פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עט ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
מי שהודה בבית דין שחייב לזה התובע מנה, ואחר כך אמר: נזכרתי שפרעתי לו חובו זה שהודיתי בו, והרי עדים, הרי זה עדות מועלת ועושים על פיהם, שהרי לא הכחיש עדות, ואינו כאומר: לא לויתי מעולםא (רמב"ם דלא כר"י מיגש). הגה: ודוקא שטען שפרעו קודם שבאו העדים, אבל אם באו העדים תחלה, אינו נאמן (נ"י פרק קמא דב"מ).
א. נזכרתי שפרעתי+עדים: רמב"ם,שו"ע: נאמן.
נ"י,רמ"א: דוקא אם טען כן לפני שבאו העדים. אחרת חיישינן שחזר בו בגלל שראה שיש עדים הטוענים כן. מקורו מב"ב קכח,ב: "המוציא שט"ח על חברו, מלווה אומר לא נפרעתי כלום ולווה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כולו, נשבע וגובה מחצה". ומשמע שהדין כן אפי' אם חזר לומר כדברי העדים.
מ"מ: לאו דוקא, גם כשטען כן לאחר שבאו העדים נאמן. והביאו הש"ך, ונ"ל שכוונתו לפסוק כמותו.
ר"י מיגש,רשב"א[1]: אינו נאמן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ המחל' מובאת בנ"י ב"מ ב,א לגבי "מה לפיו שאינו בהכחשה".