פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מו יג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יג[עריכה]
שנים שחתומים על השטר, ומת אחד מהם, צריך שנים מן השוק להעיד על חתימתו, ואין העד החי יכול להצטרף עם אחר להעיד על חתימת המת, שא"כ יצאו שלשת רביעי הממון על ידו. ואם לא נמצא אלא עד אחד עם זה העד החי, כותב חתימת ידו בפני עדיםא, אפילו על החרסב, ומשליכו בבית דין עד שיוחזק כתב ידו בב"ד (וכל שכן אם היו עדים לקיים חתימת החי) (נ"י פ' חזקת הבתים), כדי שלא יצטרך להעיד על חתימתו, ואח"כ יעיד הוא ואחר על חתימת המת (כתובות כא,א).
א. בפני עדים: הש"ך מסתפק אם יכול לחתום גם בפני בי"ד, או שאז נחשב כמעיד בבי"ד (ונמצא ¾ יוצא על פיו), ובדוקא נקט הרמב"ם "בפני עדים".
ב. על חרס: התוס' כתבו שדברי הגמ' הם אליבא דר"מ אולם לפי ר"א שעדי מסירה כרתי גם בחרס יש לחשוש שהמוצא יכתוב עליו שטר מתנה. אולם הרמב"ם, הרא"ש והשו"ע פסקו כר"א וגם פסקו שיכול לחתום על חרס, ומיישבם הש"ך ע"פ הריטב"א שאיננו חוששים בחרס משום שבי"ד יזרקוהו החוצה ואנשים לא יעלו בדעתם שכתוב שם משהו ולא ירימוהו, משא"כ במגילה. עוד מיישב הש"ך שאין חשש משום שחרס עשוי להזדייף, וא"כ תמיד יהא נאמן במיגו שהיה בו תנאי וזוייף וכד'.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.