פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שי ז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שי ז


סעיף ז | בסיס לדבר האסור[עריכה]

הגמרא אומרת (דף מד:) שמיטה שיש עליה מעות נעשית בסיס למעות שעליה.

רב יהודה (שם) אומר שמיטה שייחד אותה למעות והשתמש בה פעם למעות- אסור לטלטלה אפילו לא היו עליה מעות בביה"ש. אבל אם לא הניח עליה מעות מעולם, מותרת. ואם לא ייחד אותה למעות, אם המעות לא היו עליה ביה"ש, אם יש עליה מעות אסורה בטלטול, ואם אין עליה מעות מותרת. אבל אם היו עליה מעות בביה"ש, אסורה בכל מקרה.

מוסכם על הראשונים שאם היו מעות על המיטה בין השמשות אסור לטלטלה כל היום. ונחלקו האם דין מיטה שייחדו אותה למעות נפסק להלכה:

◄ רי"ף, רמב"ם ורי"ו: אין חילוק בין מיטה שייחדה למעות או לא, העיקר אם היו עליה מעות בביה"ש או לא. (כיוון שרב יהודה סובר כרבי יהודה שיש מוקצה, אבל לנו קיי"ל שהלכה כרבי שמעון שאין מוקצה).

☜ כך פוסק שו"ע.

◄ ר"ת וראב"ן: אם ייחד מיטה והניח עליה מעות מבעוד יום אסורה, אפילו אם הוריד את המעות מערב שבת.

⤶ ראב"ן: אם עשה מעשה מבעוד יום לבטל את הייחוד, מותרת בשימוש.

☜ כך פוסק רמ"א.

  1. האיסור בבין השמשות רק אם הניח, אך אם שכח, אפילו המעות עליה מותר לנערם (משנ"ב).

  2. מיטה שהניחו עליה מעות בשבת: אם לא היו מעות על המיטה בביה"ש והניחו אותם בשבת (קטן או גוי) ואחר כך ניטלו משם שוב, ודאי שמותר לטלטל את המיטה. אמנם נחלקו הראשונים האם מותר לנער את המעות מהמיטה. ונראה מדברי המג"א שפסק שמותר (ביה"ל).

❖ דין מיטה שייחדה (לדעת הרמ"א)[עריכה]

נחלקו האחרונים מה דין המיטה שייחד אותה מערב שבת ולא היו עליה מעות:

◄ בית יוסף ורמ"א: דין המיטה כדין כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלה לצורך גופו ומקומו.

◄ מג"א, דרישה, גר"א ומשנ"ב: דינה כמוקצה מחמת חסרון כיס, כיוון שייחד אותה לשימוש זה ומקפיד שלא להשתמש בה לשימושים אחרים.

⤶ אליה רבה, בית מאיר (וכך נראה מהמשנ"ב): אם אינו מקפיד מלהניח עוד דברים בכלי מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו.

❖ דין כיס שיש בו מוקצה[עריכה]

◄ ראב"ן (מובא בהגה"מ): אסור לצאת בכיס המיוחד למעות אפילו שאין בו מעות (כיוון שייחוד למעות אוסר את הכיס כדין מיטה שייחדה למעות, כנ"ל).

◄ תרומת הדשן (מובא בב"י בסימן שט): כיס שמחובר לבגד בפיו ושכח בו מעות מערב שבת מותר לטלטל אותו בשבת כי המוקצה אינו על עיקר הבגד, אבל אסור ללבוש אותו שמא יצא לרשות הרבים.

☜ כך פוסק רמ"א (ואם הוציא את המעות מהכיס מותר ללובשו).

⤶ ואף האחרונים המחמירים בדעת הרמ"א בכלי שייחדו לשימוש אסור, לדונו כחסרון כיס, כאן מתירים לצורך גופו ומקומו שהרי אינו מקפיד על הכיס מלהשתמש בו שימושים נוספים (מג"א).

  1. כיס התפור בפיו: מותר לטלטל את הבגד בשבת כיוון שהכיס אינו על עיקר הבגד, אפילו אם הניח בכוונת תחילה. אמנם אסור להכניס את היד לתוך הכיס (אפילו לאחר שהוציאו ממנו את המעות), כיוון שהכיס נעשה בסיס לאיסור. ואם שכח:

◄ לרמ"א ורעק"א (על פי תוספות ורשב"א): לא צריך לנער מתחילה את המעות.

◄ למג"א (על פי הרמב"ם): צריך לנער מתחילה.

☜ אם יכול לנער, ינער[1] (משנ"ב).

  1. כיס שכולו תפור בבגד: אם הניח בכוונה אסור לטלטלו, כי הבגד נעשה בסיס לכיס. ואם שכח ינער תחילה, כנזכר בסימן שט, ד (משנ"ב).

  2. כיס שחיברו אותו לבגד: דינו כדין כלי שכולו תפור בבגד.

  3. מגירה בשלחן: אם המגירה אינה נתנת להוצאה מהשלחן, בטלה לו, ומותר לטלטל את השלחן. ואם ניתן להוציאה מהשלחן אינה בטלה לו ואסור לטלטל את השלחן [אלא אם כן יש דבר היתר חשוב על השלחן], ואם שכח, ינער מתחילה. אך אם יש רק מעות בודדות במגירה, אין השלחן נאסר בגללן. וכל זה רק במגירה שרגילים להניח בה דברי איסור, אבל אם רגילים להניח בה דברים מותרים, אפילו שכרגע יש בה רק דברים אסורים מותר לטלטל את השלחן כי השלחן הוא בסיס לדבר המותר (המגירה) והאסור[2] (חיי אדם).


הערות שוליים[עריכה]

  1. ואם יש הפסד בניעור, לכאורה אינו צריך לנער (כבסימן שט, ג).
  2. * והמשנ"ב השאיר דין זה בצ"ע. ולכאורה כיוון שמדוע אין המגירה עצמה נעשית בסיס לדבר האסור ואף השלחן יהיה בסיס דבסיס.