מיקרופדיה תלמודית:כרת;מיתה בידי שמים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - עונשים בידי שמים, הניתנים לעוברים במזיד על עבירות מסוימות

מהות הכרת

עונש כרת, מצינו שעניינו כרת לגוף, וכן מצינו שעניינו כרת לנפש בעולם הנשמות ובתחית-המתים (ראה ערכו), וכן כרת לזרע (ראה להלן). ונחלקו ראשונים אם יש חייבי כריתות - או כולם - שאינם נענשים בכל העניינים האלו.

ביאור הלשון "כרת"

לשון "כרת" פירושה הפסק (ראה ברייתות להלן), וכן אמרו בברייתא: וְנִכְרְתָה (שמות יב טו, ועוד), אין הכרתה אלא הפסקה (מכילתא בא ח,י, וכי תשא; ספרי שלח קיב), היינו שחיי החוטא נפסקים מן העולם קודם זמנו (ברכת הנצי"ב למכילתא בא ח ד"ה אין הכרתה, על פי ספרי ועוד), ושנפשו נפסקת משרשה העליון (ברכת הנצי"ב שם (הפירוש הב'), על פי תורת כהנים אמור פרק יד , לביאור הרמב"ן ויקרא יח כט), או אף שזרעו כלה ונפסק מן העולם (ברכת הנצי"ב שם, על פי רש"י שם).

עוד דרשו בברייתא: וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (ויקרא כג ל), מה תלמוד לומר - שהיה לו לכתוב ונכרתה (פירוש רבינו הלל לתורת כהנים דלהלן) - לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו, כשהוא אומר והאבדתי, לימד על הכרת שאינו אלא אבדן (תורת כהנים אמור יד), היינו שהחוטא אובד מן העולם בקיצור ימים (רבינו הלל שם), או שנפשו אובדת מעולם הנשמות (רמב"ן שם, ובתורת האדם שער הגמול (ד"ה ועכשיו); רבינו בחיי ויקרא שם). עוד דרשו: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (ויקרא כב ג), יכול מצד זה לצד זה - שיכרת החוטא ממקומו, ויתיישב במקום אחר (רש"י ויקרא שם; רבינו הלל לתורת כהנים אמור סוף פרק ג) - תלמוד לומר: מִלְּפָנַי אֲנִי ה' (ויקרא שם), בכל מקום אני (תורת כהנים שם), כלומר בכל מקום שאני, תכרת הנפש ההיא, והקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו (רבינו הלל שם).

עניינו

החייב כרת מת קודם זמנו (ספרי להלן; מועד קטן כח א; ירושלמי ביכורים ב א; טור יורה דעה שלט), בקיצור שנים (דברי אביי מועד קטן שם; שערי תשובה ג קכד), קודם הזמן שהיה ראוי לו כפי טבעו (אברבנאל במדבר טו כב (ד"ה ומפני)). ומטעם זה חשוב החייב כרת "בן מוות" (סנהדרין פא ב, וראה ערך כפה), שסופו למות בידי שמים (רש"י סנהדרין שם ד"ה דגברא; יד רמה שם; חידושי הר"ן שם).

וכתבו ראשונים, שעונש מיתה בעולם הזה נזכר בכתוב: וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא (ויקרא יז ד וט. רמב"ן שם יח כט; רבנו בחיי שם יח כט; ריקאנטי בראשית יז יד), כלומר שיכרת גופו בשנים או בימים (רבינו בחיי שם). ויש שפירשו, שמטעם זה נאמר לגבי החייבים כרת: וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם (ויקרא כ יז), שכיון שהם מתים בימי הנעורים, הכל יודעים שנענשו בידי שמים על עוונם (רמב"ן ויקרא שם ט: על דרך הפשט, וראה שם יז. וראה רבינו בחיי שם).

האם כל חייבי כריתות מתים קודם זמנם

עונש כרת שהוא מת קודם זמנו, נחלקו בו ראשונים:

* יש סוברים שכל החייבים כרת נכרתים מן העולם הזה קודם זמנם (ראה שערי תשובה לרבינו יונה ג אותיות קכ-קכא; חידושי רבנו דוד סנהדרין צ ב; אברבנאל במדבר טו כב (ד"ה ומפני)).

* ויש סוברים שאין נכרתים מן העולם הזה אלא חייבי כרת שזכויותיהם מרובות מעוונותיהם, שאינם נענשים אלא בגופם, ויש להם חלק לעולם הנשמות, אבל אם עוונותיהם מרובים מזכויותיהם, פעמים שהם מאריכים ימים עד זקנה ושיבה, ואינם נכרתים אלא מעולם הנשמות (רמב"ן ויקרא יח כט, ובתורת האדם שער הגמול; רבנו בחיי ויקרא שם; ריקאנטי בראשית יז ד), ומהם שכתבו שהעוברים על עבירות שעליהן נאמר בכתוב: כִּי דְבַר ה' בָּזָה וגו' הִכָּרֵת תִּכָּרֵת (במדבר טו לא) - כגון עובד עבודה-זרה (ראה ערכו) ומגדף (ראה ערכו. רמב"ן שם ושם, וראה שם עוד עבירות; רבנו בחיי שם. וראה ערך חיבי כריתות) - נכרתים בכל אופן אף מן העולם הזה (רמב"ן שם ושם; רבנו בחיי שם).

ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאין נכרתים אף מן העולם הזה אלא עובד עבודה זרה ומגדף, אבל שאר החייבים כרת אינם נכרתים אלא מעולם הנשמות (אברבנאל שם (ד"ה והדעת הה') בדעת הרמב"ם[2]).

זמנו

על זמנה של מיתת כרת, נחלקו תנאים ואמוראים:

* בברייתא אמרו: מת פחות מחמשים, מת בהכרת (כן היא הגירסא לפנינו במסכת שמחות ג, וכן הגירסא בתוספות הרא"ש מועד קטן כח א[3]). ובירושלמי דרשו מן הכתוב: אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי וגו', וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ (במדבר ד יח-יט), כלומר עשו ללויים תקנה שלא יזונו עיניהם מבית קודש הקדשים - ולא ימותו בעת עבודתם מיתת כרת (תוספות שבת כה א ד"ה כרת; תוספות הרא"ש מועד קטן כח א) - ועבודת הלויים היא עד גיל חמשים, שנאמר: וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה (במדבר ח כה. ירושלמי ביכורים ב א, וראה פני משה שם), מכאן שמיתת כרת היא קודם חמשים (תוספות שבת שם, בדעת הירושלמי; ראבי"ה ד תתקיח, בשם ריב"א בדעת הירושלמי; תוספות הרא"ש שבת ומועד קטן שם).

וכן סתמו כמה ראשונים, שמיתת כרת היא עד חמשים שנה (פירושי סידור התפילה לרוקח סדר הוידוי; רד"ק ישעיהו לח י; תוספות הרא"ש מועד קטן שם; ריקאנטי במדבר טו כה). לדעה זו, כתבו אחרונים שאף מיתה בשנת החמשים היא בכלל מיתת כרת (נחלת יעקב על מסכת שמחות שם. וראה גבורת ארי תענית ה ב, ושער יוסף שם ח א ד"ה אף).

* ויש סוברים, שמיתת כרת היא עד ששים שנה (ראה להלן). וכן מצינו שכאשר היה רב יוסף בן ששים, עשה יום טוב לחכמים, ואמר: יצאתי מכלל כרת (מועד קטן כח א. וראה תוספות ותוספות הרא"ש שבת שם, וראבי"ה שם). וכן אמר רבה: מחמשים ועד ששים שנה, זו היא מיתת כרת (מועד קטן שם. וראה תוספות יבמות ב א ד"ה אשת, ויראים השלם כד), ואותה ששנינו בברייתא שמיתת כרת היא בחמשים שנה (ברייתא במועד קטן שם), פירש רבה שלא אמרו כן אלא משום כבודו של שמואל הרמתי, שמת בן חמשים ושתים שנה (מועד קטן שם). וכן סתמו כמה ראשונים ואחרונים, שמיתת כרת היא עד ששים שנה (ראה תוספות מועד קטן שם ד"ה ומיתה; יראים השלם שם; ראבי"ה שם, בשם ריב"א; פסקי ריא"ז מועד קטן שם (הלכה ו); כסף משנה ביאת מקדש ד ד).

מת בשנת הששים, נחלקו ראשונים ואחרונים אם זו מיתת כרת:

* יש סוברים שמיתת כרת היא עד ששים שנה, ואין שנת הששים בכלל (תוספות מועד קטן שם, וביאור הר המוריה ביאת מקדש ד ד, בדעתם; ים של שלמה יבמות ו ח: אפשר, ומשמע שם שהכריע כן; דינא דחיי לסמ"ג שם (ד"ה רב יוסף, ואילך).

* ויש שנראה מדבריהם, שאף מיתה בשנת הששים, מיתת כרת היא (ראה תוספות יבמות שם: ונוכל לומר. ועי' דינא דחיי שם, שיש לגרוס בתוספות בענין אחר).

בפחות מגיל חמשים

לא אמרו שמיתת כרת היא בחמשים או בששים שנה, אלא לפרש שהחייב כרת לא יחיה יותר, אבל יתכן שיקצרו ימיו וימות הרבה לפני כן (מסכת שמחות ג; ירושלמי ביכורים ב א; פירושי סידור התפילה לרוקח סדר הוידוי; תוספות הרא"ש מועד קטן כח א; ריקאנטי במדבר טו כה . וראה שו"ת מהרי"ל דיסקין כתבים סא), ואותה שאמר רבה שמיתת כרת היא מחמשים ועד ששים שנה (ראה לעיל בסמוך), הכוונה היא אפילו מחמשים עד ששים (תוספות הרא"ש יבמות ב א).

ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאין מיתת כרת קודם חמשים (פירוש הראב"ד לתורת כהנים ויקרא דבורא דחובה יט ח, על פי תורת כהנים שם; שיטה מקובצת כתובות ל א בשם קונטרסים, בדעת ריב"א; ביאור מהרש"ל לסמ"ג לאוין קט, בדעת הסמ"ג שם), והמת קודם חמשים, לדעתם מת מחמת סיבה אחרת (ראב"ד שם; מהרש"ל שם).

יצא מכלל שני כרת ונתחייב בכרת

זקן שיצא מכלל שנים שיש בהן מיתת כרת - היינו שהוא בן חמשים שנה או ששים שנה - ועבר עבירה שנתחייב עליה כרת, נענש במיתת "כרת של ימים" (דברי אביי מועד קטן כח א. וראה ברייתא דלהלן[4]), כלומר, שהוא מת פתאום (ראה מועד קטן שם: רב הונא נח נפשיה פתאום וגו'). וכן אמר אביי לרב יוסף, שאף שמי שהגיע לגיל ששים יצא מכלל כרת של שנים, מכל מקום לא יצא מכרת של ימים (מועד קטן שם), שמא ימות מיתה חטופה (פירוש לרבינו גרשום מועד קטן שם; רש"י שם ד"ה כרת; רבינו שלמה בן היתום שם ד"ה מכרת).

וכן אמר רבי חנינא בן אנטיגנוס: זקן שאכל חלב, או שחלל שבת - ונתחייב כרת (ראה ערך חיבי כריתות) - מי מודיענו שמת בהכרת, אלא המת לשלשה - היינו שחלה ומת לאחר שלשה ימים (ראה ירושלמי וטור דלהלן) - מת בהכרת (מסכת שמחות ג; תורת האדם לרמב"ן שער הסוף; טור יו"ד שלט. וראה ירושלמי ביכורים ב א, בשנויי לשון).

וכתבו ראשונים שמיתת כרת של ימים פירושה שהזקן מת קודם זמנו, ואינו ממלא את ימיו כפי שנקצב לו, וכיון שכרת זה אינו מפורסם אמרו שהוא מת לשלשה ימים, לפרסם שמת מיתת כרת (רבינו בחיי ויקרא כח יט, על פי הגמרא הנ"ל); ויש שכתבו שיש עונש כרת של ימים אף במי שמת כשהגיע זמנו, שהוא מת פתאום (כסף משנה מילה א ב, ובית יוסף יו"ד רסא, וראה ב"ח שם).

מיתת "כרת של ימים", היא שחלה ומת לאחר שלשה ימים (דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס במסכת שמחות שם; סמ"ג לאוין קט; רבינו בחיי ויקרא יח כט; ים של שלמה יבמות ו ח), או קודם לכן (ר' חלפתא בן שאול בברייתא בירושלמי ביכורים ב א. ועי' ברייתא מועד קטן ושמחות שם), אבל אם מת לאחר ארבעה ימים, יצא מכלל כרת של ימים (ברייתות בירושלמי ובשמחות שם); ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, שמיתת כרת של ימים היא שמת פתאום, ללא חולי כלל (רבנו שלמה בן היתום מועד קטן כח א ד"ה מכרת, וראה רש"י שם ד"ה מת וד"ה כרת).

זקן בן שמונים

זקן בן שמונים, נחלקו בו אחרונים:

* יש סוברים שאין בו מיתת כרת כלל, ואפילו כרת של ימים (אברבנאל במדבר טו כב ד"ה והדעת הב'; שו"ת חכם צבי מט; שו"ת יהודה יעלה ב קנח), ולדעתם זהו שאמרו בזקן שהגיע לגבורות - לגיל שמונים (ברייתא במועד קטן כח א. וראה אבות ה כא) - שאם מת פתאום, הרי זו מיתת נשיקה (מועד קטן שם: תנא להו וכו'), היינו שאין בו מיתת כרת של ימים (יעיר אזן עין זוכר ב כג, ושער יוסף הוריות ח א ד"ה אף, בדעת החכם צבי שם).

* ויש סוברים שאף בזקן בן שמונים יש מיתת כרת של ימים, ואותה שאמרו שאם מת פתאום הרי זו מיתת נשיקה, היינו דוקא כשמת בלא חולי כלל, אבל חלה ומת - בתוך שלשה ימים (ראה לעיל בסמוך) - הרי זו מיתת כרת (עין זוכר ושער יוסף שם).

פעמים שהחוטא מאריך לחיות

חוטא שנתחייב במיתת כרת בעולם הזה, כתבו ראשונים שאף על פי כן פעמים שהוא מאריך לחיות (ראה האמונות והדעות לרס"ג ט (תשובת השאלה התשיעית); שערי תשובה (לרבינו יונה) ג קכב: שנים ושלושה דורות (ושמא הכוונה לזרעו); תורת האדם לרמב"ן שער הגמול; ריקאנטי במדבר טו כה), שהקדוש ברוך הוא מאריך אפו שמא יחזור בתשובה (האמונות והדעות שם; שערי תשובה שם קכג), או שסיבת איחור המות היא לשלם לרשע שכרו בעולם הזה, ובכך לאבדו מן העולם הבא, וכמו שנאמר: וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וגו' (דברים ז י. שערי תשובה שם. וראה ריקאנטי שם), או שמא עתידים לצאת ממנו בנים צדיקים (שערי תשובה שם, וראה שם דוגמאות לדבר).

כרת מעולם הנשמות

יש עונש כרת אף לאחר מיתה, היינו שלאחר מיתת החוטא, נפשו נכרתת מעולם הנשמות (רמב"ם תשובה ח א, ובפירוש המשניות סנהדרין ט ו, ושם י א; רמב"ן ויקרא יח כט, ובתורת האדם שער הגמול; רבינו בחיי ויקרא שם; אברבנאל במדבר טו כב (ד"ה ומפני)). וכתבו ראשונים, שעונש זה נרמז בכתובים שנאמר בהם שהכרת הוא על "הנפש", כגון: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי (ויקרא כב ג), וכן: וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (שם כג ל. רמב"ן שם ושם, ורבינו בחיי שם). ויש שכתבו, שאותה שדרשו: הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (במדבר טו לא), הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא (ברייתא סנהדרין סד ב, ושם צ ב, ושם צט א, ושבועות יג א), הכוונה היא שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה, נכרתת אף מעולם הנשמות (רמב"ם פירוש המשניות י שם, על פי ברייתא שם. וכעין זה באברבנאל שם (ד"ה ומפני)).

ויש שכתבו בדעת ראשונים, שעונש כרת הוא לגוף בלבד, ואין כרת לנפש כלל (אברבנאל שם (ד"ה ואמנם, עד סוף ד"ה והדעת הד') בדעת הרס"ג ורש"י ותוספות).

מהותו

על מהותו של כרת הנפש, כתבו ראשונים שאין לומר שהנפש אובדת לגמרי (רמב"ן ויקרא יח כט, ובתורת האדם שער הגמול; רבינו בחיי ויקרא יח כט; אברבנאל במדבר טו כב (ד"ה ומפני)). יש שכתבו, שאינה זוכה לטובה שזוכים בה נפשות הצדיקים (רמב"ם בפרוש המשניות סנהדרין י א). ויש שכתבו, שהחוטא נדון לאחר מיתתו שנים עשר חודש בגהינם (תורת האדם שם), ולאחר מכן זוכה לשכר מועט מזה שהיה ראוי לו מתחילה אילו לא היה חוטא (תורת האדם שם; רבינו בחיי שם). ויש שכתבו, שאין כל הכריתות שוות, והזמן שהחוטא נדון בגהינם משתנה לפי חומרת החטא (אברבנאל שם). ויש שכתבו שהעובר על אחד מאיסורי כרת שעליהם נאמר: כִּי דְבַר ה' בָּזָה וגו' (במדבר טו לא. ראה ערך חיבי כריתות), נדון בגהינם לעולם (תורת האדם שם, וראה רמב"ן במדבר שם).

ויש שכתבו בדעת ראשונים, שחולקים על כל זה, ולדעתם עונש כרת בעולם הבא הוא שהנפש אובדת לגמרי (רבינו בחיי ויקרא יח כט, בדעת אבן עזרא ובדעת הרמב"ם תשובה ח א; אברבנאל במדבר טו כב, על פי פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין י א[5]).

מי נכרת גם מעולם הנשמות

בעונש הכרת לנפש לאחר מיתה, נחלקו ראשונים:

* יש סוברים שכל חייבי כרת נכרתים מעולם הנשמות (רבינו בחיי ויקרא יח כט, ואברבנאל במדבר טו כב (ד"ה והדעת הה'), בדעת הרמב"ם תשובה ח א, ובספר המצות שרש יד[6]; רבינו בחיי שם בשם אבן עזרא; אברבנאל שם ד"ה ומפני), בין בכרת חמור ובין בכרת קל (רבינו בחיי שם לדעה זו), ואף מי שנכרת בעולם הזה, נכרת גם בעולם הנשמות (אברבנאל שם, וראה רבנו בחיי ואברבנאל שם, בדעת הרמב"ם).

* יש שנראה מדבריהם, שאין כרת לנפש אלא בעובד עבודה זרה, או עובר על אחד משאר איסורי כרת שנאמר עליהם: כִּי דְבַר ה' בָּזָה וגו' הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (במדבר טו לא. ראה ערך חיבי כריתות), שהם נכרתים אף מהעולם הבא, אבל חייבי כרת אחרים אינם נכרתים אלא מן העולם הזה (שערי תשובה לרבנו יונה ג אותיות קיט-קכא וקמג ואילך. וראה ערך הנ"ל).

* ויש סוברים, שדוקא אם עוונותיו מרובים מזכויותיו, יש עונש כרת לנפש, אבל אם זכויותיו מרובות מעוונותיו, נענש בכרת הגוף, ונפטר מעונש כרת לנפש (רמב"ן ויקרא שם, ובתורת האדם שער הגמול; רבנו בחיי שם; ריקאנטי בראשית יז יד), ומהם שכתבו, שדוקא בעובר על שאר איסורי כרת, אבל העובר על איסורי כרת שנאמר עליהם: כי דבר ה' בזה, בכל אופן נענש בכרת לנפש (רמב"ן שם ושם, ורבנו בחיי שם).

כרת מעולם הבא שלאחר תחיית המתים

החייב כרת, מצינו שהוא נכרת מחיי העולם הבא שלאחר תחית-המתים (ראה ערכו. ראה להלן), ואותה שדרשו בברייתא מהכתוב לענין עובד עבודה זרה: כִּי דְבַר ה' בָּזָה וגו' הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (במדבר טו לא), הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם-הבא (ראה ערכו. ברייתא סנהדרין סד ב, ושם צ ב, ושם צט א, ושבועות יג א), היינו תחיית המתים (דברי רבי אליעזר בר' יוסי שם צ ב, וראה רבנו דוד שם; ראשונים דלהלן), שהחוטא לא יחיה לעתיד לבוא בתחיית המתים (יד רמה שם סד ב; רמב"ן ויקרא יח כט, ובתורת האדם שער הגמול; מגן אבות לרשב"ץ ג יא).

וכתבו ראשונים, שאין הדברים אמורים אלא בעובר על אחד מאיסורי כרת שעליהם נאמר: כי דבר ה' בזה וגו' (רמב"ן שם ושם; מגן אבות שם), והם בכלל אלו שאמרו בהם, שאין להם חלק לעולם הבא (משנה סנהדרין צ א. רמב"ן שם; מגן אבות שם), אבל שאר חייבי כרת, זוכים לתחיית המתים (תורת האדם שם; מגן אבות שם).

ויש שכתבו, שאין לחלק בין חייבי הכרת, ובכולם נפש החוטא נכרתת לעולם הבא (מרכבת המשנה למכילתא בא ח ו).

האם אף זרעו נכרת

על זרעו של החייב כרת, נחלקו ראשונים:

* יש סוברים, שזרעו של החייב כרת נכרת אף הוא (ערוך ערך כרת בשם הר"ח; רש"י שבת כה ב ד"ה כרת, ויבמות נה א ד"ה ערירים, ועל התורה בראשית יז יד; רבינו תם בתוספות שבת שם א ד"ה כרת; יראים השלם כד, בשם יש מרבותיו; רבינו יונה בשערי תשובה ג אותיות קז וקיט וקכה; מאירי יבמות נה א, ועוד), שסתם "כרת" פירושו שאף הזרע נכרת (רא"ם ויקרא כ כ, בדעת רש"י יבמות שם, וראה שם יז ט, ובראשית יז יד), והחוטא מת בלא בנים (רש"י כריתות ב א ד"ה פסח).

ומהם שהוכיחו שהזרע נכרת, ממה שנאמר בכרת שהנפש נכרתת "מעמיה" (בראשית יז יד, ועוד מקומות. וכעין זה בשמות ל לג: "ונכרת מעמיו", ועוד מקומות), שלדעתם הכוונה היא ששמו של החוטא נכרת, ומי שיש לו בנים כאילו הוא חי, ושמו לא נכרת (אבן עזרא בראשית שם). ולדעה זו, אותה שדרשו מהכתוב באשת-אח (ראה ערכו): עֲרִירִים יִהְיוּ (ויקרא כ כא), שאם יש לו בנים בשעת החטא הרי הוא קוברם (יבמות נה א, ורש"י שם ד"ה ערירים יהיו), וכן דרשו מהכתוב באשת-אחי-האב (ראה ערכו): עֲרִירִים יָמֻתוּ (ויקרא שם כ), שאף בנים שייוולדו לו לאחר החטא, ימותו בחייו (יבמות שם, ורש"י שם ד"ה ערירים ימותו), אלו לימודים לכל חייבי כריתות (רש"י ויקרא שם, ורא"ם שם בדעתו; תוספות שבת שם בשם רבינו תם), וכל כרת הוא "ערירי", היינו שימות בלי בנים (אברבנאל במדבר טו כב (ד"ה והדעת הב'), בדעת רש"י). ויש מהראשונים שכתבו, שאף לדעה זו, אפשר שימותו הבנים אחריו (תוספות כריתות ז א ד"ה דחנקתיה).

* ויש סוברים שלא בכל "כרת" יש "ערירי" (ריב"א בתוספות שבת ויבמות וכריתות שם; יראים השלם שם; אור זרוע א שלח; סמ"ג לאוין קט; רמב"ן ויקרא יח כט; אברבנאל שם, ושכן דעת הרמב"ם ועוד ראשונים), ואין נכרת הזרע אלא באותם חייבי כריתות שנאמר בהם עונש ערירי - היינו באשת אח ובאשת אחי האב (אברבנאל שם), או אף בשאר עריות (ראה ערכו. ר' משה ור"י בתוספות יבמות שם; תוספות מהר"ם ורבינו פרץ שם נה א בשם רבינו נתנאל; תוספות הרא"ש שם; אור זרוע שם; רמב"ן שם), שהוקשו כל העריות זו לזו (יבמות נד ב, וראה ערך עריות. תוספות שם; תוספות הרא"ש שם; אור זרוע שם; רמב"ן שם) - אבל בשאר חייבי כריתות, אין הזרע נכרת (ראשונים הנ"ל).

האם זרעו שבכל גיל נכרת

בנים הנענשים בעון אביהם (ראה לעיל, מחלוקת ראשונים אם בכל חייבי כרת הוא כן, או בחלקם בלבד), כתבו ראשונים, שדוקא בנים קטנים נענשים, אבל לא בנים גדולים (רבינו תם בתוספות שבת כה א ד"ה כרת; תוספות הרא"ש יבמות ב א; תוספות ישנים יבמות שם אות ג, וראה שם שהוא דוקא כשאינם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם), היינו בנים ש"הגיעו לפרקם" קודם שחטא (תוספות הרא"ש שם).

ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, שאין לחלק בין גדולים לקטנים, ואף בנים גדולים בכלל העונש (יראים השלם כד, ורבנו יואל בראבי"ה תתקיח, וסמ"ג לאוין קט, וים של שלמה יבמות ו ח, בראיותיהם שלא כדעת רש"י שבת כה ב ד"ה כרת, ויבמות נה א ד"ה ערירים, הובא לעיל; אברבנאל במדבר טו כב ד"ה והדעת הב').

קודם גיל עשרים

קודם גיל עשרים שנה, אמרו בירושלמי שאין בית דין של מעלה עונשים וכורתים (ביכורים ב א, וסנהדרין יא ה. וראה שבת פט ב: דל עשרין, ורש"י שם ד"ה דל, ובמדבר רבה פרשת קרח יח, ותנחומא שם ג, ומדרש אגדה (בובר) פרשת במדבר ב לב, ורש"י בראשית כג א), על העבירות שעשה אז (ירושלמי שם, וראשונים ואחרונים דלעיל ודלהלן). וכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקדוש ברוך הוא אלא מעשרים שנה ומעלה, שנאמר: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה (במדבר יד כט. רש"י שם; רש"ס לירושלמי שם. וראה פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין ז ד: מפי השמועה למדנו).

וכן סתמו ראשונים ואחרונים, שאין נענשים בכרת ובשאר דיני שמים קודם גיל עשרים (תוספות מועד קטן כח א ד"ה מת; פירוש המשניות סנהדרין שם; ראב"ד עדיות ב ט; מחזור ויטרי תכח; אבודרהם הלכות ברכות ט; פרי מגדים פתיחה כוללת ג כא, ואשל אברהם ריש ריט; שו"ת חקרי לב יו"ד א לה, ועוד), שעד גיל עשרים עיקר החיוב על האב ללמדו תורה ולחנכו למצוות ולהשיאו אשה, ומבן עשרים צריך האדם להשתדל לעשות טוב מעצמו (מרכבת המשנה (לר"י אלשקאר) אבות ה כא), ואין חילוק בזה בין זכרים לנקבות (פירוש המשניות סנהדרין שם).

ויש מהראשונים ומהאחרונים שכתבו, שמענישים בבית דין של מעלה אף קודם גיל עשרים (ספר חסידים (פארמא, מקיצי נרדמים) טז, והדר זקנים (לבעלי התוספות) בראשית לח ז, בשם ר"י החסיד, ועי' מושב זקנים שם בשמו; שו"ת חוות יאיר סוף סי' קסו; שו"ת חכם צבי מט; שו"ת חתם סופר יו"ד קנה), משעה שנעשה גדול (ראה ערכו. חוות יאיר שם; חכם צבי שם; חתם סופר שם. וראה להלן), שכל מי שהוא מצווה במצוות התורה, מחויב אף בכל העונשים האמורים בהן, ואין לחלק בין העונשים בבית דין של מעלה לעונשים בבית דין של מטה (חוות יאיר שם; חכם צבי שם; חתם סופר שם), ומהם שכתבו שאף קטן (ראה ערכו) החריף כגדול נענש בבית דין של מעלה, שבדיני שמים אין העונש תלוי בשנים, אלא בדעת (ספר חסידים שם, והדר זקנים ומושב זקנים שם. וראה ערך קטן), ואותה שאמרו שאין בית דין של מעלה מענישים קודם גיל עשרים (ראה לעיל), לדעתם לא אמרו כן אלא בעונש שנגזר על הציבור, שאינו דן את הציבור אלא על פי רוב מעשיהם של בני עשרים (ספר חסידים והדר זקנים שם), או שאינם אלא דברי אגדה (חכם צבי שם; חתם סופר שם), או שלא אמרו כן כלפי חיוב כרת, אלא על חטאים שאינם מפורשים בתורה, ושנתחדשו לפי שעה או שנעשו קודם מתן תורה, ושאין נענשים עליהם אלא משום שהשכל מחייב שהוא חטא, כגון חטא דור המדבר (חוות יאיר שם; חתם סופר שם. וראה חכם צבי שם: יש לחלק בין עונשי שעה לעונשי דורות).

ומהם שכתבו, שאף שהחוטא קודם גיל עשרים מתחייב בכרת, מכל מקום הקדוש ברוך הוא ממתין לו שישוב עד גיל עשרים, ואם לא שב, הוא נענש לאחר עשרים (חכם צבי שם, וראה מגן גיבורים או"ח ריט שלטי הגיבורים סק"א), או שאינו נענש בעולם הזה, אלא בעולם הבא (חכם צבי שם).

כשנהרג ע"י בית דין

חיבי-כריתות (ראה ערכו) שיש בהם מיתת-בית-דין (ראה ערכו. ראה ערך חיבי מיתות בית דין: המיתות), כתבו אחרונים שאם נהרגו על ידי בית דין, נפטרו מהכרת (פנים יפות דברים יג טז, ושם כד טז; ערוך לנר כריתות ב א, שמיתת בית דין מכפרת, ראה ערך מיתת בית דין; אבני נזר או"ח פה: פשוט).

על חייבי כריתות שלקו, אם נפטרו מעונש כרת, ראה ערך חיבי כריתות: כשלקו. על חייבי כריתות שעשו תשובה (ראה ערכו), שבית דין של מעלה מוחלים להם, ונפטרים מעונש כרת על ידי התשובה, ראה ערך הנ"ל: כשעשו תשובה, וערך תשובה. על חייבי כריתות שעבר עליהם יום-הכפורים (ראה ערכו), אם נתכפרו אף בלא תשובה, ראה ערך יום הכפורים.

על עונש כרת, אם פוטר מתשלומי ממון וממלקות, ראה ערך קם ליה בדרבה מיניה.

מיתה בידי שמים

מהותה של מיתה בידי שמים היא, שמחמת עוון זה יתקצרו ימיו של החוטא (רש"י שבת כה א ד"ה וכרת; תוספות שם ד"ה כרת; רמב"ן בראשית ב יז; שערי תשובה ג קכד; מגן אבות לרשב"ץ אבות ג יא; אברבנאל במדבר טו כב (ד"ה ואמנם)). ומהאחרונים יש שביארו, שזהו ששנינו בספרי שמיתה היא כרת (ספרי במדבר קכה), דהיינו שאף במיתה - כמו בכרת - ימיו של החוטא נכרתים (עמק הנצי"ב לספרי שם (יט יג)).

ויש שכתבו, שהחייב מיתה בידי שמים מת מיתה משונה, ולא מיתה טבעית, כגון שנופל מן הגג, או שחיה דורסתו (פירוש רבינו מתתיה היצהרי על אבות ה ח, בשם הרמ"ה; יפה ללב או"ח תרז ו[7]).

זמנה

על זמנה של מיתה בידי שמים, נחלקו:

* יש מהראשונים שכתבו בדעת הירושלמי, שמיתה בידי שמים היא עד ששים (ירושלמי ביכורים ב א, ותוספות שבת כה א ד"ה כרת, ותוספות הרא"ש שם, ומועד קטן כח א), דהיינו, החייב מיתה בידי שמים אינו חי יותר מששים שנה (ירושלמי שם: אפר שיתין וכו'). ואמרו בירושלמי, שזמנה של מיתה בידי שמים נלמד מעונש המיתה שנגזר על דור המדבר, שכולם מתו עד ששים (דברי ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא בירושלמי שם, ותוספות ותוספות הרא"ש שבת שם. וראה שערי תשובה ג קכד, ואהל מועד ראשית חכמה דרך ד (נתיב ב)), והכתוב קורא לכך "מיתה", שנאמר: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ (במדבר יד לה. תוספות שבת שם, ותוספות הרא"ש שם ושם), מכאן שהמחויב מיתה בידי שמים, אינו עובר את גיל ששים (תוספות ותוספות הרא"ש שבת שם). ויש שכתבו, שאף לדעת הבבלי מיתה בידי שמים היא עד ששים (תוספות מועד קטן שם: יש מפרשים; תוספות הרא"ש מועד קטן שם. וראה אהל מועד שם).

וכן סתמו כמה ראשונים, שמיתה בידי שמים היא קודם ששים (שערי תשובה שם; אהל מועד שם). אבל מיתה אחר ששים, לדעה זו היא מיתת כל אדם (תוספות שם ושם), וכן שנינו בברייתא: ששים, זו מיתת כל אדם (ברייתות מאבל רבתי ג א, הובאה ברמב"ן בתורת האדם שער הסוף, ענין הפטירה ובטור יו"ד שלט).

* ויש סוברים - וכן כתבו ראשונים בדעת הבבלי (ראה תוספות להלן) - שמיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע, אלא שהחוטא מת מחמת חטאו קודם זמנו (תוספות שבת כה א, הדעה הא'; פירוש הראב"ד לתורת כהנים ויקרא דבורא דחובה יט ח; תוספות הרא"ש שבת שם, בדעת ריב"א; מגן אבות לרשב"ץ ג יא, ועוד), הן קודם חמשים (ראב"ד שם), והן אחר ששים (לב דוד (לחיד"א) ה, בדעת התוספות שם).

* ויש סוברים - ומהם שכתבו כן אף בדעת הירושלמי (ראה תוספות וים של שלמה דלהלן) - שמיתה בידי שמים היא בששים, אבל לפני כן זו מיתת כרת (תוספות מועד קטן שם ד"ה ומיתה, הדעה הא', ויבמות ב א ד"ה אשת; אברבנאל במדבר טו כב (ד"ה והדעת הג'), בדעת תוספות שבת שם (וצ"ב); ים של שלמה יבמות ו ח: אפשר). ואותה שאמרו, שלמדים מדור המדבר שזמן המיתה הוא לששים (ראה לעיל), הכוונה היא שלא מת אחד מהם פחות מבן ששים (תוספות מועד קטן שם. וראה תוספות יבמות שם ואברבנאל שם).

ונחלקו לדעה זו, יש סוברים שמיתה בידי שמים היא אחר ששים (תוספות יבמות שם); ויש סוברים שהיא בשנת הששים (ביאור מהר"ז זק לסמ"ג לאוין קט, והר המריה ביאת המקדש ד ד, בדעת תוספות מועד קטן שם; ים של שלמה שם: אפשר); ויש שכתבו, שלדעה זו מיתה בידי שמים היא מששים ואילך (ים של שלמה שם; תוספות אהרן מועד קטן שם, בדעת תוספות מועד קטן ויבמות שם; שו"ת חבצלת השרון תנינא עא, בדעת תוספות יבמות שם), אלא שהחוטא מת קודם שבעים (תוספות אהרן וחבצלת השרון שם).

צדיק שמת בצעירותו

צדיק שמת בצעירותו, כתבו ראשונים, שיש צדיקים שמספר ימיהם מלכתחילה הוא פחות מששים, כמו שאמרו: בן חמשים ושתים, זו היא מיתתו של שמואל הרמתי (ברייתא מועד קטן כח א, ובירושלמי ביכורים ב א. שערי תשובה ג קכד[8]).

חטאו מתכפר ע"י עונשים

בנוהג שבעולם, אדם נכשל בעבירה שחייבים עליה מיתה בידי שמים, מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, והחשבון מתמצה (ירושלמי סוטה א ז; במדבר רבה פרשת נשא ט כד, וקהלת רבה ז (אות כז)), כלומר מתכפר לו חטאו (קהלת רבה שם (וכן הוא בילקוט שמעוני שם רמז תתקעז)), שהעונשים מצטרפים כאילו קיבל עונש מיתה (יפה מראה שם; קרבן העדה שם. וראה פני משה שם).

ויש מהראשונים שכתבו שמי שחייב מיתה בידי שמים, עולה מות בחלונותיו, ובעלי חיים שברשותו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו רועה באשפה והיא מתה, וידבק המות בו עד כלותו אותו (שערי תשובה ג קז, בשם רז"ל (ושמא כוונתו לירושלמי הנ"ל); מגן אבות לרשב"ץ ג יא, בשם המדרש; כסף משנה ביאת מקדש ד ד).

על חייבי מיתה בידי שמים שעשו תשובה (ראה ערכו) שבית דין של מעלה מוחלים להם, ונפטרים מעונש על ידי התשובה, ראה ערך חיבי מיתות בידי שמים, וערך תשובה. על חייבי מיתה בידי שמים שעבר עליהם יום-הכפורים (ראה ערכו), אם נתכפרו אף ללא תשובה ויסורים, ראה ערך יום הכפורים. על חייבי מיתה בידי שמים שלקו, אם נפטרו מעונש, ראה ערך חיבי מיתות בידי שמים.

על עונש מיתה בידי שמים, אם הוא פוטר ממלקות או מתשלומי ממון, ראה ערך קם ליה בדרבה מיניה.

ההבדלים בין העונשים

האם כרת חמור

כרת חמור ממיתה בידי שמים (שבת כה ב, ויבמות עג ב, וחולין לא, ועוד; פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין ט ו, ואבות ב א, ובספר המצות שרש יד; שערי תשובה ג; תרומת הדשן (פסקים) קיח[9]).

ויש סוברים - ומהם שכתבו כן בדעת תנאים (ראה ראב"ד להלן) - שבעניינים מסוימים מיתה חמורה מכרת (פירוש הראב"ד לתורת כהנים ויקרא דבורא דחובה יט ח, על פי תורת כהנים שם; קרבן אהרן ויקרא דבורא דנדבה ד ח).

ההבדלים שביניהם

בהבדלים שבין כרת למיתה בידי שמים - ושמחמתם כרת חמור יותר - מצינו כמה דעות:

* יש סוברים שמיתת כרת היא קודם חמשים שנה, ואילו מיתה בידי שמים היא עד ששים (תוספות שבת כה א ד"ה כרת, ויבמות ב א ד"ה אשת, בדעת הירושלמי ביכורים ב א; תוספות הרא"ש שבת שם. וראה לעיל, שיש סוברים ששייך כרת ומיתה בידי שמים אף קודם הזמן); ויש סוברים, שמיתת כרת היא קודם ששים, ומיתה בידי שמים היא בששים (תוספות מועד קטן כח א ד"ה מיתה, ויבמות שם, על פי מועד קטן שם. וראה לעיל), או שבמיתה בידי שמים אין זמן קבוע למיתה כלל (תוספות שבת שם, על פי מועד קטן שם).

* יש סוברים, שבכרת אף זרעו של החוטא נכרת, ואילו במיתה בידי שמים אין זרעו מת עמו (רש"י שבת שם ב ד"ה כרת, וכתובות ל ב ד"ה זר; שערי תשובה ג קז; פירוש הראב"ד לתורת כהנים ויקרא דבורא דחובה יט ח; רבינו הלל על ספרי חוקת (פיסקא קכה). וראה לעיל, מחלוקת אם בכרת זרעו נכרת).

* ויש שכתבו, שבכרת לא נתכפר החטא במיתתו, ונשאר עליו העונש אף לאחר המיתה, ואילו במיתה בידי שמים, נתכפר חטאו במיתתו (פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין ט ו, ובספר המצות שורש יד; ברטנורא שם).

עניינים שבהם מיתה בידי שמים חמורה

בראשונים ואחרונים מצינו כמה עניינים שבהם מיתה בידי שמים חמורה מכרת:

* יש מהראשונים שכתבו, שהחייב מיתה בידי שמים מת אף קודם חמשים, ואילו החייב כרת מת בחמשים (פירוש הראב"ד לתורת כהנים ויקרא דבורא דחובה יט ח), וכעין זה כתבו אחרונים, שהחייב כרת יכול לחיות עד זמן כרת (על זמן כרת ראה לעיל: מהות הכרת; זמנו), ואילו החייב מיתה בידי שמים מת בפעם הראשונה שנמצא במקום סכנה (חסדי דוד לתוספתא כריתות א ב (ד"ה ולעד"נ), על פי שבת לב א, בדעת הכסף משנה ביאת המקדש ד ד[10]).

* יש מהראשונים שכתבו, שהחייב מיתה בידי שמים אף בעלי החיים שלו מתים, כגון פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו רועה באשפה והיא מתה, והמות דבק בו עד כלותו אותו, מה שאין כן בכרת (שערי תשובה ג קז, הובא לעיל: מיתה בידי שמים; חטאו מתכפר ע"י עונשים).

* ומהאחרונים יש שכתבו, שהחייב מיתה בידי שמים מת במיתה משונה, ואילו החייב כרת מת על מיטתו (יפה ללב או"ח תרז ו, בדעת קרבן אהרן ויקרא דבורא דנדבה ד ח).

הערות שוליים

  1. לב, טורים שעג-ת.
  2. וראה רדב"ז מכתב יד ע שדחה פירוש זה בדעת הרמב"ם, וראה שדי חמד כ צו.
  3. וראה גירסת רמב"ן בתורת האדם ענין הפטירה, וטור יו"ד שלט: בן חמשים. וראה ברייתא מועד קטן כח א: מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת, ויש ראשונים שסתמו כנוסח ברייתא זו, ראה רי"ץ גיאת הלכות אבל, וספר הישר שם, ותורת האדם שם, וטור יו"ד שם.
  4. וראה ערוך לנר יבמות ב א, שכרת זה אינו כרת גמור האמור בכתוב.
  5. וראה רמב"ן בתורת האדם שם, שדחה פירוש זה בדעת הרמב"ם.
  6. וראה שו"ת רדב"ז מכתב יד סוף סי' ע, שאף לדעת הרמב"ם יש שאינם נכרתים אלא מהעולם הזה, וראה ברכת הנצי"ב למכילתא פרשת בא ח (ד"ה אין) בדעת הרמב"ם.
  7. וראה שדי חמד מערכת הכ"ף כלל צו, שדחה.
  8. וראה מהרש"א תענית ה ב חידושי אגדות ד"ה אקפץ, שמגמרא שם נראה ששמואל מת קודם זמנו, וראה גירסת הב"ח ברש"י תענית שם ד"ה והאמר.
  9. וראה שדי חמד מערכת הכ"ף צו, שהאריך בזה.
  10. וראה שם שתמה מנין לו לכסף משנה חילוק זה.