פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עז ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עז ה

סעיף ה[עריכה]

ראובן תבע משנים שלוו ממנו כאחד, וכפר אחד^א והודה אחד, אין עדותו מחייב את חבירו (שבועה)^ב. ואם היו הנתבעים שלשה, והודו השנים עליו ועל עצמן, אין האחד מתחייב ממון על פיהם. אבל אם הוציא שטר על שלשה שיש לו אצלם כך וכך ממון, וטענו כולם ואמרו: פרענו זה בפני זה, אם כל אחד כתב סך ידוע בפני עצמם, ואין ביניהם שותפות, מעידים זה על זה ואין חוששין לגומלין (בעה"ת בשם ר"א אב"ד) (ועיין לעיל סימן ל"ז סעיף ד' ה' ו').

א. ש"ך – כשאחד מהערבים כופר הו"ל כאין לו, ויכול המלווה לגבות הכל מהערב השני (גם לשיטת הרמב"ם והשו"ע בסע' א).

ב. הב"ח הקשה מה הנפק"מ למלווה בכך שיכול להשביעו, הרי כיוון שכופר, הוא יכול לגבות הכל מהלווה השני, ותירץ שמדובר שאין לשני נכסים, ובכל זאת נחשב נוגע בשביל שמא יתעשר. ומה שכתב השו"ע בסי' לז,י שבשמא יתעשר לא הוי נוגע צ"ע. והש"ך כתב שאינו נוגע, וכאן הנפק"מ היא במקרה שיש למודה נכסים במקום מרוחק או שהן זיבורית ואילו לכופר יש במקום קרוב או עידית. המקור לכך שבחשש שמא יתעשר אינו נחשב נוגע הוא מדברי התוס'^[1].

רש"ל: שלושה שהלוו לאחד, והעידו שניים מהם שאותו אחד לווה מהשלישי, ולאחר מכן הודו שלווה גם מהם והם נוגעים, אך טענו שהוא עדיין חייב להם, אינם נאמנים במיגו.

ש"ך: נאמנים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]