פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שח ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | כלי שמלאכתו לאיסור[עריכה]
המשנה (קכד.) מביאה שת"ק התיר לטלטל את כל הכלים בין לצורך ובין שלא לצורך ורבי נחמיה מתיר רק לצורך. הלכה נפסקה כת"ק. ונחלקו רבא ואביי בביאור דבריו. רבא (שהלכה כמותו) מבאר שכלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו ומחמה לצל. וכלי שמלאכתו לאיסור רק לצורך גופו ומקומו אבל לא מחמה לצל.
הברייתא (ג:) אומרת שמותר לטלטל קערה בשביל לכסות ביצה. הגמרא (שבת מג.) מקשה מברייתא זו על רבי יצחק שאסר לטלטל כלי לצורך דבר שאינו ניטל בשבת. ומתרץ רבי יצחק שמדובר שטלטל את הקערה לצורך מקומה.
רי"ף, ר"ן ומגיד משנה: מתירוצו של רבי יצחק אפשר ללמוד, שהמטלטל כלי לצורך גופו ומקומו, מותר להמשיך ולטלטלו עד שיגיע למקום שרוצה להניחו.
☜ שו"ע: מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו, ולא מחמה לצל. וכשמטלטל לצורך גופו ומקומו מותר להמשיך לטלטלו לאיפה שרוצה.
א. אם יש לו כלי שתשמישו להתיר אין לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור (משנ"ב[1]).
ב. טלטל מוקצה בשוגג:
◄ מג"א: יכול להמשיך ולהניחו במקום שרוצה. (והאחרונים כתבו שהיתרו שייך רק בכלי שמלאכתו לאיסור, ולא בחסרון כיס (משנ"ב)).
◄ גר"א[2]: צריך להניחו מיד ולא ימשיך לטלטלו (ונראה שכך הסכים המשנ"ב[3]).
ג. טלטול בגופו אינו נחשב טלטול כלל, לכן אם יש לו חפץ שחושש שיפסד מותר לטלטלו על ידי רגלו (סימן שיא, ח ומשנ"ב כאן).
ד. מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור על ידי גוי כדי שלא יפסד (פרי מגדים[4]).
ה. מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו, למרות שעיקר מטרתו להצילו מחמה לצל (מג"א[5]).
❖ הגדרת כלי שמלאכתו לאיסור[עריכה]
פרי מגדים ודרך החיים: הולכים אחר רוב תשמיש הכלי.
⤶ דווקא אם עיקר השימוש לאיסור ורק לפעמים משתמשים להיתר. אך כלי שיש לו שימוש להיתר ולאיסור, ורק קצת יותר לאיסור, צ"ע בדינו (ביה"ל).
גם כלי המיעוד למלאכה האסורה מדרבנן נחשב כלי שמלאכתו לאיסור (ביה"ל[6]*).
אם שני השימושים שווים, דינו ככלי שמלאכתו להיתר (משנ"ב בסעיף הבא).
[עריכה]
❖ נגיעה במוקצה[עריכה]
הגמרא (עירובין מד.) אומרת שמותר להניח וליטול חפצים מעל גבי בור מלא בפירות טבל (שדינם מוקצה).
מרדכי בשם מהר"ם, רי"ו, מגיד משנה, תרומת הדשן: מותר להניח או ליטול דברים מעל גבי מוקצה בשבת, ואין איסור אלא בטלטול המוקצה. לכן מותר לגעת במנורה שיש עליה נרות דולקים, או ליטול דבר מעל מוקצה.
☜ כך פוסק רמ"א.
מותר ליטול דבר היתר גם אם הדבר האסור יתנדנד מחמת כך, כיוון שזה טלטול מהצד שהותר לצורך דבר המותר (פרי מגדים).
האחרונים בסימן שי נחלקו בנגיעה לצורך המוקצה, המג"א אוסר והגר"א מתיר כל עוד אין חשש שהמוקצה יתנדנד על ידי הנגיעה (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ האגרות משה כותב (או"ח ה, כב, יב) שאין צורך לטרוח אחרי כלי היתר, אלא אם יש לו במזדמן. והחזו"ע (ג, עמוד מט) ושו"ת תפילה למשה (א, יז) ועוד, כתבו שאין צורך לחפש כלל אחר כלי שמלאכתו להיתר.
- ↑ אמנם בחזו"א (מט, ח) כתב שמדברי הגר"א משמע שלא חילק בין התחיל לטלטל בהיתר או באיסור, אלא אם זה כלי שמלאכתו לאיסור או חסרון כיס.
- ↑ וכך פוסק השש"כ (כב, לד).
- ↑ וכתב (בסימן שז, א"א כט) שמותר כיוון שהיהודי היה יכול לטלטלו לצורך גופו ומקומו. (משמע מזה שגם אם אין מקום הפסד מותר. ומשמע שחסרון כיס יהיה אסור גם על ידי גוי). ואין דבריו קשורים לדברי הרמ"א בסימן שכה, י שהתיר לבקש מגוי אם היהודי יכול לעשות בעצמו את המלאכה, כיוון ששם ההיתר נובע מכך שהיהודי היה יכול לעשות את הפעולה עצמה. אבל כאן זה רק סימן שמוקצה הוא קל ואם אפשר לטלטלו לצורך גופו אז אפשר גם מחמה לצל על ידי גוי. (שמעתי מהרב משה בן ציון שליט"א). אמנם שו"ע הרב סובר שאכן הסברא להתיר במוקצה קשורה לדעת ר"ת. אמנם בסימן רעט, ד במשנ"ב, וכן בסימן רעו, א ברמ"א ובמשנ"ב, התירו לומר לגוי לטלטל מוקצה אם היהודי יכול לטלטל בעצמו על ידי התר (ע"י טלטול מהצד) ולכאורה הדבר סותר את מה שפסק כאן להתיר אפילו כשאין דרך התר ממש. ואולי לפי הנ"ל מיושב, שכאן ההיתר הוא לא מחמת שבפועל היהודי יכול לטלטל, אלא זה רק סימן לכך שכלי שמלאכתו לאיסור קל, שהרי אפשר לטלטלו לצורך גופו ומקומו. ולפי דברינו במוקצה מחמת גופו או חסרון כיס, יהיה אסור על ידי גוי מחמה לצל, שהרי דינם חמור, שכן אסור לטלטלם לצורך גופם ומקומם. וצ"ע.
- ↑ ובערוך השולחן כתב שצריך גם להשתמש בו.
- ↑
* ואם אסור רק מחמת חומרא מותר לטלטלו (לבוש ופרי מגדים. עיין שש"כ כ, הערה יב).