מיקרופדיה תלמודית:ברכת הנר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

ברכת הנר

הגדרה[1] - מצות ברכה על אור הנר בשעת ראייתו במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים[2]

המצוה, טעמה וגדרה

מקורה

מברכים על הנר במוצאי שבת (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע אורח חיים רצח א) הואיל ותחילת ברייתו הוא (פסחים נג ב), שאף שבערב שבת עלה במחשבה לברוא האש, לא נבראה אלא במוצאי שבת, שבמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעה באדם הראשון, והביא שתי אבנים וטחנן זו בזו, ויצא מהן אור (פסחים שם[3]), ובירך עליו (ירושלמי שם ובראשית רבה שם); או שנשתלח לו עמוד של אש להאיר לו לשמרו מכל רע, ראה אדם העמוד של אש ושמח בלבו, ופשט ידו לאור האש, ובירך בורא מאורי האש (פרקי דרבי אליעזר כ. וראה להלן: הנוסח).

מהות הברכה

דנו ראשונים במהות ברכה זו - האם היא כברכת הנהנין, או השבח, או שהיא ברכה בפני עצמה:

  • יש שכתבו שאין היא כברכת הנהנין, שלא על הנאת האור מברכים, שאם כן היה צורך לברך בכל פעם שנהנים מן האור (רמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל; רא"ש שם ח ג), ולא תיקנו ברכה על הנאות שאינן נכנסות לגוף, כרחיצה במים, ונשיבת הרוח וכיוצא (תוספות פסחים נג ב ד"ה אין; רמב"ן ברכות שם. וראה ערך ברכות הנהנין). ואף אין זו ברכת השבח כפי שמברכים על אור השמש, לפי שאור השמש מתחדש בכל יום (ראה תוספות פסחים שם). אלא ברכה זו היא לזכר בעלמא שנברא האור במוצאי שבת (רא"ש ברכות שם; בית יוסף או"ח רצח; ט"ז שם סק"א), ולפיכך מברכים אף על האור היוצא מן העצים ומן האבנים, שנברא עכשיו במוצאי שבת (פסחים נד א; רמב"ם שבת כט כז; טוש"ע שם ח), שהיא היתה תחילת בריית האור בידי אדם (רמב"ם שם. וראה בבאור הלכה סוף רצו).
  • ויש שכתבו שעיקר גדרה הוא כברכת יוצר המאורות (ראה ערך ברכות קריאת שמע), ושתיהן ברכות השבח הן על מעשה בראשית. ולטעם זה בדין היה שנברך על האור בכל לילה, אלא שכיון שבימות החול לא פסק תשמישם של האש והאור אף ביום, לכן אין לברך עליהם בכל לילה, אבל במוצאי שבת כיון שבכל היום נאסר עלינו עיקר הנאתו ותשמישו של נר, לפיכך כשחוזרים במוצאי שבת להנאתו - מברכים, שהרי זה כאילו נתחדש עתה האור (רמב"ן שם; שו"ת הרשב"א א קנט[4]). ויש שכתב שברכה זו שבמוצאי שבת פוטרת את כל השבוע, לפי שאין הפסק להנאה זו, שכל היום הוא צריך לאפות ולבשל באש ולהתחמם כנגדה, ולכן אין אדם מסיח דעתו ממנה (כלבו מא, וראה אליהו רבא רצח סק"ג[5]).

לחזר אחר האור

אין מחזרים על האור כדרך שמחזרים על המצות (ברכות נג ב; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח א), אלא אם יש לו מברך עליו (רמב"ם שם), ואם אין לו אין צריך לחזר אחריו (רש"י שם ד"ה אין), כיון שאין הברכה אלא לזכר בעלמא לתחילת הבריאה (רא"ש שם ח ג. וראה ט"ז שם סק"א), ואף לטעם שזוהי ברכת השבח (ראה לעיל: מהות הברכה), הרי אף על ברכות השבח אין מחזרים לברך עליהם (רמב"ן שם נא ב ד"ה נ"ל. וראה להלן: במוצאי יום הכיפורים; לחזר אחר האור).

במוצאי יום טוב שבחול

במוצאי יום טוב שחל באמצע השבוע אין מברכים על הנר, שהרי תשמישו מותר גם ביום (הלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה; רי"ץ גיאות הלכות הבדלה; רמב"ם שבת כט כח).

במוצאי יום הכיפורים

האם מברכים על הנר

במוצאי יום הכפורים נחלקו אמוראים אם מברכים על הנר:

  • יש אומרים שאין מברכים, לפי שטעם הברכה הוא משום תחילת ברייתו של האור שהיתה במוצאי שבת (ראה לעיל: המצוה, טעמה וגדרה), וזה לא שייך במוצאי יום הכפורים (שמואל וההוא סבא בשם רבי יוחנן בפסחים נג ב).
  • ויש אומרים שמברכים (עולא ועוד בשם רבי יוחנן שם. וראה ירושלמי ברכות ח ב), מטעם שדבר חידוש הוא לו, שלא נהנה מן האור כל היום (רש"י שם ד"ה הדר).

יש מן הראשונים שנהג שלא לברך על הנר במוצאי יום הכיפורים (הגהות מימוניות שבת כט כז, בשם רבנו גרשון), אבל הלכה שמברכים (רמב"ם שבת כט כז; טוש"ע או"ח תרכד ד. וכן כתבו כל הראשונים והאחרונים).

אור היוצא מעצים ואבנים

אין מברכים במוצאי יום הכיפורים על האור היוצא מן העצים והאבנים (פסחים נד א; רמב"ם שבת כט כז; טוש"ע או"ח רצח ח, ושם תרכד ד), שהרי טעם הברכה באור זה הוא מפני שתחילת ברייתו היתה במוצאי שבת, ואינו ענין למוצאי יום הכיפורים (ראה רמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל. וראה ט"ז רצח סק"ח, ומגן אברהם ס"ק יד).

ויש סוברים שמעמוד ראשון ואילך - היינו שהדליקו נר אחר מאותה שלהבת שהוציאו עכשיו מהעצים והאבנים - מברכים עליו (כלבו ע, בשם יש אומרים; שו"ע תרכד שם, בשם יש אומרים), שאור אחר הוא (באור הגר"א שם סק"ד), וכתבו אחרונים שדעת יחיד היא זו, ואין הלכה כן (ראה מגן אברהם שם סק"ד, ושו"ע הרב שם ה, וראה ביאור הלכה למשנה ברורה שם).

חל יום הכיפורים במוצאי שבת, מותר לברך על אור זה (מאירי ברכות נג ב; ריטב"א פסחים נד א ד"ה אין, בשם הרא"ה), אבל נהגו להחמיר (ריטב"א שם. וראה מגן אברהם תרכד סק"ד, ושער הציון למשנה ברורה שם סק"ט).

אור שכבר דלק

לפי האמור שאין מברכים במוצאי יום הכיפורים על האור היוצא מן העצים והאבנים, אין מברכים בו אלא על אור שהודלק מבעוד יום, או שהודלק ביום הכפורים עצמו בהיתר, כגון לחולה או לחיה (פסחים נד א).

לפיכך ישראל שהדליק מנכרי במוצאי יום הכיפורים - אין מברכים עליו, שדוקא כשהדליק מנכרי במוצאי שבת מברכים עליו (ראה להלן: הנר; נכרי או ישראל שהדליקו זה מזה), כיון שהישראל מברך על תוספת שלהבת של היתר שנולדה עכשיו, והרי היא כברייתו של האור היוצא מן העצים והאבנים, אבל במוצאי יום הכיפורים כיון שאין מברכים על תוספת היוצאת מעצים ואבנים, שאין זה זמן ברייתו של האור, לא שייך לברך על נר זה (רמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל; שו"ע או"ח רצח ו, ושם תרכד ה. וראה ט"ז שם סק"ז, ומשנה ברורה שם ס"ק כד).

על אור שהודלק במוצאי יום הכיפורים מנר ששבת, מותר לברך (רמב"ן שם; שו"ע שם), וכן גחלים ששבתו מותר להדליק מהם נר במוצאי יום הכיפורים ולברך עליו, כיון שהאור הראשון של היתר היה (תלמידי רבינו יונה ברכות מ א ד"ה לא. וראה מגן אברהם תרכד סק"ד).

להוליך נר מבית הכנסת

במוצאי יום כפורים יש שכתבו שמנהג הוא שכל אחד מוליך בידו נר מבית הכנסת שהודלק מערב יום הכיפורים, כדי שיוכל להבדיל על אור ששבת (אבודרהם סדר תפילות יום הכיפורים, וראה רמ"א בשו"ע או"ח תרכד ה).

ויש אומרים שאין להבדיל עליו, שלא נעשה אלא לכבוד היום (אגודה יומא ח, הביאו הרמ"א בדרכי משה תרכד אות ב, ובשו"ע שם, בשם יש אומרים), אלא מדליקים נר אחר ממנו (שם, וכן כתב הרמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל, והמגיד משנה שבת כט כז שנהגו להדליק מעששיות של בית הכנסת).

והנכון להבדיל על שניהם ביחד (רמ"א שם), ואם אי אפשר להבדיל על שניהם, מוטב להבדיל על נר אחר שהדליקו ממנו לחוד מלהבדיל על נר בית הכנסת לחוד (מגן אברהם שם סק"ז), ויותר טוב שיניח בביתו לכתחילה נר דלוק מערב יום הכיפורים שיהיה דולק עד מוצאי יום הכיפורים כדי לברך עליו, ויוצא בזה לכל הדעות (דרך החיים צו; משנה ברורה שם ס"ק יג).

לחזר אחר האור

במוצאי יום הכפורים יש אומרים שמחזרים אחרי האור, לפי שטעם הברכה לדעתם הוא משום הבדלה, שעד עכשיו היה האור אסור ועכשיו הותר, וממילא צריך לחזר אחריו כמו אחר הבדלה (רשב"א ברכות נג ב ד"ה אר"י, בשם הראב"ד; מגיד משנה שבת כט כו; שו"ע רצח א, בשם יש אומרים). אולם במוצאי שבת אין מחזרים (ראה לעיל: המצוה, טעמה וגדרה; לחזר אחר האור) כיון שאין הברכה משום הבדלה, שהרי מותר לברך גם על אור היוצא מעצים ואבנים שלא היה בעולם כלל בשבת, ולא שייך בו הבדלה (פרישה שם, וראה ט"ז שם סק"א, ושער הציון למשנה ברורה סק"ב).

זמנה

מאימתי מברך - משתחשך (תוספתא ברכות [ליברמן] ה לא; רוקח שנו; שו"ת הרשב"א א תשלט), ונחלקו בדבר חכמים:

לתנא קמא כיון שרואה האור מיד מברך; רבי יהודה אומר סודרן על הכוס של הבדלה; רבי מפזרן, שכשרואה אור מברך עליו מיד, ואחר כך היה חוזר וסודרן על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו (פסחים נד א).

הלכה כרבי יהודה (רבי יוחנן פסחים שם; רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע או"ח רצו א. וראה ערך הבדלה).

כשאין לו כוס

מי שאין לו כוס להבדיל, כשרואה האש ונהנה מאורה - מברך (רי"ץ גיאות הלכות הבדלה בשם רב האי; טור ורמ"א בשו"ע או"ח רצח א), ואם משער שיזדמן לו כוס בלילה, ורוצה ללמוד קודם שיבוא לידו הכוס, טוב יותר שלא יברך עתה על הנר, ויסדרה על הכוס (הגהות רבי עקיבא איגר שם; משנה ברורה שם סק"ד, וראה שם בשער הציון סק"ג. וראה להלן מחלוקת הפוסקים בפורים).

בתשעה באב

בתשעה באב שחל במוצאי שבת, שאינו מבדיל בו (ראה ערך תשעה באב), מברך על הנר בלא כוס (מרדכי תענית תרלח; אבודרהם סדר תפלות תעניות; טור או"ח תקנו, בשם הלכות גדולות; שו"ע שם) קודם קריאת איכה (אבודרהם שם; ט"ז שם סק"א), לפי שרוצה ליהנות מאורו בקריאת איכה (שו"ת מהר"י מברונא טז[6]).

בפורים

פורים שחל במוצאי שבת - יש אומרים שיברך על האור לפני שיקרא את המגילה לאורו, שלא יהנה מהאור בלא ברכה (תמים דעים לראב"ד קעד; כלבו מא; בית יוסף או"ח תרצג; פרי חדש שם).

ויש חולקים וסוברים שאין צריך לברך קודם, שכבר נפטר על הנאת הנר בברכת יוצר המאורות (כלבו שם, בשם יש חולקים; כנסת הגדולה תרצג, בשם מהר"ש הלוי, ראה שערי תשובה שם סק"ב), ואין הברכה אלא זכר למה שאירע לאדם הראשון (ראה לעיל: המצוה, טעמה וגדרה), ולכן יסדרה אחר כך על הכוס (כנסת הגדולה שם)[7].

כשלא בירך משתחשך

לא בירך משתחשך, יברך כל הלילה; לא בירך כל הלילה לא יברך מעתה (תוספתא ברכות [ליברמן] ה לא), ולפיכך מי שלא הבדיל בליל מוצאי שבת, שמבדיל והולך ביום (ראה ערך הבדלה), לא יברך אז על האור (פסחים קו א; רמב"ם שבת כט ד; טוש"ע או"ח רצט ו).

הנוסח

נחלקו תנאים בנוסח הברכה: בית שמאי אומרים שברא מאור האש, ובית הלל אומרים בורא מאורי האש (משנה ברכות נא ב).

בפירוש מחלקותם נחלקו אמוראים:

  • רבא - או: רבה[8] - אמר שנחלקו בברא ובורא, שבית שמאי סוברים "שברא" משמעותו על העבר, וכך יפה לאמרו שעל בריאת האור בששת ימי בראשית משבחים אותו, אבל "בורא" משמעו להבא, שהוא בורא תמיד, והאור כבר נברא; ובית הלל סוברים שאף "בורא" משמעו לשעבר.
  • ורב יוסף אמר שהכל מודים שאף "בורא" משמעו לשעבר, כמו שכתוב: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁך (ישעיה מה ז), ויש להעדיף לשון בורא שהוא לשון המקרא (תוספות שם נב ב ד"ה בברא), ולא נחלקו אלא במאור ומאורי, שלבית שמאי אומרים "מאור", בלשון יחיד, שאור אחד הוא באש; ולבית הלל אומרים "מאורי", בלשון רבים, שהרבה מאורות יש באש (גמרא שם), שלהבת אדומה לבנה וירקרקת (רש"י שם ד"ה הרבה. וראה מאירי שם).

ויש מפרשים שהרבה תשמישים משתמשים בו, אור וחימום ובישול אוכלים (שיטה מקובצת שם ד"ה כי בשם הראב"ד[9]).

הלכה כבית הלל שמברך: בורא מאורי האש (רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע או"ח רצח א), בדיעבד אם אמר ברא יצא, אמר מאור לא יצא (ב"ח שם. וראה מגן אברהם שם סק"ג שמפקפק בדבר).

ההנאה

מקורה

אין מברכים על הנר עד שיאותו[10] – שיהנו (רש"י ברכות נא ב ד"ה שיאותו) - לאורו (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כה; טוש"ע או"ח רצח ד), שאין מברכים בורא האש, אלא בורא מאורי אש (הלכות גדולות הלכות קידוש והבדלה; ספר הפרדס לרש"י הלכות הבדלה), ואמרו סמך לדבר, שנאמר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (בראשית א ד), ואחר כך: וַיַּבְדֵּל (שם. ירושלמי ברכות שם; בראשית רבה ג[11]).

שיעור ההנאה

נחלקו אמוראים בשיעור ההנאה:

  • רב יהודה אמר רב, כל שאילו היה העומד קרוב לאור יכול להשתמש וליהנות לאורו, באופן זה מברכים עליו אף בריחוק מקום (ברכות נג ב, ורש"י ד"ה לא), ובלבד שיראוהו (רש"י שם), ואפילו טרקלין עשר על עשר מברכים עליו, ואינו צריך להתקרב אל הנר (רבי אושעיא בירושלמי שם ח[12]).
  • ורבא אמר שיהנה ממש (ברכות שם), שיעמוד בסמוך (רש"י שם ד"ה ממש), וכן הלכה (רמב"ם שבת כט כה; טוש"ע או"ח רצח ד).

עמידה סמוך לאור

בדעת רבא הנפסק להלכה נאמרו כמה שיעורים:

  • עולא[13] אמר כדי שיכיר בין איסר (ראה ערכו) לפונדיון (ראה ערכו).
  • חזקיה אמר כדי שיכיר בין מטבע של מדינה זו למטבע של מדינה אחרת (ברכות שם. וראה לשון הרמב"ם שבת כט כה, וטוש"ע או"ח רצח ד).
  • רב יהודה אמר שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורו.
  • רבי יוחנן אמר כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה (ירושלמי ברכות ח), או משיכיר בין צפורן לבשר (גירסת הראבי"ה והמנהיג בירושלמי שם).

הלכה כחזקיה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

כששומע הברכה מאחר

כתבו אחרונים שהוא הדין בשומע הבדלה מאחר המוציאו ידי חובתו, והשומע עומד רחוק מן האור, אינו יוצא בברכת המברך, אלא יכוין שלא לצאת בברכתו, ויברך בעצמו אחר ההבדלה כשיהיה קרוב לאור (משנה ברורה רצז ס"ק יג, ושם רצח ס"ק יג. וראה ספר האורה סב עמ' 57[14]).

מקור וטעם להסתכלות בצפורנים

אף לרבא שהלכה כמותו (ראה לעיל: שיעור ההנאה), אין הכוונה שישתמש ויהנה ממש ואחר כך יברך, אלא שיהיה קרוב כל כך שיכול ליהנות ממנו, וכן הכוונה בכל השיעורים הנ"ל שיהיה קרוב כל כך עד שאילו היו לפניו דברים אלה היה מכיר ביניהם (מאירי ברכות נג ב, וראה שם שיש מי שמפרש שישתמש ממש ודחה).

המנהג הוא להשתמש לאורה ממש על ידי שמסתכלים בצפורנים (פרקי דרבי אליעזר כ; ספר הפרדס הלכות הבדלה; מאירי שם; שבלי הלקט השלם קל, בשם רב נטרונאי; טוש"ע רצח ג), וטעמים שונים נאמרו בדבר:

  • מפני שהן לבנות מן הגוף (פרקי דרבי אליעזר שם), ולכן יכול לראותן אף באור מועט וברחוק מהאש (באור הרד"ל שם).
  • מפני שהן בגופו ומזומנות אליו יותר (תלמידי רבינו יונה ברכות במשנה שם[15]).
  • שכשמכיר בין צפורן לבשר הרי זה כמו שמכיר בין מטבע למטבע (רא"ש ברכות ח ג; טור שם).
  • שאדם הראשון נסתכל בגופו כשהוציא האור משני הרעפים שהכישם זה בזה (ראה לעיל: המצוה, טעמה וגדרה), וראה את עצמו ערום מלבד הצפורנים ושמח (כלבו סי' מא).

צורת קיום המנהג

בצורת ההסתכלות בצפורנים ישנן כמה דעות:

  • יש שכתבו שתחילה מכניס אצבעותיו לתוך ידיו ומחשיך תחתיהן, ואחר כך פושטן והנה אור במקום חושך - ומברך (שבלי הלקט השלם קל, בשם רב נטרונאי, וראה טור רצח ג).
  • יש שכתבו שנהגו להסתכל בכפות הידים ולהביט בשרטוטיהן, מפני שהן מצויות, ועוד שיש בשרטוטי פיסת היד סימן להתברך בו (רי"ץ גיאות הלכות הבדלה; טור שם).
  • יש שכתב להסתכל בצפורנים ואחר כך בכף, להראות שיכול להכיר בין צפורניו שהן כנגד המטבע החלק, ובין כפו שהיא כנגד מטבע שיש בה פיתוח (אבודרהם סדר מוצאי שבת).
  • ויש שכתב לכפוף האצבעות לתוך היד, שאז רואה הצפורנים עם הכפות בבת אחת, ולא לפשוט האצבעות ולראות פני האצבעות מבפנים, אלא אחורי האצבעות יראה, במקום הצפורנים (רמ"א בדרכי משה רצח, ובשו"ע שם, על פי זוהר פרשת בראשית ופרשת ויקהל).

ונוהגים לכפות האצבעות לתוך היד, ואחר כך פושטים אותן ורואים מאחוריהן (מגן אברהם סק"ה, על פי ספר הכוונות).

נר של עבודה זרה

אין מברכים על נר של עבודה זרה (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כה; טוש"ע או"ח רצח ה) מפני שאסור בהנאה (פירוש המשניות לרמב"ם שם. וראה ערך עבודה זרה. וראה להלן: הנר; נר של נכרים), ואף ששלהבת של עבודה זרה מותרת בהנאה (ראה ערך הנ"ל), והברכה היא על השלהבת ולא על הגחלת (ראה להלן: הנר), כאן שהשלהבת קשורה בגחלת - אסורה בהנאה (רא"ש ביצה ה י. וראה ערך הנ"ל).

ולפיכך אם ישראל הדליק נר מנר של עבודה זרה, מותר לברך עליו, שגחלת אין כאן, והשלהבת אין בה ממש (מגן אברהם שם סק"ח).

נר חנוכה

במוצאי שבת חנוכה אין מברכים על נר חנוכה ברכת הנר (אור זרוע ב שכח, בשם ירושלמי ברכות, ולפנינו בירושלמי אינו; טוש"ע או"ח תרפא א), לפי שאסור ליהנות מאורו (ראה ערך נר חנוכה), ואין מברכים על הנר עד שיהנו מאורו (טוש"ע שם רצח ד).

נר שבתוך כלי

אף שנהנה מן האור אינו מברך עד שיראה את השלהבת (תוספתא ברכות [ליברמן] ה לא, והובאה בגמרא שם נג ב; שו"ע או"ח רצח טו), ולכן אין מברכים על הנר העומד בקרן זוית, שאף שמשתמש לאורו אינו רואה אותו (גמרא שם נג ב).

היה לו נר טמון בחיקו או בפנס – כלי שנותן בו הנר כדי שלא יכבה – (רמ"א על שו"ע או"ח רצח טו), אינו מברך, שאינו רואה אותו (שו"ע שם).

ונחלקו ראשונים באופן וטעם האיסור בפנס זה:

  • יש אומרים שפנס זה היא עששית (רש"י שם ד"ה בפנס), שאף שרואה את הנר דרך זכוכית, אינו מברך עד שיוציא את הנר משם ויראה אותו בגלוי, בלי כיסוי (בית יוסף שם, בשם ארחות חיים. וראה באור הלכה על המשנה ברורה סוף סימן רצח), וכפי שאמרו: בתוך אספקלריא[16] (ירושלמי שם ח ו) של זכוכית (פירוש ספר חרדים שם), שאף עליה אינו מברך (בית יוסף שם; שו"ע שם).
  • ויש אומרים שבעששית של זכוכית, כיון שרואה את הנר דרך הזכוכית, מברך עליו, ופנס שאמרו אינו של זכוכית (רשב"א ברכות שם ד"ה היתה) אלא של מחיצות ברזל, שאינו רואה את הנר (מגן אברהם שם סק"כ), ועל אספקלריא לא אמרו שלא יברך, אלא שיעמוד בקרוב לה ולא מן הצד (מגן אברהם שם; ראה מחצית השקל שם[17]).

להלכה ראוי להחמיר כדעה הראשונה ולא לברך על הנר דרך זכוכית (בן איש חי ויצא יד; ביאור הלכה שם ד"ה או. וראה בכף החיים שם ס"ק עא כתב שיש להחמיר משום ספק ברכות, ובשו"ת יביע אומר או"ח יז שהאריך בעניין ונטה לאסור בכך).

משקפיים

מרבני דורנו כתבו שאין צורך להסיר את המשקפיים למי שראייתו חלשה, ואדרבה כך הוא רואה יותר טוב, אלא שאם זגוגיות המשקפיים בגוון כהה, כגון משקפי שמש, טוב שיסירם כדי שיראה את גווני האור היוצאים מהשלהבת (ראה קצות השלחן צט הערה ו; מאורי אש פרק ה; שו"ת יביע אומר ד או"ח מ).

סומא

הסומא, נחלקו ראשונים אם מברך ברכה זו:

  • יש אומרים שאינו מברך על הנר (שו"ת הרשב"א א תשלט; מרדכי מגילה תשצט, בשם ראבי"ה; טוש"ע או"ח רצח יג), שאף שנהנה מהאור בראיית אחרים, שמטעם זה מברך ברכת יוצר המאורות (ראה ערך ברכות קריאת שמע), מכל מקום ברכת הנר לא בהנאה בלבד תלויה, שהרי צריך שיעמוד בסמוך כדי שיכיר בין מטבע למטבע, ואם כן צריך שהוא בעצמו יהא ראוי ליהנות בשיעור הזה (מרדכי וטור שם[18]).
  • ויש אומרים שאף הסומא מברך, כדרך שמברך יוצר המאורות (המנהיג הלכות שבת סט; ארחות חיים בשם, יש מי שסובר, הביאו הבית יוסף שם. וראה מרדכי שם, בשם רבי יהודה ב"ר קלונימוס שמסופק בדבר).

במוצאי יום הכפורים לדברי הכל אין הסומא מברך (בית יוסף שם, בשם ארחות חיים).

הנר

אבוקה

מצוה מן המובחר לברך על אבוקה (ראה ערכה. פסחים ח א, ושם קג ב; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ב) שאורה רב (משנה ברורה שם סק"ה).

נר שיש לו שתי פתילות נקרא אבוקה (רמ"א בשו"ע שם. וראה ערך הנ"ל עוד על גדר אבוקה).

יש אומרים שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית (בית יוסף שם, בשם ארחות חיים; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר) משום היכר, שהוא לשם מצוה (באור הגר"א שם סק"ג, על פי שבת כא ב: צריך נר אחרת כו'), אמנם אין זה אלא למצוה בעלמא, ולא לעיכובא (משנה ברורה שם סק"ז).

וטוב להדר שיהיה הנר של שעוה (מגן אברהם סק"ג, בשם כוונות האר"י).

כשאין לו נר

אם אין לו נר - יש אומרים שפושט ידו לאור הכוכבים, שהם של אש, ויסתכל בצפורניו, ויאמר ברוך מאורי האש (פרקי דרבי אליעזר כ, הובא בשבלי הלקט השלם סי' קל, ובאגור דיני שבת, ובטור או"ח רצו), ולא הובאו הדברים בפוסקים להלכה[19].

אור ששבת

אין מברכים ברכת הנר אלא על אור ששבת (ברכות נב ב, במוצאי שבת: פסחים נד א, במוצאי יום הכיפורים), וישנם שני מובנים לאור ששבת: א. ששבת ממלאכת עבירה; ב. שהיה במציאות בעולם בשעת השביתה.

בין במוצאי שבת ובין במוצאי יום הכפורים אין מברכים אלא על אור ששבת ממלאכת עבירה, אבל אם הדליק נכרי את הנר בשבת, אין מברכים עליו, הואיל ונעבדה בו עבירה (ברכות שם, ורש"י ד"ה משום ושם נג א; טוש"ע או"ח רצח ה), ואף שלנכרי מותר להדליק הנר, מכל מקום כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר הרי זה נקרא שלא שבת ממלאכת עבירה (שו"ת הרא"ש כב ה; טוש"ע שם).

נר של נכרים

אין מברכים על נר של נכרים (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כה), והובא בראשונים שני טעמים לדבר:

  • יש שכתבו שהוא משום שלא שבת (גמרא שם נב ב, רי"ף שם לט א ורא"ש שם ח ג), שהנכרים הדליקו אותו בשבת, או הטו אותו (תלמידי רבינו יונה שם לט א ד"ה מתני'); או שלא שבת ממלאכת עבודה, שהגוי עשה מלאכה לאורו (רש"י שם ד"ה משום; מאירי שם[20]), ואף אם לא הודלק בשבת (ראה מאירי שם ד"ה המשנה וד"ה נר וד"ה עכו"ם), ואין מברכים אלא על נר של היתר (מאירי שם).
  • ויש שכתבו שהוא מפני שסתם מסיבתם של נכרים לעבודה זרה, והרי זה נר של עבודה זרה (רמב"ם שם. וראה מגיד משנה שם, וראה בית יוסף וב"ח או"ח רצח[21]. וראה לעיל: ההנאה; נר של עבודה זרה. וראה ברכת הריח: ריחות שאין מברכים).

נכרי או ישראל שהדליקו זה מזה

גוי שהדליק נר מישראל במוצאי שבת משחשכה, מברכים עליו, שהרי זה נר ששבת ממלאכת עבירה, וכן ישראל שהדליק מגוי במוצאי שבת מברכים עליו, ואף שעיקר הנר לא שבת מעבירה, מכל מקום כשהישראל מברך - על תוספת של היתר הוא מברך (ברכות נג א; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ו. וראה לעיל: במוצאי יום הכיפורים; אור שכבר דלק, שבמוצאי יום הכיפורים אין מברכים עליו).

נכרי שהדליק מנכרי

נכרי שהדליק במוצאי שבת מנכרי שהדליק בשבת, אין מברכים עליו, ואף שמצד הדין היה מותר לברך אפילו על נר שלא שבת באופן ששהה קצת משחשכה, שכשמברך על תוספת של היתר הוא מברך, גזרו שמא יבוא לברך עליו סמוך לחשכה מיד, שעדיין האור כולו של איסור הוא, ולא ניתוסף עליו של היתר, ומטעם זה גזרו אף בנר של נכרי שהדליק מנכרי, שמא יברך על של נכרי ראשון ובסמוך לחשכה מיד (ברכות נג א; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ו).

ואין זו גזרה-לגזרה (ראה ערכו), שכולה גזרה אחת היא, שגזרו חכמים על כל אש נכרי שביד נכרי (תוספות שם ד"ה גזירה), אבל כשיד ישראל באמצע, לא גזרו, שישראל בגוי אינו מתחלף (שו"ע הרב שם ט).

כשעבר ובירך

עבר ובירך על נר שהדליק נכרי מנכרי - יצא, כיון שאין האיסור אלא משום גזרה (מגן אברהם רצח ס"ק יא), והוא הדין כשבירך על הנר שהודלק בשבת לאחר שניתוסף בו אור של היתר, שאף הוא אינו אלא משום גזירה שמא יברך עליו סמוך לחשכה מיד שאז האור כולו של איסור (שו"ע הרב שם יא[22]), אבל אם בירך עליו סמוך לחשכה מיד, שעדיין לא ניתוסף בו אור של היתר, אף בדיעבד לא יצא (מגן אברהם שם סק"ו).

המהלך וראה אור

היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב העיר של גוים אינו מברך, ואם רוב ישראל מברך (ברכות נג א; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ז), ובתנאי שיכול להשתמש לאורו (מגיד משנה שם; מגן אברהם ס"ק יב).

ואף אם העיר היא מחצה על מחצה - מברך (גמרא שם; טוש"ע שם[23]), שספק-ספיקא (ראה ערכו) הוא: ספק שמא האור של ישראל, ואפילו אם הוא של נכרי ספק שמא לא הודלק בשבת (שיטה מקובצת שם ד"ה היה; מאירי שם[24]).

בירושלמי אמרו שאפילו מבוי שכולו של גוים, וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם האור, מברכים עליו משום אותו ישראל (ירושלמי שם ח ו[25]).

תינוק ואבוקה בידו

היה מהלך חוץ לכרך, וראה סמוך לשקיעת החמה תינוק ואבוקה בידו, בודק אחריו: אם ישראל הוא – מברך; ואם נכרי הוא - אינו מברך, אבל אם הוא גדול, אין צריך לבדוק אחריו, שודאי נכרי הוא, שישראל לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד לאחוז אור בידו (ברכות נג א, ורש"י ד"ה גדול. וראה במאור לט א ד"ה הא, ובמלחמות שם ד"ה כתוב שכן הלכה ,אלא שאינו מצוי, וראה מגן אברהם רצח ס"ק יג).

נר שהודלק לחיה או לחולה

נר שהודלק בשבת או ביום הכפורים לחיה ולחולה, כיון שלא הודלק בעבירה, מברכים עליו (ברכות נג א, ורש"י פסחים נד א ד"ה באור; רמב"ם שבת כט כז; טוש"ע או"ח רצח ה, ושם תרכד ה), אמנם אם אין בהם סכנה, דוקא כשהודלק על ידי נכרי, אך אם יש בהם סכנה, אף שהודלק על ידי ישראל (מגן אברהם שם סק"ז. וראה משנה ברורה שם ס"ק טז).

נר שלא נעשה כדי להאיר

אין מברכים אלא על נר שעשוי להאיר, ולא שנעשה לשם דבר אחר, ולכן אין מברכים על נר של מתים (משנה ברכות נא ב; רמב"ם שבת כט כ; טוש"ע או"ח רצח יב), שלא נעשה להאיר אלא לכבודו של מת (גמרא שם נג א, ורש"י ד"ה נר; שו"ע שם); אבל כשהדליקו את הנר להאיר למלווים את המת - מברכים עליו, ולפיכך כל מת שהוא חשוב שאילו היו מוציאים אותו לקבורה ביום היו גם כן מוליכים לפניו נר, אין מברכים עליו כשהוציאוהו לקבורה במוצאי שבת (גמרא שם, ורש"י ד"ה כל; טוש"ע שם), שלכבוד נעשה ולא להאיר (רש"י שם[26]).

ויש אומרים שאפילו כשנעשה גם לכבוד וגם להאיר אין מברכים (תלמידי רבינו יונה שם לט ב ד"ה כל; רא"ש שם ח ג; שו"ע הרב שם יח. וראה באור הלכה על המשנה ברורה שם).

ואם המת אינו חשוב כל כך להוציא לפניו נר ביום אלא בלילה - מברכים עליו, שנר זה עומד להאיר (גמרא שם, ורש"י ד"ה וכל).

יש מי שכתב שלירושלמי דוקא כשהנר נתון למעלה ממיטתו של המת וקבוע שם אין מברכים עליו, שלכבוד המת הוא נתון, אבל כשנתון לפני מיטתו כשמוליכים לקוברו - מברכים, שלכבוד החיים הוא נתון (פירוש הר"ש סירליאו לירושלמי ח ו[27]).

נר של בית הכנסת

בנר של בית הכנסת ושל בית המדרש נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שאם יש שם אדם חשוב שמדליקים בשבילו - מברכים עליו, שנעשה להאיר לו, ואם לא - אין מברכים עליו, שעשוי לכבוד בית הכנסת (ברכות נג א, לפירוש ר"ח בתוספות שם ד"ה הא; רמב"ם שבת כט כו; חידושי הרשב"א שם לגירסת גאון; טור או"ח רצח, בשם יש מפרשים; דעה א בשו"ע שם יא).
  • ויש אומרים להיפך, שכשיש אדם חשוב הדליקו הנר לכבודו ולא כדי להאיר, ואין מברכים עליו, ואם אין שם אדם חשוב, להאיר להם הדליקוה ומברכים עליו (רש"י שם ד"ה אור; טור בשמו שם; שו"ע שם, בשם יש אומרים).

כשיש שם שמש ("חזן") שאוכל שם - מברכים עליו, שעשוי להאיר לאכילתו, והוא שלא תהא לבנה זורחת שם, שאם יש לבנה אין השמש צריך לאור הנר, ולא נעשה אלא לכבוד (גמרא שם ורש"י; רמב"ם שם, וראה מעדני יום טוב שם; טוש"ע שם).

כתבו ראשונים שבזמן הזה אין מברכים כלל על נר זה, כיון שרגילים להדליקו לכבוד בית הכנסת אפילו ביום (רא"ש שם ח ג), והכוונה לאותם הנרות שדולקים לפני העמוד, שהם עשויים רק לכבוד, אבל אותם העשויים להאיר למתפללים, מברכים עליהם (משנה ברורה שם סק"ל, בשם אחרונים).

נר של יום הזכרון

על נר של יום הזכרון ("יארצייט") אין מברכים, שאינו עשוי להאיר, רק לזכר נשמת המת (משנה ברורה רצח סק"ל).

הרואה אור

היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם עבה כפי הכבשן מברך עליו, שהאור בריא הוא ולהשתמש לאורה נעשה, ואם לאו אינו מברך עליו, שלא נעשה אלא לבשל (ברכות נג א, ורש"י ד"ה כפי וד"ה ואם, וראה שיטה מקובצת שם ד"ה היה).

על גחלים

גחלים לוחשות מברכים עליהם, עוממות אין מברכים עליהם (ברכות נג ב; רמב"ם שבת כט כו; טוש"ע או"ח רצח ט), לוחשות הם כל שאילו מכנים קיסם ביניהם הוא נדלק מאליו (גמרא שם; רמב"ם וטוש"ע שם).

ובתנאי שגחלים אלו עשויים להאיר (רא"ש שם ח ג; טוש"ע שם), היינו או שמאירים או שהודלקו לאורה ונעשו גחלים (מאירי שם).

ויש מהראשונים סוברים שאף אם לא נעשו להאיר מברכים עליהם, שאין אנו ממעטים אלא נר העשוי לכבוד בלבד, אבל כל שעשוי להנאת אדם, כגון לבשל ולהתחמם בו ודרך תשמישו בכך, מברכים עליו (שיטה מקובצת שם ד"ה והא, בשם הראב"ד; הלכות הרא"ה שם; מאירי בשם יש אומרים).

על אור החשמל

מחברי זמננו דנו על אור החשמל (ראה ערכו), אם מברכים עליו ברכת הנר במוצאי שבת:

  • יש שכתבו שמברכים על נורת חשמל ברכת הנר (אור חדש [וילנא תרס"ה] סי' א; שו"ת מחזה אברהם א מא; ציץ אליעזר א כ יג ועוד), שגחלת של מתכת דין אש גמורה עליה, ואפשר לברך עליה: בורא מאורי האש (אשל אברהם [ניימרק] חולין בפירות גינוסר כא; מחזה אברהם שם[28]).
  • יש שכתבו שאין לברך על נורת חשמל, שאין בה אש המאיר אלא מתכת מחממת, והרי היא כמו אבן טובה המאירה, שאין לברך עליה (שו"ת הר צבי קיד[29]).
  • ויש שכתבו שאין לברך עליה לדעת הסוברים שאין מברכים על נר שבעששית (ראה לעיל: נר שבתוך כלי. מאורי אש עמ' צד; שו"ת יביע אומר א או"ח יז-יח; אור לציון ב כב ה; חוט שני ד פו ב), ואפשר שאף לסוברים שמברכים על נר שבעששית (ראה לעיל שם), הרי זה בנר שראוי להאיר גם אם יסיר העששית, אבל אור נורת חשמל שאינה ראויה להאיר בלי הזכוכית, לדברי הכל אינו דומה לאור של אדם הראשון, ואין מברכים עליה (יביע אומר ומאורי אש שם).

אף לדעת המתירים היינו רק בנורת ליבון שקופה, אך אם מצופה בזכוכית לבנה או בשאר צבעים שאין השלהבת ניכרת בה, וכן בנורת פלורסנט שאין בה חוט לוהט ושלהבת כלל - אין לברך עליהם כלל (יביע אומר ומאורי אש שם. וראה בהרחבה בענין זה בערך חשמל).

הערות שוליים

  1. ד', טור' תקמ-תקנד.
  2. נקראת גם ברכת האור, ראה טור או"ח רצח, בשם רב האי גאון; חידושי הרמב"ן ברכות נא ב ד"ה נ"ל.
  3. וראה הלשון בירושלמי ברכות ח ה, ובראשית רבה יא-יב, ומדרש תהלים צב.
  4. וראה שם שכתב טעם זה גם במוצאי יום הכיפורים.
  5. וראה שם עוד טעם שאין מברכים בכל יום על האור לפי שנפטרים ביוצר המאורות שהוא גם כן אור.
  6. וראה ט"ז שם טעם אחר משום במחשכים הושיבני, וראה ערך תשעה באב. וראה רי"ץ גיאות הלכות הבדלה שבמקומו נהגו שלא להדליק נר בתשעה באב וממילא לא ברכו. וראה ערך הנ"ל.
  7. וראה לחם הפנים לקצור שו"ע קמא שכן מנהגנו. וראה לעיל מהגהות רבי עקיבא איגר לשולחן ערוך או"ח רצח.
  8. ראה בגליון הגמרא שם. אבל בכל הנוסחאות: רבא.
  9. וראה שם שהסבירו שהוא לשיטתו שמברכים על כל אש אפילו שאינה להאיר, ראה להלן: הנר.
  10. וראה ירושלמי שם ו מחלוקת בגירסת המשנה: יאותו או יעותו, מלשון עת.
  11. וראה אבודרהם סדר מוצאי שבת שכמנין ויבדל - היינו חמשים ושתים - מבדילים בשנה במוצאי שבתות.
  12. וראה שם בפירוש ספר חרדים ובית יוסף או"ח רצח.
  13. וכן רבי חנינא, ירושלמי ברכות ח.
  14. וראה תשובות הגאונים [ליק] מט, ושו"ת הגאונים שערי תשובה קג, ורי"ץ גיאות הלכות הבדלה: וגם שליח ציבור הניאות לאור הנר מוציא ידי חובתו, משמע שש"ץ בלבד צריך שיהיה ניאות לאורו.
  15. וראה סמ"ק רפג שהצפורנים מזומנות לבדקן מטיט וכו'.
  16. דבר המזהיר שאור השלהבת נראה מתוכו, ביאור הלכה על המשנה ברורה שם ד"ה או.
  17. וראה באור הלכה שם שהאחרונים מסכימים למגן אברהם והוא מוכיח כרש"י והבית יוסף ומסיק שנכון להחמיר.
  18. וראה שם בפרישה אות יד, ומגן אברהם ס"ק יז, ועטרת זהב שם.
  19. הפוסקים בציון הקודם לא הזכירוהו בדיני הנר אלא לענין אם מבדילים בלא יין, ושאר הפוסקים לא הזכירוהו כלל. וראה באור רד"ל לפרקי דרבי אליעזר שם שכל הפוסקים חולקים על זה, ואין לברך על אור הכוכבים.
  20. וראה דקדוקי סופרים שם נג א שיש גורסים בגמרא שם עבודה במקום עבירה.
  21. וראה ט"ז שם סק"ה שלדעתו אף הרי"ף והרא"ש מודים שיש גם את הטעם של עבודה זרה, וכן הרמב"ם מודה לטעם שלא שבת.
  22. וראה שער הציון על המשנה ברורה ס"ק כב שיש אומרים שבזה אף בדיעבד לא יצא.
  23. וראה מראה הפנים לירושלמי ח ו שמצדד לומר בדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שבמחצה על מחצה אינו מברך.
  24. וראה מגן אברהם שם ס"ק יג למה אין דנים כאן דין קבוע אפילו ברוב נכרים. וראה ערך קבוע.
  25. וראה שם בפירוש הר"ש סירליאו ובמראה הפנים שחולק על הבבלי. וראה אליה רבא ס"ק יז.
  26. וראה עוד ברש"י שם ד"ה בסוף וד"ה הא והא שמוכח שסובר שכשנעשה לכבוד ולהאיר מברכים.
  27. הפוסקים לא הביאו זה אלא לענין בשמים, ראה ערך ברכת הריח: ריחות שאין מברכים. וראה להלן שאף נר שלכבוד החי אין מברכים.
  28. וכן העידו בספר זכרון יעקב [זובער] יד ב ובשו"ת הר צבי או"ח ב קיד על בעל הצפנת פענח שנהג כן, ובשו"ת כוכבי אור א יא העיד אף על הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי שבירך על כך. וראה חוט שני ד פו ב.
  29. וראה ספר מאורי אש [ירושלים תרצ"ה] פרק ה שמפקפק לומר שלא לברך עליו, אם מפני שהוא גחלת של מתכת (ראה ערך מבעיר), או מפני שאין בו שלהבת.