פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עה י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י[עריכה]
לא תבעו אדם, אלא מעצמו אמר לחבירו: הלויתני, או: הפקדת אצלי, או: גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך, פטור. ואם בא לצאת ידי שמים, חייב לשלם. אבל אם אמר: איני יודע אם הלויתני או אם הפקדת אצלי או אם גזלתיך, הואיל ובלא תביעת אדם אמר כן, פטור אף לצאת ידי שמים (ב"ק קיח,א).
הגמ' מסבירה שמה שנאמר במשנה חייב פי' לצי"ש. הנתיבות מנמק זאת, שברי ושמא ברי עדיף (בא"י אם פרעתיך) דוקא כשהשמא גרוע, כלומר שהו"ל למידע, ויש לברר מה הטעם בכך וכי בגלל שהו"ל למידע קנסינן ליה, אלא ודאי הטעם לכך הוא שחושדים אותו שמשקר, אמנם במקרה שלפנינו ודאי אינו משקר, שהרי אי בעי שתיק. הש"ך כותב שה"ה אם לאחר דברי הלווה אמר המלווה, שאמנם אינו יודע אם הלווה אך ברי לו שלא נפרע. הוא מוכיח כן מכך שהגמ' נדחקה לפרש שחייב פי' לצי"ש ולא העדיפה להעמיד במקרה זה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.