מילון הראי"ה:מזיקים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בעלי־חיים רוחניים המביאים את החוליים הרוחניים [עפ"י פנק' א מב]. הכוחות הדמיוניים והסבות המסבבות אותם, שהם הכוחות הדמיוניים החצוניים שחוץ לנפש הפועלים על הנפש, כמו שהכוחות השכליים פועלים על השכל. וכמו שכל מקרי החוליים הגופניים נתבארו כבר שמרביתם מחוללים הם ע"י דברים שיש בהם כח חיים, כן הכוחות הדמיוניים, יש להם סבות שגם הנה חיות. אמנם יתגלו בפעולתם בעת יתאימו המקרים מצד המקום והזמן, ההרגל וההסכמה הכוללת, שאין היחיד יכול להפרד בהם מהשפעת הרבים, ואז הכוחות הדמיוניים מתחזקים בהכרת פעולתם. שכח דמיונו של אדם בהעזבו מהשכל הוא מקבל את רישומם, ובאים מזה נזקים, לפעמים נפשיים ולפעמים גופניים ג"כ, כפי ערך הפעלת הכוחות הנפשיים על הגוף [ע"א ב ט רמד]. ◊ המזיקין לפי תכונתם הם רק דמיונות, הפועלים בתכונה מזקת בציור נפשי חזק, עד שפועל ג"כ על הגוף ומקריו [ע"א ב ט רמג]. הפגעים הדמיוניים, שהם אבות כל נזק בין בציור בין בפועל [שם ט רמז]. ◊ המתעמרים לרעה בכחות הדמיונות האנושיים [קבצ' א נא (פנק' א קלב)]. כוחות החיים הרוחניים הפועלים על הדמיון שלא כדרכו. כוחות חיים דמיוניים הפועלים על הרוח שנחלש שלא כטבעו. הכוחות הרוחניים החיים העלולים לפעול לרעה על רוח חלש. כוחות דמיוניים מבעיתים הבאים לרגלי חסרון סדר טבעי במהלך הרעיונות [עפ"י ע"א ב ט כא]שגיאת ציטוט: חסר תג </ref> סוגר בשביל תג <ref>והעקא הפנימית של חסרונן היסודי היא המארה הדבקה בהם, שתכונת ההיזק והחבלנות היא קשורה בצביונם (ש)תולדותיהם הם אותם הרעיונות, הנלחצים מתוך רוחניותם החולנית, לטשטש את הממשיוֹת המאוששות [עפ"י שם שכא]. רוחות דלית להון גופין. המתחכמים בעיונים, ולא ישכילו להתנהג ע"פ עמקי הרחבת העיון בכל צדדי המעשים החומריים, הם באים למאסה של תורה ומחריבי עולם הם[1][פנק' א סג]. פועלי און המתפרדים [אג' א שג]. הנשמות המתהפכות לגופות. (שאז) אין בהם אותו האומץ החמרי של הגופים, ואותה הגבורה של הנשמה ודאי הן חסרות כ"ז שאינן יונקות משרשן עצמן, ע"כ הן נעשות קרח מכאן ומכאן[2][עפ"י פנק' ג שכז]. ◊ מזיקים באים מכל כח של הפרעת המשקלות בנטייתם, המתפרנסים רק מן המותר של העדר שווי הערך של בני אדם, להשפיל הגבוה והשפלה להגביה [ע"ר ב רנח]. ע' בהגדרות המבוא למדור זה, שדים, מזיקים, מלאכי חבלה וכיו"ב. ע' במדור זה, שד. ושם, "מלאך חבלה". ושם, שעיר. ושם, פגעים. ושם, "אסתלגנית". ושם, "תכסיפת". ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, מזיקי־עלמא אינם יכולים להסתכל באור־המקיף.

הערות שוליים[עריכה]

  1. המתחכמים בעיונים, ולא ישכילו להתנהג ע"פ עמקי הרחבת העיון בכל צדדי המעשים החומריים, הם באים למאסה של תורה ומחריבי עולם הם - מורה נבוכים ח"א ז: "כל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת, אשר בארנו ענינה, הוא אינו בן־אדם, אלא בהמה, שתבניתה ומתארה תבנית בן־אדם ומתארו, אלא שיש לו יכולת - שאין לשאר בעלי־החיים - לגרום מיני פגעים ולעשות מעשים רעים. כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים להגעת השלמות שלא הושגה, ישתמש בהם במיני תחבולות המביאות למעשים רעים ומולידות פגעים. וכו'. וכן היו ילדי אדם הקודמים לשת. ואמרו ב'מדרש', "כל אותן מאה ושלושים שנה שהיה אדם נזוף בהן היה מוליד רוחות" - והכוונה, 'שדים'". ע"ע ס' חסידים תתשע: "רוחות של רשעים במיתתן הם מזיקין". ובמנורת המאור אות קמג: "וכשחטאו ישראל בעגל, הסריחו גופם וטנפו שכלם ונהפכו גופם ושכלם ונעשו מלאכי חבלה, כי כמו שהשכל המישר נעשה מלאך שרת, כן הדעת המחבלת נעשה מלאך חבלה, כי כל הפועל שום דבר אפלו כפי טבעו נקרא מלאך, כדכתיב: 'עשה מלאכיו רוחות' וגו'. ולזה רמזו, באמרם: שני מלאכים המלוין לו לאדם, אחד טוב ואחד רע. כלומר, הנפש והגוף, כי כפי טבעם הראשון זה טוב וזה רע". ובחסד לאברהם, מעין שביעי, נהר ט: "יצה"ר גורם שתהיה הנפש שד, והיינו הרשעים הם הם המזיקים כנודע". ובאג' א קמג "נשמותיהם של רשעים הנן מזיקי עלמא". וע' בנספחות, מדור מחקרים, תקון נשמות.
  2. נעשות קרח מכאן ומכאן - ביקו"ש רות ג, רמז תרו "שרוחות אין להם שער".