ברכות קריאת שמע

הגדרה^[1] - ברכות שתיקנו חכמים לומר לפני קריאת שמע (ראה ערכו) ולאחריה

הברכות וסדרן

מספר הברכות וסדרן

הקורא קריאת שמע מברך לפניה ולאחריה שבע ברכות: בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה (ברכות יא א; רמב"ם קריאת שמע א ה; טור או"ח נח ורלו).

ברכה ראשונה שלפניה בשחר היא ברכת יוצר אור, והשניה ברכת אהבה, ושלאחריה אמת ויציב; בערב הראשונה שלפניה היא ברכת מעריב ערבים, והשניה ברכת אהבה, ושלאחריה הראשונה אמת ואמונה, והשניה השכיבנו (ברכות שם ב; רמב"ם שם ו; טוש"ע או"ח נט וס: בקריאת שמע של שחר, ורלו: בקריאת שמע של ערבית).

מקור מהכתוב

סמכו חכמים שבע ברכות אלו על הכתוב (תהלים קיט קסד): שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (ירושלמי ברכות א ה; טור או"ח נח), היינו על קריאת שמע שהיא דברי תורה (רש"י תהלים שם).

ויש שפירשו שבשלש פרשיות של קריאת שמע כתובים שבעה משפטי צדקך, היינו שבע מצוות: תפילין של יד, תפילין של ראש, מזוזה וארבע ציציות, ולכן תקנו שבע ברכות לפני קריאת שמע ולאחריה להלל לה' בשבע ברכות על שבע המצוות (ב"ח או"ח רלו א).

החלוקה בין היום והלילה

הטעם שחלקו שבע הברכות לשלש ביום וארבע בלילה:

• לפי שנאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א ח), שתהא הגיית היום והלילה שוות (ירושלמי ברכות א ה), שביום שיש שלש פרשיות קריאת שמע תיקנו שלש ברכות וביחד הן שש, ובלילה שנהגו בימיהם שלא לקרוא פרשת ציצית (ראה ערך קריאת שמע וערך זכירות), תיקנו ארבע ברכות (רשב"א ומאירי ברכות יב ב, בפירוש הירושלמי).

• יש נותנים טעם, בכדי שבין ביום ובין בלילה יהיו שבע מצוות, על סמך הכתוב שבע ביום הללתיך, שביום יש שתים לפניה ושלש פרשיות ואמת ויציב וגאל ישראל, הרי שבע, ובלילה שאין פרשת ציצית מוסיפים השכיבנו (מדרש תהלים ו; שבלי הלקט השלם נא).

• ויש שכתב לפי שבסדר הזמן הערב קודם לבוקר, לכך קבעו ארבע ברכות לערבית, כי זריזין מקדימין למצות (ראה ערכו), וכל מה שיוכלו להקדים מקדימים (לבוש או"ח נח א).

קביעתם עם קריאת שמע

ברכות אלו אינן דומות לשאר ברכות המצוות, שכן אין מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע, אלא לעצמן ניתקנו, יוצר אור למציאות האור, אהבה לחיוב לימוד התורה, וכן כולן (ראה להלן), וקבעו אותן לפני קריאת שמע ולאחריה (שו"ת הרשב"א א מז, סט, שיט; מאירי ברכות יא ב ד"ה והרי למדת), ופוטרות מלברך אשר קדשנו וכו' לקרוא את שמע (מאירי שם. וראה ערך קריאת שמע).

וכתבו גאונים שברכה שלאחריה היא ברכה של קריאת שמע, שהרי על כל פרק ופרק אומר אמת, ועל חותמה שהוא סוף פרשת ציצית אומר אמת ויציב^[2] (תשובת רב האי גאון בשערי תשובה קב, וברשב"א ברכות יא א ד"ה אחת ארוכה. וראה להלן: ברכת גאולה).

ברכות ללא קריאת שמע

לא היה יודע קריאת שמע ויודע את הברכות - מברך אותן, שאינן כברכת המצוות שאם לא קיים את המצוות הרי הן ברכה לבטלה (מאירי ברכות יא ב ד"ה והרי למדת).

קריאת שמע ללא הברכות

קרא קריאת שמע בלא הברכות, יצא ידי חובת קריאת שמע (אבודרהם שחרית של חול עמ' פט, וטור או"ח ס, בשם רבינו חננאל; שו"ע שם ב), ככל מצוה שעשאה שלא בברכה שיצא ידי חובתה (מאירי שם; שיטה מקובצת ברכות יג א. וראה ירושלמי ברכות ב א). אלא שידי חובת הברכות לא יצא, וחוזר ומברכן בלא קריאת שמע (רשב"א ברכות יא ב ד"ה ושמע). ומכל מקום טוב לחזור ולקרוא קריאת שמע עם הברכות (שו"ע שם), כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה (באור הגר"א שם סק"ו).

ויש חולקים וסוברים שלא אמרו ברכות אינן מעכבות אלא ביחיד, אבל בציבור מעכבות, וסדר הברכות בלבד הוא שאינו מעכב (תוספות ברכות יג א ד"ה היה קורא; רשב"א ואבודרהם שם, בשם רב האי גאון^[3]).

שינוי סדר הברכות

סדר הברכות לדברי הכל אינו מעכב, שאם שינה יצא ידי חובה (ברכות יב א; רמב"ם קריאת שמע א ח; טוש"ע או"ח ס ג), בין ביום ובין בלילה (רמב"ם שם). וכן אם הקדים ברכות שלאחריה ואמר לפניה, או הברכות שלפניה אמר אחריה, או אפילו אחר התפלה - יצא (משנה ברורה ס סק"ה. וראה מגן אברהם או"ח נט סק"א. וראה להלן: זמנן). וכשאומר אחר התפילה - נכון שיחזור ויקרא עמם שוב קריאת שמע (משנה ברורה סו ס"ק נג).

ואף כשאומר הברכה השניה לבד, בלי הברכה הקודמת, עדיין היא נחשבת כמו שפותחת בברוך ויש בה שם ומלכות, כיון שמעיקרה ניתקנה להיות סמוכה לחברתה (כסף משנה שם)^[4]; ויש מי שכתב שמאחר שעכשיו אינה סמוכה לחברתה אין להפקיע ממנה פתיחת הברכה (מאירי ברכות יא ב ד"ה ובסוגיא זו).

לא בירך כולן

בירך ברכה אחת, יצא ידי חובתה, ואין ברכות אלו דומות למלכיות זכרונות ושופרות (ראה ערכו), שכל אחת מהן מעכבת את חברתה (מאירי ברכות יא ב ד"ה ובסוגיא, וראה שם דעת החולקים; משנה ברורה ס סק"ו).

לסוברים שהברכות מעכבות את קריאת שמע (ראה לעיל), אף ברכה אחת מעכבת את חברתה, שגם בזו שבירך לא יצא (ראה בית יוסף או"ח ס)^[5].

ברכות לקורא מספק

המסופק אם קרא קריאת שמע:

• לסוברים שקריאת שמע מן התורה, שחוזר וקורא (ראה ערך קריאת שמע), מברך לפניה ולאחריה (רמב"ם קריאת שמע ב ג; טוש"ע או"ח סז א), כיון שהספק הוא של תורה (ראה ערך קריאת שמע), חוזר גם על הברכות אף שהן מדרבנן (ראה ערך ברכות: בספק. תלמידי רבינו יונה ברכות ג; כסף משנה שם), או שלכתחילה כך תקנום לכל החייב בקריאת שמע (שו"ת הרשב"א א שכ).

• לסוברים שקריאת שמע מדרבנן, שאינו חוזר וקורא (ראה ערך קריאת שמע), יברך על כל פנים אמת ויציב, שכשלא קרא קריאת שמע היא מן התורה, בשביל זכירת יציאת מצרים שבה (ראה להלן: ברכת גאולה. ברכות כא א ותוספות ד"ה ספק), אלא שיש אומרים שגאל ישראל לא יברך, שכבר יצא ידי ספק של תורה וסמיכת גאולה לתפלה (ראה להלן) בקריאת יציאת מצרים, ואינו חותם בברכה על הספק, שברכות דרבנן (דעה א בתלמידי רבינו יונה ברכות יב ב ד"ה והיכא); ויש אומרים שכיון שמסופק בדבר של תורה מחוייב עכשיו לומר כתיקונו עם הברכה (דעה ב בתלמידי רבינו יונה שם).

המסופק אם בירך

המסופק אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך, אינו חוזר ומברך (רמב"ם קריאת שמע ב ג; טוש"ע או"ח סז א), שהברכות מדרבנן, ואינו מברך מספק (כסף משנה ובית יוסף שם. וראה ערך ברכות: בספק).

פיוטים

יש אומרים שאסור להפסיק בפיוטים בברכות קריאת שמע, שבמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, ועוד שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו (ראה ערך ברכות. טור או"ח סח בשם הרמ"ה; תשובות הרמב"ם [פריימן] לב; שו"ע שם: נכון למנוע לאמרם).

אבל כתבו ראשונים שגדולי עולם תיקנו הפיוטים ואין איסור בדבר, ואין לשנות מן המנהג במקומות שנהגו לאמרם (שו"ת הרשב"א א תסא; שבלי הלקט השלם כח, בשם כמה קדמונים; רמ"א שם: וכן נוהגים בכל המקומות), שלהוסיף לפי ענין הברכה או ענין היום בפיוטים שהם שבח לה' מעין הברכה, אין לחוש (מאירי ברכות יא ב. וכעין זה ברשב"א שם).

ומכל מקום המיקל ואינו אומרם לא הפסיד, אבל לא יעסוק אז בשום דבר, שהוא הפסק, מלבד ללמוד על ידי הרהור שמותר (ראה ערך הרהור כדבור), אלא שמתוך כך יבוא לדבר, לכן אין לאדם לפרוש מן הצבור במקום שנהגו לאמרם (רמ"א שם. וראה ערך תפלה על פיוטים בתפלה). וכשמתפלל ביחיד אין לומר כלל פיוטים באמצע הברכות (מגן אברהם שם סק"א).

ברכת יוצר

מהותה

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע תיקנו על בריאת האור, ואין זו ברכת הנהנין, שלא תיקנו ברכה על הנאה שאינה נכנסת לגוף (ראה ערך ברכות הנהנין), אלא ברכת הודאה ושבח על אור היום המתחדש בכל בוקר, וכמו שסידרו בה: המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית (ראה רמב"ן ברכות נא ב).

הזכרת מידת לילה

ברכה זו פותחת בברוך וחותמת בברוך (רמב"ם קריאת שמע א ז; טוש"ע או"ח נט א. וראה ברכות יב א), ואומר: ברוך אתה ה' א' מלך העולם יוצר אור ובורא חשך (ברכות שם ב, על פי ישעיה מה ז; רמב"ם שם ו; טוש"ע שם), להזכיר מידת לילה ביום (ברכות שם; טוש"ע שם), להוציא מלב המינים האומרים שמי שברא אור לא ברא חושך (תלמידי רבינו יונה שם; שו"ע שם), או כדי שלא יהיה נראה שהחושך רע, ואינו כן שהכל עשה יפה בעתו (בית יוסף שם, בשם הר"י אבוהב).

ברכה ארוכה

ברכה זו נקראת לקצת ראשונים ברכה ארוכה, אם מפני שהיא פותחת בברוך וחותמת בברוך (פירוש המשניות לרמב"ם ברכות א ד; רשב"א שם יא א. וראה מאירי שם שדחה), אם מפני שיש בה הרבה עניינים (מאירי שם, בשם יש מפרשים).

פירושים

אומרים: עושה שלום ובורא את הכל, ואף על פי שבכתוב נאמר: וּבוֹרֵא רָע (ישעיה מה ז), אנו אומרים לשון נקיה (ברכות יב ב).

יוצר משרתים ואשר משרתיו וכו', מפני שבכל יום נבראים מלאכי השרת מנהר דינור, שנאמר: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים (איכה ג כג. וראה חגיגה יג ב), ולכן אומרים "יוצר משרתים" על אותם המתחדשים בכל יום, "ואשר משרתיו" על אותם שהם מעולם, כגון מיכאל וגבריאל, שכולם עומדים לפניו (טור או"ח נט, על פי תוספות חגיגה שם ד"ה מזיעתן).

ונותנים רשות זה לזה וכו' כולם כאחד עונים כו', משום שיש אות במלאכים הקבועים שממתינים זה לזה לומר שירה, ואלה החדשים שאינם יודעים הדת ממהרים לשורר ומתחייבים כליה (תוספות חגיגה יג ב ד"ה מזיעתן. וראה אבות דרבי נתן יב).

יש אומרים שצריך לומר: רצון קוניהם (שו"ת לחם רב א, הביאו הבאר היטב או"ח נט סק"א. וכן הנוסח בסידורי הספרדים^[6]), ואין לחוש למשמעות של רבוי חס ושלום, שכן מצינו בכתוב: וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל (שופטים ג כה), על אדון יחיד, וכן מצינו: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו (תהלים קמט ב) וכיוצא (לחם רב שם); ויש אומרים שצריך לומר: רצון קונם (באר היטב שם, בשם יש אומרים, וכן בכל סידורי אשכנז. וראה ערך ברכת הלבנה).

מעריצים ומקדישים וכו' יש אומרים בנו"ן: מעריצין ומקדישין וכו' (באר היטב או"ח נט סק"א, בשם יש גורסין, וכן הוא בסידורים נוסח ספרד. וראה במחזור ויטרי עמ' 65); ויש שכתבו לומר במ"ם (מטה משה פו; באר היטב שם, וכן הוא בסידורים נוסח אשכנז והאר"י).

בשפה ברורה ובנעימה קדושה, יש מנקדים "קדוֹשה", ומוסב למעלה: ובנעימה קדושה (אבודרהם שחרית של חול עמ' פד; בית יוסף או"ח נט, בשם פרקי היכלות; אליהו רבה שם סק"ג. וכן בסידורים נוסח ספרד והאר"י); ויש מנקדים "קדוּשה", ומוסב למטה: קדושה כולם כאחד עונים וכו' (אבודרהם שם, בשם יש יחידים, וראה רש"י ישעיה ג ו, ותוספות חגיגה יג ב. וכן הנוסח ברוב סידורי נוסח אשכנז)^[7].

קדושה שביוצר

תיקנו לומר קדושה ביוצר, להוציא מלב הכופרים האומרים עזב ה' את הארץ ונתן הממשלה לשמש ולשאר המאורות, ואינו כן, שאין המאורות זזים כי אם במצות בוראם, שהרי כל צבאות מעלה מקדישים ומייחדים אותו (אבודרהם שחרית של חול עמ' פד).

הקדושה ביחיד

קדושה שביוצר יש אומרים שאינה נאמרת אלא בציבור^[8], והיחיד מדלג עליה, שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה (ראה ערך דברים שבקדושה. רמב"ם תפלה ז יז; שו"ת הרשב"א א ז; טור או"ח נט, בשם רב נטרונאי גאון; דעה ב בשו"ע או"ח נט ג), אלא שנחלקו כיצד יאמר היחיד:

• יש סוברים שיאמר כל הברכה בנוסח אחר וקצר: ברוך אתה ה' א' מלך העולם יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים רבים וטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ברוך אתה ה' יוצר המאורות (סידור רב סעדיה גאון עמוד יג), ויש שהוסיפו לפני החתימה: כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו (סדר רב עמרם השלם עמוד 193).

• יש סוברים שאומר עד ונותנים רשות, ואומר: ונותנים רשות זה לזה להקדיש לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו (רב נחשון גאון, ראה שבלי הלקט יג, וכעין זה באוצר הגאונים ברכות קלב).

• יש סוברים שיאמר עד בשפה ברורה, ואומר: בשפה ברורה בנעימה ובקדושה כולם כאחד לאל ברוך נעימות יתנו וכו' (רב נטרונאי גאון, ראה שבלי הלקט שם, וכעין זה בהמנהיג עמוד סג).

• יש סוברים שאומר: עונים באימה ואומרים ביראה קדוש וברוך (רא"ש ברכות ג יח, בשם יש מפרשים; טור שם, בשם רב נטרונאי גאון; שבלי הלקט שם, בשם הר"א מוורונא).

• ויש סוברים שהאומרים כן אינם עושים יפה, שכת האומרת קדוש אינה אומרת ברוך, אלא יאמר: עונים ביראה ואומרים קדוש והאופנים וכו' משבחים ואומרים ברוך, ואינו גומר הפסוקים, ומתחיל לאל ברוך נעימות כו' (שבלי הלקט שם, בשם ה"ר ברוך, וראה בית יוסף).

• ויש חולקים וסוברים שאף היחיד אומר סדר הקדושה שביוצר, והטעם:

שלא אמרו אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה אלא כשבאים לקדש את הקדוש ברוך הוא (ראה ערך קדושה), אבל בקדושת יוצר אין אנו באים לקדש, אלא מזכירים היאך המלאכים מקדשים אותו (מסכת סופרים טז ט; תשובות הרמב"ם [פריימן] פא^[9]; רא"ש ברכות שם; הגהות מיימוניות תפלה ז ז, בשם רש"י וראבי"ה; דעה א' בשו"ע או"ח נט ג).

ועוד שלא כל דבר שיש בו קדושה צריך עשרה, שהרי קריאת שמע אין קדושה יותר ממנה וקורים אותה ביחיד, אלא כל דבר שתיקנוהו לומר בעשרה משום קדושה שיש בו אין אומרים אותו בפחות מעשרה, אבל קדושת יוצר לא ניתקנה בעשרה (תלמידי רבינו יונה ברכות יג א ד"ה ונקדשתי, וראה אבודרהם שחרית של חול עמ' פד).

• ויש שהכריעו לצאת ידי כל הדעות ואמרו שהיחיד יאמרנה בנגון וטעמים כקורא בתורה (שו"ת הרשב"א שם; שו"ת תרומת הדשן ח; בית יוסף ושו"ע שם).

וכבר פשט המנהג שהיחיד אומר אותה (רמ"א שם; יביע אומר ה או"ח ז)^[10].

בקטן ביחיד

יש אומרים דוקא כשהיחיד הוא בן י"ג שנה ויום אחד (ראה ערך גדול) אומר קדושה ביחיד, ובציבור עונה אף כשהוא קטן (מסכת סופרים טז ט, וראה בית יוסף או"ח נט ג, בשם ר"י אבוהב וארחות חיים), ומנהג העולם שאפילו פחות מבן י"ג אומר אותה (בית יוסף שם).

בקול רם

קדושת יוצר אומרים בקול רם (הגהות מיימוניות בסדר התפילות אות ג; רמ"א או"ח נט ג), כדי שיאמרו הציבור ביחד דוגמת המלאכים (לבוש שם). אבל יחיד אומר בלחש (אליה רבה שם סק"ד), ויש אומרים שגם היחיד יכול לומר בקול רם (שערי תשובה שם סק"ג. וראה ערך קדושה דסדרא).

מיושב

ואומרים אותה מיושב (שו"ת הרמב"ם [מקיצי נרדמים תרצ"ד] לג; מגן אברהם או"ח נט סק"ב, בשם הקנה), ולכן היא נקראת קדושת מיושב (ראה כלבו ח), ולא שישב אם היה עומד, אלא שאם היה יושב אין לו לעמוד (שו"ת רמ"ע מפאנו קב; שו"ע הרב או"ח נט ב^[11]).

טעה ולא אמר קדושה

כתבו אחרונים, שסדר הקדושה והשבחים שבברכת יוצר אור, אינם מעיקר מטבע הברכה, וכל שאמר את עיקר הברכה והזכיר מידת לילה ויום, ופתח וסיים כהוגן, אף אם טעה ודילג ולא אמר הקדושה והשבחים - יצא (מנחת שלמה קמא א ב, וראה הליכות שלמה תפלה ז א).

סיום הברכה מעין החתימה

בנוסח סיום הברכה נחלקו הפוסקים:

• יש נוהגים לומר: אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו (רוקח שיט; שבלי הלקט השלם יג, בשם רב שרירא גאון; טור או"ח נט: מנהג אשכנז. וכן הוא בסידורים נוסח אשכנז), ויש מקומות שאומרים: ואור חדש בציון תכין כדבר שנאמר קומי אורי וגו' ובדברי קדשך כתוב לאמר אל ה' ויאר לנו (המנהיג עמוד סד).

ואף על פי שצריך לומר מעין הפתיחה ומעין החתימה סמוך לחתימה (ראה ערך ברכות), והפתיחה והחתימה הן על אור הבריאה ולא על אור העתיד, יש שביארו שאף זה מעין הפתיחה והחתימה, שאור הבריאה עצמו הוא האור החדש שיאיר על ציון, שאור של ששת ימי בראשית לא היה העולם כדאי להשתמש בו, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא (ראה חגיגה יב א. שו"ת הרא"ש ד כ, וראה כעין זה ברוקח ובשבלי הלקט שם). ויש שביארו שכיון שמזכיר אור אין מדקדקים איזה אור הוא (טור שם, בשם רב שרירא גאון).

• ויש שמסיימים אחרי ונזכה כולנו כו': למענך יוצר אור, כדי להזכיר מעין החתימה בפירוש (שבלי הלקט שם). ויש שמסיימים: ותיקן מאורות לשמוח עולם (ראה המנהיג שם).

• ויש חולקים, כיון שאינו מעין הפתיחה והחתימה (ראה ערך ברכות), שתיקנו חכמים לברך על אור המתחדש בכל יום ולא על אור העתיד (סידור רב סעדיה גאון עמוד לז; המנהיג שם ושבלי הלקט שם, בשם רב נטרונאי; טור שם, בשם רש"י ומנהג ספרד. וכן הוא בסידורים נוסח ספרד והאר"י), ואם כבר הזכיר אור חדש וכו' יאמר לאחר "ונזכה כולנו מהרה לאורו": כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו, שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה (האשכול [אלבק] א עמ' 13).

על סומא אם מברך ברכת יוצר המאורות, ראה ערך סומא.

ברכת אהבה

פתיחת הברכה

בפתיחת ברכה זו נחלקו בתלמוד: יש אומרים "אהבה רבה אהבתנו" וכו' (שמואל ורבי אלעזר בברכות יא ב), ויש אומרים "אהבת עולם" וכו', שכן נאמר (ירמיה לא ב): וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ (רבנן בברכות שם).

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים לומר אהבת עולם, בין בשחרית ובין בערבית (סידור רב סעדיה גאון עמ' יג; רי"ף ברכות שם; שבלי הלקט השלם יד, ואבודרהם שחרית של חול עמ' פו, בשם כמה גאונים; רמב"ם בסדר התפלות; שו"ע או"ח ס א. וכן הוא בסדורים נוסח ספרד והאר"י), בין בחול ובין בשבת (ראה להלן: בשבת ויום טוב).

• ויש מכריעים לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם (המנהיג עמוד סה, ואבודרהם ושבלי הלקט שם, בשם כמה גאונים; תוספות ברכות שם ד"ה ורבנן; רא"ש שם א יב; טור או"ח ס, בשם הגאונים ומנהג אשכנז; רמ"א שם א: וכן נוהגים בכל אשכנז).

• ויש שכתבו טעם לדעה זו להבדל בין שחרית לערבית, שסמכו על הכתוב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ (איכה ג כג), שכיון שבבוקר כתוב לשון "רבה" יאמרו בבוקר אהבה רבה (פרישה או"ח ס סק"א).

ולדברי הכל בדיעבד, אם אמר אהבת עולם בבוקר - יצא (משנה ברורה שם סק"ב).

בשאר נוסח כל הברכה אין מחלוקת (ב"ח שם; פרישה שם).

נוסח ברכת היום

נוסח הברכה בשחרית שייך ליום, כי יש בו תפילה שיאיר עינינו בתורתו, והיינו ביום כשהאדם רוצה לעסוק בתורה (ראה ערך ברכת התורה), וגם נזכר בה והביאנו לשלום כו' ותוליכנו כו', שהיא פעולת יום (פרישה או"ח ס סק"א).

יש שכתבו שבארץ ישראל נוהגים לומר: ותוליכנו קוממיות בארצנו, ולא: לארצנו (שו"ת הלכות קטנות א קפה).

חתימת הברכה היא: ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה (סדר רב עמרם השלם עמ' 196, וכן הוא באבודרהם שחרית של חול עמ' פז, ושאר נוסחאות ראשונים, ובטוש"ע או"ח ס). ויש שכתבו בלא הסיום "באהבה" (סידור רב סעדיה גאון עמ' יד).

ברכה סמוכה לחברתה

יש אומרים שברכה זו אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברכת יוצר אור (כלבו ח; טוש"ע או"ח ס א. וראה ערך ברכות). וסמכוה ליוצר, לפי שבה מזכיר יחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ונתינת התורה המאירה מכל המאורות, שהשמש אינה מאירה אלא ביום, והתורה ביום ובלילה (כלבו שם בשם הרא"ש).

ויש מהראשונים סוברים שאינה סמוכה לחברתה, שהרי אם הקדים אהבה ליוצר יצא, אלא כך תיקנוה בתחילה שתהא בלא פתיחה (שו"ת הרשב"א שיז ושיח, ובחידושיו לברכות יא א. וראה לעיל: הברכות וסדרן).

ברכה קצרה

ברכה זו נקראת לקצת ראשונים ברכה קצרה, אם מפני שאינה פותחת בברוך (פירוש המשניות לרמב"ם ברכות א ד; רשב"א ברכות יא א), או מפני שאין בה אלא ענין תלמוד תורה (מאירי שם, בשם יש מפרשים).

מצוות הזכירה

כשיאמר "ובנו בחרת" יזכור מתן תורה, וכשיאמר "וקרבתנו" יזכור מעמד הר סיני, וכשיאמר "לשמך הגדול" יזכור מעשה עמלק, שאין השם שלם עד שימחה שם עמלק (ראה פסיקתא רבתי יב, ותנחומא [בובר] כי תצא יח), וכשיאמר "להודות לך" יזכור מעשה מרים, שהפה נברא להודות ולא לדבר לשון הרע, שזכירות הללו הן מצות עשה (מגן אברהם או"ח ס סק"ב, בשם כוונות וכתבים. וראה ערך זכירות).

ויש אומרים שכשיאמר "באהבה" - או: "לאהבה את שמך" (סידורים נוסח ספרד, וראה סידור אוצר התפלות) - יתכוין לזכור אשר הקציפו אבותינו במדבר, שבאותה פעם לא היו אוהבים את השם (מגן אברהם שם. וראה ערך הנ"ל).

מנהגים בכנפות הטלית

כשאומר "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ" יניח הכנפות של הטלית שעל כתפו ליפול למטה (מגן אברהם או"ח ס סק"ב. וראה עטרת זקנים שם). ויאחז את ארבע הציציות בידו השמאלית בין קמיצה לזרת (דרך החיים לב טז; קצור שלחן ערוך יז ז), ויש שכתבו שיקחם כשאומר "והאר עינינו" (דרך החיים שם טו, בשם האר"י), ויאחזם עד שיגיע ל"ונחמדים לעד" בברכת אמת ויציב, וינשקם ויניחם (דרך החיים וקצור שלחן ערוך שם; משנה ברורה כד סק"ד).

עניית אמן אחרי שליח הצבור

המתפלל עם הציבור וסיים ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה קודם שסיים שליח הצבור:

• יש אומרים שיענה אמן אחר השליח ציבור (טור או"ח סא, בשם הרמ"ה; רמ"א שם: וכן נוהגין ונכון הוא). ואין בזה הפסק בין הברכות לקריאת שמע, שאין זה גרוע משאלת שלום שמפסיקים בין ברכה שניה לשמע (ראה ערך קריאת שמע. טור שם בשם הרמ"ה); ועוד, שהרי אין מברכים אשר קדשנו במצותיו וציונו על קריאת שמע (ראה לעיל: הברכות וסדרן), לכן אין בזה הפסק בין הברכה לדבר שמברכים עליו (בית יוסף שם, לדעת הרא"ש).

• ויש מהראשונים שכתבו שאחר ברכת אהבה לא יענה אמן, שאין להפסיק בין הברכה לדבר שמברכים עליו (רמב"ם ברכות א יז; בית יוסף או"ח נט, בשם רבנו יונה ורמ"ה ורמב"ן; שו"ע או"ח נט ד), והסתפקו בדבריהם אם אסרו אפילו כשסיים קודם שליח הציבור, או רק כשגמר עם שליח הציבור^[12] (ראה בית יוסף שם. ואף בדעת השו"ע ראה שם שערי תשובה סק"ה ובאור הלכה).

ולשאר אמנים לדברי הכל אין להפסיק בין ברכת אהבה לקריאת שמע, מלבד מה שמותר לענות באמצע הפרק (משנה ברורה ס"ק כה).

• יש שכתבו שלכתחילה נוהגים להיזהר לסיים יחד עם שליח הציבור, כדי שלא יצטרכו לענות אמן אחריו (בית יוסף שם; אליה רבה שם, וראה שם בשערי תשובה ובמשנה ברורה ס"ק כה). ויש שנהגו כן גם בברכת יוצר המאורות ובברכות של ערבית, מפני שיטת הסוברים שאף ברכות אלו הן כברכת המצוות (ראה כף החיים שם ס"ק כו וכח).

ולאחר זמן קריאת שמע אין הקפדה בהפסק עניית אמן אחר ברכות קריאת שמע (אשל אברהם בוטשאטש).

אחרי עצמו

על מחלוקת הראשונים אם אחר ברכת אהבה יש לענות אמן אפילו ביחיד, מפני שהוא סוף ברכותיו, ראה ערך אמן.

ברכת גאולה

מהותה

ברכה שלאחר קריאת שמע של שחרית תיקנו לומר על החסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא שגאלנו ממצרים, והעבירנו בים, ושיקע צרינו בתוכו (רש"י ברכות יב א ד"ה שנאמר; טור או"ח סו), ולכן אמרו שצריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים, ומלכות, וקריעת ים סוף, ומכת בכורות, וצור ישראל וגואלו (ירושלמי ברכות א ו; טור שם). ואם לא הזכיר יציאת מצרים - מחזירים אותו (שמות רבה כב ג).

לסוברים שמטעם זה שמזכירים בברכה הרבה עניינים נקראת ארוכה, ברכה זו היא ארוכה (ראה מאירי ברכות שם, לדעת רש"י)^[13].

חיובה

כל ברכות קריאת שמע הן מדרבנן, אבל אם לא אמר פרשת ציצית, אמת ויציב היא מן התורה, שהרי מזכיר בה יציאת מצרים, וזכירת יציאת מצרים היא מן התורה (ברכות כא א, ורש"י ד"ה אמת. וראה ערך זכירות).

סמוכה לחברתה

ברכה זו אינה פותחת בברוך (ברכות מו א; רמב"ם ברכות יא א). הטעם:

• יש אומרים, לפי שהיא סמוכה לחברתה לברכות שלפני קריאת שמע (רש"י שם ב ד"ה יש; תוספות שם א ד"ה כל. וראה ירושלמי ברכות א ה), ואין קריאת שמע מפסיקה ביניהן, לפי שצריך להסמיך אמת לסופה של קריאת שמע והיא מחוברת לה (ראה ערך קריאת שמע. רשב"ם פסחים קד ב ד"ה וברכה אחרונה); או לפי שאין פסוקים חשובים הפסק כלל (תוספות שם. וראה ערך ברכות: הפתיחה והחתימה).

• ויש אומרים שאמת ויציב אינה סמוכה לחברתה, שקריאת שמע מפסיקה, כשם שקריאת התורה מפסיקה בין הברכה שלפניה ושלאחריה, ופותחת מפני כן בברוך, אלא שמתחילה כך תיקנוה (רשב"א ברכות יא א ד"ה אחת, ראה שם בארוכה).

י"ח קיומים

כתבו ראשונים ששמונה עשרה קיומים יש באמת ויציב - שש עשרה קיומים מאמת ויציב וכו' עד ויפה^[14], ולעולם ועד הם עוד שני קיומים שתיקנום נשיאי ארץ ישראל ושלחום לאנשי יבנה בשעה שתיקנו שמונה עשרה ברכות של התפילה (שבלי הלקט השלם טז, בשם רש"י), וגאונים פירשו שאמת ויציב מוסב על קריאת שמע, שאומרים שטוב הדבר הזה שאמרת לקבל מלכותך (שבלי הלקט שם, בשם גאוני רומא).

ושמונה עשרה הקיומים הם כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע, שעל כל אזכרה אנו מקיימים עלינו מלכות שמים (שם, בשם אחיו רבי בנימין).

כנגד שלש פרשיות

הברכה ניתקנה על דרך שלש פרשיות של קריאת שמע: אמת אלקי עולם מלכנו - כנגד פרשה ראשונה, שהיא קבלת עול מלכות שמים; אמת אשרי איש שישמע למצותיך - כנגד והיה אם שמוע, שהיא קבלת עול מצות; אמת ממצרים גאלתנו - כנגד פרשת ציצית, שפדאנו מבית עבדים ולקחנו לעם סגולה (כלבו ט).

נוסח החתימה

חתימת הברכה היא: ברוך אתה ה' גאל ישראל, ולא "גואל ישראל", כדרך שאומרים בתפילה (ראה ערך שמנה עשרה), לפי שברכה זו ניתקנה על הגאולה שעברה (פסחים קיז ב, ורשב"ם ד"ה והלל; טור או"ח רלו, בערבית).

לא יצא ידי חובתו

כל שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית (ראה להלן: ברכת גאולה בערבית), לא יצא ידי חובתו (ברכות יב א; רמב"ם קריאת שמע א ז; טוש"ע או"ח סו י). ונחלקו בפירושו:

לדעת הסוברים שהברכות מעכבות את מצות קריאת שמע (ראה לעיל: הברכות וסדרן), לא יצא ידי חובת קריאת שמע (בית יוסף וב"ח שם).

אבל לדעת הסוברים שאין הברכות מעכבות את קריאת שמע (ראה לעיל, שם), פירשו בדרכים אחרות:

• יש מפרשים שלא יצא ידי חובת קריאת שמע כראוי (כסף משנה קריאת שמע שם) וכתיקונה (טור ושו"ע שם), כיון שברכות אלו מעין קריאת שמע הן, שחוזרים ואומרים אמת ויציב על הגאולה שעברה, לומר שכשם שהקדוש ברוך הוא אימת הבטחתו במצרים כך יאמת לעתיד לבא (כסף משנה קריאת שמע שם ד"ה וכתבו, וראה שם עוד פירוש).

• יש מפרשים שלא יצא ידי חובת ברכה זו, אבל ידי חובת קריאת שמע יצא (הגהות מיימוניות שם).

• ויש מפרשים שהפך את הסדר ואמר אמת ויציב בערבית ואמת ואמונה בשחרית, לא יצא ידי חובתו, לפי שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות (כסף משנה שם, בשם ה"ר מנוח). ומכל מקום אם לא נזכר עד שאמר השם, אין צריך לחזור (חיי אדם כא יז, בשם ה"ר מנוח; משנה ברורה שם ס"ק נג).

סמיכת גאולה לתפילה

אין להפסיק בין ברכת גאולה לתפילה, וכשהוא חותם גאל ישראל מיד יעמוד בתפילה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה (ברכות ט ב; טוש"ע או"ח סו ח, ושם קיא א).

סמיכת גאולה לתפילה רמזה דוד בתהלים, שנאמר: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וגו' ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי (תהלים יט טו), וסמוך לו: יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה (שם כ ב. ירושלמי ברכות א א), אימתי יהיו לרצון, בזמן שתאמר גאולה, ואחר כך תפילה, שענייה שייכת על תפילה (ט"ז או"ח קיא סק"א, על פי הטור שם), ולימוד זה אסמכתא (ראה ערכו), ועיקרו תקנת חכמים (בית יוסף שם).

ומי שאינו סומך גאולה לתפילה דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג, אף הוא הפליג (ירושלמי שם).

ה' שפתי תפתח

הפסוק ה' שפתי תפתח וגו' שאומרים קודם התפילה, אינו הפסק בין גאולה לתפילה, שכיון שתיקנוהו בתפילה הרי הוא כהתחלת התפילה (ברכות ט ב; טור או"ח קיא, וראה שם בבית יוסף), שזוהי בקשה שהתפילה תהא מקובלת (תלמידי רבינו יונה ג א ד"ה כיון).

ויש נוהגים לומר עוד פסוקים קודם, כגון שומע תפילה וכיוצא, ואין לאמרם, שכיון שלא תיקנום בתפילה הרי הם הפסק (מרדכי ברכות כב; הגהות מיימוניות תפלה ב ט; טור שם).

הפסק מפני היראה

אפילו במקום שהתירו להפסיק בין הפרקים בקריאת שמע, כגון מפני היראה (ראה ערך קריאת שמע), בין גאולה לתפילה - לא יפסיק (שלטי הגבורים ברכות ח א, בשם ריא"ז; מגן אברהם או"ח סו סק"י), אם לא במקום חשש סכנה (מחצית השקל שם).

שהייה בשתיקה

יש מהראשונים שכתב שסמיכת גאולה לתפילה היא שלא ידבר בינתיים, אבל אם שותק אין לחוש, אלא שהותיקים היו נזהרים אפילו מזה (ראבי"ה ברכות א כה), אבל האחרונים כתבו שאפילו בלי דיבור אסור להפסיק יותר מכדי שאילת שלום תלמיד לרב (ראה ערך תוך כדי דבור. פרי מגדים או"ח סו ס"ק יג, ומשנה ברורה קיא סק"ב).

עניית אמן אחריה

בעניית אמן אחר גאל ישראל נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שאפילו יחיד עונה אמן אחר עצמו, כיון שהוא סיום של סדר הברכות (ראה ערך אמן: אחר ברכה לה', וראה לעיל: סמוכה לחברתה), ואין בו הפסק בין גאולה לתפילה, כיון שצריך לאמרו (רא"ש ברכות ז י, בשם רבינו חננאל ועוד; תלמידי רבינו יונה שם ח א, בשם מורו; טור או"ח סו).

• יש אומרים שאינו עונה אחר עצמו בשחרית, שיש אחר קריאת שמע רק ברכה אחת (תלמידי רבינו יונה שם; בית יוסף שם, לדעת הרמב"ם), אבל עונים אחר שליח הציבור, ואין חוששים להפסק (רמ"א שם ז: וכן נוהגים).

• ויש אומרים שלא יענה אחר עצמו ולא אחר שליח הציבור, משום הפסק בין גאולה לתפלה (בית יוסף שם, על פי הזוהר, ובשו"ע שם ז, ראה שם בבאור הגר"א ס"ק טז, ובמשנה ברורה ס"ק לב).

עצות לאמן שלאחריה

יש מדקדקים לצאת ידי הכל וממתינים בשירה חדשה, או בצור ישראל, עד ששליח הציבור גומר הברכה ועונים אמן (ראה מגן אברהם או"ח סו ס"ק יא; משנה ברורה ס"ק לה), והאחרונים חולקים כיון שהוא הפסק באמצע הפרק של אמת ויציב, ועוד שלכתחילה ראוי להתחיל שמונה עשרה עם שליח הציבור, ולכן כתבו שיסיים הברכה עם שליח הציבור, או שיקדים לומר ה' שפתי תפתח קודם שיסיים שליח הציבור (משנה ברורה שם, בשם אחרונים).

ויש שכתבו ששליח הציבור יסיים ברכת גאל ישראל בלחש (חיי אדם כ נו; חתן סופר ב שער התפלה), ואחרונים רבים חלקו על זה (בית ברוך על החיי אדם שם; לקט הקמח החדש או"ח סו ס"ק לג; הליכות שלמה ז יח), ומכל מקום יש שנהגו כך (ראה פסקי תשובות או"ח סו י, ואשי ישראל יז הערה פג).

הפסקה לדברים שבקדושה

אף בעניית קדיש וקדושה וברכו בין גאולה לתפלה נחלקו ראשונים: יש אומרים שעונים (רוקח שכא); ויש אומרים שאין לענות, אלא ימתין בשירה חדשה ויענה שם עם הציבור (תוספות ברכות יג ב ד"ה שואל; שו"ע או"ח סו ט, ומשנה ברורה ס"ק מט), ובדיעבד כל שלא אמר ברוך אתה ה' יכול לענות ואחר כך יתחיל שוב משירה חדשה או מצור ישראל, שהוא התחלת ענין (משנה ברורה ס"ק נב).

לטלית ותפילין

אירע לו אונס שלא היה יכול להניח תפילין לפני קריאת שמע, ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה, נחלקו הפוסקים:

יש אומרים שמניחן (תוספות ברכות יד ב ד"ה ומנח; רא"ש שם ב י; טור או"ח סו), ומברך עליהן, ואינו הפסק (טור שם, וראה בית יוסף שם לדעת התוספות).

אלא שנחלקו בטלית:

• יש סוברים שמותר להתעטף בה (תוספות שם, בשם ר"י בר יהודה; הגהות מיימוניות קריאת שמע ג א), ולברך עליה (רוקח שכא; הגהות מיימוניות שם, וראה בית יוסף שם).

• ויש שמחלקים לדעתם בין הנחת תפילין שאינה הפסק, שהקורא קריאת שמע בלא תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו (ראה ערך קריאת שמע), והמניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל זוהי מלכות שמים שלמה (ראה ברכות טו א), אבל ציצית שפטור אם אין לו טלית ויכול לקרוא קריאת שמע בלא ציצית, הרי זה הפסק (תוספות ורא"ש שם), ואפילו ההנחה לבד היא הפסק (בית יוסף שם, לדעת הרא"ש).

• ויש חולקים וסוברים שאף על התפילין אסור לברך בין גאולה לתפלה, אלא יניחן בלא ברכה, ולאחר התפילה ימשמש בהן ויברך עליהן (תוספות שם, בשם ר"מ מקוצי; שו"ע שם ח).

ואף לדעה זו נחלקו בטלית:

• יש סוברים שכמו כן הטלית יניח ולא יברך (אבודרהם שחרית של חול עמ' פט; אליה רבה סו ס"ק יא).

• ויש סוברים שבטלית ההנחה בלבד היא גם כן הפסק (שו"ע שם, וראה שם בבית יוסף).

אבל קודם שאמר גאל ישראל מניח בין טלית ובין תפילין ומברך עליהן לאחר התפילה (שו"ע שם); ויש אומרים שעל תפילין אף מברך קודם גאל ישראל (רמ"א שם), וכן נוהגים (רמ"א שם, וראה משנה ברורה שם ס"ק מח).

הכרזות הש"ץ

אין שליח הציבור מפסיק בין גאולה לתפילה להכריז לומר משיב הרוח, ומטעם זה תיקנו להתחיל משיב הרוח במוסף (רא"ש תענית א ב, על פי ירושלמי שם א א; דרכי משה או"ח קיא; ט"ז שם קיד סק"ב. וראה ערך גבורות. וראה להלן בגאולה של ערבית).

עדיפות על תפילה בעמידה

נחלקו תנאים אם תפילה מעומד עדיף, או סמיכת גאולה לתפלה, כגון בשעת הדחק שצריך להשכים לדרך קודם זמן קריאת שמע:

• לדעת חכמים תפילה מעומד עדיפה, ולכן יתפלל בביתו מעומד, ואחר כך בדרך יקרא קריאת שמע כשיגיע זמנה, אף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה.

• ולדעת רבי שמעון בן אלעזר סמיכת גאולה לתפלה עדיף, וימתין עד זמן קריאת שמע ויקרא בדרך ויתפלל, אף על פי שלא יוכל להתפלל בעמידה (ברכות ל א).

הלכה כחכמים (אבוה דשמואל ולוי ברכות שם; טוש"ע או"ח פט ח).

עדיפות על קריאת שמע בברכותיה

כתבו ראשונים שבשעת הדחק, שאין לו פנאי להתפלל בזמן קריאת שמע, יקרא קריאת שמע בעונתה עד אני ה' אלהיכם אמת, ולא יאמר אמת ויציב עכשיו, אלא אחר כך בשעה שיתפלל, שמוטב להרחיק ברכת אמת ויציב מקריאת שמע כדי לסמוך גאולה לתפילה (רוקח שכא).

עדיפות על תפילה בציבור

לסמוך גאולה לתפילה עדיף מתפילה בצבור, שאם מצא צבור מתפללים והוא עוד לא קרא קריאת שמע, לא יתפלל עם הצבור, אלא יקרא קריאת שמע קודם, כדי שיסמוך גאולה לתפילה (שו"ת הרשב"א א רלו; שו"ע או"ח קיא ג, וראה להלן בגאולה של ערבית).

ברכת מעריב ערבים

ברכה ארוכה

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית פותחת בברוך, וחותמת בברוך (רמב"ם קריאת שמע א ז, ובסדר תפלות. וראה ברכות יב א). ויש מהראשונים המפרשים שזוהי ששנינו (ברכות יא א): אחת ארוכה (פירוש המשניות לרמב"ם שם א ד; רשב"א שם ד"ה אחת. וראה להלן: ברכת גאולה בערבית, דעת רש"י).

ברקיע כרצונו

יש להפסיק בין "כרצונו" ל"בורא יום ולילה", ש"כרצונו" מוסב למעלה (מגן אברהם או"ח רלו).

גולל אור

צריך לומר בה: גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, כדי להזכיר מידת יום בלילה (ברכות יא ב. וראה לעיל: ברכת יוצר אור).

סיומה מעין החתימה

לפני החתימה יש אומרים: ה' צבאות שמו אל חי וקים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד (טור או"ח רלו, בשם נוסח אשכנז, וכן הוא במחזור ויטרי עמוד 78, ובסידורים נוסח אשכנז). ואף על פי שצריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה, מה שאנו מתפללים ה' ימלוך לעולם ויקויים הפסוק וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר (זכריה יד ז) ויאיר לנו, הרי זה קצת מעין החתימה (טור שם, בשם הרא"ש).

יש שאין אומרים כל זה, לפי שאינו מעין חתימה סמוך לחתימה (טור שם, בשם נוסח ספרד; אבודרהם ערבית של חול עמ' קנג).

ויש שאומרים ה' צבאות שמו ברוך אתה ה' וכו' (סידורי הספרדים וסידור הרב), כי ה' צבאות שמו הוא מעין החתימה, על שם הכתוב: עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וגו' ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ (עמוס ד יג), ועל שם הכתוב: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת (ישעיה כד כג. מטה משה שפג; שער הכולל לסידור הרב יז טו^[15]).

ברכת אהבה בערבית

ברכה שניה שלפני קריאת שמע בערבית פותחת באהבת עולם, ואפילו במקומות שאומרים בשחרית אהבה רבה (ראה לעיל: ברכת אהבה). ואינה פותחת בברוך (רמב"ם קריאת שמע א ז), לפי שהיא סמוכה לחברתה (טור או"ח רלו), או לפי שכך תיקנו שתהא בלא פתיחה (ראה לעיל בברכת אהבה של שחרית דעת הרשב"א).

חתימתה: ברוך אתה ה' אוהב עמו ישראל (רמב"ם בסדר התפלות, וכן הוא ברוב הסידורים), או: אוהב את עמו ישראל (אבודרהם ערבית של חול עמ' קנג, וכן הוא בסידורי הספרדים, וראה עוד בסידור אוצר התפלות).

לגבי עניית אמן אחריה, ראה לעיל בברכת אהבה של שחרית.

ברכת גאולה בערבית

פתיחתה

ברכה ראשונה שלאחר קריאת שמע של ערבית פותחת באמת ואמונה, וכל שלא אמר אמת ואמונה לא יצא ידי חובתו (ברכות יב א. וראה לעיל: ברכת גאולה, מחלוקת בפירוש לא יצא). ואינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברכות שלפני קריאת שמע (ברכות מו א, ורש"י שם ב ד"ה ויש. וראה לעיל: ברכת גאולה, מדוע חשובה סמוכה). ויש אומרים שהנוסח: אמת ויציב ואמונה, ונדחו דבריהם (מאירי ברכות שם).

תיקנו לומר אמת ואמונה על הגאולה שלעתיד, שאנו מאמינים שיגאלנו בקרוב, או על שאנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה, ומאמינים שישיב לנו (טור או"ח סו. וראה רש"י ברכות שם ד"ה שנאמר).

חתימתה

חתימתה: ברוך אתה ה' גאל ישראל (טור או"ח רלו). וחותמים בלשון עבר, שעיקרה על הגאולה שעברה, אלא שתיקנו לומר בה אמת ואמונה כדי להורות בה אף על העתיד, שאנו מאמינים שכשם שגאלנו ממצרים כן יגאלנו לעתיד (פרישה וב"ח שם).

סמיכות לפרשת ציצית

לסוברים שאין פרשת ציצית נאמרת בלילה (ראה ערך קריאת שמע), אין אומרים אמת ואמונה, שהרי אמת מוסבה על שלמעלה: אני ה' אלהיכם אמת, אלא אומרים: מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך מי כמוך וכו' עד גאל ישראל (ברכות יד ב ורש"י).

לקצר בה

יש ראשונים הסוברים שברכה זו צריכה להיות ארוכה, ואין אדם רשאי לקצר בה, ועליה שנינו (ברכות יא א): אחת ארוכה (רש"י שם ד"ה אחת).

ויש החולקים וסוברים שרשאים לקצר בה, שהרי לסוברים שאין פרשת ציצית נאמרת בלילה מקצרים בה הרבה (ראה לעיל), ומה ששנינו "אחת ארוכה ואחת קצרה", פירושו: פעמים מאריך בה ופעמים מקצר (רבינו תם בתוספות שם ד"ה אחת, וראה בארוכה ברשב"א שם^[16]).

סמיכת גאולה לתפילה

נחלקו אמוראים אם גם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפילה:

• רבי יוחנן אמר צריך לסמוך, וטעמו: לפי שגאולת מצרים היתה גם בערב, אלא שלא נשלמה עד הבוקר, או שלמד מהיקש הכתוב: בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו ז), מה קימה קריאת שמע ואחר כך תפילה, אף שכיבה קריאת שמע ואחר כך תפילה (ברכות ד ב).

• ורבי יהושע בן לוי אמר שתפילת ערבית קודמת לקריאת שמע, שכל שלש התפילות תיקנו בין שתי קריאת שמע, וטעמו: לפי שלא היתה גאולה שלמה עד הבוקר, או מהיקש הכתוב: בשכבך ובקומך, מה קימה קריאת שמע סמוך למיטתו, אף שכיבה קריאת שמע סמוך למיטתו (ברכות שם).

הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם תפילה ז יח; טוש"ע או"ח רלו ב), ואפילו אם הלכה שתפילת ערבית רשות (ראה ערך ערבית. תוספות ברכות ד ב ד"ה דאמר, וראה טור שם ובית יוסף). ויש מהגאונים סוברים שכיון שתפילת ערבית רשות, אין צריך לסמוך גאולתה לתפילה (תוספות שם, בשם רב עמרם גאון; בית יוסף שם, לדעת רב נטרונאי).

הכרזות הש"ץ

שליח הציבור שמכריז בין קדיש לתפילה של ערבית ואומר: ראש חדש, אין מוחים בידו, שאין זה הפסק כיון שהוא לצורך התפילה (שו"ת הרשב"א א רצג; שו"ע או"ח רלו ב). ואף על פי שבשחרית אין להפסיק (ראה לעיל: ברכת גאולה), בערבית, שהיא רשות, לא החמירו (דרכי משה או"ח קיא. וראה שער הציון רלו סק"ד).

הפסקה לדברים שבקדושה

ומותר לענות אחרי ברכת גאל ישראל בערבית אמן אחר כל הברכות (שו"ת בצל החכמה ד כז), ויש מתירים אפילו לענות 'ברוך הוא וברוך שמו' (אשל אברהם בוטשאטש או"ח רלו ב), מלבד כשהוא באמצע ברכת השכיבנו שמותר לענות רק כדין אמצע הפרק (ראה בצל החכמה שם).

עדיפות תפילה בצבור

בערבית, תפילה בציבור עדיפה מסמיכת גאולה לתפילה, ולכן מצא ציבור שמתחילים בתפילה, יתפלל עמהם, ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה (רב האי גאון, הובא ברשב"א ברכות ב א ד"ה ונשאל, וברא"ש שם א א; טור או"ח רלה; שו"ע שם רלו ג), שכיון שתפילת ערבית רשות, לא החמירו בסמיכת גאולתה לתפילה (שו"ת הרשב"א א רלו. וראה לעיל: ברכת גאולה).

שעת הדחק וצורך מצוה

יש אומרים שבכל צורך ושעת הדחק מותר להתפלל קודם קריאת שמע, ולא לסמוך גאולה לתפילה של ערבית, כיון שאינה אלא רשות (ראב"ד תפלה א ז; כסף משנה שם, לדעת הרמב"ם). ויש אומרים שלא התירו אלא לצורך דבר מצוה, כגון בשביל לקבל שבת מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש (רא"ש ברכות ד ו; שיטה מקובצת שם כז ב ד"ה רבי יאשיה. וראה להלן: בשבת ויום טוב).

ברכת השכיבנו

פתיחתה וחתימתה

ברכה שניה שלאחר קריאת שמע של ערבית פותחת בהשכיבנו וכו', ואינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחברתה: גאל ישראל (רמב"ם קריאת שמע א ו וז)^[17].

וחותם בה: ברוך אתה ה' שומר את עמו ישראל לעד, מפני שבלילה צריכים שימור מפני המזיקים (טור או"ח רלו. ובנוסחאות אחרות: שומר עמו כו').

בין גאולה לתפילה

ברכת השכיבנו אינה הפסק בין גאולה לתפילה, שכיון שתיקנוה חכמים, כגאולה ארוכה היא (ברכות ד ב וט א; טור או"ח רלו). וביארו ראשונים, שהיא מעין הגאולה, שתיקנוה כנגד מה שהיה בשעת הגאולה, שהתפללו ישראל בעת שעבר ה' לנגוף את מצרים, שיקיים את דברו שלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם (תלמידי רבינו יונה שם ב ב; כלבו כח).

ענית אמן אחריה

לסוברים שעונים אמן אחר ברכות עצמו בסוף סדר ברכות (ראה ערך אמן), היחיד עונה אמן אחר ברכת השכיבנו, שהיא סיום ברכות קריאת שמע (רמב"ם ברכות א טז; טוש"ע או"ח רלו ד); ויש שכתבו שאין נוהגים כן (רמ"א שם רטו א).

שמונה עשרה פסוקי אזכרות

יש נוהגים לומר אחר ברכת השכיבנו שמונה עשרה פסוקים שיש בהם אזכרות (ראה ערכו), המתחילים בברוך ה' לעולם אמן ואמן וכו', ומסיימים בברכה: יראו עינינו וישמח לבנו וכו' ברוך אתה ה' המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו (מחזור ויטרי עמ' 78-79; רמב"ם בסדר התפלות, בנוסח שונה בחתימה; המנהיג עמוד קיט. וראה רש"י ברכות לא א ד"ה אלא; תוספות ברכות ב א ד"ה מברך; שבלי הלקט השלם סה, ועוד. וראה בסידור אוצר התפלות שינויים בנוסחאות).

בימי חכמי התלמוד לא נהגו בברכה זו (תוספות מגילה כג א ד"ה כיון; סמ"ג עשין יט; רא"ש מגילה ג ה), שרק ארבע ברכות תיקנו לקריאת שמע, וברכה זו תיקנו בתקופה שלאחר התלמוד (סדר רב עמרם א עמ' קצג וב עמ' 8; מחזור ויטרי עמ' 81; אשכול [אלבק] עמ' 93; מאירי ברכות ד ב; שבלי הלקט השלם נב). ויש מהראשונים שלא היה חותם בה בשם, להודיע שאינה ברכה, שלא תיקנו חכמים אלא שבע ברכות לקריאת שמע בשחרית וערבית (המנהיג שם, בשם רבנו שמואל מצרפת. וראה להלן הדעה שאין לאמרה כלל).

טעם הוספת פסוקי האזכרות

יש שכתבו בטעם ההוספה, לפי שתפילת ערבית רשות, לכן תיקנו אחר השכיבנו פסוקי שבח ואחריהם ברכה וקדיש, כלומר: הסתיימה התפילה והרוצה לצאת יצא (טור או"ח רלו, בשם רב נטרונאי גאון. וראה תוספות ברכות כז ב ד"ה והלכתא, ובית יוסף שם), ושמונה עשרה האזכרות כנגד שמונה עשרה ברכות שבתפלה^[18] (מחזור ויטרי עמ' 78-79).

יש שכתבו, שבתי כנסיות שלהם היו בשדה, והיו מסוכנים מפני המזיקים, ותקנו פסוקים אלה בשביל המאחרים, שבתוך כך יתפללו גם הם ולא ילכו הצבור עד שיגמרו כולם (תוספות שם ב א ד"ה מברך וד ב ד"ה דאמר).

יש שכתבו, שהיו יראים להתעכב שם מפני המזיקים, לכן היו אומרים נוסח זה שהוא כעין שמונה עשרה והולכים לבתיהם (רא"ש ברכות א ה; אבודרהם ערבית של חול עמ' קנה; טור או"ח רלו).

יש שכתבו, שלפעמים אדם בא עיף מהשדה ואינו יכול להתפלל, מתפלל תפילה זו (אבודרהם שם עמ' קנו, בשם הראב"ד).

יש אומרים שבימי השמד תיקנו ברכה זו, שגזרו שלא להתפלל, ותיקנוה כנגד שמונה עשרה ברכות שבתפילה (שו"ת הרשב"א א יד; אבודרהם שם עמ' קנו, בשם בעל המנהגות).

ויש שכתבו, לפי שבתפילת ערבית אין שליח צבור חוזר על התפילה (ראה ערך חזרת הש"ץ. אבודרהם שער ב עמ' י, בשם ר"א בן שושן).

ואף על פי שחזרו וקבעו תפילת ערבית חובה (ראה ערך ערבית), וכן בשאר הטעמים שבטלו, נשאר הדבר כמנהג הראשון (תלמידי רבנו יונה ברכות ב ב; רא"ש שם; אבודרהם ערבית של חול עמ' קנו; שו"ת הרשב"א שם).

בעמידה

יש שדקדקו לאמרם בעמידה, שהרי נתקנה כנגד תפילת שמונה עשרה שהיא בעמידה (רמ"א או"ח רלו ב, בשם מדקדקים); ויש שכתבו שיותר טוב שלא לעמוד, להראות שאינו רוצה לצאת בזה ידי חובת תפילת שמנוה עשרה (משנה ברורה שם סק"י), ויש שכתבו שאם הוא יושב לא יעמוד, ואם הוא עומד לא ישב, אלא שטוב שלא יעמוד כצורת עמידת שמונה עשרה (אשל אברהם בוטשאטש שם).

הפסק בין גאולה לתפילה

אין הפסוקים והברכה חשובים הפסק בין גאולה לתפילה, שכיון שתיקנו וקבעו חובה לאמרם הרי הם כברכת גאולה ארוכה (תוספות ברכות כז ב ד"ה והלכתא; רא"ש שם א ה; טור או"ח רלו).

ויש חולקים מטעם זה וסוברים שאין לומר כלל פסוקים אלה, ולא ברכת יראו עינינו, לפי שהם הפסק בין גאולה לתפילה (ראה תלמידי רבינו יונה ברכות ב ב, בשם הרמב"ן; רשב"א שם ד ב, בשם הרבה מן הגדולים; ארחות חיים א תפלת ערבית ד, בשם רש"י; טור או"ח קלו, בשם יש מן הגדולים; סידור הרב; מעשה רב סז), וכן המנהג בארץ ישראל.

הנוהג שלא כמנהג המקום

הנמצא שלא במקומו, והוא נוהג לומר הפסוקים ויראו עינינו, ובמקום שנמצא שם אין נוהגים בהם, כגון בארץ ישראל, לא יפרוש מן הציבור, ולכן אם יורד לפני התיבה לא יאמרם, אבל בפני עצמו יכול לאמרם אם לא יפסיד מפני כן תפילה בציבור, וכן להיפך, אם הוא אינו נוהג ונמצא במקום שנוהגים, יאמר עמהם או יאריך בקריאת שמע וברכותיה, שלא יהיו כולם מתפללים והוא שותק (אגרות משה ב קב; בצל החכמה ד כה; להורות נתן א יג. וראה קובץ מבית לוי ה עמ' קנב).

'ברכו' בין גאולה לתפלה

על אמירת ברכו על ידי שליח הציבור בין גאולה לתפילה של ערבית, להוציא את מי שלא שמע, ראה ערך ברכו.

זמנן

תחילת הזמן בשחרית

ברכת יוצר אור זמנה בזמן קריאת שמע (ברכות יב א, ורש"י ד"ה אלא, ותוספות ד"ה משום. וראה ערך קריאת שמע), ויש שכתבו שהוא קודם לכן משעלה עמוד השחר [ראה ערכו] (מאירי ברכות שם ד"ה ובסוגיא).

ברכת אהבה של שחרית זמנה אפילו בעוד לילה (ברכות יא ב, ורש"י ד"ה אי אמרת).

סוף הזמן בשחרית

בסוף זמן ברכות קריאת שמע של שחרית, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שזמנן כל היום, ואף שקריאת שמע לאחר שלש שעות הרי הוא כקורא בתורה (ראה ערך קריאת שמע), מכל מקום מברך כל היום (רמב"ם קריאת שמע א יג, על פי ברכות י ב), ואפילו אם איחר במזיד (בית יוסף או"ח נח, בדעת הרמב"ם).

• ויש אומרים שזמנן כזמן התפילה, לפי שאינן על קריאת שמע (ראה לעיל: הברכות וסדרן), ולפיכך הרי הן כתפילה, שזמנה להלכה עד ארבע שעות (ראה ערך תפלה), והקורא קריאת שמע לאחר מכן קוראה בלא ברכותיה (רא"ש ברכות א י, בשם רב האי גאון; טוש"ע או"ח נח ו).

תחילת הזמן בערבית

ברכות קריאת שמע של ערבית זמנן כתפילת ערבית וקודם לזמן קריאת שמע, והמתפלל עם הציבור מבעוד יום, אף על פי שאינו קורא קריאת שמע אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה (ראה ירושלמי א א, ורש"י וראשונים ברכות ב א. וראה ערך קריאת שמע), מכל מקום קוראה עם הברכות, ואחר כך בלילה קוראה בביתו לצאת ידי חובתו בלא הברכות, שהברכות אינן של קריאת שמע ממש (שו"ת הרשב"א א מז; שאגת אריה ג. וראה ערך ערבית).

סוף הזמן בערבית

סוף זמן ברכות קריאת שמע של ערבית הוא כסוף זמן קריאת שמע של ערבית, שאם נאנס ולא קרא, קורא עד הנץ החמה (ראה ערכו, וערך קריאת שמע), עם הברכות שלפניה וברכת אמת ואמונה (מרדכי ברכות ב; טוש"ע או"ח רלה ד), ואף שאחרי עמוד השחר (ראה ערכו) הוא יום (ראה ערכו), מכל מקום הרי מזכירים מידת לילה ביום (מרדכי שם. וראה לעיל: ברכת יוצר; ברכת מעריב ערבים).

אבל השכיבנו לא יאמר אחר עמוד השחר (ברכות ט א), והטעם:

• יש אומרים, כי הוא לא זמן שכיבה (תוספות שם ד"ה ובלבד, בשם השר מקוצי; רמב"ם קריאת שמע א י; רא"ש שם א ט; טוש"ע או"ח רלה ד), ושונה מקריאת שמע של ערבית, שזמנה כל זמן שיש בני אדם שעדיין שוכבים, אבל השכיבנו זמנה בזמן תחילת שכיבה (משנה ברורה שם ס"ק לג).

• יש אומרים מפני שהוא זמן סוף שכיבה, ולדעתם אפילו סמוך לעמוד השחר כבר לא יאמר השכיבנו (רש"י שם ד"ה ובלבד).

• ויש מפרשים הטעם שלא יאמר השכיבנו בעמוד השחר, שכיון שכבר הוא יום אין צורך בשמירה (הלכות הרא"ה ברכות א).

• יש מהראשונים הסובר שאין הכוונה שלא יאמר כלל השכיבנו, אלא שיתחיל מהמלים "ותקננו בעצה טובה מלפניך" (רי"ץ גיאות, הובא ברא"ש וטור שם), אבל חלקו עליו (רא"ש וטור שם).

תשלומים

אפילו לסוברים שיש לקריאת שמע תשלומין משחרית לערבית ומערבית לשחרית (ראה ערך קריאת שמע), ברכות קריאת שמע ודאי אין להן תשלומין (פרי חדש או"ח נח ז; שו"ע הרב שם יא), כי איך יאמר יוצר אור בערב, ומעריב ערבים בבוקר, וברכות האחרונות סמוכות לראשונות (שו"ע הרב שם).

בשבת ויום טוב

ברכת יוצר אור

בברכת יוצר אור בשבת, אומרים אחרי ובורא את הכל, הכל יודוך וכו' אל אדון על כל המעשים וכו' לאל אשר שבת מכל המעשים וכו', וממשיכים מתתברך וכו' עד סיום הברכה (ראה זהר תרומה קלב א, ויקהל רה ב; כלבו לז; אבודרהם שחרית של שבת עמ' קפג-קפז; טור ורמ"א או"ח רפא א).

יש שלא נהגו לומר "לאל אשר שבת" וכו' (טור שם: מנהג טוליטולא), ויש שלא אמרו הכל יודוך וכו', אלא ב"תתברך צורנו" לפני "בורא קדושים" וכו' הוסיפו: אל אשר שבת וכו' (סידור רב סעדיה גאון עמ' קכא. וראה שנויים בנוסחאות באוצר התפלות).

תקנת אנשי כנסת הגדולה

יש מהראשונים שכתב שאנשי כנסת הגדולה הם שתיקנו לשאר ימים אלף-בית של אל ברוך גדול דעה וכו', ולשבת אלף-בית של אל אדון וכו', שבשאר ימים הוא של מעשה, ובשבת הוא של מלכות, כמו שאומרים: המתגאה על חיות הקודש, ונהדר בכבוד על המרכבה (פרדס לרש"י [עהרנרייך] עמ' רכט).

טעה ואמר של חול

שכח לומר לאל אשר שבת - חוזר (אור זרוע ב מב; רמ"א או"ח רפא א), ולא לברכת יוצר, שאין חוזרים לדבר שלא הוזכר בתלמוד, אלא יאמרנו לאחר התפלה (מגן אברהם שם סק"ג).

אהבה רבה

יש מהמקובלים שנוהגים לומר בשבת אהבה רבה, אף על פי שבחול אומרים אהבת עולם (שערי תשובה או"ח ס סק"א), ולא נהגו כן (ראה שער הכולל לסידור הרב ז י: אין זה מהאר"י).

סמיכת גאולה לתפלה

יש אומרים שבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה, וטעמם:

• יש אומרים, לפי שלמדנוה מסמיכות הכתוב יהיו לרצון וגו' צורי וגואלי ליענך ה' ביום צרה (ראה לעיל: ברכת גאולה), ושבת אינו יום צרה (אור זרוע א יד, בשם רבינו תם; הגהות אשר"י ברכות א; רמ"א או"ח קיא א, בשם יש אומרים), ולפי זה ביום טוב צריך לסמוך, לפי שאותו יום בשאר פעמים הוא יום צרה, או לפי שיום טוב הם ימי דין (ראה ראש השנה טז א. רמ"א שם).

• ויש שכתבו, לפי שטעם הסמיכות הוא שבעודו קרוב לקדוש ברוך הוא על ידי התשבחות יש לו לתבוע צרכיו (ראה לעיל: ברכת גאולה), וזה שייך רק בחול, אבל בשבת אין בקשת צרכיו, ולפי זה יום טוב דומה לשבת (שאגת אריה טז, בדעת האור זרוע).

• ויש סוברים שאף בשבת צריך לסמוך גאולה לתפלה, שהלימוד אינו אלא אסמכתא, ואף בלעדיו צריך לסמוך, ועוד שתפילת שבת ניתקנה במקום תפילה של חול שהיא ענייה בעת צרה (בית יוסף קיא; שאגת אריה שם).

וכתבו אחרונים שמכל מקום יש להקל בשבת לענות אמן יהא שמיה רבא וקדושה וברכו בין גאולה לתפילה, אף על פי שבחול אין להפסיק לדברים שבקדושה (משנה ברורה שם סק"ט).

ברכות של ערבית

בברכות קריאת שמע של ערבית יש מהגאונים שכתבו נוסחאות אחרות לגמרי בליל שבת, כגון בברכת מעריב ערבים: ברוך אתה ה' א' מלך העולם אשר כלה מעשיו ביום השביעי, ויקראהו עונג שבת, קדשו מערב עד ערב, התקין מנוחה לעמו ישראל כרצונו, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, ברוך אתה ה' המעריב ערבים; ובברכת אהבה: למען אהבת עמוסים נטעת עץ חיים, שבת קדשת מימים, ואותה הנחלת לתמימים, ואהבתך לא תסור ממנו, כי היא עטרת ראשנו נצח נצחים, ברוך אתה ה' אוהב את עמו ישראל, וכן ברכות שלאחריה באו בשינויי נוסחאות ובהזכרת שבת בכל ברכה (סידור רב סעדיה גאון עמ' קי).

וכתבו גאונים שטעות היא (סדר רב עמרם השלם ב עמ' 7, בשם רב נטרונאי גאון; שו"ת הרמב"ם [פריימן] נה; המנהיג עמוד קלד. וכן הוא בכל סידורי התפלה).

חתימת גאולה במערבית של יום טוב

בברכת גאולה של מערבית בליל יום טוב יש משנים את החתימה ואומרים: מלך צור ישראל וגואלו, וכתבו אחרונים שאין זה נכון, שהרי הברכה על העבר (ראה לעיל: ברכת גאולה), ולפיכך גרסו: וגאלו, בלי וא"ו, שמשמעו על העבר (ב"ח או"ח סו). ויש אומרים שאין צריך, לפי שגואל הוא הוה, ומשמש בין לשון עבר ובין לשון עתיד (ט"ז שם סק"ו), או לפי שגאולה של ערבית כוללת גם את העתיד (מגן אברהם או"ח רלו. וראה עוד ישובים בדגול מרבבה סו, וגליון הש"ס לירושלמי ברכות א ו).

ומכל מקום כתבו אחרונים שאנשי מעשה נהגו גם במערבית של יום טוב לסיים גאל ישראל (שערי תשובה סו ס"ק יב; משנה ברורה שם ס"ק לג).

חתימת השכיבנו

בברכת השכיבנו, במקום שומר עמו ישראל לעד, חותמים: הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים (שבלי הלקט השלם סה; ראבי"ה ברכות לג; רוקח מט וטור או"ח רסז, בשם ירושלמי ברכות א, ולפנינו אין; שו"ע שם ג. וכן הוא בכל סידורי התפלה, ובזהר בראשית מח א)^[19]. ונאמרו כמה טעמים בשינוי הנוסח:

• שבחול השרים ממונים על העולם ומקטרגים לישראל, ובשבת נשגב ה' לבדו, והצאן נשמרים תחת סוכת שלום, על כן צריך לומר הפורש סוכת שלום וכו' (האשכול [רצ"א] א עמ' 60).

• שבחול כל אחד יוצא למלאכתו וצריך שימור בדרכיו, ובשבת ויום טוב לא הוצרכנו רק לשמור היום הקדוש הזה, ולכן חותמים ופרוש סוכת שלומך, שנוכל לשמרו בשלום ובשלימות (כלבו לה).

• שבחול כשהולך אדם במבואות המטונפים או בבית הכסא יש רשות למזיקים להזיקו, אבל בשבת שמירת שבת משמרתו, שנאמר: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת וגו' בְּרִית עוֹלָם (שמות לא טז), ברית כרותה להם שלא יזוקו אם ישמרוה כראוי (מחזור ויטרי עמ' 81).

וכתבו ראשונים שיש לומר: ועל כל עמו ישראל, שאם יאמר "ועל עמו ישראל" יהא משמע שאין אנו בכלל (מחזור ויטרי עמ' 142).

ויש שלא היו משנים בשבת, והיו חותמים כמו בחול (ראה בטור שם, ובאבודרהם ערבית של שבת עמ' קנט).

סיום ברכת השכיבנו

למנהג שנהגו לומר ופרוש בשבת, אין לומר כי אל שומרנו כו' ושמור צאתנו ובואנו כו', שבחול אומרים בשביל להסמיך מעין החתימה לחתימה, ואם כן בשבת אין צריך (טור או"ח רסז), ועוד שבשבת ויום טוב אין יציאה וביאה (תשובת רב האי גאון בשערי תשובה פ), ויש שנהגו לומר כן (ראה לבוש או"ח רסז ג)^[20].

ויש שמתחילים ופרוש מיד אחר והגן בעדנו, ואין אומרים והסר וכו' (סידורי הספרדים, ראה סידור עבודת ישראל עמוד 186), ויש שגם והגן וכו' אין אומרים, אלא אחר והושיענו למען שמך מסיימים ופרוש עלינו וכו' (סדור הרב. וראה עוד שינויים בסידור אוצר התפלות).

פסוקי האזכרות

אין אומרים הפסוקים ברוך ה' לעולם וכו' בשבת, שמשום שלשה טעמים יש למהר ללכת מבית הכנסת: שבשבת שכיחים מזיקים; שמא יכבה הנר בבית; ומשום בני אדם שאכלו בערב שבת רק מעט ובבוקר כדי שיכנסו לסעודת שבת בתיאבון (שבלי הלקט סה, ואבודרהם ערבית של שבת עמ' קס, וראה טור או"ח רסז, בשם רב נטרונאי), ועוד שלא ניתקנו אלא במקום שמונה עשרה ברכות שבתפילה (ראה לעיל: ברכת השכיבנו), ובשבת וביום טוב הרי אין אומרים שמונה עשרה ברכות (שו"ת הרשב"א א יד; כלבו לה).

פסוקים מענין היום בערבית

יש נוהגים לומר אחר חתימת הברכה פסוקים:

• בשבת: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת וגו' עד וַיִּנָּפַשׁ (שמות לא טז - יז), לומר שאם ישמרו שבת אין צריכים שמירה, ואינו הפסק בין גאולה לתפלה, שאף זה מעין גאולה, שאם ישמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים (ראה שבת קיח ב. המנהיג עמוד קלה; טור או"ח רסז).

• במועדים: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' (ויקרא כג מד), או: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' וגו' (שם ד. אבודרהם ערבית של שבת עמ' קס). ואין זה הפסק, כי גם זה מעין גאולה, שהמועדים הם זכר ליציאת מצרים (לבוש או"ח תקפב).

• בראש השנה: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וגו' (תהלים פא ד), והוא מעין גאולה, כענין שנאמר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו' (ישעיה כז יג) המדבר בגאולה העתידה (לבוש שם).

• וביום הכפורים: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר וגו' (ויקרא טז ל), והיינו גאולת הנפש שהיא הגאולה האמיתית (לבוש שם).

ויש שאין אומרים פסוקים אלו, משום הפסק בין גאולה לתפלה (סידור הרב, ראה שער הכולל יז כד; מנהג הגר"א, ראה מעשה רב סז; מנהג ארץ ישראל). ויש שכתבו לומר ושמרו בלחש (מחזור ויטרי עמוד 142).

ברכת המולך

יש מוסיפים אחרי ושמרו וגו' לומר ברכת המולך בכבודו תמיד, אלא שבמקום יראו עינינו אומרים ישמחו השמים וכו' (טור או"ח רסז, בשם מנהג טוליטולא. וראה סידור רב סעדיה גאון עמ' קיא), וכתבו ראשונים שהוא מנהג טעות, שברכת המולך אינה אלא אחר פסוקי האזכרות (ראה לעיל: ברכת השכיבנו), והרי אין אומרים אותם בשבת (טור שם, וראה שם בשם רב נטרונאי).

טעות משחרית לערבית

טעות בברכת יוצר אור

נחלקו הפוסקים בדין הטועה בברכת יוצר אור:

• יש אומרים ששני תנאים דרושים בכדי שיצא ידי חובתו בברכת יוצר אור: שפתיחת הברכה או אמצעיתה תהיה כדין, והחתימה תהיה כדין (טוש"ע נט ב, לדעת הרא"ש ברכות א יד, ראה שם בבית יוסף, ובמשנה ברורה סק"ח).

• ויש חולקים וסוברים שאף אם אמר נוסח הברכה של ערבית, כל שחתם ביוצר המאורות יצא, שבברכת יוצר אור שהיא ארוכה וצריכה חתימה, יש בחתימה בכדי לתקן, והולכים אחרי החתימה (רמב"ן במלחמות ברכות ו ב; רשב"א שם יב ב; מאירי שם; באור הגר"א סק"ד).

וכתבו אחרונים שלמעשה יש לנהוג כדעה השניה, שספק ברכות להקל (שו"ת שבט הלוי ג יח, וראה אשי ישראל יז הערה יב).

טעה וחתם במעריב ערבים

לדעה הראשונה, טעה בשחרית ופתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים - לא יצא (ברכות יב א; רמב"ם קריאת שמע א ח), היינו שאמר: יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים וכו' (טוש"ע או"ח נט ב, על פי הרא"ש שם א יד), או אפילו אמר כל ברכת יוצר אור (רמ"א שם, ומשנה ברורה שם סק"ה, בפירוש דעת הטור והרא"ש) וחתם במעריב ערבים (שם).

נזכר תוך כדי דבור (ראה ערכו) ואמר יוצר המאורות - יצא, אבל אחר שיעור זה, יחזור לתחילת יוצר אור (משנה ברורה סק"ו^[21]).

אבל חתם ביוצר המאורות, כיון שפתח ביוצר אור, אף על פי שהמשיך כל הנוסח של ערבית לבד - יצא (טוש"ע שם, ומשנה ברורה סק"ט).

טעה ופתח במעריב ערבים

וכן לדעתם, פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור - יצא (ברכות יב א; רמב"ם קריאת שמע א ח), היינו שטעה והתחיל אשר בדברו מעריב ערבים, ונזכר מיד ואמר יוצר אור, וחתם יוצר המאורות (טוש"ע או"ח נט ב, על פי הרא"ש שם א יד).

ואם נזכר לאחר כדי דבור (ראה ערך תוך כדי דבור) - יש אומרים שלא יצא, שאין הברכה שפתח "ברוך אתה ה' א' מלך העולם" חוזרת על מה שאמר אחר כך יוצר אור, כיון שלא אמרו מיד (ב"ח ופרישה שם; פרי מגדים שם במשבצות זהב סק"א); ויש סוברים שכל עוד לא גמר את הברכה, יאמר: יוצר אור ובורא חושך וכו' עד סוף ברכת יוצר המאורות, ויוצא בזה (דרך החיים לב; משנה ברורה סק"ב, וראה שם בבאור הלכה).

זמן הברכה כשחוזר ומברך

באופנים שלא יצא, וצריך לחזור ולברך יוצר אור:

• יש אומרים שאם לא נזכר שטעה עד שגמר ברכת אהבה, לא יפסיק בין אהבה לקריאת שמע, אלא יאמר יוצר אור אחר תפילת שמונה עשרה, אף שמקדים קריאת שמע ליוצר אור, אין זה מעכב (מגן אברהם או"ח נט סק"א; שו"ע הרב שם א; ערוך השלחן שם). ואם נזכר קודם חתימת ברכת אהבה, יפסיק באמצע ויחזור לברכת יוצר אור (ראה פסקי תשובות שם ג).

• ויש סוברים שבאמצע אהבה לא יפסיק, אבל משגמר ברכת אהבה יאמר יוצר אור קודם קריאת שמע, שסדר ברכות אינו מעכב (דרך החיים לב, על פי רשב"א ברכות יא א ד"ה אחת ארוכה; משנה ברורה סק"ז).

טעות בערבית

בברכות קריאת שמע של ערבית, פתח במעריב ערבים, וסיים ביוצר אור - לא יצא, פתח ביוצר אור, וסיים במעריב ערבים - יצא (ברכות יב א; רמב"ם קריאת שמע א ח), ככל האופנים שיוצא בהם בטעה בשחרית כשפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור (ראה לעיל).

טעות בברכת גאולה

טעה באמת ויציב ואמר הנוסח של ערבית, או טעה באמת ואמונה ואמר הנוסח של שחרית, אם אמר ה' של סיום הברכה, אין צריך לחזור (חיי אדם כב יז; משנה ברורה סו ס"ק נג).

בשליח ציבור

יציאה ידי חובה בשמיעה מהש"ץ

מן הדין יכול שליח הציבור להוציא בברכות קריאת שמע את כל מי ששומע ממנו ומכוין לצאת, בשונה מתפילה ששליח הציבור מוציא רק את מי שאינו בקי, לפי שתפילה בקשת רחמים היא, וכל אחד צריך לבקש רחמים על עצמו אם הוא יודע, אולם לפי שברכות אלו ארוכות הן, אין לסמוך על השמיעה משליח הציבור, ויש לכל אחד לומר בשקט עם שליח הציבור, ואז אפילו שיאמר מקצתה בלי כוונה -יצא (שו"ת הרא"ש ד יט; טוש"ע או"ח נט ד), וימהר לסיים קודם שליח הציבור כדי שיענה אחריו אמן (רא"ש וטוש"ע שם).

ודוקא כשיש תשעה שומעים לשליח הציבור, אבל בפחות מעשרה מצד הדין אין שליח הציבור מוציא (תלמידי רבינו יונה ברכות יג ב; בית יוסף או"ח סט; רמ"א או"ח נט ד. וראה ערך שליח צבור).

וכתבו אחרונים שהיום אין נזהרים לומר בשקט, שלא אמרו כן אלא בזמן שרוב הציבור היו שומעים משליח הציבור, אבל בימינו הכל אומרים בעצמם הברכות (משנה ברורה ס"ק טו, ובאור הלכה שם).

החלפתו כשטעה

שליח ציבור שטעה בברכת יוצר אור, בענין שצריך אחר לעמוד תחתיו, היינו שאינו יודע לחזור למקומו, אם טעה מקדושה ואילך, השני מתחיל ממקום שפסק הראשון. ואף שבשאר ברכות ששליח הציבור טועה, מתחיל השני מתחילת הברכה, כיון שענה קדוש קדוש, משם ואילך כתחילת ברכה היא (ירושלמי ברכות ה ג; טור ורמ"א או"ח נט ה), ואם יתחיל מראש, תהיה ברכה לבטלה (מגן אברהם שם סק"ו). אם טעה קודם קדושה, צריך להתחיל מראש (רמ"א שם).

וכל זה בזמן שנהגו ששליח הציבור מוציא את הציבור בברכות קריאת שמע, אבל בימינו שכל אחד מברך לעצמו, אם השתתק שליח הציבור, אסור לעומד תחתיו לחזור ולהתחיל ממקום שכבר אמר בעצמו (משנה ברורה שם ס"ק כט).

הערות שוליים