אין צורך במיגו, כיוון שכל שיכול להיפטר בטענה כלשהי שוב אינו חושש לקחת את השטר מהמלווה, וא"כ אין חזקת שטרך בידי מאי בעי. לגבי המרדכי מיישב הנתיבות שהטעם שאינו מסייע לפי הרמ"א הוא שאם נאמר שהעד יפטרנו שוב אין לו מיגו, שהרי בטענה שיכול היה לטעון היה צריך להישבע ולא היה לו עד שיסייעו. במקרה של משכון לא שייך טעם זה, כי שם נאמן לומר שהלווה במיגו שהחזיר החפץ ובטענת החזרתי אין שבועה אלא שבטוען הלויתי חייבוהו בגלל שבא להוציא או בגלל שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]