מיקרופדיה תלמודית:הושענות

הגדרה^[1] - תפילות שאומרים בחג הסוכות, המתחילות או מסיימות במלה "הושענא"

השימוש בשם "הושענא"

בכל יום מימי חג הסוכות אומרים תפילות שיש בהן "הושענא", ועל שם שאומרים אותן בשעה שמקיפים את התיבה עם הלולב (ראה ערך סכות וערך הושענא רבה) קראו בתלמוד את האיגוד של הלולב עם ההדס וערבה בשם הושענא (סוכה לז א, ושם ב), ולפעמים קראו אף להדס לבד הושענא (ראה שם ל ב, לא א, ולג ב), על שם שאוגדים אותו להושענא (רש"י שם לא א ד"ה הושענא), וכן יש שקוראים לערבה בשם הושענא (ראה שו"ע או"ח תרסד ח, ורמ"א שם ז וט).

בהקפות שבמקדש ושבימינו

בזמן המקדש כשהיו מקיפים את המזבח היו אומרים: אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא (תהלים קיח כה), רבי יהודה אומר: אני והו הושיעה נא (סוכה מה א). ויש גורסים שתי פעמים אני והו הושיעה נא (ירושלמי סוכה ד ג).

להלכה כתבו ראשונים שבמקדש היו אומרים אנא ה' הושיעה נא (רמב"ם לולב ז כג, ראה כסף משנה שם).

ההושענות שאנו אומרים היום הוא כדרך שהיו אומרים אנא ה' הושיעה נא במקדש (ארחות חיים לולב לג; כלבו עב). ובסדר ההושענות שבימינו שנהגו על פי ראשונים אומרים גם אני והו הושיעה נא (רי"ץ גיאת עמ' קנז, בשם רב סעדיה^[2]; מחזור ויטרי סדר הושענות; לבוש או"ח תרס ב; וכן הוא בסידורים); ויש אומרים שתי פעמים אני והו וכו' (סידורים למנהגי הספרדים ועדות המזרח).

פירוש אני והו הושיעה נא

• יש אומרים כי "אני והו" בגימטריא אנא ה' - היינו שם הוי"ה - ועוד ששם זה, אנ"י וה"ו, הוא משבעים ושנים שמות היוצאים משלשה המקראות של ויסע ויבא ויט בפרשת בשלח (רש"י סוכה מה א ד"ה אני), ורומז על מה שדרשו שכביכול הוא עצמו בגלות ובצרה עם ישראל (ראה פתיחתא דאיכה רבתי לד), והיינו הושענא שיושיע הוא לעצמו (תוספות סוכה שם ד"ה אני, ובקיצור בטור תרס).

• יש מפרשים כן על והו בלבד, ואני מוסב על ישראל, כלומר: אני ואותך הושיעה נא (רב האי גאון בתורתן של ראשונים [הורוויץ] עמ' 51, וכעין זה בפירוש המשניות לרמב"ם סוכה ד ה, וברע"ב שם בפירוש ג).

• יש מפרשים שרומזים לפסוק רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא (דברים לב לט), המדבר בשמירת ישראל וישועתם, וכאילו אומרים: אתה שאמרת ראו עתה כי אני הוא, הושיעה נא כמו שהבטחתנו (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

• ויש מפרשים שעל המזבח היו מבקשים, היינו אני והמזבח, הושיעה נא, ומבקשים עליו מפני שהוא כפרתם (רב האי גאון שם, בשם אשכחן בפירושים).

תיבת והו

אני והו בלי אל"ף (כך הגירסה במשנה שבבבלי סוכה שם, ובמשניות שם, ובכל הסידורים), ויש גורסים והוא באל"ף (כך הגירסה במשנה שבירושלמי סוכה ד ג, וראה קרבן העדה שם; ריטב"א סוכה שם ד"ה אני).

יש מנקדים וָהוֹ בחולם (סידור היעב"ץ ועוד סידורים), ויש שכתבו בפירוש לנקד וָהוּ (סידור הרב, וראה בשער הכולל מה, וכן הוא ברוב הסידורים).

זמן אמירתן

• יש מהגאונים שכתבו שלאחר שקוראים בתורה אומרים 'תהלה לדוד', ועומד שליח ציבור ולולבו בידו, והציבור סביבות התיבה, ואומר: הושיעה נא ואני והוא הושיעה נא, ועונים הציבור כן אחריו, ומחזירים ספר תורה למקומו, ואחר תפילת מוסף מקיפים (ראה ערך סכות וערך הושענא רבה על ההקפות), ואומרים שוב הושענא והושיעה נא, וכן הושענא והצליחה נא, ודברי שבח מענינו של כל יום ויום, והם עונים תבנה ציון ברנה והעלנו לתוכה בשמחה (רי"ץ גיאת עמ' קנז, בשם רב סעדיה גאון^[3]).

• יש סוברים שאומרים הושענות לאחר מוסף (רי"ץ גיאת עמ' קנז, והמנהיג סוכה עמ' תה, בשם רב עמרם; סדר רב עמרם סדר חג הסוכות; מחזור ויטרי שפב; טור או"ח תרס, וכן הוא בסידורים נוסח אשכנז בימינו), אלא שיש סוברים שאומרים קדיש קודם הושענות, ויש שאין אומרים (טור שם).

• ויש נוהגים לומר הושענות אחר הלל, קודם קריאת התורה (סידור רב סעדיה עמ' רלח; וכן מנהג ארץ ישראל, ראה ארץ החיים או"ח תרס, וכף החיים שם סק"ד. וכן הוא בסידורים נוסח ספרד ובסידור הרב. וראה ערך הושענא רבה על חילוקי המנהגים בזמן ההקפות).

נוסחתן

נוסחאות שונות של הושענות הן, ורובן נתקנו בסדר אל"ף בי"ת (ראה רי"ץ גיאת עמ' קנז, וכן בנוסחאות שלנו). המנהגים העיקריים הם:

• יש שאומרים בכל יום מענינו של יום (ראה רי"ץ גיאת שם), היינו ביום ראשון מענינו של אחד, וביום שני מענין שנים וכו' (ראה סידור רב סעדיה גאון עמ' רלט ורמו, וכן מנהג הספרדים ועדות המזרח).

• ויש שאומרים ביום ראשון למען אמתך, וביום שני אבן שתיה וכו' (ראה לבוש או"ח תרסג א, ומגן אברהם ומחצית השקל שם, וכן מנהג האשכנזים, אלא שיש שינויים בסידור הרב בקביעת הפיוט לכל יום).

בהושענא רבה אומרים הרבה הושענות (רי"ץ גיאת שם; סדר רב עמרם סדר חג הסוכות), ונוהגים שחוזרים על כל הפיוטים ומוסיפים עליהם עוד (כן הוא בסידורים)^[4].

אין ברכה לאחריהן

שליח ציבור שחותם אחר גמר ההושענות ברוך אתה ה' האל המושיע - טועה (רי"ץ גיאת עמ' קנז, והמנהיג סוכה עמ' תה, בשם רב האי גאון), שלא תיקנוה אלא במגילה (המנהיג שם. וראה ערך קריאת מגילה).

בשבת

על אמירת הושענות בשבת, נחלקו גאונים:

• יש סוברים שאסור לומר, מפני התינוקות שאינם מבחינים שאין נוטלים הלולבים, ולא יתברר להם שאין לולב ניטל בשבת (רב שרירא גאון, הובא ברי"ץ גיאת עמ' קנז, והמנהיג שם, ואבודרהם תפלות סוכות, ובטור או"ח תרס; שו"ע שם ג, בשם יש מי שאומר).

• ויש סוברים שאומרים הושענות מעין שבת (העיטור עשרת הדברות לולב, בשם רב סעדיה גאון; המנהיג שם, בשם רש"י ומנהג צרפת ופרובינציא; טור שם; שו"ע שם), שכיון שאין מקיפים (ראה ערך סכות), מתברר להם שאין לולב בשבת (טור שם וט"ז סק"ג).

אף בימינו יש מנהגים חלוקים בכך – יש שאין אומרים (ברכי יוסף או"ח תרס ג: בירושלים אין אומרים; מנהג חב"ד על פי סידור הרב; מנהג הספרדים ועדות המזרח); ויש שאומרים הושענא מיוחדת לשבת (בכל סידורי נוסח אשכנז, וחלק מסידורי הספרדים ועדות המזרח).

מהנוהגים שלא לומר הושענא בשבת, יש שלמחרתו אומרים שתי הושענות (ראה פסקי דינים לבעל צמח צדק החדש או"ח תרס, ושער הכולל לסדור הרב מה).

הערות שוליים