מיקרופדיה תלמודית:כלי שמלאכתו לאיסור

הגדרה^[1] - כלי המשמש למלאכה האסורה (או למלאכה המותרת) בשבת או ביום טוב, שגזרו איסור על טלטולו בזמנים אלו

בנוסף לאיסור טלטול מוקצה (ראה ערכו), שהוא איסור טלטול בשבת וביום טוב של דברים שאדם מקצה דעתו מהם (ראה ערך מוקצה) - גזרו איסור טלטול בשבת וביום טוב על כלים מסוימים^[2]. עיקר הגזירה היה על כלי המשמש למלאכת איסור, אך גם כלי המשמש למלאכת היתר נכלל בה.

גדרו

הגזירה

בין הדברים האסורים בטלטול בשבת (ראה ערכו) וביום טוב (ראה ערך בסיס לדבר האסור, וערך מוקצה), אסרו חכמים באופנים מסוימים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור (ראה להלן: הכלי. ראה שבת קכג ב; ראה רמב"ם שבת כה ב וג; ראה טוש"ע או"ח שח ג).

גזירה זו גזרו בימי נחמיה בן חכליה, בזמן בית שני, מפני שהיו מזלזלים בשבתות (שבת שם, ורש"י ד"ה ג' כלים וד"ה משנה), ונוהגת אף בבית המקדש (ראה ערכו), שלא כשאר איסורי שבות (ראה ערכו. ראה ערך אין שבות במקדש. תוספות שבת קכג ב ד"ה לא), וכשראו שחזרו להיזהר קצת באיסור שבת, התירו, וחזרו והתירו כשנזהרו יותר, וחזרו והתירו (שבת שם, ורש"י ד"ה התירו).

שלבי ההיתר

ונחלקו אמוראים:

* אביי סובר שהתירו בתחילה לטלטל כלי שמלאכתו להיתר, לצורך גופו - כשצריך להשתמש בגוף הכלי (רש"י שבת קכג ב ד"ה התירו. ראה להלן: לצורך גופו) - וחזרו והתירו לטלטלו לצורך מקומו (ראה להלן: לצורך מקומו), וחזרו והתירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו למלאכת היתר (שבת שם ורש"י ד"ה וחזרו).

* רבא סובר שבין צורך גופו ובין צורך מקומו צורך הם (רש"י שם ד"ה מה לי גופו), והתירו בתחילה לטלטל כלי שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, וחזרו והתירו לטלטלו מחמה לצל - שלא יתבקע בחמה (רש"י שם ד"ה מחמה), היינו לצורך הכלי (ריטב"א שבת שם ד"ה אלא) - וחזרו והתירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו, אבל לא מחמה לצל (שבת שם. דעות נוספות ראה להלן: לצורך גופו; לצורך מקומו).

מחמה לצל

טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך הכלי - כגון מחמה לצל - אסור (שבת קכג ב וקכד א; רמב"ם שבת כה ג; טוש"ע או"ח שח ג), וכן אם ירא שיישבר או ייגנב שם - אסור (ראה רמב"ם שם ה; טוש"ע שם), שאין כאן צורך שבת כלל, ונמצא מטלטל לצורך חול, היינו להשתמש בו למחר (מאירי שבת קכד א).

לדעת רבי שמעון - החולק על רבי יהודה בדיני מוקצה, והלכה כמותו (ראה ערך מוקצה)^[3] - יש שכתבו שמותר לטלטלו אפילו מחמה לצל (ראה רש"י שבת לו א ד"ה הא רבי יהודה, וראש יוסף שם בדעתו; תוספות רי"ד שם קכג ב ד"ה דבר; מאירי שם קכד א, בשם מקצת מפרשים). אבל רבים מהראשונים סוברים שאף לרבי שמעון אסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל (תוספות שבת לו א ד"ה הא רבי שמעון; רשב"א שבת לו א ד"ה ואם. וראה רמב"ם שבת כה ג, וטוש"ע או"ח שח ג).

לכמה זמן גזרו

גזירה זו, נחלקו בה ראשונים:

* יש שכתבו שגזרו לאותו דור (ראה רבינו תם בתוספות בבא קמא צד ב ד"ה בימי, וחתם סופר שבת קכג ב בדעתו), וכבר באותו דור התירו וחזרו והתירו (חתם סופר שם).

* ויש שכתבו שעשו גדר ותקנה לדורות, עד שיעמוד בית דין אחר ויתיר (ראה ערך אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו. ריטב"א שבת קכג ב ד"ה ת"ר).

טעם איסור טלטול

בטעם האיסור אמרו בגמרא שמשום הוצאה הוא, שהרי טלטול הוא צורך הוצאה (שבת קכד ב, ורש"י ד"ה טלטול, וראה ביצה לז א), היינו שתחילת הוצאה היא על ידי טלטול, וגזרו על הטלטול שמא יוציא מרשות לרשות (רש"י ביצה שם ד"ה אטו). ומכל מקום, אסור אף ביום טוב, אף לסוברים שאין בו איסור הוצאה (ראה ערך יום טוב, וערך מוציא, וערך מתוך. שו"ת הרשב"א א רמח).

ובראשונים מצינו טעמים נוספים:

* שלמדו חכמים ממה שהזהיר הנביא שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול (ראה שבת קיג א וב, וראה ערך עבדין דחול וערך שבת), קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה, או מבית לבית, ונמצא שלא שבת (רמב"ם שבת כד יב; טור או"ח שא), ובטל הטעם שנאמר בתורה "לְמַעַן יָנוּחַ" (שמות כג יב; דברים ה יד. רמב"ם שם).

* שמא יתעסק בהם ויבוא לידי מלאכה (רמב"ם שם יג).

* מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנויות, וכל ימיהם שובתים ממלאכה, אם יהיה מותר לטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבתו שביתה הניכרת (רמב"ם שם).

* ויש שכתבו הטעם, משום שנראה כרוצה לעשות בו מלאכתו (ראב"ד על בעל המאור ביצה ב א אות ב; מאירי ביצה שם).

בטעם לכך שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור, כאשר הדבר נעשה לצורך הכלי (ראה לעיל), כתבו ראשונים, שמן הסתם אינו עשוי להשתמש בו בשבת, ונמצא מטלטל לצורך חול (ההשלמה שבת קכג ב; מאירי שם קכד א).

גדר הגזירה

בגדר האיסור נחלקו ראשונים ואחרונים:

* יש סוברים שהוא משום מוקצה, שמקצה דעתו מהם (ראה ערך מוקצה. ראה שו"ת הרשב"א תרו; תוספת שבת או"ח שי ס"ק יג; ראה פרי מגדים או"ח רסה משבצות זהב סק"א; חיי אדם שבת סו ד; ראה משנה ברורה שח סק"כ, ושם באור הלכה ד"ה קרדום).

* ויש סוברים שאינו אסור משום מוקצה (ראב"ד על בעל המאור שם אות ב; מאירי שם קכד א, וביצה ב א; ריטב"א שבת קכד ב ולענין; באור הגר"א יו"ד רסו סק"ג), אלא שגזרו על טלטולו כשם שגזרו בימי נחמיה אף על כלים שמלאכתם להיתר (ראה לעיל. ריטב"א שם; ראה מאירי שם).

המשמש בסיס לו

כלי שמלאכתו להיתר שמונח עליו כלי שמלאכתו לאיסור, יש שהסתפקו אם חשוב הוא בסיס לדבר האסור (ראה ערכו), הואיל ולהלכה מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו (ראה להלן. פרי מגדים או"ח שח משבצות זהב בהקדמה). ויש שצידדו שאינו חשוב בסיס לדבר האסור (ישועות יעקב או"ח שח סק"ה). ויש שכתבו שחשוב הוא בסיס לדבר האסור (תהלה לדוד שח סק"א; ערוך השלחן או"ח שי ט).

במקום בזיון תפילין

תפילין (ראה ערכו) שהיו מונחות בביזיון, כגון שיש חשש שייגנבו, כתבו אחרונים שאף לסוברים שכלי שמלאכתו לאיסור הם (ראה להלן: הכלי), התירו לטלטלם למקום שמור (פרי מגדים או"ח שח משבצות זהב סק"ג; ראה שו"ע הרב או"ח שח יט; משנה ברורה לא סק"ה).

אם מותר להניח כלי שמלאכתו לאיסור על כלי שמלאכתו להיתר, ראה ערך מבטל כלי מהיכנו.

אם מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מצוה, ראה ערך מוקצה.

על מוקצה מחמת חסרון כיס, אם אמור דווקא בכלי שמלאכתו לאיסור, ראה ערך מוקצה.

על טלטול במקצת, ועל שימוש בכלי שמלאכתו לאיסור בלא לטלטלו, ראה ערך מוקצה.

הכלי

החומר ממנו עשוי הכלי

כלי שמלאכתו לאיסור שאמרו, הוא הן של עץ, הן של חרס, הן של אבנים, הן של מתכת (רמב"ם שבת כה ג).

כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר

כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, מותר לטלטלו אפילו לצורך הכלי, כדין כלי שמלאכתו להיתר (ראה להלן: כלי שמלאכתו להיתר. שלטי גבורים על הרי"ף שבת מח א, על פי הרמב"ם שבת כו ב; עולת שבת או"ח שם סק"ו; שו"ע הרב שם כא; משנה ברורה שם סק"כ), הואיל ומיוחד אף למלאכת היתר (שו"ע הרב שם), ואף לא מקצה דעתו ממנו (משנה ברורה שם).

כשרוב מלאכתו לאיסור

כלי שרוב השתמשותו לאיסור, נחלקו אחרונים:

* יש שכתבו שאף על פי שמשתמשים בו גם להיתר, חשוב הוא כלי שמלאכתו לאיסור, ולכן קדירה ריקה, היא כלי שמלאכתו לאיסור - לסוברים כן (ראה בעל המאור שבת קכג א (מז ב); ראה רשב"א שבת שם ד"ה הא, ובעבודת הקודש בית מועד ה ב; ועוד) - לפי שעל פי רוב היא מיוחדת לבישול (פרי מגדים או"ח רעט אשל אברהם ס"ק יד ב, ושח משבצות זהב בהקדמה ואשל אברהם סק"ט; דרך החיים דין מוקצה בכלים ג; תפארת ישראל כלכלת שבת כללי מוקצה י; בן איש חי שנה ב מקץ ד; משנה ברורה שח סק"י)^[4].

* יש שכתבו שדווקא אם עיקרו למלאכת איסור, כקדירה שעיקר שימושה לבישול, חשוב כלי שמלאכתו לאיסור, אבל אם דרך להשתמש בו לאיסור ולהיתר, ומשתמשים בו יותר לאיסור, אינו כלי שמלאכתו לאיסור (ראה שו"ע הרב או"ח שח כא, וקצות השלחן קח בבדי השלחן ס"ק יב בדעתו; באור הלכה שח ס"ג ד"ה קורדום), שאין מקצה דעתו ממנו (באור הלכה שם).

* ויש שנראה מדבריהם שסוברים שאף אם רוב ההשתמשות בו לאיסור, הרי הוא כלי שמלאכתו להיתר, וקדירה היא כלי שמלאכתו להיתר (חיי אדם שבת סו ג; קיצור שלחן ערוך פח ח), אף שמבשלים בה, מכל מקום דרך להשתמש בה אף בלא בישול, ואין אדם מקצה דעתו מלהשתמש בה (חיי אדם שם).

בזמן שמשמש להיתר

וכתבו ראשונים, שהואיל ואינו אסור אלא מחמת מלאכת האיסור - ולא משום שמקצה אותו מדעתו - בזמן שמשמש להיתר, הרי הוא כלי שמלאכתו להיתר, ולדעתם, זהו ששנינו: מדוכה - כלי שדכים בו שום - אם יש בה שום מטלטלים אותה (שבת קכג ב ורש"י), הואיל ועכשיו משמשת להיתר (בעל המאור שבת קכג ב (מז ב); רמב"ן שם ד"ה ומדאוקים).

כשמלאכתו להיתר ביום טוב

כלי המשמש למלאכה האסורה בשבת ומותרת ביום טוב, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

* יש סוברים שביום טוב חשוב הוא כלי שמלאכתו להיתר, ולכן שפוד שצולים בו בשר חשוב ביום טוב כלי שמלאכתו להיתר (רמב"ן במלחמות ביצה ב ב (א ב); רשב"א ביצה כח ב ד"ה רבינא; מאירי ביצה שם).

* ויש סוברים שיש לנהוג בו ככלי שמלאכתו לאיסור, ולכן אסור לטלטל ביום טוב שפוד שלא לצורך גופו או מקומו, גזירה יום טוב משום שבת (המכתם ביצה שם; מאירי ביצה שם; ראה פרי מגדים או"ח תקיח משבצות זהב סק"ג, ובאור הלכה שם ג ד"ה לקח, בדעתו).

כשראוי רק מעט למלאכת היתר

כלי שמלאכתו לאיסור שאינו ראוי למלאכת היתר אלא מעט - היינו תשמיש משונה בעיני בני אדם (חזון איש בקובץ אגרות ב מג) - יש שכתבו שטלטולו לצורך גופו או מקומו תלוי במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בדיני מוקצה (ראה ערך מוקצה), שלרבי יהודה אסור לטלטלו שהרי מקצה אותו לגמרי ממלאכת היתר, ולרבי שמעון הרי הוא כשאר כלי שמלאכתו לאיסור (ראה תוספות שבת לו א ד"ה הא רבי יהודה, וד"ה הא רבי שמעון)^[5]. ולדעתם, חצוצרות - שראויות בדוחק להשקות מים לתינוק (פרי מגדים או"ח שח אשל אברהם ס"ק יב) - שנחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אם מותר לטלטלן (ראה שבת לו א), לרבי יהודה אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן, ולרבי שמעון מותר לטלטלן כשאר כלי שמלאכתו לאיסור (תוספות שם).

אינו ראוי למלאכת היתר

כלי שמלאכתו לאיסור שאינו ראוי לשום מלאכת היתר בשבת, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

* יש סוברים שלפי שאינו ראוי לצורך גופו לשום דבר, אינו חשוב כלי (ראה ערך כלים), והרי הוא מוקצה מחמת גופו (ראה ערכו. רבי עקיבא איגר שבת מז א, ותוספות רבי עקיבא איגר שבת ג סה בדעת תוספות שבת לו א; ראה אבני נזר או"ח נה ב; ראה ערוך השלחן או"ח רעט א, ושם שח כג. וכעין זה ראה חזון איש או"ח מג ס"ק יז, ושם מד ס"ק יג. וראה שמירת שבת כהלכתה א כח הערה פ מהרש"ז אויערבך), או שאף שתורת כלי עליו, לא התירו טלטול לצורך מקומו במקום שאין היתר לטלטלו לצורך גופו (פרי מגדים או"ח שח אשל אברהם ס"ק יב; תהלה לדוד או"ח רסו סק"ח).

ומטעם זה, אסור לטלטל פתילה כבויה - שמלאכתה לאיסור מבעיר (ראה ערכו) - שהרי אין משתמשים בה לשום דבר אחר (רבי עקיבא איגר שם).

* ויש סוברים שמותר לטלטלו לצורך מקומו (ראה אור זרוע ב פו, וההשלמה שבת לה ב, בדעת רבי שמעון; רשב"א שם קנד ב וראיתי; ריטב"א שם קנד ב ד"ה והא. וראה ראש יוסף שם לו א, בדעת רש"י שם לה ב ד"ה חצוצרות, אף בדעת רבי יהודה), הואיל ויש עליו תורת כלי, שראוי הוא למלאכתו בחול (שו"ע הרב שח פה).

כשיחדוהו להיתר

כלי שמלאכתו לאיסור שיחדו אותו למלאכת היתר, הרי הוא כלי שמלאכתו להיתר (ראה תוספות שבת קכב ב ד"ה רחת; תוספות הרא"ש שם ד"ה אמר, ושם קכג ב לדעת רבי יהודה), ואותה שאמר רב שמצודות הפרוסות בשבת ונשרפות מהשמש, אם חשב עליהן לתתן תחת ראשו לישון עליהן, מותר לטלטלן מחמה לצל (ירושלמי שבת ד ב, וביצה ה א), פירשו אחרונים שאם יחד אותן מערב שבת, הרי הן כלי שמלאכתו להיתר (קרבן העדה שם ושם).

ומהאחרונים יש שכתבו שאפילו יחדו שישתמש בו לאיסור ולהיתר, הרי זה כלי שמלאכתו להיתר (ראה חזון איש או"ח מג סק"א. וראה לעיל: כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר).

בדעת רב יהודה האוסר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו ומקומו (ראה להלן), יש שביארו שאותה ששנינו שנוטל אדם את הרחת או את המלגז - כלים המשמשים לתבואה - לתת עליו לקטן מזונות (שבת קכב ב, ורש"י ד"ה לתת), היינו כשייחדם לשימוש הקטן (תוספות ותוספות הרא"ש שם); וכן אותה ששנינו שנוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים, וביאר רב יהודה שהכוונה לקורנס של אגוזים (שבת שם), כתבו ראשונים שהיינו קורנס שיחדו לאגוזים (תוספות הרא"ש שם).

יש שכתבו שאין יחוד מועיל לשבת אחת בלבד, בכלי שהיה מיוחד למלאכת איסור (חזון איש שם); ויש שכתבו שאף אם יחדו לשבת אחת למלאכת היתר, הרי זה כלי שמלאכתו להיתר (מאורי אש ב (דף לז)).

כלי המשמש לאיסור אבל אין האיסור נעשה בו

כלי המשמש לאיסור, אבל אין הוא עצמו עושה את המלאכה, נחלקו ראשונים:

* יש סוברים שאינו חשוב כלי שמלאכתו לאיסור (רמב"ן ורשב"א שבת קכב ב ד"ה ואיכא, בשם הראב"ד; צל"ח שבת מד א, בדעת רש"י שם ד"ה מטלטלין), שאין חשוב כלי שמלאכתו לאיסור אלא כגון קורנס של נפחים (ראה שבת קכב ב), שעושים בו מלאכת איסור, אבל לא כגון נר, שאינו אלא בסיס לשמן ולפתילה (רמב"ן ורשב"א שם, בשם הראב"ד. וראה לבוש או"ח שי ז, וראש יוסף שבת מד ב בדעת הרי"ף שבת מד ב (כא א), והרא"ש שם ג כ).

* ויש סוברים שאף כגון זה חשוב כלי שמלאכתו לאיסור, ואסור לטלטלו שלא לצורך גופו או מקומו (ראה תוספות שבת לו א ד"ה הא, ושם מד א ד"ה מטה, וראש יוסף שם בדעתם; ראה רא"ש שם, בשם רבינו תם, ובית יוסף שם בדעתו; הגהות אשר"י שבת ג כ; באור הגר"א או"ח רעט ב (סק"ד); ראה רמ"א או"ח שם ז, ומשנה ברורה שם ס"ק טז ויט. וראה מגן אברהם או"ח שי סק"ה, ובאור הגר"א שם ז (ס"ק כד), בדעת הרי"ף).

כשהכלי לבדו עושה את המלאכה - מכשיר חשמלי

כלי שעושה את מלאכת האיסור ללא פעולת האדם, כתבו אחרונים שאינו חשוב כלי שמלאכתו לאיסור (מאורי אש ב (דף לג), וכעין זה במנחת שלמה א ט), ולכן שלהבת הנר, אינה חשובה כלי שמלאכתו לאיסור (מאורי אש שם).

ומכל מקום דנו אחרונים על כלי שבהפעלתו יש עשיית מלאכה, כגון מכשיר חשמלי (ראה ערך חשמל: בשבת וביום טוב):

* יש סוברים שכשהוא פועל חשוב הוא כלי שמלאכתו לאיסור (שו"ת אגרות משה או"ח ג מט, ושם ד צא אות ה; חלקת יעקב ב מא; ציץ אליעזר ו ו ד; ראה שמירת שבת כהלכתה יג לה. וראה מנחת שלמה שם, שהסתפק), לפי שיש מלאכה בהפעלתו (אגרות משה שם ג, וחלקת יעקב וציץ אליעזר שם), או לפי שהואיל וכשאינו פועל הרי הוא כלי שמלאכתו לאיסור - שעומד להפעלה - גם כשפועל לא פוקע ממנו שם זה, שרגילים להפעילו ולכבותו (ראה מנחת שלמה שם).

* ויש סוברים שחשוב כלי שמלאכתו להיתר, שהרי כשפועל אינו משמש לאיסור (שו"ת אגרות משה או"ח ה כג; אז נדברו ז מח, ושם ח לג אות ב)^[6].

עוד בענין טלטול מכשירים חשמליים, ראה נספח לערך חשמל: טלטול מכשירים.

כשטפל למה שבתוכו

קדירה שיש בה תבשיל (ראה לעיל: כשרוב מלאכתו לאיסור) יש שכתבו שטפילה לתבשיל, ולכן מותר לטלטלה (מיוחס לר"ן שבת קכג א ד"ה מדוכה; אהל מועד שער השבת י ד). וכן אותה ששנינו: מדוכה, אם יש בה שום מטלטלים אותה, אגב השום (שבת שם ורש"י ד"ה אם), הטעם, לפי שטפילה לשום (מיוחס לר"ן שם), ויש שכתבו בדעתם, שלכן מותר לטלטלה אף שלא לצורך (שו"ע הרב או"ח שח כב).

כשמלאכתו לאיסור שאינו מלאכת שבת

כלי המשמש לדבר שאינו אסור משום מלאכת שבת, יש שסוברים שאינו חשוב כלי שמלאכתו לאיסור, ולכן סנדל המסומר - סנדל עץ מצופה עור, ומסמרים תקועים בו (רש"י ביצה יד ב ד"ה אבל, ושבת ס א ד"ה סנדל) - שגזרו שלא לנעלו בשבת וביום טוב (שבת שם), ואמר אביי שמותר לטלטלו (ביצה שם), יש שכתבו שאינו כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו אף שלא לצורך גופו או מקומו (דעה ראשונה במאירי ביצה שם. וראה ים של שלמה ביצה א מד בדעת מרדכי ואור זרוע). וכן בגד כלאיים - שאסור ללבשו (ראה ערך כלאי בגדים) - יש סוברים שמותר לטלטלו (שו"ע או"ח שח מז בשם יש אומרים, ומגן אברהם שם ס"ק עד).

אבל מדברי ראשונים ואחרונים רבים נראה שלא חילקו בכך, ולדעתם סנדל המסומר ובגד כלאיים חשובים כלי שמלאכתו לאיסור (תוספות שבת מו ב ד"ה לא; רשב"א ביצה טו א ד"ה מותר, ומאירי שם בשם יש מכריעין; בית מאיר או"ח שח טו; תוספות רבי עקיבא איגר ביצה א אות ז; ים של שלמה שם. וראה תוספות שבת מו ב ד"ה ואמר; ראה ט"ז או"ח תרנח סק"ג; ראה ביאור הלכה שח יד)^[7], וכן תפילין, יש סוברים שחשובים כלי שמלאכתו לאיסור אף על פי שאין איסור מלאכה בהנחתם (ראה להלן).

כשמלאכתו לאיסור דרבנן

אף כלי המשמש למלאכה האסורה מדרבנן, חשוב כלי שמלאכתו לאיסור (ראשונים ואחרונים דלהלן; פרי מגדים או"ח שח משבצות זהב בהקדמה, ואשל אברהם סק"ה; תפארת ישראל כלכלת שבת כללי מוקצה אות י), כגון:

* שופר, לסוברים כן, משום שהתקיעה אסורה מדרבנן (ראה ערך שבות. ראה להלן);

* כיס של מעות, שהן מוקצה האסור מדרבנן (ראה ערך מוקצה. ראה ראב"ן שעח, ורמ"א או"ח שי ז);

* שעון, הסתפקו בו, משום שדומה למדידה (ראה להלן), אף שהמדידה איסור דרבנן (ראה ערך כותב, וערך עובדין דחול, וערך שבות).

* וכן כלי שאסור להשתמש בו משום מראית העין (ראה ערך חשד; מראית העין. ראה פרי מגדים שם אשל אברהם ס"ק לא, וראה שמירת שבת כהלכתה טו הערה סג).

כשמשום חומרא אין משתמשים בו

כלי שאין משתמשים בו בשבת משום חומרא, אינו חשוב כלי שמלאכתו לאיסור^[8], ולכן מכבדות, שמכבדים בהן את הקרקע, אף שאין נוהגים לכבד בשבת אפילו בית מרוצף, היינו חומרא בעלמא - ומעיקר הדין מותר, לסוברים כן (ראה ערך דבר שאינו מתכוין. לבוש או"ח שח מט).

כשהשימוש בו שנוי במחלוקת

כלי שנחלקו בו אם מותר להשתמש בו בשבת או ביום טוב, שיש הנוהגים בו איסור, ויש הנוהגים בו היתר, כגון כלי עישון ביום טוב (ראה ערך מלאכת אוכל נפש), נחלקו אחרונים:

* יש שכתבו שהואיל ואחרים נוהגים בו היתר, הרי הוא כלי שמלאכתו להיתר (שער המלך לולב ז כה).

* יש שחילקו, שלגבי הנוהג בו איסור, הרי זה כלי שמלאכתו לאיסור, שלדעתו אותם שאין נוהגים כן עושים שלא כהוגן, אבל לגבי מי שאינו נמנע אלא משום חומרא, אין זה כלי שמלאכתו לאיסור (מחזיק ברכה או"ח תקיא סק"ב. וראה מאורי אש ב (דף לח), לענין טלטול גפרורים ביום טוב).

* ויש שכתבו שהכלי תלוי בבעליו, אם נוהג בו איסור, חשובים כלי שמלאכתו לאיסור אף למי שאינו נזהר בכך, ואם נוהג בו היתר, חשובים כלי שמלאכתו להיתר אף למי שנזהר בכך (שואל ומשיב תניינא ב ח; קהילות יעקב שבת כג ד"ה והנראה), שהרי הוא שלו הוא ובשבילו הוא עומד (קהילות יעקב שם).

על דברי מוקצה, האסורים לאחד ומותרים לאחר, ראה ערך מוקצה.

כשמשמש הכנה למלאכה אסורה

כלי המשמש הכנה למלאכה אסורה, נראה מדברי אחרונים שחשוב כלי שמלאכתו לאיסור, שכן אמרו בסולם של שובך - המשמש הכנה לצידת היונים (ראה ערך צד) - שמותר לנטותו בשבת ממקום למקום (ביצה ט א; רמב"ם שבת כו ז; טוש"ע או"ח שח יט), אם צריך לו לצורך גופו (פרי מגדים או"ח שח אשל אברהם ס"ק לח)^[9].

תפילין

תפילין (ראה ערכו), נחלקו בהם ראשונים ואחרונים:

* יש סוברים שהם כלי שמלאכתו לאיסור, שאין להניח תפילין בשבת, לסוברים כן (ראה ערך הנחת תפלין. בית יוסף או"ח שח, בשם ספר מקדש; ראה ט"ז שם סק"ג, ומשנה ברורה שם ס"ק כד בדעתו; מגן אברהם שם ס"ק יא; שו"ע הרב או"ח שם יט), או לפי שהם כמלבוש, וכל דבר שאסור לצאת בו לרשות הרבים, אסור ללבשו בשבת שמא ישכח ויצא בו, לסוברים כן (ראה ערך מוציא. מגן אברהם שם; שו"ע הרב שם).

* ויש סוברים שהם כלי שמלאכתו להיתר (שו"ת תרומת הדשן ע; ראה מהר"י ברונא מ; בית יוסף שם, בשם מהרלנ"ח, ושכן משמע בשו"ת הרא"ש כב ח; ראה רמ"א או"ח שח ד, וט"ז שם סק"ג, ומגן אברהם שם ס"ק יא בדעתו; ראה באור הגר"א או"ח שא ז, ובאור הלכה לא בדעתו; ראה חיי אדם שבת סו ב; ערוך השלחן או"ח שח יז), והיתר גמור לטלטלם אם יש צורך (תרומת הדשן שם), כגון שלא יפלו (חיי אדם שם), או שלא יגנבו (באור הלכה לא א ד"ה אסור), שאף שאין חיוב להניח תפילין בשבת וביום טוב, מכל מקום אין איסור בדבר (ראה ערך הנחת תפילין. בית יוסף שם, בשם מהרלנ"ח; מגן אברהם שם), ואף לסוברים שיש איסור, אינו אלא להניחם לשם מצוה (ראה ערך הנ"ל) או בפרהסיה, אבל אם מניחם לשמירה כקמיע - אין איסור, ומשום כך אינם כלי שמלאכתו לאיסור (פרי מגדים או"ח כט משבצות זהב סק"ג, הובא בבאור הלכה לא שם; ראה ערוך השלחן שם).

להלכה, יש להקל בשעת הדחק (משנה ברורה לא סק"ב. וראה ערוך השלחן או"ח שח יז).

על כך שמותר לטלטלם כדי שלא יהיו בבזיון, ראה לעיל: גדרו. על הטעם שאינם חשובים מוקצה מחמת חסרון כיס, ראה ערך מוקצה.

שעון

שעון חול או מין אחר - כגון שעון שמש - הסתפקו אם מותר לטלטלו שלא לצורך גופו או מקומו, משום שדומה למדידת הזמן או הצל, ומדידה אסורה בשבת, שמא יכתוב (ראה ערך כותב), או משום עובדין דחול (ראה ערכו וערך שבות. שו"ת מהרי"ל ר ב, בשם מהר"ר פייבש; שו"ע או"ח שח נא, ומגן אברהם שם ס"ק עז ועח), וכבר פשט המנהג לאסור (שו"ת מהרי"ל שם; רמ"א שם).

וכתבו אחרונים, שדווקא שעונים אלו, שהמדידה נעשית על ידי האדם המעמיד אותם, אבל שעונים שלנו שמודדים את הזמן מעצמם, הרי הכלי לבדו עושה את המלאכה (ראה לעיל), ומותר לטלטלם (שו"ת פנים מאירות ב קכג; מאורי אש ב (דף לג)); ויש שכתבו טעם, לפי שמשמשים אף כתכשיט (פרי מגדים שם אשל אברהם ס"ק עח; פנים מאירות שם. וראה לעיל, על כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר), וכל הגדולים וחכמי ישראל נהגו להתיר (מחצית השקל שם ס"ק עח; יוסף אומץ (לחיד"א) טז ח).

ויש שאסרו לטלטל שעון (שו"ת מים רבים א לא. וראה מחצית השקל שם), שהואיל ואסור לערכו בשבת - שהוא תיקון כלי (ראה ערך בונה וערך מכה בפטיש) - חשוב כלי שמלאכתו לאיסור (מים רבים שם), ויש שנהגו איסור בכך, ובכל מקום יעשו כפי המנהג (ברכי יוסף שם).

על טלטול שעון שאינו פועל, ראה ערך מוקצה.

כלי אריגה

"כלי קיואי" - הקנים של האורגים (רבינו ירוחם אדם יב יג, וכעין זה ברש"י שבת קיג א ד"ה כלי) - מותר לטלטלם בשבת (שבת קיג א; רמב"ם שבת כו א). ונחלקו ראשונים:

* יש סוברים שאינם חשובים כלי שמלאכתו לאיסור (רש"י שם ד"ה מותר; רבינו ירוחם שם), אלא כלי שמלאכתו להיתר (ריטב"א שבת שם ד"ה כלי, בשם רש"י), הואיל וראויים לשימוש אחר (ראה רש"י שם, ובריטב"א שם בשם רש"י), ואף אין האומן מקפיד עליהם (רש"י ורבינו ירוחם שם), ומהאחרונים יש שביארו בדעתם, שהואיל והאומן לא ייחד את כלי האריגה למלאכת איסור, אינם חשובים כלי שמלאכתו לאיסור (חתם סופר שבת קכב ב).

* ויש שפירשו שמותר לטלטלם ככלי שמלאכתו לאיסור (ראה תוספות שבת קכב ב ד"ה רחת; רמב"ם שבת כו א; ראה רמב"ן שבת שם ד"ה ואיכא, ורשב"א שם ד"ה ויש; ריטב"א שם ושם קכב ב; ר"ן שם קכב ב ד"ה אמר).

תנור

תנור, כתבו אחרונים שכלי שמלאכתו לאיסור הוא (ראה פרי מגדים או"ח שח משבצות זהב ס"ק טז).

אבל יש שנראה מדבריהם שהוא כלי שמלאכתו להיתר (ראה רש"י ביצה לד א ד"ה הרי, ושיטה מקובצת שם כא ב בדעתו; ראה רמב"ם שבת כו ו, ומנורה הטהורה או"ח שח ב בדעתו), שראוי להניח בו דברים, ואינו מיוחד להסיקו בלבד (ראה רש"י שם ושיטה מקובצת שם בדעתו).

שופר

שופר (ראה ערכו) - המשמש לאיסור, שהרי השמעת קול אסורה בשבת (ראה ערך שבות) - נחלקו בו ראשונים:

* יש שנראה מדבריהם שהוא כלי שמלאכתו להיתר, לפי שראוי לשאוב בו מים, להשקות את התינוק (ראה רש"י שבת לה ב ד"ה והתניא, ותוספות שם ד"ה והתניא, בדעתו; ראה ארחות חיים שבת שסח).

* ורבים מהראשונים סוברים, שהוא כלי שמלאכתו לאיסור (תוספות שם, ושם לו א ד"ה הא; בעל המאור שם לו א (יד ב); אור זרוע ב פו א; בית יוסף או"ח שח; רמ"א שם ד, ותקפח ה, ועוד).

בזמן הזה, הואיל ואין השופר עומד אלא לאיסור בלבד, אסור לטלטלו אף לצורך גופו ומקומו, לסוברים כן בכלי שאינו ראוי למלאכת היתר (ראה לעיל. שמירת שבת כהלכתה כח הערה פ, בשם הרש"ז אויערבך).

לצורך גופו

לטלטלו כדי לעשות בו מלאכה מותרת

כלי שמלאכתו לאיסור, נחלקו אם מותר לטלטלו כשצריך לגוף הכלי למלאכה המותרת (רש"י שבת קכג א ד"ה דבר, ושם ב ד"ה וחזרו, וביצה י א ד"ה את):

* לדעת רבה, מותר לטלטלו לצורך גופו (שבת קכב ב), ולדעתו, אף תנא קמא במשנה, שאומר שנוטל אדם קורנס - פטיש (רע"ב שבת יז ב) - לפצע בו את האגוזים (שבת קכב ב; רמב"ם שבת כה ז; טוש"ע או"ח שח ג), קורנס של נפחים הוא, ומותר לטלטלו לצורך גופו (שבת קכד א).

וכן נוטל אדם קרדום - גרזן (פירוש המשניות שם. ראה ערך טוחן: ביקוע עצים, וראה ערך זומר: בשבת, וערך קוצר) - לחתוך בו את הדבילה, שעבה היא וקשה, ומגירה - שמנסרים בה עץ (פירוש המשניות שם) - לגור בה את הגבינה, ומגריפה לגרוף בה את הגרוגרות מן החביות, ואת הרחת ואת המלגז - המיוחדים לתבואה (ראה רש"י שם ד"ה מלגז) - לתת עליו לקטן מזונות, ואת הכוש ואת הכרכר - כלי טוויה ואריגה (ראה רש"י שם ד"ה כוש, ופירוש המשניות ורע"ב שם. ראה ערך אורג וערך טווה) - לאכול בו תותים או שאר פרי רך, וכן נוטל מחט המשמשת לתפירת בגדים (ראה ערך תופר) ליטול בה את הקוץ מבשרו, ומחט גדולה המשמשת לתפירת שקים כדי לפתוח בה את הדלת (שבת קכב ב ורש"י; רמב"ם שם), שאף שעיקרם למלאכה של איסור, מטלטלים אותם לצורך השבת ולהנאת גופו (מיוחס לר"ן שבת שם).

וכן סוברים אביי ורבא, שאחר שגזרו על הכלים, והתירו וחזרו והתירו (ראה לעיל: גדרו), התירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו (שבת קכג ב), וכן סובר רב (שבת קכד ב). וכן כתבו ראשונים שרבי יוסי שאמר שכל הכלים ניטלים וכו' (שבת קכג ב), סובר שניטלים לצורך גופם (בעל המאור שם (מז א); רמב"ן שם קכב ב ד"ה קורנס, בשם יש מפרשים; רשב"א שם; ועוד). ואף בדעת רבי יהודה, החולק על רבי שמעון בכמה דיני מוקצה (ראה ערכו), כתבו ראשונים שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו (ראה רש"י שבת לו א ד"ה הא רבי יהודה, וראש יוסף שם בדעתו; תוספות שבת לו א ד"ה הא רבי יהודה, וקמא ב ד"ה ההיא; רשב"א שבת לו א ד"ה לא).

* לדעת רב יהודה, תנא קמא שאומר שנוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים (ראה לעיל), סובר שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו (שבת קכב ב), היינו, אף אם גופו ראוי למלאכה אחרת של היתר, אין מטלטלים אותו לאותה מלאכה (רש"י שבת שם ד"ה לצורך). ולא התיר תנא קמא אלא בקורנס המיוחד לפציעת אגוזים, שעיקרו למלאכת היתר (שבת שם ורש"י ד"ה קורנס). ויש שכתבו בדעתו שדווקא אם הכלי מיוחד למלאכה חשובה, אסור להשתמש בו למלאכה גרועה, אבל לצורך מלאכה חשובה, מותר לטלטלו (תוספות שבת קכב ב ד"ה רחת).

וכן בדעת בית שמאי, שביום טוב אין נוטלים את העלי לקצב עליו בשר (ראה ביצה יא א), יש שכתבו שמשום שכלי שמלאכתו לאיסור הוא, וסוברים בית שמאי שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו (רש"י ביצה י א ד"ה את העלי, ושם יא א ד"ה עלי)^[10].

הלכה שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו (רי"ף שבת קכד ב (מח א); תוספות ביצה ג ב ד"ה אבל; רמב"ם שבת כה ג; מרדכי שבת תיב; טוש"ע או"ח שח ג).

הטעם

בטעם הדבר שמותר לטלטלו לצורך גופו יש שכתבו שלתשמיש זה אינו מקצה את דעתו מהכלי (חיי אדם שבת סו ד). ויש שכתבו משום שלרגע זה הוא מייחדו למלאכת היתר, והרי כלי שייחדו למלאכת היתר, הוא כלי שמלאכתו להיתר (ראה לעיל: הכלי. מאורי אש מלואים ב; אז נדברו ט כ).

לצורך תועלת צדדית

טלטול כלי לצורך תועלת צדדית, כגון מי שהחוק מחייבו לשאת כלי יריה בשבת, יש שכתבו שאף על פי שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, לסוברים כן (ראה לעיל: הכלי), אין זה גרוע משאר צורך גופו שצריך את עצם הטלטול (דברי יציב או"ח קמח)^[11].

לצורך הכלי כשרוצה להשתמש אחרי כן

אם צריך את הכלי להשתמש בו לאחר מכן בשבת, יש שכתבו שמותר לטלטלו מקודם אף לצורך הכלי (ראה לעיל: גדרו), שהואיל ורוצה להשתמש בו היום, הרי זה לצורך גופו (תהלה לדוד שח אות ה)^[12].

כדי להשתמש לאחר השבת

אם צריך להשתמש בו לאחר השבת, כתבו אחרונים שאין לטלטל אלא כשצריך להשתמש בו בשבת עצמה תשמיש המותר בשבת (פרי מגדים או"ח רסה משבצות זהב סק"א; שו"ע הרב או"ח שח לג).

לצורך שימוש האסור בשבת

כתבו אחרונים שאין לטלטלו אלא לצורך שימוש המותר בשבת, ולכן אסור לטלטל נר (ראה לעיל: הכלי) ליתנו לגוי שידליקו לעצמו (שו"ע הרב או"ח שח לג; משנה ברורה שם ס"ק לד).

לצורך אדם אחר

טלטול לצורך אדם אחר, חשוב אף הוא טלטול לצורך גופו (ראה תוספות עירובין סט א ד"ה כיון), וכן שנינו: מטלטלין את הקרקש - כלי המשמיע קול, והשמעת קול אסורה בשבת (ראה ערך שבות) - ואת הפנקס - העומד לכתיבה (ראה ערך כותב) - לתינוק בשבת, כדי שישחק בהם, שהרי הוא מטלטל לצורך היתר (תוספתא שבת יד טו, וחזון יחזקאל שם. וראה שמירת שבת כהלכתה כ הערה כח).

לצורך גוי

יש שכתבו, שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גוי (שמירת שבת כהלכתה כ הערה כ)^[13], שהרי הוא כמטלטל כדי להשתמש לאחר השבת (שמירת שבת כהלכתה שם).

לצורך בעל חיים

מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך בעל חיים, וכן שנינו לענין האכלת בעל חיים בשבת: נוטל הוא בכברה, ונותן לתוך האבוס (שבת קמ א; רמב"ם שבת כא לב; טוש"ע או"ח שכד א), אף על פי שמלאכתו לברירה, האסורה בשבת (ראה ערך בורר. תהלה לדוד או"ח שה סק"ז, ושם שכד סק"א, וראה תשב"ץ א קלז. על הסוברים שאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, ראה להלן). וכן מותר לטלטל מרדעת וליתנה על החמור (שבת נג א; רמב"ם שבת כ יג; טוש"ע או"ח שה ח), אף שמשמשת לרכיבה האסורה בשבת (ראה ערך שבות), כיון שהוא לצורך החמור (תפארת שמואל על הרא"ש שבת ה ו).

לצורך כלי אחר שמלאכתו לאיסור

טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך כלי אחר שמלאכתו לאיסור, כגון לטלטל פטיש כדי לסגור בו דלת שלא יכנסו גנבים ויגנבו פטישים המונחים בחדר, צידדו אחרונים שאסור (ראה שמירת שבת כהלכתה כ הערה ל, בשם הרש"ז אויערבך, ושם בתיקונים ומלואים (ג)). וכן נראה מדברי אחרונים שכתבו שאין לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אלא לצורך דבר שצריך לו בשבת (ראה פרי מגדים או"ח רסה משבצות זהב סק"א. שמירת שבת כהלכתה שם, בשם הרש"ז אויערבך).

שליחתו כמתנה

כלי שמלאכתו לאיסור, נחלקו ראשונים ואחרונים, אם מותר לשלחו כמתנה בשבת או ביום טוב:

* יש סוברים שמותר, שחשוב טלטול לצורך גופו, הואיל ונהנה בדבר, ומביא לשמחת יום טוב (ראה ערכו. תוספות שבת ס א ד"ה לא; ראה רשב"א ביצה טו א ד"ה מותר), ולכן מותר לשלוח לחתן ביום חתונתו בשבת פמוטות כסף חדשים לדורון דרשה, שמשום שמחת החתן, הרי זה צורך גופו (הגהות רבי עקיבא איגר לשו"ע או"ח שו סק"ה).

* ויש סוברים שאסור (ראה רש"י ביצה טו א ד"ה משלחין, וריטב"א שם בדעתו; ראה ים של שלמה ביצה א מד), אלא אם כן הוא לצורך גופו ומקומו (ים של שלמה שם).

כשיש תענוג בטלטול

כאשר יש לאדם תענוג בטלטול, אין זה חשוב "צורך גופו" (ערוך השלחן או"ח שח טו).

טלטול על ידי הערמה

אף מי שעיקר כוונתו בטלטול לצורך הכלי (ראה לעיל: גדרו) מותר לו להערים ולטלטלו לצורך גופו (בעל המאור שבת קכב ב (מז א); מגן אברהם או"ח שח סק"ח; שו"ע הרב או"ח שם יב; חיי אדם שבת סו ד; משנה ברורה שם ס"ק טז). בטעם הדבר, יש שביארו שלסוברים שההיתר לטלטל לצורך גופו הוא לפי שיחדו עתה למלאכת היתר (ראה לעיל), הרי אף כאן יחדו למלאכת היתר (מאורי אש מלואים ב); ויש שביארו שהתירו משום הפסד (ערוך השלחן או"ח שם יד; שו"ת אז נדברו ח לא).

ושנינו: מדוכה - כלי שדכים בו שום (ראה לעיל) - אם יש בה שום מטלטלים אותה (שבת קכג א), ואמרו שעל ידי שום מותר לטלטלה מחמה לצל (שם ב), והיינו שמותר להערים (בעל המאור שם). וכן אותה שאמר רב שמצודות הפרוסות בשבת ונשרפות מהשמש, אף שמשמשות לאיסור (ראה ערך צד), אם חושב לתתן תחת ראשו, מותר לטלטלן (ירושלמי שבת ד ב, וביצה ה א), פירשו אחרונים שהיינו אפילו עיקר כוונתו לטלטל מחמה לצל (מגן אברהם שם, וראה לעיל: הכלי, שיש שפירשו באופן אחר).

כשאפשר באופן אחר

היתר טלטול כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אינו אלא כשאי אפשר בענין אחר - כגון שאין לו כלי היתר אחר לתשמיש זה - אבל אם אפשר בלא כלי זה, אין לטלטלו (הגהות רא"מ הורוויץ שבת קכד א; משנה ברורה שח ס"ק יב; כף החיים או"ח שם ס"ק כב). ובדעתם יש שכתבו שאף אם בכלי ההיתר יצטרך לטרוח יותר, ישתמש בכלי ההיתר (בדי השלחן קח ס"ק יד); ויש שכתבו שאין צריך לטרוח הרבה להשיג כלי שמלאכתו להיתר (אגרות משה או"ח ה כא אות יב).

ויש שצידדו שהאיסור לטלטל כשאפשר בענין אחר אינו אלא אם אפשר לעשות אותה פעולה בלא כלי כלל, אבל אם אינו יכול, אלא שיכול בכלי שמלאכתו להיתר, שניהם שוים לענין זה, ואם בכלי שמלאכתו לאיסור יש פחות טורח, אפשר שעדיף להשתמש בכלי שמלאכתו לאיסור (בדי השלחן שם. על טירחה בשבת ראה ערך שבת).

ויש שכתבו, שחכמים התירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, אף אם אפשר לטלטל בענין אחר בהיתר גמור (תוספת שבת הקדמה לשח).

לצורך מקומו

כלי שמלאכתו לאיסור, נחלקו אם מותר לטלטלו לצורך מקומו, כגון כדי לשבת במקומו (ראה רמב"ם שבת כה ה):

* רבא סובר שלאחר שגזרו על הכלים, והתירו וחזרו והתירו, התירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אף לצורך מקומו, שמה לי לצורך גופו, מה לי לצורך מקומו (שבת קכג ב, ושם קכד א בדעת תנא קמא במשנה שם), שהרי שניהם צורך הם (רש"י שם קכג ב ד"ה מה). וכן סובר רב (שבת קכד ב).

ואף בדעת רבי יהודה, החולק על רבי שמעון בכמה דיני מוקצה (ראה ערכו), כתבו ראשונים שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו (ראה רש"י שבת לו א ד"ה הא רבי יהודה, וראש יוסף שם בדעתו; תוספות שם ד"ה הא רבי יהודה, וקמא ב ד"ה ההיא; רשב"א שבת לו א ד"ה לא).

* רבה סובר בדעת תנא קמא במשנה, שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו (שבת קכד א), שצורך מקומו חשוב כשלא לצורך (ראה ריטב"א שם קכג ב ד"ה התירו). וכן סובר אביי, שכשהתירו וחזרו והתירו, לא התירו אלא לצורך גופו (שם קכג ב). וכן כתבו ראשונים בדעת רב יהודה שסובר שאסור לטלטלו לצורך גופו (ראה לעיל: לצורך גופו), שלצורך מקומו כל שכן שאין מטלטלין (רש"י שבת קכב ב ד"ה לצורך).

הלכה שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו (רי"ף שבת קכד ב (מח א); תוספות ביצה ג ב ד"ה אבל; רמב"ם שבת כה ג; מרדכי שבת תיב; טוש"ע או"ח שח ג).

כשאינו רוצה בכלי במקום זה

"לצורך מקומו" היינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם (טוש"ע או"ח שח ג), כגון לשבת במקומו (רמב"ם שבת כה ה), אבל אם רוצה שהכלי לא יהיה שם, כגון שהיתה בהמתו טעונה כלי שמלאכתו לאיסור - ומצטערת - אסור לפורקו ממנה (רמב"ן שבת קנד ב ד"ה ואוקימנא; רשב"א שם ד"ה היתה)^[14], ואין טלטול זה חשוב לצורך מקומו, ודומה לטלטול מחמה לצל (רמב"ן שם).

כלי המפריע להשתמשות בחדר

כלי שמלאכתו לאיסור הנמצא במקום שהולכים בו בני אדם, ורוצה לטלטלו משם כדי שלא יזיק, נחלקו ראשונים ואחרונים:

* יש שכתבו שאין זה טלטול לצורך מקומו, שטלטול לצורך מקומו אינו אלא אם צריך להשתמש באותו מקום ממש (אמרי בינה דיני שבת טו).

* ויש שכתבו שהרי זה טלטול לצורך מקומו (ראה לבוש או"ח שח ו; תוספות רבי עקיבא איגר שבת ג סג; חזון איש או"ח מג סק"ז). וכן מכשיר חשמלי בזמן שהוא פועל, לסוברים שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור (ראה לעיל: הכלי), אם מפריע להשתמש בחדר, רשאי להוציאו מהחדר (אגרות משה או"ח ה כג).

וכן אם מונח על שולחנו כלי שמלאכתו לאיסור, ומתבייש מפני האורחים, ולא יכניסם לחדר משום כך, רשאי לטלטלו משם (שמירת שבת כהלכתה כ הערה כד)^[15].

כשיכול להשתמש במקום בלא לטלטל

כשיכול להשתמש במקומו בלא לטלטלו, נחלקו אחרונים:

* יש סוברים שאסור לטלטלו (אליה רבה או"ח שח ס"ק לב). ולכן חלוק התלוי על כלי שמלאכתו לאיסור - ששטחו אותו לנגבו (ראה רש"י שבת קמ ב ד"ה משלפא) - שמותר ליטול את הכלי מתוכו (שבת שם; טוש"ע שם טז), שהרי זה לצורך מקומו, דהיינו החלוק (משנה ברורה שם ס"ק סז), אין הדברים אמורים אלא אם אי אפשר בענין אחר (אליה רבה שם).

* ויש סוברים שמותר לטלטלו, שהתירו חכמים אף אם אפשר לטלטל בענין אחר בהיתר גמור (תוספת שבת הקדמה לשח). ולכן, אף אם אפשר לשמוט את החלוק בלא לטלטל את הכלי, מותר לטלטל את הכלי (עולת שבת או"ח שם ס"ק לג, וראה תוספת שבת שם ס"ק מו).

ויש שנראה מדבריהם, שאף לאוסרים אין זה אלא אם אפשר שלא לטלטל כלל, אבל אם צריך לטלטל אלא שיכול בטלטול מן הצד - שהוא מותר (ראה ערך מוקצה) - אין צריך לעשות כן (ראה חזון איש או"ח מט סק"ח).

טלטול על ידי הערמה

מי שעיקר כוונתו בטלטול לצורך הכלי - שהוא אסור (ראה לעיל: גדרו) - שמותר לו להערים ולטלטלו לצורך גופו (ראה לעיל: לצורך גופו), מותר לו להערים ולטלטל לצורך מקומו (שו"ע הרב או"ח שח יב).

טלטולו בעודו בידו

הכלל

כלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך מקומו - להלכה (ראה לעיל: לצורך מקומו) - כל שהוא בידו, מוליכו ומניחו באיזה מקום שירצה (ראה רש"י שבת מג א ד"ה בצריך; תוספות ביצה ג ב ד"ה אבל; רשב"א ביצה שם ד"ה אבל, ובעבודת הקודש בית מועד ה ב; מגיד משנה שבת כה ה; שו"ע או"ח שח ג; חיי אדם שבת סו טז), ואין אומרים שכיון שסלקו מהמקום שצריך לו, יש לו לשמטו מיד (רשב"א ביצה שם; מגיד משנה שם), שמתוך שמטלטלו לצורך מקומו, מוליכו למקום שירצה (רש"י שם; מגיד משנה שם), שכיון שהוא בידו, רשאי לטלטלו יותר (מגן אברהם שם סק"ז; משנה ברורה שם ס"ק יג).

וכן אם התחיל לטלטלו לצורך גופו - להלכה שהוא מותר (ראה לעיל: לצורך גופו) - מותר להוליכו למקום שירצה (תוספות שם; ראה שו"ע שם, ומשנה ברורה שם. וראה משנה ברורה תקפו ס"ק פח; חיי אדם שם).

גדרו וטעמו

היתר זה, יש סוברים שאינו אמור דווקא בכלי שמלאכתו לאיסור, ומי ששכח כיסו - שהוא מוקצה מחמת גופו (ראה ערך מוקצה) - עליו בשבת, יכול לטלטלו כדי להצניעו (רמ"א או"ח רסו יב). ואף בטעם ההיתר, יש שכתבו שעיקר איסור טלטול הדברים האסורים בטלטול בשבת, הוא דוקא תחילת נטילת הדבר בידו (צל"ח ביצה ג ב; ערוך השלחן או"ח שח יח); ויש שכתבו, שהואיל וגזרו על טלטול משום הוצאה (ראה לעיל: גדרו), ואין מלאכת הוצאה בלא עקירה והנחה (ראה ערך מוציא), לא גזרו על מי שהחפץ בידו, שהרי לא היתה עקירה ראשונה (אור שמח שבת כד יב).

אבל רבים סוברים שדין זה לא נאמר אלא בדבר שיש בו היתר טלטול (אבן העוזר או"ח שם; דרך החיים דין טלטול מוקצה א), או שלא נאמר אלא לענין טלטול כלי שמלאכתו לאיסור (באור הגר"א או"ח רסו יב (ס"ק טז), ויו"ד רסו סק"ג; תוספת שבת שם ס"ק כט, ושם שלט סק"ט; פרי מגדים או"ח רסו אשל אברהם ס"ק יט), שאינו מוקצה, לסוברים כן (ראה לעיל: גדרו. באור הגר"א יו"ד שם), והתחלת טלטולו בהיתר, מה שאין כן בשאר מוקצה שטלטולו אסור (באור הגר"א או"ח שם).

ואף בטעם ההיתר, יש שכתבו שהואיל וצריך לפנות את ידו הרי זה טלטול לצורך מקומו (חזון איש או"ח מט סק"ח), ולטעם זה, אין ההיתר נוהג אלא בכלי שמלאכתו לאיסור ולא בשאר מוקצה (חזון איש שם, בדעת הגר"א).

כשניתן להימנע מלטלטל

ונחלקו אחרונים:

* יש סוברים שעדיף שלא יבא לידי כך (מגן אברהם או"ח רסו ס"ק יט), וכל שיכול לסלקו מידו, הרי הוא מחויב בכך (פרי מגדים או"ח שלט משבצות זהב סק"ה, הובא במשנה ברורה שם ס"ק יט).

* ויש סוברים שאין צריך להימנע מלטלטל (ראה באור הגר"א או"ח רסו יב (ס"ק טז)), ואינו צריך להשליכו מידו (תוספת שבת או"ח שלט סק"ט).

כשנטלו באיסור

כשנטלו באיסור, נחלקו בו:

* יש סוברים שאף אם שכח ונטלו, רשאי לטלטלו יותר (מגן אברהם או"ח שח סק"ז; שו"ע הרב או"ח שז לו, ושם שח יג; חזון איש או"ח מט סק"ח, בדעת באור הגר"א), ויש שהוסיפו שהוא הדין אם נטלו במזיד (שו"ע הרב שז שם).

* ויש סוברים שלא התירו אלא אם התחיל ברשות (ראה ר"ן ביצה ג ב (ב א), ומשנה ברורה שח ס"ק יג בדעתו; ראה באור הגר"א או"ח רסו יב (ס"ק טז), ומשנה ברורה שם בדעתו; בית מאיר או"ח שח ג; תוספת שבת שח ס"ק יא).

נטלו בערב שבת

לדעה זו, אם נטלו מערב שבת, נחלקו בו אחרונים:

* יש סוברים שחשוב כמי שנטל באיסור (ראה באור הגר"א או"ח רסו יב (ס"ק טז), ומשנה ברורה שח ס"ק יג בדעתו; בית מאיר או"ח שח ג), הואיל וכשקיבל על עצמו שבת היה עליו לזורקו מידו (בית מאיר שם).

* ויש סוברים שהוא חשוב שנטלו בהיתר (חזון איש או"ח מט סק"ח).

הפסק בתוך כדי טלטולו

אין הדברים אמורים אלא כשהוא מטלטל או הולך, אבל אם עמד או ישב, אינו רשאי לטלטלו עוד (ראה פרי מגדים או"ח שח אשל אברהם ס"ק ס; שו"ע הרב או"ח שא קונטרס אחרון י; ישועות יעקב או"ח שח סק"ט), שלא התירו לעמוד כפי שירצה, שלזה אין גבול, ולכן אפילו שהה שהיה מועטת באופן שאינה צורך ההליכה, לא יטלטל יותר (שו"ע הרב שם); ויש שכתבו שהואיל ובעת שעומד אין זה חשוב טלטול, כשמתחיל ללכת הרי זו התחלת טלטול, ואסור (ישועות יעקב שם).

אם נפל הדבר מידו שלא בכוונה, יכול ליטלו ולהניחו בכל מקום שירצה (דעת תורה או"ח שח ג ומקדש דוד [קדשים] לח).

העברתו לאחר או מיד ליד

יש שכתבו שמכל מקום אסור לו ליתנו לאדם אחר שימשיך לטלטלו, שלגבי אחר הוא טלטול חדש (מחצית השקל או"ח שלא סק"ה); ויש שכתבו, שאסור לו אף להעבירו מיד ליד (תוספת שבת שח בהקדמה; בן איש חי שנה ב פרשת מקץ אות ג).

ויש מתירים להעבירו מיד ליד (פרי מגדים או"ח תמו משבצות זהב סק"ב); ויש מתירים אף ליתנו לאדם אחר (אליה רבה או"ח שלא סק"ה, הובא במשנה ברורה שי ס"ק טו).

השתמשות בו

אם מותר להשתמש בו כשמטלטלו בעודו בידו (ראה לעיל), נחלקו אחרונים:

* יש סוברים שאסור להשתמש בכלי שבידו, שהרי זה כטלטול חדש (תוספת שבת שח בהקדמה, ושם ס"ק נט).

* ויש סוברים שמותר (ראה מטה אפרים תקפו לג, הובא במשנה ברורה שם ס"ק פח; חזון איש או"ח מט ס"ק יא), שהשימוש אינו חשוב טלטול חדש (חזון איש שם).

כלי שמלאכתו להיתר

גדרו

כלי שמלאכתו להיתר, היינו כלי שמותר לעשות בו בשבת מה שעושים בו בחול, כגון כוס לשתות בה, וקערה לאכול בה, וסכין לחתוך בו בשר ופת, וקרדום לפצוע בו אגוזים - היינו, שנעשה לשם כך - וכיוצא בהם (רמב"ם שבת כה א ומגיד משנה שם).

כאשר גזרו על טלטול הכלים בימי נחמיה בן חכליה (ראה שבת קכג ב, וראה לעיל: גדרו), גזרו על טלטול כל הכלים - ואף על כלים שמלאכתם להיתר - כדי לגדור גדר ולהחמיר באיסורי שבת, מפני שהיו מקילים בה (רש"י שם ד"ה ג'), וזו היא ששנינו: בראשונה היו אומרים ששלושה כלים ניטלים בשבת, מקצוע של דבילה - איזמל שחותכים בו דבילה - וזוהמא ליסטרן של קדירה - כף גדולה שמסלקים בה זוהמא של קדירה - וסכין קטנה שעל גבי שולחן, שחותכים בה לחם ובשר ואוכלים (שבת שם ורש"י), ועל כלים אלו לא גזרו (רש"י שם ד"ה ג') לפי שתשמישם תדיר (רש"י שם ד"ה וסכין), ולא היו יכולים לעמוד בגזירה זו, לבטל עונג שבת ושמחת יום טוב (רש"י ביצה לז א ד"ה אטו).

לאחר מכן - כשראו שחזרו להיזהר קצת באיסור שבת - התירו עוד, וחזרו והתירו - כשנזהרו יותר - וחזרו והתירו (שבת שם ורש"י ד"ה התירו).

ויותר ממה שהתירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור (ראה לעיל: גדרו) התירו לטלטל כלי שמלאכתו להיתר, שהואיל ואחד הטעמים לגזירה הוא שמא יבא לעשות בכלי מלאכה (ראה לעיל שם), הרי טעם זה אינו שייך בכלי שמלאכתו להיתר (מרכבת המשנה שבת כד יב).

הכלי

כלי שמלאכתו להיתר הוא הן של עץ, הן של חרס, הן של אבנים, הן של מתכת (רמב"ם שבת כה ג). ואף שאר דברים, שאינם כלי, אפילו אינם אסורים משום מוקצה (ראה ערכו), גזרו עליהם ככלי שמלאכתו להיתר (ראה חתם סופר שבת קמג א).

בכמה כלים דנו אם הם כלי שמלאכתו לאיסור, או כלי שמלאכתו להיתר, ועל כך ראה לעיל: הכלי.

טלטולו לצורך הכלי

לאחר שהתירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו, נחלקו אמוראים:

* אביי סובר שלא התירו אלא לצורך גופו ומקומו (שבת קכג ב. ראה לעיל: לצורך גופו, ולעיל: לצורך מקומו), וכן סובר רבה (שבת קכד א).

* רבא סובר שהתירו לטלטלו אף מחמה לצל (שבת שם ושם), דהיינו לצורך הכלי (ראה לעיל: גדרו), ואינו דומה לכלי שמלאכתו לאיסור, שהואיל ואינו עשוי בסתם לשימוש בשבת, אסור לטלטלו לצורך הכלי, שהרי הוא כמטלטל משבת לחול, אבל כלי שמלאכתו להיתר, מן הסתם מטלטלו לצורך שבת (ההשלמה שבת קכג ב. וראה לעיל שם).

להלכה כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו, הן לצורך גופו, הן לצורך מקומו, והן לצורך הכלי (רי"ף שם קכד א (מח א); רמב"ם שבת כה ג; אור זרוע ב פו; רא"ש שם יז ד; טוש"ע או"ח שח ד), ולכן מותר לטלטל קערה של עץ כדי לאכול בה, או כדי לשבת במקומה, או כדי שלא תיגנב, או לטלטלה מן החמה כדי שלא תתייבש ותשבר, או מן הגשמים כדי שלא תתפח ותיפסד (רמב"ם שם ד).

טלטולו שלא לצורך

טלטולו שלא לצורך כלל, נחלקו ראשונים:

* יש סוברים שלא התירו לטלטלו אלא לצורך הכלי, אבל שלא לצורך כלל - אסור (ראה רמב"ם שבת כה ג, ומגיד משנה שם בדעתו; ראה רמב"ן במלחמות שבת קנד ב; ריטב"א שבת קכג ב ד"ה אבל; ר"ן על הרי"ף שם קכד א (מח א), ובחידושים שם קכג ב ד"ה וחזרו; שו"ע או"ח שח ד; שו"ע הרב או"ח שם טז; ראה חיי אדם שבת סו ג; בן איש חי שנה ב פרשת מקץ אות א), שהרי מתחילה גזרו על טלטול כל הכלים, ולאחר שהתירו לא התירו לטלטלו אלא מחמה לצל, ואין לנו אלא מה שהתירו חכמים (ר"ן שם ושם. וכן הוא בשו"ע הרב שם, ובבאור הגר"א או"ח שח ס"ד (ס"ק יט)).

* ויש סוברים שמותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אפילו שלא לצורך כלל (ראה רא"ה ביצה יב א; ריטב"א שבת שם, בשם מורו; מגיד משנה שם, בשם יש מפרשים).

לצורך קצת

כלי שמלאכתו להיתר, שיש קצת צורך בטלטולו - לסוברים שאסור לטלטלו שלא לצורך כלל - נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

* יש סוברים שמותר לטלטלו (מאירי שבת קכד א; ערוך השלחן או"ח שח טו; משנה ברורה שיג סק"י).

לדעה זו, יש שכתבו שהאיסור בטלטול שלא לצורך הוא דווקא אם אין לו שום כוונה בטלטולו, אבל אם יש לו תענוג בטלטולו - מותר (ערוך השלחן שם. וכעין זה בבן איש חי שנה ב פרשת מקץ); ויש שכתבו שאף בני אדם שמפריע להם כשאינם אוחזים באיזה חפץ, התעסקותם בחפץ חשובה צורך (חוט שני שבת ג מט, וספר מעשה איש ה עמוד יח (מהר"ח קניבסקי), בשם החזון איש); ויש שכתבו, שאף לצורך גוי - שאסור בכלי שמלאכתו לאיסור (ראה לעיל: לצורך גופו) - חשוב כצורך קצת של הישראל (שמירת שבת כהלכתה כ הערה כ, בשם הרש"ז אויערבך).

* ויש סוברים שלא התירו אלא לצורך הכלי, ולא לצורך אחר (הלכות קטנות ב קלט. וראה רמב"ן במלחמות שבת קנד ב (סו ב)).

כשאפשר באופן אחר

לסוברים שאסור לטלטלו שלא לצורך, יש סוברים שאף באופנים שמותר לטלטלו, אם אפשר בלא כלי זה, אין לטלטלו (מאירי שבת קכג ב. וראה לעיל: לצורך גופו). אבל מדברי ראשונים אחרים נראה שלאחר שהותרה הגזירה מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אף אם אפשר באופן אחר (ראה רשב"א וריטב"א שבת קכד א ד"ה אמר)^[16].

לצורך שלאחר מכן

לסוברים שאסור לטלטלו שלא לצורך, כתבו אחרונים שאם עתיד להשתמש בו היום - מותר (ט"ז או"ח שח סק"ב; שו"ע הרב שם יח; משנה ברורה שם ס"ק כא), שהואיל ורוצה שיהיה מוכן לו, הרי זה טלטול לצורך (שו"ע הרב שם).

בעודו בידו

להלכה שמותר לטלטלו מחמה לצל, אין אומרים שאם אפשר להצילו בטלטול מועט לא יטלטל במרובה, אלא יביאנו עד מקום שירצה (מאירי ביצה ו א; רבינו ירוחם אדם כח א, בשם הרמב"ן. וראה לעיל: טלטולו בעודו בידו).

כלים שלא נכללו בגזירה

יש כלים שלא גזרו על טלטולם בימי נחמיה, וכפי ששנינו: בראשונה היו אומרים ששלושה כלים ניטלים בשבת, מקצוע של דבילה, וזוהמא ליסטרן של קדירה, וסכין קטנה שעל גבי שולחן (שבת קכג ב. ראה לעיל).

ונחלקו ראשונים:

* יש שנראה מדבריהם שדווקא על אלו לא גזרו (ראה רבינו חננאל שבת קכד א; ראה רש"י שם קכג ב ד"ה ג').

* ויש סוברים שאף על כלים נוספים לא גזרו (תוספות שבת שם ד"ה מקצוע וד"ה הרי; בעל המאור שם (מז א); ר"ן שם. וכן הוא בשו"ע הרב או"ח שח טז) - מהכלים הנצרכים ביותר לסעודת השבת (שו"ע הרב שם) - והוא הדין כלים המשמשים לשאר צרכי שבת, לפי שאי אפשר בלא זה (ריטב"א שם).

טלטולם

כלים אלו, לסוברים שכלים שמלאכתם להיתר אסור לטלטל שלא לצורך כלל (ראה לעיל), נחלקו בהם גאונים וראשונים ואחרונים:

* יש שכתבו, שמותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל (ראה רש"י ביצה לז א ד"ה אטו; שלטי גבורים שבת קכד א (מח א)), שלדעתם, מתחילה לא נאסרו (שלטי גבורים שם).

* ויש שכתבו, שאסור לטלטלם שלא לצורך כלל (שו"ע הרב שם יז; מאמר מרדכי או"ח שם סק"ה; הגהות רא"מ הורוויץ שבת קכג ב, בדעת תוספות שם ד"ה מקצוע; משנה ברורה שח ס"ק כג (ובשער הציון שם אות כא), בדעת הרמב"ם שבת כה א; בן איש חי שנה ב פרשת מקץ), ולכן היושב ליד שולחן שעליו קערות וכוסות ומזלג, אסור לו לטלטל אם אין לו צורך בטלטול אלא שידיו עסקניות ללא צורך (בן איש חי שם), שמתחילה גזרו אף עליהם שלא לטלטלם אלא לצורך תשמישם, וכשהתירו, לא התירו שלא לצורך (שו"ע הרב שם), או שאמנם מתחילה לא גזרו עליהם, אבל לאחר שאמרו שכלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו מחמה לצל, ואסור לטלטלו שלא לצורך, לא חילקו בין הכלים, ואסרו אף טלטול כלים אלו שלא לצורך (מאמר מרדכי שם; ראה הגהות רא"מ הורוויץ שם).

דברי מאכל

דברי מאכל מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך (ר"ן שם קכד א (מח א); שו"ע או"ח שח ד), ואפילו אם יחדם לסחורה (חיי אדם שבת סו ב), שדווקא הכלים שנאסרו מתחילה לא הותרו אלא כפי מה שפירשו חכמים (ראה לעיל), מה שאין כן דברי מאכל שלא נאסרו מעולם (ר"ן שם. וכן הוא בשו"ע הרב או"ח שח יז). שהואיל ולא יוכלו לעמוד בכך לבטל עונג שבת (ראה ערכו) ושמחת יום טוב (ראה ערכו), לא רצו לגזור עליהם (רש"י ביצה לז א ד"ה אטו).

ויש שנראה מדבריהם, שאסור לטלטלם שלא לצורך, ולדעתם, זה ששנינו שנותנים מזונות לפני כלב, ואין נותנים מזונות לפני חזיר, שזה מזונותיו עליך, וזה אין מזונותיו עליך (שבת קנה ב; רמב"ם שבת כא לה-לו; טוש"ע או"ח שכד יא), היינו שאסור לתת לו אפילו דבר הראוי למאכל אדם, לפי שהוא טלטול שלא לצורך (ההשלמה שבת מג א. וראה ערך שבות, טעמים אחרים).

מאכל בהמה

מאכל בהמה הוא ככלי שמלאכתו להיתר (קצות השלחן קיא בדי השלחן סק"ו, בדעת הפרי מגדים. וראה מנחת שלמה תנינא טז, שהוכיח כן מהרשב"א), ואין לו דין אוכל (פרי מגדים או"ח שח אשל אברהם סק"י ושם תמד אשל אברהם סק"א), הואיל ואינו ראוי למאכל אדם (פרי מגדים תמד שם).

וכן מצה בערב פסח (ראה ערכו) - שאסור לאכול בו מצות (ראה ערך ערב פסח) - שחל בשבת, צידדו אחרונים שאסור לטלטלה שלא לצורך, הואיל ואינה ראויה אלא לבעלי חיים (פרי מגדים תמד שם).

מאכל שאינו ראוי לאכילה

מאכל אשר עדיין אינו ראוי לאכילה, אין לו דין אוכל, והרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר (פרי מגדים או"ח שח משבצות זהב ס"ק כה), כגון דגים חיים העומדים לאכילה ביום טוב, או מאפה שנאפה ביום טוב ועדיין לא הפרישו ממנו חלה (ראה ערכו), אסור לטלטלם שלא לצורך כלל לסוברים כן (ראה לעיל. שמירת שבת כהלכתה כ הערה רסד, בשם הרש"ז אויערבך).

כתבי הקודש

כתבי הקודש מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך (ר"ן שבת קכד א (מח א); שו"ע או"ח שח ד), שלא נאסרו מעולם (ר"ן שם. וכן הוא בשו"ע הרב או"ח שח יז). הואיל והם לצורך השבת, שהרי מצוה לעסוק בהם (חיי אדם שבת סו ב).

ולא אמרו אלא בספרים שמותר לקרוא בהם (מגן אברהם שח סק"י; תוספת שבת או"ח שם ס"ק יט; שו"ע הרב שם; משנה ברורה שם ס"ק כב), ומטעם זה, לסוברים שגזרו על ספרי הפטרות שלא לקרוא בהם (ראה גיטין ס א, וראה ערך כתיבת סת"ם), אסרו אף לטלטלם (ראה גיטין שם, וראה ערך מוקצה. מחצית השקל או"ח שם סק"י, בדעת המגן אברהם שם)^[17].

ויש אחרונים שכתבו, שכשם שבענייני מאכל, התירו לטלטל שלא לצורך אף את הכלים שעל השולחן, לסוברים כן (ראה לעיל), כך לענין כתבי הקודש, התירו לטלטל שלא לצורך אף את תיקיהם ואת כל הנצרך להם (אשל אברהם (בוטשאטש) או"ח שם).

בגדים ותכשיטים

בגדים, נחלקו בהם ראשונים ואחרונים:

* יש סוברים שדינם ככלי שמלאכתו להיתר (מאירי שבת קכד א; זכרו תורת משה נב א).

* ויש סוברים שהרי הם כדברי מאכל וככתבי הקודש (ראה לעיל), ומותרים בטלטול שלא לצורך (כסא אליהו או"ח שח אות א; קצות השולחן קח בדי השולחן אות ז).

כלי גדול

כלי גדול, שאינו ניטל אלא בשני בני אדם, נחלקו בו אמוראים וראשונים בדעתם:

* רבא סובר שכשאמרו שכל הכלים ניטלים בשבת, היינו אפילו על ידי שני בני אדם (שבת קכג ב).

* אביי סובר שכשאמרו שכל הכלים ניטלים בשבת, היינו אפילו בשתי ידים (שבת שם), ונחלקו ראשונים בדעתו: יש סוברים שחולק על רבא, ולדעתו, אסור לטלטל כלי שניטל על ידי שני בני אדם (רשב"א שם ד"ה עד; ריטב"א שם ד"ה ועדיין; ר"ן שם (מו א)); ויש סוברים שאף אביי לא נחלק על רבא בזה (מיוחס לר"ן שם ד"ה אפילו, בשם הרא"ה).

כלי גדול ביותר

כלי שאפילו שני בני אדם אינם יכולים לטלטלו, נחלקו בירושלמי: יש סוברים שאף על פי שהוא חשוב כלי - אסור לטלטלו; ורבי זעירא סובר שאף הניטל בארבעה או בחמשה בני אדם מותר לטלטלו (ירושלמי שבת יז א, וקרבן העדה שם).

להלכה, אפילו אם צריך עשרה בני אדם לטלטלו - מותר לטלטלו (רמב"ם שבת כה ו; רשב"א שבת קכב א ד"ה אמר; ריטב"א שם ד"ה בניטלים; ר"ן שם ד"ה הלכך. וראה טוש"ע או"ח שח ב).

"אין ניטלים אלא לצורך"

הכלל

רבי נחמיה חולק על תנא קמא - שסובר שכל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך (שבת קכד א. וראה לעיל: לצורך גופו, ולעיל: לצורך מקומו, שנחלקו אמוראים בדעתו) - ואומר שאין כלים ניטלים בשבת אלא לצורך (שבת שם. וראה רמב"ם שבת כה ז, שנראה שפוסק שלא כרבי נחמיה), וכן שנינו: רבי נחמיה אומר, אפילו תרווד - כף (ראה רש"י שבת פא א ד"ה תרווד) - ואפילו טלית, ואפילו סכין - אין ניטלים אלא לצורך תשמישם (שבת קמו א).

וכן אמר רבי נחמיה, שאין מטלטלים את השופר, אף שראוי לגמע בו מים לתינוק (שבת לה ב ולו א), הואיל ועיקר שימושו אינו לכך (רש"י שם לו א ד"ה הא (הג')).

וכן אמר רבי נחמיה: חותלות - כלי העשוי כפות תמרים (רש"י שבת קמו א ד"ה חותלות) - של גרוגרות ושל תמרים, מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך (שבת שם ושם), דהיינו, אם הכיסוי קשור בחבל, אינו סותרו או חותכו בכלי, שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו (ראה שם ורש"י).

אם דווקא לצורך תשמישו המיוחד לו

בדעת רבי נחמיה ביארו רבה ורבא, שטלטול כלי שמלאכתו להיתר לצורך, היינו לצורך גופו (שבת קכד א) - או אף לצורך מקומו (ראה להלן) - ונחלקו ראשונים בגדר זה:

* יש סוברים, שדווקא לצורך השימוש המיוחד לכלי זה (רש"י שבת לו א ד"ה הא (הג'), ושם קכג א ד"ה תשמישו, ועוד; רשב"א שם לו א ד"ה לא, ושם קכד א ד"ה ואתא ועוד; ועוד).

* יש סוברים, שהיינו לצורך תשמיש הרגיל לעשות בכלי זה בחול, ואפילו אינו מיוחד לו (רבינו תם בתוספות שם לו א ד"ה הא רבי נחמיה).

* יש סוברים שכלי המיוחד לאותה מלאכה, ואפילו מלאכת איסור, מותר להשתמש בו למלאכה מותרת הדומה לה, כגון, קורנס של נפחים, מותר לפצע בו אגוזים, שאף מלאכה זו היא שחיקה והכאה, אלא שהיא מותרת (רמב"ן שם קכד א ד"ה הא, בפירוש שני; רשב"א שם, בשם יש מפרשים).

* ויש סוברים שמחלוקת תנאים היא בדעת רבי נחמיה (פסקי הרי"ד שבת קכד א).

גדרו

בגדר איסור הטלטול לפי רבי נחמיה, יש שנראה מדבריהם שמשום מוקצה (ראה ערכו) הוא, שמקצה דעתו מהם (ראה רשב"א שבת קכד א ד"ה ורבינו תם: לא מסיק אדעתיה עלייהו; אבני נזר או"ח ריד ד)^[18].

ביום טוב

בדעת רבי נחמיה, נחלקו אם אף ביום טוב אין כלי ניטל אלא לצורך:

* יש סוברים שהברייתא ששנינו לגבי יום טוב: אין מסיקים לא בכלים ולא בשברי כלים, נאמרה על ידי רבי נחמיה, ולפי שאינם ניטלים אלא לצורך תשמישם (שבת קכד ב, וביצה לב א, ורש"י שם).

* ויש סוברים שהברייתא ששנינו לענין חותמות שבכלים - כגון תיבה הנעולה על ידי חבל קשור (רש"י ביצה לא ב ד"ה ושל כלים) - שבשבת מתיר את הקשר, אבל לא מפקיע ולא חותך את החבל, אבל ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך (שם לב א, ורש"י ד"ה מתיר וד"ה אבל), נאמרה על ידי רבי נחמיה, שדווקא בשבת אוסר (ביצה שם), הואיל ומיועד לחיתוך דברי מאכל, ולא לחיתוך חותמות (רש"י שם ד"ה הא), ולא החמיר בטלטול ביום טוב כבטלטול בשבת (רש"י שם ד"ה שבות).

לצורך מקומו

נחלקו אמוראים בדעת רבי נחמיה: רבה סובר שמותר לטלטלו דווקא לצורך גופו, ולא לצורך מקומו; רבא סובר שמותר לטלטלו אפילו לצורך מקומו, אבל לא מחמה לצל (שבת קכד א. על גדריהם ראה לעיל).

ופירשו ראשונים, שלדעת רבה, דווקא לצורך גופו המיוחד לו התיר רבי נחמיה, ולדעת רבא, צורך מקומו הוא כצורך גופו ותשמישו (רש"י שם ד"ה א"ל), שמיוחד הוא לזה שמסלקים אותו לאחר השימוש בו (ספר הישר לרבינו תם ב; רשב"א שבת שם ד"ה ואתא), ולכן מותר ליטול את הקערה לאחר שאכלו ממנה, שהואיל והדרך להסירה כל שעה, הרי שצורך מקומו זה הוא תשמיש המיוחד לו (תוספות שבת לו א ד"ה הא רבי נחמיה, בשם רבינו תם).

לצורך דבר שאינו ניטל

הכלל וגדרו

נטילת כלי לצורך דבר שאינו ניטל, נחלקו בה אמוראים:

* רבי יצחק סובר שכשם שאין נותנים כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה (ראה שבת מב ב, ורש"י שם ד"ה אף על פי) - כשחושש שתתגלגל ותשבר (רש"י שם), וביצה שנולדה בשבת היא מוקצה (ראה ערך נולד) - כך אין כופים עליה כלי בשביל שלא תשבר, שלדעתו אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת (שבת מג א; ביצה לו א).

בטעם הדבר יש שכתבו שהוא טלטול שלא לצורך השבת (ראה לעיל: כלי שמלאכתו להיתר; טלטולו שלא לצורך), שהרי מטלטל לצורך דבר שאינו ניטל בשבת (אור זרוע ב לז); ויש סוברים שמדין מוקצה הוא (ראה להלן הסוברים שרבי שמעון חולק על כלל זה. וראה מנחת שלמה תנינא טז. וראה ערך מוקצה).

* ורב חסדא סובר שכופה כלי על ביצה שנולדה בשבת כדי שלא תשבר (שבת מב ב), שלדעתו כלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל (ראה רש"י שם ד"ה אבל).

להלכה פסקו הרבה ראשונים שכלי ניטל אפילו לצורך דבר שאינו ניטל (רי"ף שם (סו ב), וביצה לו א (כ א); רמב"ם שבת כה כג; רא"ש שבת ג יח, ושם כד א, וביצה ה א; מהרי"ל (מנהגים) יום טוב לג; טוש"ע או"ח שח לד, ושם שי ו, ושם תקיג ד); ויש שכתבו שמכל מקום, אם אפשר אין מטלטלים כלי לצורך דבר שאינו ניטל (רשב"א שבת מג ב ד"ה והרב); ויש פוסקים שאין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל (יראים השלם רעד; אור זרוע שם; רשב"א שם, בשם מורו); ויש פוסקים שלצורך מת, אין כלי ניטל, אבל ניטל הוא לצורך שאר דברים שאינם ניטלים (ראה רמב"ם שבת כה כג, ושם כו כב, ושער המלך כה שם בדעתו. וראה רמב"ן במלחמות שם קנד ב, בשם הראב"ד).

בדעת רבי שמעון - החולק על רבי יהודה בדיני מוקצה (ראה ערך מוקצה) - נחלקו ראשונים:

* יש שכתבו, שאף לדעתו אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל (רשב"א שם, בשם מורו הרב).

* ויש שכתבו, שלא אמרו כלל זה בדעת רבי שמעון (רש"י ביצה לו א ד"ה במאי; ראה מהרש"א שם מג א לתוספות ד"ה טבל וד"ה ושני).

טלטול כדי להישמר מדבר מסוים

טלטול כלי כדי להישמר מדבר מסוים, יש שנקטו שהטלטול הוא לצורך הדבר שממנו רוצים להישמר:

* נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות (שבת מז ב; רמב"ם שבת ה יג; טוש"ע או"ח רסה ד), והרי זה טלטול לצורך דבר שאינו ניטל (ראה שבת שם, ושם מג א), שהניצוצות אינם מיטלטלים (רש"י שם ד"ה והא).

* נותנים כלי תחת הדלף - גשמים הנוטפים מהגג - בשבת (ביצה לה ב, ורש"י ד"ה דלף; רמב"ם שבת כה כד; טוש"ע או"ח שלח ח, ושם תקכא ג), והרי זה טלטול לצורך דבר שאינו ניטל (ראה שם לו א, ושבת מג א), שהדלף אינו ראוי לכלום, והרי הוא מוקצה (ראה ערכו. רש"י שם לו א ד"ה נותנין).

* כופים קערה על צואה של קטן, כדי שלא יתלכלכו בה (שבת קכא א; טוש"ע או"ח שח לד), והיא נטילה לצורך דבר שאינו ניטל (שו"ע הרב או"ח שח ב; משנה ברורה שם ס"ק קלה).

ויש שנקטו שהטלטול הוא לצורך הדבר שאותו רוצים לשמור:

* כופים קערה - של חרס - על גבי הנר, שלא יאחז בקורה (שבת קכא א, ורש"י ד"ה כופין; רמב"ם שבת יב ד; טוש"ע או"ח רעז ה, וטור שם שלד, ורמ"א שם כג), והרי זה טלטול לצורך דבר שאינו ניטל (ראה שבת מג א), שהקורה אינה ניטלת בשבת (רש"י שם קכא א ד"ה על גבי הנר).

* מותר לזקוף את המיטה בסוכה, ולפרוס עליה סדין, כדי שלא תיפול חמה על המת (עירובין מד א), אף לסוברים שאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, שכן הוא בשביל החי, שלא יצטרך לצאת מן הסוכה (תוספות שם ד"ה כדי, בשם ר"י).

דבר שיהיה ניטל לאחר מכן

טלטול לצורך דבר שיהיה ניטל לאחר מכן, הרי זה טלטול לצורך דבר שאינו ניטל, שהרי בשעה שמטלטל דבר שאינו ניטל הוא (מהר"ם שבת מג א לתוספות ד"ה ושני). ולכן נתינת כלי תחת הדלף, נטילה לצורך דבר שאינו ניטל היא (ראה לעיל), אף על פי שהדלף הוא גרף של רעי - שמותר לטלטלו (ראה ערך מוקצה) - שהואיל ואינו נעשה גרף של רעי עד שיגיע לקרקע הבית, הרי קודם לכן חשוב הוא דבר שאינו ניטל (שיטה מקובצת ביצה לו א, בשם מורו; מהר"ם שיף ביצה לו ב).

ויש שחילקו, שדווקא לסוברים שזה שאין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל הוא משום מוקצה (ראה לעיל), על כל פנים עכשיו מוקצה הוא, ואסור לטלטל לצורכו; אבל לסוברים שאינו ניטל משום שנטילה שלא לצורך היא, הואיל ויוכל להשתמש בדבר לאחר מכן, הרי זו נטילה לצורך (ראה דברות משה שבת לא ענף ב; ראה מנחת שלמה תנינא טז).

לצורך כלי שמלאכתו לאיסור

טלטול לצורך כלי שמלאכתו לאיסור, נחלקו בו ראשונים:

* יש סוברים שהואיל ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו (ראה לעיל: לצורך גופו, ולעיל: לצורך מקומו), חשוב הוא לצורך דבר הניטל (רמב"ן שבת קנד ב ד"ה או).

* ויש סוברים שהרי זה טלטול לצורך דבר שאינו ניטל (מאירי ביצה לו א, בשם יש אומרים, ודחה דבריהם).

לצורך בהמה

* יש שכתבו שאף על פי שבהמה מוקצה היא, ואסור לטלטלה בשבת (ראה ערך מוקצה), חשובה היא דבר הניטל, כיון שיכול למושכה (ראה ערך מוקצה) ולהוליכה בכל מקום (תוספות שבת נג א ד"ה מהו).

* ויש סוברים, שבהמה היא דבר שאינו ניטל (אור זרוע ב לז; מאירי ביצה לו א), שהרי אסור להשתמש בשבת בבעלי חיים (מאירי שם).

טלטול דברי מאכל

אף לסוברים שאין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל (ראה לעיל), אבל דברי מאכל מותר לטלטל אף לצורך דבר שאינו ניטל (אור זרוע ב לז; רא"ה ביצה לו א; רבנו דוד הכהן ביצה שם), ואפילו כלים כדי ליטול בהם דברי מאכל נכללו בהיתר זה (אור זרוע ורא"ה ורבנו דוד הכהן שם). ומשום כך, אף לסוברים שבעלי חיים הם דבר שאינו ניטל (ראה לעיל), מותר לטלטל לצורכם דברי מאכל בשבת (אור זרוע שם; מאירי ביצה שם), ואפילו אינם ראוים למאכל אדם (מאירי שם).

ויש שנראה מדבריהם, שאסור ליטול מאכל בהמה לצורך דבר שאינו ניטל, ומכל מקום מותר להאכיל בעלי חיים בשבת, לפי שחשובים דבר הניטל (רשב"א ביצה שם ד"ה הא, וראה לעיל: לצורך בהמה), או משום צער בעלי חיים (ראה ערכו. אור זרוע שם).

לצורך הרחקה מאיסור תורה

לסוברים שאין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל (ראה לעיל), יש שכתבו שזה שאמר רב יהודה אמר רב, שהמוצא חמץ בביתו ביום טוב, כופה עליו את הכלי, כדי שלא ישכח ויאכלנו (פסחים ו א, ורש"י ד"ה כופה) - אף שהוא מוקצה מחמת גופו (ראה ערך מוקצה) - הוא לפי שהתירו משום החשש שמא יבוא לאכלו (תוספות שם ד"ה כופה, בתירוץ שני), והתירו כדי שלא יבוא לידי איסור תורה (ריטב"א שם ד"ה המוצא).

ויש שנראה מדבריהם שחולקים, שלא התירו לטלטל אלא אם כן היה צריך בתחילה למקומו של הכלי (ראה להלן: בעודו בידו. תוספות שם, בתירוץ ראשון).

במקום הפסד מרובה

ונחלקו ראשונים: יש סוברים, שהתירו לטלטל לצורך דבר שאינו ניטל במקום שיש הפסד מרובה (תוספות שבת מג ב ד"ה כבר); ויש סוברים שאפילו משום הפסד מרובה לא התירו (רמב"ן במלחמות שם קנד ב (סו ב)).

טלטולו בעודו בידו

נטל כלי בהיתר, אם הכלי עודו בידו, מותר לטלטלו לצורך דבר שאינו ניטל (ראה שבת מג א. וראה לעיל: טלטולו בעודו בידו), ומוליכו לכל מקום שירצה (רש"י שם ד"ה בצריך). אבל לא התירו לעשות בו מעשה נוסף לצורך הדבר שאינו ניטל, כגון לכסותו בו, שהרי זה מעשה נפרד (רמב"ן שבת שם ד"ה אי; ר"ן שם ד"ה אי. וראה חזון איש או"ח מט ס"ק יא).

הערות שוליים