פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פג ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
אם הלוה מודה בשתי הלואות, ושתיהן עבר זמנן, ונתן לו מנה, סתם, ולא פירש והמלוה אומר שרוצה לחשוב אותם בפרעון החוב שאין לו כח על הלוה כל כך, ובאחרת יש לו כח יותר, כגון שיש לו ערב, והלוה רוצה לחשוב אותם בפרעון המלוה שיש לו בה ערב, כי אומר שלאותה נתכוין, אין שומעין לוא (טור ס"ג בשם בעה"ת). ואפילו אומר בפירוש: לא אפרע לך אלא מחוב פלוני, והמלוה אומר: לא אקבלם אלא מחוב אחר, הדין עם המלוהב (בעה"ת). הגה: ואפילו שתק כשקבלם, יכול אחר כך לומר: מה ששתקתי כדי שתתן לי המעות, ולא אקבלם רק על חוב אחרג (ר"ן פ' הכותב). וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים, וקבלם בשתיקה, יכול לומר אחר כך: אקבלם לעצמי, ומה ששתקתי, כדי שתתן לי המעותד. (בית יוסף סימן נ"ח בשם הרשב"א).
א. פרע סתם: כתובות צא,ב: ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי, שכיב, שבק קטינא דארעא דהוה שויא חמשין זוזי, אתא בעל חוב וקטריף ליה, אזול יתמי יהבו ליה חמשין זוזי, הדר קטריף לה, אתו לקמיה דאביי, אמר להן: מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן, הני קמאי מצוה עבדיתו, השתא כי טריף בדין קטריף. ולא אמרן - דלא אמרו ליה הני חמשין זוזי דמי דארעא קטינא, אבל אמרו ליה הני חמשין זוזי דמי ארעא קטינא - סלוקי סלקוה.
בעה"ת,שו"ע: מוכח מכאן שאם פורע סתם, הרשות ביד המלווה לומר ממה נוטלם, וכן מוכח גם מסיטראי.
ב. לכוף: בעה"ת,שו"ע: גם כשהלווה אומר בפרוש שרוצה לפרוע קודם הלוואה מסויימת, רשאי המלווה לכופו שהפרעון יהא עבור הלוואה אחרת, משום שעבד לווה לאיש מלווה. ואע"פ שלגבי קטינא דארעא משמע שכשפירש א"א, שאני התם שמדובר ביתומים שאינם חייבים לפרוע, אלא זו רק מצווה, ולכן ידם על העליונה.
ג. שתק המלווה כשקיבל הכסף: הסמ"ע כתב שמכך שהטור לא הביא דין זה משמע שחולק, ואילו הב"ח והש"ך הבינו שאינו חולק.
הגר"א מציין כמקור להלכה זו את הגמרא בקידושין יג,א: "תניא: אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי, וחזר ואמר לה התקדשי לי בו, בשעת מתן מעות, רצתה - מקודשת, לא רצתה - אינה מקודשת... מאי רצתה ומאי לא רצתה? רצתה דאמרה אין, לא רצתה דאישתיקה, וקא תני דאינה מקודשת, מאי טעמא? יכולה למימר: אין שקלי, ודידי שקלי".
ד. שליח המעכב לעצמו: ש"ך – מקשה שכאן משמע שיכול לעכב לעצמו אפי' כשיש עדים ששלחו, ובסי' קכה,ג משמע שבכה"ג אינו יכול, משום שהולך כזכי. ועונה, ששם מדובר שמודה שבתחילה באמת קיבלם כדי להוליכם לפלוני וכעת חוזר בו, ואינו יכול משום שכבר זכה עבורו, אך אצלנו מדובר שטוען שמתחילה לקחם לעצמו, ובכך נאמן כשידוע שהיה חייב לו או כשיש לו מיגו.
מלווה שתפס משליח שנשלח לפרוע להרבה מלווים: ע"ש – צריך להחזיר, כיוון שהשליח כבר זכה גם עבור שאר המלווים.
מלווה שתפס מנפקד (חפץ של הלווה): ריטב"א,סמ"ע: זכה, והנפקד חייב לשלם למפקיד כיוון שפשע בשמירתו. והמלווה לא צריך לשלם לנפקד הפסדו, כיוון שזה גרם היזק במקום שלא נתכוון להזיק אלא להציל את שלו.
ש"ך: לא זכה. עיין עוד בסיכום על סימן נח,א.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.