פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שמ ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט | מעמר במלח[עריכה]
הקדמה למלאכת מעמר[עריכה]
מלאכת מעמר היא מלאכת איסוף העומרים מהשדה.
מלאכת מעמר שייכת דווקא בשדה ולא בבית (רש"י).
להלכה אין מעמר בדבר שאינו גידולי קרקע, אבל מדרבנן אסור (שו"ע כאן).
מלאכת מעמר שייכת רק בגידולי קרקע שלא עברו עיבוד או בישול (ערוך השולחן).
אין מעמר אלא במקום הגידול. (הסברא בכך: מלאכת מעמר אינה פעולה חשובה ואינה בגוף הפירות ולכן רק אם עושה את זה בשדה יש לה חשיבות כסיום מלאכת הקצירה (הרב רימון). וי"א שבמשכן היו מעמרים רק בשדה (קצות השולחן)).
שיעור המעמר: לאכילה כגורגרת, לבהמה כמלא פי גדי, ולהסקה כדי לבשל ביצה (רמב"ם).
נחלקו האמוראים (עג:) האם שייך איסור מעמר בדבר שאינו גידולי קרקע כמו מלח. להלכה נפסק שאין איסור בדבר שאינו גידולי קרקע.
רמב"ם וטור: מכל מקום יש איסור מדרבנן. והטור מוסיף שכמו כן אסור לאסוף כל דבר ממקום גידולו.
☜ שו"ע: אסור לקבץ מלח ממשרפות מלח או בעימור דבר ממקום גידולו.
אם התפזר המלח במקום אחר, אין איסור לאוספו (משנ"ב).
האוסף דבר ממקום גידולו (כמו ירקות ועצים) חייב מהתורה. והשו"ע נקט לשון אסור, לומר שכאשר זה לא במקום גידולו אין אפילו איסור דרבנן (ועיין בסימן שלה, ה, בפרטי הדינים בזה) (משנ"ב).
שומרי גינות ופרדסים צריכים להזהר מאוד שלא לאסוף פירות שנשרו מהאילן אפילו מבעוד יום כי שיעור המעמר הינו מעט מאוד (משנ"ב).