פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עז ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
שותפין שלוה אחד מהם מאחר לצורך השותפות, השני משועבד אע"פ שלא היה עמו בקנין בשעת הלואה. ודוקא שהוא מודה שמה שלוה שותפו היה לצורך השותפות, או שיתברר הדבר בעדים, אז דינם כשנים שלוו כאחד (רמב"ן). הגה: וי"א דאם לא נתברר הדבר בעדים, רק שהשותף מודה, אין צריך לשלם, אלא אם כן היה ממון בשותפות, שאז המלוה גובה מחלק (השני). (ב"י בשם הר"י בי רב לדעת הרא"ש בתשובה כלל ל"ח סי' י"ג שהביאו הטור); וכן נראה לי להורות.
שותף שלווה לצורך השותפות:
רמב"ן: אם השני מודה שחברו לווה לצורך השותפות, הריהו משועבד ודינם כשניים שלוו.
רא"ש: השני אינו משועבד, כיוון שלא היה בעצמו בשעת השעבוד. אמנם אם הממון עדיין בשותפות יכול לגבות ממנו אפילו אם הוא אצל השני.
שו"ע: פסק כרמב"ן שהריהו משועבד, מכיוון שכן גם דעת הרמב"ם[1].
רמ"א: פסק כרא"ש ע"פ הר"י בירב המבאר שבמקרה שהיו עדים הרא"ש מודה שמשתעבד, ודוקא כשאין עדים אינו משתעבד בגלל שהיה יכול להכחיש, וא"כ הדין נותן שלא ישתעבד. ע"פ חילוק זה רצה הר"י בירב לומר שהרמב"ם יכול להתיישב עם הרא"ש.
ש"ך: פסק כרא"ש, אך ללא הסייג של הר"י בירב. מנימוקו של הרא"ש "שלא היה בשעת השעבוד", משמע שאפילו כשיש עדים אינו משתעבד באמירת חברו, כיוון שלא היה שם בעצמו. וכתב שגם הרמב"ם סובר כרא"ש, אלא שעסק במקרה שהשותף ציווהו ללוות לצורך השותפות, ובכך לכו"ע משתעבד.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וא"כ הוי תרי לגבי הרא"ש, והרא"ש והטור אינם אלא כח אחד, כיוון שהטור הולך לעולם בשיטת הרא"ש, ועוד שפשט המנהג לפסוק כרמב"ם בדיני ממונות. והרמ"א פסק כרא"ש לפי שאפשר ליישב דברי הרמב"ם עימו, ועוד שהרא"ש בתרא לעומת הרמב"ן, ולכן אין להוציא ממון מספק.