מיקרופדיה תלמודית:גלודה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - טריפות של בעל חי, מכח נטילת עורו

בבהמה

גדרה

איזוהי הגלודה, כל שהפשיט את העור ולא שייר בה כדי להעלות ארוכה (ראה להלן. תוספתא חולין (צוקרמאנדל) ג ז), בין שנקרע בידי אדם, בין על ידי חולי (רמב"ם שחיטה ט ז; טוש"ע יו"ד נט א), כגון מחמת שחין, או מחמת מלאכה (רש"י חולין נד א ד"ה הגלודה, ונדה נה א ד"ה הגלודה), או שהשלג הכה אותה והופשט עורה (הלכות גדולות, טריפות, עמ' תרלא במהדורת מכון ירושלים), ונמצא בשר בלא עור (רמב"ם שם).

טרפתה

בגלודה, אמרו תנאים שהיא טריפה (חכמים במשנה חולין נד א ותוספתא שם; יהודה בן ישעיה הבסם משום רבי טרפון בתוספתא שם; רבי אושעיא בנו של רבי יהודה הבשם משום רבי טרפון בגמ' שם נה ב; אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא בגמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שם; טוש"ע שם); ויש מהתנאים שאמר שהיא כשרה (רבי מאיר במשנה ותוספתא שם)[2].

בטעם מחלוקתם אמרו בשני אופנים:

  • או שכולם סוברים עור גזעו מחליף, ואם ניטל - חוזר, ולכן התנא מכשיר בגלודה, אלא שחבריו חולקים עליו שעד שיהא חוזר וגדל שולט בה האויר ומתה (לשון ראשונה בנדה נה א, ורש"י ד"ה אדהכי וד"ה שליט).
  • או שכולם סוברים עור אין גזעו מחליף, ולכן רוב התנאים מטריפים, אלא שיש תנא המכשיר, מפני שבשרה מתקשה ונעשה כעור (לשון שניה בגמ' שם, ורש"י ד"ה קריר).

טרפות זו היא אחת משמונה עשרה טרפות שנאמרו למשה מסיני (מסקנת הגמ' בחולין מב ב - מג א), ונכללת בתוך שמונה סוגי טרפות שנאמרו למשה מסיני בסוג נטולה (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה נפולה), או קרועה (ראה ערכו. כסף משנה שחיטה י ט, על פי הרמב"ם שם ט ה,ז).

להעלות ארוכה

נשתייר בעור כדי להעלות ארוכה - הכל מודים שהיא כשרה (תוספתא שם), ונחלקו תנאים אם שיור כאיסר (ראה ערכו) האיטלקי יש בו כדי להעלות ארוכה (רבן שמעון בן גמליאל בתוספתא שם); או שיור כסלע (ראה ערכו. רבי אושעיא בנו של רבי יהודה הבשם משום רבי טרפון בגמ' שם נה ב), וכן הלכה (רמב"ם שם ז; טוש"ע שם).

מקום השיור

שיור זה נחלקו בו תנאים ואמוראים באיזה מקום בעור צריך שיהיה:

  • יש אומרים מבית חללה - במקום חלל, בין בשדרה, בין בטבור, בין בכרס, ובין בצואר (רי"ף שם נה ב) - ולא משאר אבריה (רבן שמעון בן גמליאל בתוספתא שם).
  • יש אומרים שכל העור מציל בגלודה (רב בגמ' שם), ואין צריך למקום מיוחד (רי"ף שם), שבכל מקום שנשתייר כסלע - מעלה ארוכה, וחוזר כל עורה לקדמותו (רש"י שם ד"ה כל העור), חוץ מעור בית הפרסות (גמ' שם) מן הארכובה ולמטה (ראה ערך ארכובה) שאינו עור, מפני שהוא רך (רש"י שם ד"ה חוץ מעור).
  • יש אומרים שאפילו עור בית הפרסות מציל (רבי יוחנן שם), חוץ מעור שתחת האליה, שהוא כבשר (תורת הבית הארוך ב ג, ומאירי שם, על פי הגמ' שם).
  • יש אומרים שכרוחב סלע על פני כל השדרה כולה מציל (שמואל שם), עד שיהיו כל החוליות מחופות (פירוש המשניות לרמב"ם שם).
  • יש אומרים "בראשי פרקים" (רבה בר בר חנה שם), ונחלקו ראשונים אם דעה זו באה להחמיר ולהוסיף שצריכים שיור כסלע בכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך (רש"י שם ד"ה ראשי פרקים); או לתפוס מקום מיוחד אחר בראשי האברים (כן משמע מהרמב"ם והטוש"ע שם), או על כל ראש פרק ופרק (תורת הבית הארוך שם) מקום שמתחברים העצמות (אור זרוע א, טריפות תכו); או שבאה להקל ולומר שכל פרק מראשי הפרקים מציל (מלחמות לרמב"ן שם, בדעת הרי"ף); או שאינה מצריכה כרוחב סלע על פני כל השדרה אלא על ראשי פרקי השדרה בלבד (מאירי שם).
  • ויש אומרים "מקום טיבורו" (רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ברבי ינאי שם), ונחלקו ראשונים אם הכוונה להחמיר שאין מציל אלא על הטבור בלבד (רי"ף שם; כן משמע מרש"י שם ד"ה מקום טיבורו; כן משמע מהרי"ף שם), היינו כנגד מעיה ששם יש חיות (אור זרוע שם); או להקל שלא צריך כרוחב סלע על פני כל אורך השדרה אלא עד המקום בשדרה שהוא כנגד טבורה בלבד (אשכול (אויערבך) ג עמ' 46); או שדי כנגד מקום טבורה (מלחמות לרמב"ן שם).

להלכה פסקו ראשונים להחמיר כדברי כולם, ולהצריך כרוחב סלע על פני כל השדרה, ורוחב סלע על הטבור, ורוחב סלע על ראשי אבריה (רמב"ם שם; תורת הבית הארוך שם; מאירי שם; ר"ן שם; שו"ע שם)[3].

אופנים שונים של נטילה

ניטל - כרוחב סלע (רמב"ם שם; שו"ע שם) - מעל פני כל השדרה, או מעל הטבור, או מעל ראשי אבריה, ושאר כל העור קיים, הדבר ספק (חולין נה ב; רמב"ם שם), ולהלכה נחלקו ראשונים:

  • יש פוסקים להיתר (רמב"ם שם; שו"ע שם), אם מפני שסוברים בכל ספק טרפה - חוץ מספק דרוסה (ראה ערכו) - שכשר (כסף משנה שם, בתירוץ הראשון), או לפי שיש כאן שני ספקות: שמא אין הלכה כדעה זו שכאן הוא מקום ההצלה, שהרי החמרנו מספק להצריך כרוחב סלע בכל המקומות כשניטל כל העור (ראה לעיל), ושמא ניטל ממקום ההצלה וכל העור קיים אינה טרפה (כסף משנה שם, בתירוץ השני, ובבית יוסף שם)[4], או שסוברים שאין טריפות גלודה מן התורה אלא כשגלודה כולה, והרי זה ספק דרבנן (שו"ת הרדב"ז ה אלף תקעה).
  • ויש פוסקים לאיסור (העיטור ב, שחיטה, דף ל טור ד במהדורת רמ"י; רשב"א חולין שם ותורת הבית הארוך שם; רא"ש שם ג מז; טור שם; רבנו ירוחם טו א; ש"ך שם סק"ב).

בעוף

טרפתה

עוף שניטל כל עורו, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שטרפה משום גלודה, אף על פי שאין כח בעור להגן בעוף (אור זרוע א, טריפות תכו; מגיד משנה שחיטה ט ז; מאירי חולין נו ב).
  • ויש אומרים שאין גלודה טרפה בעוף, שאין לו אלא מכסה דק מחובר בבשר, ואינו עור (אשכול (אויערבך) ג עמ' 46).

ואף הפוסקים נחלקו בדבר: יש פוסקים שטרפה (דרכי תשובה יו"ד נט סק"א); ויש פוסקים שאינה טרפה (גילוי דעת שם סק"ד, שכן משמע מכל הפוסקים); ויש שנסתפקו בזה (מנחת יוסף שם, ענפים סק"ז)[5].

נטלה נוצתה

נמרטו כנפיה - היינו הנוצה הגדולה שעל כל גופה (רש"י חולין נו ב ד"ה נמרטו כנפיה) - נחלקו תנאים: יש מכשירים (תנא קמא במשנה שם), ואפילו אם ניטלה הנוצה (מלחמות לרמב"ן שם; תורת הבית הארוך ב ג; מאירי שם; אשכול שם, בסתם), דהיינו הנוצה הדקה הסמוכה לבשר, שאין לה קנים (רש"י שם)[6], שאין לה דבר שמגין עליה (גמ' שם נח ב)[7]; ויש פוסלים, אם ניטלה הנוצה (רבי יהודה שם),

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים כדעה הראשונה (מלחמות לרמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן שם; שו"ע שם ב; שו"ת הרדב"ז א קמה); ויש הפוסקים כדעה השניה (ארחות חיים טרפות לח, וכלבו קא, בשם רבי זרחיה הלוי; רמ"א שם, בשם יש אוסרים), וכתבו הפוסקים שטוב להחמיר אם ניטלו כולם (רמ"א שם), ודוקא כשניטלו בידי אדם או על ידי חולי, אבל אם נפלו מרוב שומן - כשרה (תרומת הדשן קסא; בית יוסף שם; רמ"א שם), ומכל מקום בהפסד מרובה יש להקל (גילוי דעת שם סק"ה).

הערות שוליים

  1. ו, טור' סח-עא.
  2. ויש מהתנאים שהעיד שלא נחלקו בדבר (רבי שמעון בן אלעזר בתוספתא שם ובגמ' שם), שאף הסובר שהיא כשרה חזר בו והודה שהיא טריפה (רבי שמעון בן אלעזר בגמ' שם, ומסקנת הגמ' שם).
  3. ויש מהראשונים שפסקו באופנים אחרים (ראה רי"ף שם, והמאור שם יז ב מדפי הרי"ף, ומאירי שם, ורא"ש שם ג מז).
  4. ולטעם זה, אם ניטלה משלשתם - מהשדרה והטבור וראשי אבריה - ושאר העור קיים, טרפה, שהרי אין כאן אלא ספק אחד (בית יוסף שם; רמ"א שם).
  5. וראה שו"ת דעת כהן ד ומג שאם נשתייר כסלע בכל מקום שהוא – אין להחמיר בעוף, שהרי אפילו בבהמה זו מחלוקת אמוראים, וכן משמע מלשון הרמ"א "ניטלו כולם".
  6. ויש מפרשים העור הדק שעל הזפק שניטל עם הנוצה שלו (פירוש המשניות לרמב"ם שם).
  7. ויש המפרש שהכל מודים בניטלה הנוצה שהיא פסולה (אשכול שם, בשם יש שאומר).