פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכה ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | דברים שהיו מחוברים בערב שבת[עריכה]
הגמרא (ביצה כד:) אוסרת לקבל מגוי פירות אם יש ממין זה מחובר בתוך התחום[1] (שמתוך שלא קטפם מהעץ כמי שהקצה אותם מדעתו (על פי רש"י)).
הראשונים נחלקו בגוי שצלה דג:
◄ יראים והתוספות: מותר לאכול דג שצלאו גוי (לתוספות- רק אם לא מכירו).
◄ סמ"ג וסמ"ק ותרומה: אסור שמא יבקש מהגוי.
⤶ בית יוסף: פשוט שגוי שליקט פירות וצד דגים בשבת, כו"ע יאסרו כיוון שזה כפירות שנקטפו בשבת, ורק בגוי שצלה דג לעצמו יש מי שהתיר (ולא כדברי הטור שמשמע ממנו שנחלקו גם בצד דגים וקטף פירות).
☜ שו"ע: גוי שהביא פירות או דגים שצד בשבת בשביל עצמו, אסור לקבל ממנו עד סוף היום, ובסוף היום מותרים מיד.
⤶ משום שרק כשהגוי עשה מלאכה עבור היהודי צריך להמתין בכדי שיעשו, אבל כשעשה בשביל עצמו, אין צורך להמתין (אחרונים).
לאו דווקא אם הגוי צד בעצמו, אלא גם אם נשרו הפירות מאליהם בשבת, אסורים (משנ"ב).
טעם האיסור בפירות הוא גם מצד מוקצה וגם מצד חשש שהיהודי יעלה ויתלוש כיוון שזו פעולה שקל לעשות אותה והאדם מתאווה לדבר מאכל (בשונה מסעיף ד' שלמרות שיש גם תאווה, כיוון שזו פעולה גדולה לאפות פת, יש שהתירו בזה). (משנ"ב).
❖ ספק ניצודו ונקטפו בשבת[עריכה]
סמ"ג, סמ"ק, תרומה והגהות מימוניות[2]: אסור לקבל את הפירות אפילו אם רק ספק שהגוי קטף אותם בשבת.
☜ כך פוסק שו"ע[3].
⤶ ואם ניכר שניצודו מבעוד יום מותרים (משנ"ב).