פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עט א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
טענו: מנה הלויתיך, וכפר בב"ד ואמר: לא היו דברים מעולם, ובאו שני עדים שלוה ממנו מנה ופרעו, והמלוה אומר: לא נתפרעתי, הרי זה חייב לשלםא. הגה: דכל האומר: לא לויתי, כאלו אומר: לא פרעתי דמי, ונאמן על עצמו יותר מק' עדיםב, ומה שאומר לא לוה, הרי הוכחש בעדים (טור) (כרבא. שבועות מא,ב), ואין המלוה חייב שבועה, שהרי הוחזק זה כפרן (רמב"ם). ואם לאחר שפרעו חזר ותבעו, ואמר: פרעתיך שני פעמים, אין משביעין אותו היסת על טענה זוג (בעה"ת דלא כעיטור). וכן אם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, ואמר ליה: לא היו דברים מעולם וזה אינו כתב ידי, אם הוחזק כתב ידו בבית דין או שבאו עדים שהוא כתב ידו, הרי זה הוחזק כפרן, ומשלם (רי"ף,רמב"ם,רא"ש).
א. חייב לשלם: המבי"ט מעמיד שמדובר דוקא במחזיק בטענתו שלא לווה, אך אם חוזר ואומר שכן לווה אלא שפרע נאמן. והש"ך דחאו, וכתב שלא משמע כן מסתימת הפוסקים.
ב. יותר מק' עדים: ברמב"ם ובטור כתבו "כק' עדים", וביאר הסמ"ע שהרמ"א שינה משום הדין שבסיפא שאינו יכול להשביעו היסת, ואם נאמנותו שווה לנאמנות העדים, הרי תרי ותרי כמאן דליתנהו ויכול להשביעו היסת[1]. אמנם הסמ"ע עצמו כתב שאי"צ לשנות, כי טעם השבועה הוא חזקה אין אדם תובע אם אין לו, ובמקרה זה כבר הוכח שתובע סתם, שהרי טוען שפרע פעמיים למרות שכבר הודה על הפעם הראשונה שלא פרע.
ג. שבועת היסת: המ"מ כתב שהמקור לכך שאינו נשבע היסת, הוא מהמקרה הנ"ל שבאו עדים שלווה ופרע, ושם ודאי שאינו נשבע, שהרי לא נקבל שבועתו נגד שני עדים[2]. הש"ך בסע' ח כותב שדוקא בגלל שבתחילה הודה (כאומר לא פרעתי) שוב אינו יכול להשביעו היסת, אך אדם שלא הודה אלא רק הוחזק כפרן וטוען שלאחר שחייבוהו בי"ד פרע, אע"פ שאינו נאמן מ"מ יכול לאחר שפורע לחזור ולהשביע היסת את שכנגדו.
חרם: הב"ח כתב שגם לא יכול להחרימו, והש"ך חלק.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עיין בסיכום על סימן פז,ו בענין תרי ותרי ושבועה, אם אמרינן כמאן דליתנהו או כמאן דאיתנהו.
- ↑ נתקשיתי, אם כן א"א להביא ראיה לשאר מקרים, כי דוקא כאן אינו יכול להישבע כי יש עדים נגדו. אגב, מהמ"מ נראה שהודאת בע"ד זו התחייבות ולא נאמנות, כי אם זו נאמנות, הרי יש נגד העדים נאמנות גדולה יותר, וא"כ שפיר יש לנו לקבל את שבועתו.