מילון הראי"ה:מים אחרונים להעביר זוהמא (שבמלח סדומית המסמא את העינים שיש במאכל)

(שבמלח סדומית המסמא את העינים ^[1] שיש במאכל) - כאשר נתקלקל העולם ובהכרח מתגברת ההרגשה מצד משכא דחוי' - הרגשה בלא שכל, שמטלת הזוהמא בהכרח - הרגשה זאת משתכחא בהכרח באיזה חלק "כי קורטא בכורא" (במאכל), והוא השוחד שהגוף משחד הדעת ומעור העינים, שההרגשה היא בלא עינים - ע"כ, צריך מים אחרונים להעביר זוהמאשבהרגשה בלא שכל שהיא מקור להתרחק מגמ"ח, שהרי מצד השכל מה בכך רע לו שיראה לעזור א' לחבירו, רק שמצד ההרגשה אינו מרגיש בחבירו, א"כ זה עיקר ההשחתה [עפ"י מא"ה ב נט]. לבד הדבר הפשוט של תערובת מלח סדומית האפשרית להמצא כי קורטא בכורא, יש בזה דבר מוסרי נעלה מאד: כי הלא זה חטאת סדום, להיות פונה רק לתאות גופם, ולא פנו ג"כ אל ראשי יסודי המוסר המוטבעים באדם הישר "גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה"^[2]והנה הנטיה אחרי הערב אל החושים, מעבה טבעו של אדם ונוטלת ממנו הרגשותיו הנעלות, שראשיתם הוא החסד והרחמים. ע"כ, בכל סעודה אשר יאכל האדם, ההשתמשות בהנאת החושים בהכרח פועלת ליקר בקרבו את ערכם ולהעביר מנגד עיניו ההרגשות הרוחניות המקרבות את האדם אל השלמות האמיתי. [והתערובות] האלה שבהכרח נמצאות גם בשלם שבאנשים, המונעות את תנובת החסד והצדק הראוי לשא ענף ולשאת פרי ברכה בכל נפש יקרה, הן המה המלח סדומית המסמא את העינים, וראוי להעבירם. על הפעולות, הנמשכות מעצת הנפש ויוצאות בפועל ע"י הידים, לשוב אל הקדושה - "והייתם קדושים"^[3]כמו שאתם צריכים להיות ואתם מוכנים לכך, בלא עירוב של ההפסד העלול מהתגרות ההתמכרות להנאת החושים. כי הפעולה הקדושה הזאת תקלע מטרתה, להסיר החסרון של הרגשת עצמו יותר מדאי, שהיא חטאת סדום, "לתאוה יבקש נפרד"^[4]כי ההרגשה השכלית מובילה את האדם להשכיל אל זולתו כאל עצמו. כי בשכל אין פרטיות כ"א כלליות, ובהיות האדם נוטה אל שכלו יותר מאל חמרו, נמשכות רגשותיו אל ההרגשה השכלית שמכרת רק צדק ויושר, ע"כ איננו נפרד לעצמו. אבל כל זמן שימשך אחר הערב לחושיו בלבד הנה הוא נפרד לעצמו, <כי אין בחושים כ"א פרטים, כדברי הרמב"ם במו"נ. "אין פרט בשכל ואין כלל בחוש"^[5]ויסוד הקדושה היא תמיד התאחדות הפרטים לכלל אחד> [עפ"י ע"א א א מו]. סוד מים אחרונים, נגד מלח סדומית, המסמא את העינים - כל פרט מכל פרטי הפעולות והתנועות כולם הם עליות של חיים, מהחשובים שבהם הם עניני האכילה, שמי שהוא טוב־עין באמת וחפץ בטוב־הכל יכול לאכול בקדושה, ועין טובה זו מוסיפה נעימות בהסתכלותה, וכמה שיש בחלק הרשע שבאדם ממדת רעת־עין ככה משתפל כח־החיים הכנוס במאכל, ונעשה מוכן לסבב את החלק של הרשעה המוכרחת לסדר העולם, כל זמן שהוא צריך לעשות באפלה. שע"פ הסוד "הנה זה חלק אדם רשע מאל", וטוב־עין מתקדש בזה עד אשר גם אויביו ישלימו אתו, וכל כחות נפשו וגופו כולם עומדים על משמרתם כראוי, הרם והעליון שבהם והשפל והתחתון שבהם, ו"נחש עפר לחמו". וסמיך ליה: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" "כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים" [עפ"י אג' ב לח־ט]. ע' במדור זה, נטילת ידים, "מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה".

הערות שוליים[עריכה]