פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עב ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עב ד

סעיף ד[עריכה]

המלוה על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בו, ונאנס, אפשר שאפילו בנתינת רשות בלבד הוי שואל, וחייב (שו"ת רשב"א).

הרשהו להשתמש במשכון:

שו"ת רשב"א: בתשובה אחת כתב שאפשר שאפילו בנתינת רשות בלבד נעשה שואל (כלומר אע"פ שלא השתמש בפועל), ובתשובה אחרת כתב שאפילו אם כבר השתמש הריהו ש"ש ולא נעשה שואל בגלל שלא כל ההנאה שלו שהרי הלווה השאילו בגלל שהלווהו.

שו"ע: הביא את התשובה הראשונה, שאפשר שאפילו בנתינת רשות נעשה שואל.

סמ"ע: תמה מדוע השו"ע לא פסק מספק שהמע"ה ואז הלווה פטור מדמי החוב והמלווה פטור מהמותר שבמשכון.

ש"ך: מיישב שיש לחלק בין מקרה שרק לאחר ההלוואה הרשהו להשתמש שאז הריהו שואל, ובכך עוסקים הרשב"א בתשובה הראשונה והשו"ע, לבין מקרה שמרשהו בשעת ההלוואה שאז הריהו ש"ש הואיל ומשאילו עבור ההלוואה (כמבואר בגמ' בב"מ פב,א לגבי מלווה הצריך למשכון), ובכך עוסקת התשובה השנייה. אמנם הש"ך תמה מדוע הרמ"א לא השיג, שכן הרשב"א והשו"ע לשיטתם ששומר אבידה הריהו ש"ש ובדמי אבידה הריהו שואל, אך לדעת הרמ"א הוי ספיקא דדינא, ותירץ שאולי נתינת רשות מהבעלים היא יותר חזקה ולכן כאן מודה הרמ"א שהריהו שואל. מ"מ להלכה מכריע הש"ך שהמע"ה ואין להוציא מהמלווה ממון במקרה של אונס, בגלל שבלא"ה הרשב"א והשו"ע כתבו דבריהם רק בלשון "אפשר", ונראה שהסתפקו בחילוק הנ"ל האם כשמרשהו לאחר ההלוואה איננו אומרים שבגלל ההלוואה הרשהו. הסתפקות זו שייכת דוקא במשכון, ולכן לגבי המפקיד חפץ אצל חברו כש"ח או כש"ש ואח"כ הרשהו להשתמש כותב הש"ך שלכו"ע נעשה שואל, וגם למ"ד שבדמי אבידה הריהו ש"ש כאן הוא שואל בגלל שנתינת רשות מהבעלים עדיפה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.