מטבעות בית חשמונאי

מטבעות בית חשמונאי היו עשויים ממתכת ארד , שאינה מתפוררת ^[1]. ולכן נמצאו כאלה שהשתמרו במצב מעולה. לממצאי המטבעות היה ערך במדע הארכיאולוגיה וההיסטוריה. במקור, המטבעות היו רק אמצעי תשלום כמו בימי אברהם אבינו השוקל לעפרון החיטי 400 שקל "מטבע עובר לסוחר", דהיינו הוא נותן מתכת במידה, שמשקלה הוא שקל. החל מתקופת החשמונאים נמצאו מטבעות שכללו מידע נוסף בעל ערך והוא בא לידי ביטוי בהטבעה שנעשתה משני צידי המטבע. מכאן גם המושג של "למטבע יש שני צדדים" – המובא בתלמוד המקובל לציון שתי ברירות העומדות בפני האדם.

המסר שבתוכן המטבע[עריכה]

השליטים השתמשו במטבע על מנת להעביר מסר לנתיניהם ואף לאלו שגרו מחוץ לתחום שלטונם ובכך הראו את עצמתם. מהמטבעות העתיקות ניתן ללמוד על אירועים אלה:

הודעה על קרבות ועל ניצחונות.
אמונה באלים מסוימים ובערכים
כבוד לגיבורים.
פירוט תארי שליטים.
עידו להצטרפות למרד כנגד שליט זר.

השקל הראשון כמשקל[עריכה]

בתקופת האבות "כסף" היה אך ורק משקלות של מתכות יקרות. כאשר אברהם אבינו שילם 400 שקל עבור חלקת שדה, הוא למעשה שקל 400 שקלים (לא מטבעות אלא משקל – כמו גרמים או אונקיות). אברהם אבינו מבקש לקנות את מערת המכפלה במטרה לקבור בה את רעייתו היא שרה אימנו ומבקש כי ישיגו את הסכמת עפרון בן צחר שיתן לו את מערכת המכפלה ב"כסף מלא" ( ספר בראשית כ"ג , ט) – רש"י מפרש : "כל שויה". עפרון משיב:"ארץ ארבע מאות שקל עובר לסוחר" (שם, שם, ט"ז) ואז " ויקם שדה עפרון...בכל גבולו מסביב" ל"אברהם למקנה". (שם, שם, י"ז-י"ח). אשר לטיבם של השקלים, רש"י מפרש "עובר לסוחר" שמתקבלים בכל מקום. הרשב"ם מפרש: "טוב בכל מקום". ראב"ע כותב : שלא יקח כי אם כסף נבחר. אין כל תאור על צורתו של השקל ולפי המונח: "שקל" ניתן להבין שהוא כעין משקל.

מטבעות "יהד"[עריכה]

מטבע פחוות יהודה הפרסית (יהד), התקופה הפרסית, מאה ד' לפני הספירה - אולי המטבע הראשון שהוטבע בארץ ישראל - מקור הצילום: מוזאון הכט, מטבעות ארץ ישראל מימי בית שני, אוניברסיטת חיפה

מטבעות מלכי החשמונאים היו המטבעות הראשונות שיהודים הטביעו בארץ ישראל. אמנם נמצאו שלוש מטבעות בודדות אשר ניתן ליחס אותן לראשית ימי הבית השני, אבל היו מטבעות בודדות.‏‏^[2]

אתר מוזיאון הכט כתב:"בין השנים 333-350 לפנה"ס הוטבעו בירושלים שפע של מטבעות כסף זעירים ועליהם כתובות עבריות המציינות את שמה של פחוות יהודה הפרסית "יהד" וכן את שמו של השליט – יחזקיה הפחה. טביעה מעניינת זו משקפת את מעמדה הרם של יהודה היהודית בתקופה זו. "

מטבעות החשמונאים[עריכה]

לפי ספר חשמונאים א' אנטיוכוס השביעי סידטס ( 129-138 לפנה"ס) העניק לשמעון החשמונאי (135-142לפנה"ס) את הזכות לטבוע מטבעות: "ומניח אנוכי לך לעשות מטבע שלך, מטבע בארצך" (טו 1) אך באותו פרק כתוב שזכות זו בוטלה. אם כך הדבר, ייתכן כי שמעון אכן טבע מטבעות אנונימיים, היינו את שקלי הכסף העבריים ואת סדרת מטבעות הארד, המכונים על-פי כתובותיהם "מטבעות שנת ארבע" ‏‏^[3].

מלכי בית חשמונאי החלו בהטבעת מטבעות בכמויות, המקובלות למלכות. לרוב המטבעות הייתה צורה אחידה : בפני המטבע היה זוג קרני שפע עם רימון המרכז, כמו במטבע הנוכחי של 2 שקלים ובצד השני היה זר עם הכתובת : יונתן או יוחנן או יהונתן או יהודה הכהן הגדול וחבר היהודים. ההבדל היחידי בין המטבעות היה במילה הראשונה של הכתובת. עובדה זו הקשתה על שיוך המטבעות, שהרי די שהתגלה פגם במטבע, שהיה באדמה אלפיים שנה לפחות, וקשה יהיה לקרוא בברור את שם המלך. וכאילו לא די בכך, הרי אין אנו יודעים את שמו העברי של הורקנוס השני, יש מחקרים ארכיאולוגיים עדכניים, לפיהם שמו היה יונתון.

מוסכם היום שרוב המטבעות הוטבעו על ידי אלכסנדר ינאי (103 לפנה"ס – 76 לפנה"ס) והורקנוס השני (67 לפנה"ס – 40 לפנה"ס), כאשר הרוב הוטבע בימי ינאי המלך. ינאי המלך טבע גם סוג אחר של מטבעות, המעידות על תהליך ההתייונות שהוא עבר. על פני המטבע יש עוגן המייצג את צי ספינותיו, לעומת "קרן השפע" המייצג את פירות האסיף. הכתובת בצד זה היא כולה ביוונית : הסמלים, השפה, השם ןאפילו התואר. בעוד בצידה השני של המטבע מופיע שמו בעברית, כאשר התואר כהן גדול הושמט. בתמונות 1 ו-2 אפשר לראות את ההבדל בין ה"מטבע היהודית" לבין ה"מטבע היוונית" שלו.

סוג נוסף של מטבע מעורר בעיה אצל מומחי עתיקות. במטבע יש הטבעה כפולה:כאשר עיצוב אחד מוטבע שוב על ידי עיצוב של מטבע אחר, במקרה זה המטבע ה"יהודית" מוטבעת על פני הסגנון היווני. היות שהטבעות אינן מושלמות, אנו יכולים לראות את האלמנט של הסגנון היווני על פני המטבעות: תמונות 3 ו-4 הן של המטבע היהודית ותמונות 5 ו-6 של המטבע היוונית. מטבע -7 היא ווריאציה של מטבע מספר 5 והיא נובעת מההטבעה הכפולה. מטבע 8 היא אחת מן הטבעות הכפולות.

מי בצע את ההטבעה הכפולה[עריכה]

האפשרות הסבירה ביותר היא שינאי המלך עשה זאת. תחילה הוא הטביע את הסגנון היווני. במטבע זה הוא פרסם את שמו היווני ואת היותו מלך (לא כהן גדול).. יש סיבות אחדות המסבירות מדוע עשה את הטבעה הכפולה:

בתלמוד מוזכר שהוא חזר בתשובה בסוף ימיו. האם השינוי במטבע היא הוכחה לכך. האם הוא כך כך התנגד להלניזם שהחליט לעשות הטבעה כפולה של אלפי מטבעות ואולי יותר.
אפשרות אחרת היא שהוא רצה לעשות מחווה כלפי הצדוקים על מנת לזכות בתמיכתם. במטבעות היוונים היו שני אלמנטים: ההליניזציה של הקהילה, כאשר השם יווני והאותיות יוונית וכן העובדה שהוא כינה עצמו מלך ולא כהן גדול.

אולי שלומיציון המלכה[עריכה]

קיימת אפשרות ש שלומיציון המלכה עשתה זאת. אין עדות לכך כי במשך 9 שנות מלכותה הוטבעו מטבעות . נמצאה מטבע אחת, בעל עיצוב יהודי, עם אות אלפא בראשיתה אולי האת הראשון של שמה ביוונית :"אלכסנדרה. ייתכן כי היא רצה להשביע את זרמים שונים באוכלוסייה ולכן בחרה להטביע על המטבעות בעלות הסגנון היווני הטבע בעלת סגנון יהודי.

הורקנוס השני[עריכה]

דוד לוין, חוקר מטבעות מקדומים, סבור כי זו ה"אפשרות מעניינת מאד". היו לו סיבות אחדות לדחות את המטבעות היווניות:

כמו של שלומי ציון המלכה – לפייס את עדות שונות בעם, כגון הצדוקים והפרושים ובכך לגייס תמיכה בשלטונו.
סיבה אידיאולוגית, שכן הוא התנגד לנטיות ההלניסטיות של אביו ורצה לחזור לשלטון ככהן גדול. הנהגת המטבע היהודית עשויה להיות הוכחה לנצחון סגנון החיים היהודיים.
סיבה אפשרית אחרת: הכוח האמיתי בממלכת יהודה היה כבר בידי הקונסול הרומי פומפיוס, הוא זה אשר העדיף את הורקנוס על גביי אחיו אריסטובולוס ומינה אותו "כהן גדול". ייתכן כי הוא הורשה להטביע מטבעות אך וורק עם תוארו ככוהן גדול.

הפריבילגיה להורקנוס[עריכה]

משמעות:"שני צידי המטבע"[עריכה]

משמעות מטבעות מלכי החשמונאים[עריכה]

אתר מוזיאון הכט מסכם כך את התקופה: "מטבעות החשמונאים מצטיינים בכתובותיהם הארוכות והמעניינות, הכתובות בכתב העברי הקדום,ביוונית ובארמית. כל מטבעות החשמונאים נטבעו בירושלים. בין הדגמים השכיחים המופיעים על גבי מטבעות החשמונאים ניתן למצוא את דגם פרח השושן – שהופיע כבר על גבי מטבעות מהתקופה הפרסית, ודגם העוגן המסמל כפי הנראה את כיבוש ערי החוף בתקופת אלכסנדר ינאי.

אחרון המלכים לבית חשמונאי – מתתיהו אנטיגונוס – טבע מטבעות ברונזה גדולים ומרשימים, כנראה כדי להתחרות בהורדוס, שנתמנה על ידי הרומאים למלך יהודה בשנת 40 לפנה"ס. כעבור שלוש שנים, עם כיבוש ירושלים על ידי הורדוס, בא הקץ על שלטון החשמונאים."