פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עו ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
ואי לא תבעי ליה, אלא הוא מעצמו אומר: אחד מכם הלוה לי מנה ואיני יודע איזהו, פטור אף מלצאת ידי שמים (רא"ש,רמב"ן). וי"א שלצאת ידי שמים צריך לתת לכל אחדא (תוס') (וכן נראה מדברי התוס' פ' המפקיד דף ל"ז ע"א ע"ש ודו"ק).
לדעת התוס'[1] חייב אולם הרמב"ן והרא"ש חולקים וסוברים שאף אי"צ לצי"ש, כיוון שאינו צריך לדקדק יותר מהמלווה. הם דייקו שנאמר במשנה שם בדוקא "אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה" אולם כשהמפקיד הפקיד בעצמו פטור אף לצי"ש, כיוון שהמפקיד עצמו הו"ל למידק.
בסעיף א לגבי המקרה של שנים שהלוו זה מנה וזה מאתים פסקו הרא"ש והשו"ע שחייב לצי"ש. וכן מדוייק במשנה, שבמקרה זה נקטה בשנים שהפקידו בעצמם, ולא אביהם הפקיד (פלפולא חריפתא). כאמור לעיל, לדעת הסמ"ע והש"ך גם הרמב"ן סובר כך, ואילו לדעת הגר"א לא. הפלפולא חריפתא נימק את החילוק, שבאחד שהלווה אין ללווה לחשוש שמא יבוא רמאי מהשוק, אולם בשניים שהלוו לו, כיוון שכבר יש לשניהם תביעה עליו יש לו לחשוש שאחד מהם ירמה. הסמ"ע נימק שבאחד שהלווה לא הו"ל למידק יותר מהמלווה, אבל בשניים שהלוו, הם יכולים לומר ששמעו שהלווה יודע ששניהם הלוו לו, ולכן סברו שמסתמא גם זוכר איזו הלוואה קיבל מכל אחד, ומשום כך לא הקפידו לזכור בעצמם. הש"ך נימק שבאחד שהלווה הוא לא העלה על דעתו שישכח ויתבלבל עם אדם אחר שכלל לא הלווה לו, ולכן לא דקדק לכתוב בפנקסו. הש"ך כתב שכן נימק גם הפלפולא חריפתא, ונראה כי אמנם הם הלכו באותו כיוון אך יש הבדל ביניהם כפי שכתבנו[2].
א. לצי"ש: הרמ"א בסימן ש,ג פסק שפטור מלצי"ש, ותמה הש"ך מדוע לא ציין זאת גם כאן.
טבלה לסיכום איני יודע ממי לויתי (כשהו"ל למידק):
| שניים הלוו, אחד ק' ואחד ר' | אחד משניים הלווה | |||
|---|---|---|---|---|
| התובע ברי | התובע שמא | התובע ברי | התובע שמא | |
| מדינא |
חייב רא"ש,שו"ע: אך התובעים צריכים להישבע. רמב"ן: לא. |
פטור |
חייב רא"ש,שו"ע: אך התובעים צריכים להישבע. רמב"ן: לא. |
פטור |
| לצי"ש | --------------------- |
רא"ש,שו"ע: חייב. רמב"ן: ע"פ הסמ"ע והש"ך חייב, וע"פ הגר"א פטור. |
------------------- |
תוס': חייב. רמב"ן,רא"ש: פטור. שו"ע: סתם פטור וי"א שחייב. רמ"א ש,ג: פטור. ותמה הש"ך שכאן לא ציין זאת. |
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ב"מ לז,א ד"ה התם
- ↑ הש"ך הלך בכיוון של הפלפולא חריפתא, שפטור כי לא היה לו להעלות על הדעת שיזדקק לכתוב בפנקסו, אמנם שינה מדבריו – "שלא חשש שיבוא רמאי" – משום שמדובר אצלנו שלא בא רמאי שהרי התובע טוען שמא, ולכן כתב במקום "שלא העלה על דעתו שיתבלבל עם אדם אחר", וצריך לבאר בפלפולא חריפתא שלדעתו אין לחשוש לטעות בין בלווה מאחד בין בלווה משניים אלא שמ"מ בלווה משניים היה לו לחשוש לרמאי ולכתוב, ומכיוון שלא עשה כן נחשב פושע אף אם בסופו של דבר לא היה רמאי אלא שהוא אינו זוכר ושני המלווים שמא, ואילו בלווה מאחד לא היה לו לחשוש לרמאי, ולכן אינו נחשב פושע ופטור במקרה שהמלווה שמא.