מיקרופדיה תלמודית:חלוצה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - אשה שהיתה זקוקה ליבום לאחי בעלה ונפטרה מזיקתה על ידי חליצה

היתרה להינשא

אשה שמת בעלה בלא זרע, ויש לו אח, שאסורה להינשא לאחר מפני שהיא זקוקה ליבום (ראה ערכים: זקה; יבום; יבמה לשוק), לאחר שחלץ לה היבם - מותרת להינשא (ראה ערך חליצה), וכן שנינו: היבמה קונה את עצמה - להיות ברשותה להינשא לאחר - בחליצה (קדושין ב א; רמב"ם יבום א ב), שנאמר: וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל (דברים כה י), כיון שחלץ בה נעל - הותרה לכל ישראל (קדושין יד א).

וכן אם היו לבעלה נשים רבות ואחים רבים, חליצת אחד מן האחים לאחת מן הנשים פוטרת את השאר, ומותרות כולן להינשא לאחר (ראה יבמות מד א, ורמב"ם יבום א ט).

חלוצה נוטלת כתובתה כשאר כל האלמנות (רמב"ם יבום ב יד, וטוש"ע קסה ד. וראה ערכים: אלמנה; יבמה; כתובה)[2]. וכל זה מן הדין, אבל הקהילות תיקנו שאם יתרצו היבם והיבמה בחליצה, יחלוקו כל הנכסים שהניח המת, אבל אינה נוטלת יותר מכדי כתובתה, ומנכים לה מחלקה כל מה שבזבזה בחיי בעלה, מלבד מה שנתן הבעל במתנת שכיב מרע, וצריכה לישבע, אם לא שהתפשרו ביניהם בלא שבועה (ראה מרדכי יבמות כג, בשם מהר"ם מרוטנבורג; רמ"א קסה ד. וראה ערך תקנות שו"ם). ולפי שיש דעות שונות בענין תקנת הקהילות, נוהגים להתפשר ביניהם (רמ"א שם).

איסורה לחולץ ולאחים

החולץ ליבמתו נאסרה עליו (יבמות י ב; רמב"ם יבום א יד; טוש"ע קסב ב).

איסור זה הוא איסור לאו (יבמות י ב, נב ב). ויש מן הראשונים שכתבו שהוא איסור עשה (ראב"ן תחילת יבמות; טוש"ע אבן העזר קסב ב, וראה בב"ח ובית שמואל סק"ב שתמהו, והגר"א הגיה בלאו). ויש מן הראשונים סוברים להלכה שאין האיסור אלא מדברי סופרים כשניות (ראה ערכו. רמב"ם יבום א יב).

חלוצה אסורה אף על שאר האחים שלא חלצו לה, וכן צרת החלוצה אסורה על כל האחים, אחרי שנפטרה מהם בחליצתה של זו (יבמות י ב). ונחלקו אמוראים אם יש בהם כרת משום אשת אח, או שדינם ככל חייבי לאוין (יבמות י ב). להלכה כתבו רוב הראשונים שאין בהם כרת, אלא לאו (רי"ף יבמות מ ב; אור זרוע תר בשם ר"ח). ויש סוברים שהוא איסור עשה (טוש"ע קסב ב), או שאין האיסור אלא מדברי סופרים (רמב"ם יבום א יב)[3].

החולץ ליבמתו, וחזר ובא הוא או אחד מן האחים עליה או על צרתה - לוקה (ראה תוספות יבמות י ב ד"ה החולץ, וראה ערך חיבי מלקיות. וראה ערך חיבי לאוין, מחלוקת ראשונים בכל חייבי לאוין אם לוקה על ביאה בלא קדושין). קידש ולא בעל - אינו לוקה (ראה תוספות שם בגליון).

הנושא חלוצתו - יוציא, ולדעת רבי עקיבא הולד ממזר (יבמות מד א, ב), כדרך שסובר בכל חייבי לאוין (ראה ערך חיבי לאוין), וחכמים אומרים אין הולד ממזר (שם).

החולץ ליבמתו מותר לדור עמה בחצר (ירושלמי גיטין ח ט), מפני שאין לבו גס בה (שמחות ב יב). ומכל מקום אם לבו גס בה - היינו שרואים שיש להם קירוב דעת, ומכירים ברמיזות וקריצות שביניהם (שו"ת מהר"ם לובלין קלא; בית שמואל קנז ס"ק יב) - כתבו ראשונים שאסור לדור עמה (שו"ת הרשב"א א רט, הובא בבית יוסף קיט בסופו; רמ"א אבן העזר קנז י). ויש שסובר שאף באופן זה אינו אסור אלא לדור עמה בביתו ולאכול על שולחנו (שו"ת משאת בנימין קיב). ודוקא לאחר שחלץ, אבל קודם שחלץ - מותר (רמ"א קנז שם).

בקרובותיה וקרובי החולץ

החולץ ליבמתו אסור בקרובותיה, וכן היא אסורה בקרוביו (יבמות מ א; רמב"ם יבום א יג; טוש"ע אבן העזר קסב ג).

איסורים אלה - של קרובות חלוצתו - מדברי סופרים הם (יבמות מ ב; ירושלמי יבמות ג א; רש"י מ א ד"ה אסור; רמב"ם יבום א יג; שו"ע קסב ג; טוש"ע קעד ג), גזירה משום איסורי קרובות גרושתו (ריטב"א ונמוק"י יבמות כג ב)[4].

קרובות חלוצה לא נאסרו אלא לחולץ, אבל שאר האחים, שלא חלצו מותרים בכולן (משנה יבמות מ ב והאחין מותרין; רמב"ם יבום א יד; טוש"ע קסב ג. וראה להלן: בחליצה פסולה).

בחליצה פסולה

כל מקום שאמרו חז"ל בחליצה שאינה חליצה, או שלא עשה כלום, או שאינה כלום (ראה ערך חליצה: חליצה פסולה), הרי היא כאילו לא נחלצה לו, ומותרת להתייבם (רמב"ם יבום ד כו, וראה מגיד משנה שם), וכל מקום שאמרו חליצתה פסולה, אף על פי שאינה מתירתה לשוק, פוסלתה מן האחים (רמב"ם שם; טוש"ע קסט נה), שלא תתייבם עוד, ששם חליצה עליה אלא שלא נעשית בהכשירה (רש"י גיטין כד ב ד"ה כל וד"ה ופוסלת).

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהולד של קיימא, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו (משנה יבמות לה ב; רמב"ם יבום א כ; טוש"ע אבן העזר קסד ב), לפי שאין חליצתה חליצה, שהרי אינה צריכה (רש"י שם ד"ה הוא). אין הולד של קיימא, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו (משנה שם).

אף החולצת תוך שלשה חדשים ממיתת הבעל, שיש סוברים שאינה חליצה (ראה ערך חליצה), אסור בקרובותיה, כיון שמן התורה חליצתה חליצה (תוספות שם ד"ה ונמצאת), וכל שכן לדעת הסוברים שבדיעבד אף מדרבנן אינה צריכה חליצה אחרת (ראה תוספות שם, וראה ערך הנ"ל).

הערות שוליים

  1. טו, טורים שסא - שעג. וראה ערכים: זיקה; חלוצה לכהן; חליצה; יבום; יבמה לשוק; מאמר.
  2. אלא שלדעת הסוברים מצות יבום קודמת למצות חליצה (ראה ערך חליצה וערך יבום), אם היתה ראויה ליבום ולא רצתה להתייבם, יש שדינה כמורדת (ראה ערכו), ותצא בלא כתובה (ראה רמב"ם שם י, וטוש"ע קסה א. וראה ערך מורדת).
  3. ויש מן הראשונים שכתבו הלכה כדעה שיש בהם כרת (הראב"ד, הובא בנמוק"י יבמות מ ב).
  4. לדעת רבי עקיבא הנושא קרובת חלוצתו אין לו בה קדושין, והיא פסולה והולד ממזר (יבמות מד א,ב. וראה שם שלחכמים היא כשרה וולדה כשר, וכן הוא להלכה ברמב"ם איסורי ביאה יח ד). ופירשו בגמרא שלדעתו האיסור מן התורה (שם).