פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עד ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
חוב דמשכונא, דקא אכיל מיניה פירות באתרא דלא מסלקי עד שיגיע הזמן, כמי שלוקח פירות עד זמן דמי; ואם רצה, אינו מקבל המעות קודם הזמן אלא אם כן מניח לו הפירות לאכול (בעה"ת). הגה: לוה שאמר למלוה: טול מעותיך, והוא בזמן, והמלוה אינו רוצה לקבלם והם צרורים ומונחים ביד לוה ונגנבו או נאנסו, הלוה חייב לשלם. אבל בפקדון בכי האי גוונא, פטור (ב"י מ"כ).
לווה שאמר טול מעותיך והמלווה סירב:
מרדכי: לדעת ראבי"ה פטור אפילו פשע, וריב"א מסתפק שמא חייב אפי' לא פשע.
מהר"ם,רמ"א כאן: חייב, ובפקדון במקרה כזה פטור. הרמ"א ציין שאמר לו כן "בזמן".
רמב"ן,שו"ע קכ: פטור אא"כ פשע שאז חייב.
רמ"א קכ: יש חולקים. הסמ"ע והש"ך הבינו שהכוונה לראבי"ה שאפילו פשע פטור, והב"ח הבין שהכוונה לריב"א שאפי' לא פשע חייב.
סמ"ע: כאן ביאר שכוונת הרמ"א באומרו "בזמן" לתוך הזמן אך אחר הזמן פטור, אמנם בסי' קכ דחה הסבר זה לפי שתוך הזמן אפילו בפקדון חייב, אלא הכוונה כשהגיע הזמן, ובסי' קכ מדובר שבתחילה רצה להביאם למלווה אך הוא סירב ולכן אמר לו שיחזירם לביתו ויהיו צרורים שם עד שיבוא ויטלם לכשירצה[1], ודוקא במקרה זה פטור.
ש"ך קכ: כוונת הרמ"א שהגיע הזמן, ולא קשה כי בסי' קכ מדובר שאומר למלווה שהם צרורים, ובמקרה זה שוב אינו רשאי להשתמש במעות אם יזדמן לו עסק, והריהם ברשות המלווה ולכן פטור (לדעת השו"ע דוקא כשלא פשע ולדעת הרמ"א אף כשפשע), ובסי' עד מדובר שאינו אומר לו כך (אע"פ שבאמת הם צרורים כמוזכר ברמ"א), ואז רשאי להשתמש בהם ולכן חייב באחריותם. הש"ך פסק כדעת הראבי"ה והרמ"א שבאומר שהם צרורים פטור אפילו אם פשע.
ב"ח,ט"ז: כוונת הרמ"א שהגיע הזמן, ולא קשה כי היש חולקים המובאים ברמ"א בסי' קכ הכוונה לדעת הריב"א שחייב, וא"כ הרמ"א כאן מתאים לשיטתו שם. הש"ך הקשה שהריב"א הסתפק בכך וא"כ לא היה לרמ"א להביאו בסתם וכן לא לפסוק כמותו שאין ספיקו מוציא מידי ודאי של הראבי"ה, ועוד שעדיין קשה כי בסי' עד הביא הרמ"א דעה זו בסתם ואילו שם הביאה ב"יש חולקים" והיה לו לציין שכן עיקר[2].
בפקדון: מהר"ם,רמ"א,ש"ך: פטור. הש"ך ביאר שכשאומר טול מעותיך כלתה שמירתו ושוב אסור לו להשתמש.
סמ"ע: תמה מדוע, הרי מותר לו עדיין להשתמש בפקדון ונחשב ש"ש. הסמ"ע התקשה אפילו אם נעמיד באחר הזמן, כ"ש לפי פירושו כאן שמדובר בתוך הזמן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.