שבועות

From ויקישיבה
(Redirected from חג שבועות)
Jump to navigation Jump to search



ערך זה עוסק בחג השבועות. אם התכוונתם לפירושים אחרים, עיינו בערך שבועות (פירושונים).

חג השבועות הוא חג החל ביום החמישים מתחילת חג הפסח (היוצא בתאריך - ו' בסיון), ואחד משלושת הרגלים. ע"פ חז"ל, ביום זה ניתנה התורה, ולכן ננהגו מנהגים שונים ביום זה.

מקור[edit]

חג שבועות מוזכר בציווי התורה לספור ספירת העומר לאחר חג הפסח ולאחר לחוג את חג השבועות " שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹהֶיךָ". בניגוד למועדים אחרים, לחג השבועות לא מוזכר תאריך בו הוא חל, ולמעשה מועד החג תלוי במועד חג הפסח ובספירת העומר. אמנם, בימינו חג השבועות תמיד חל בו' סיוון משום שאנו משתמשים בלוח שנה קבוע, אך בזמן בו היו מקדשים את החודשים על פי עדות ראייה הוא היה יכול לחול גם בה' או בז' סיוון.

שמות החג[edit]

שמות רבים ניתנו לחג השבועות, ולכל אחד משמעות שונה:

תאריך החג[edit]

ערך מורחב - זמן מתן תורתנו

כמובא לעיל, בתורה לא מוזכר באיזה תאריך חל חג השבועות, ולמעשה מועד החג תלוי במועד חג הפסח ובספירת העומר. אמנם, בימינו חג השבועות תמיד חל בו' סיוון משום שאנו משתמשים בלוח שנה קבוע. הגמרא שבת פז א מביאה מחלוקת בין רבי יוסי וחכמים לגבי תאריך מתן תורה. לפי חכמים לוחות הברית ניתנו בו' סיוון ואילו רבי יוסי מסביר כי הם ניתנו בז' סיוון. לשיטת רבי יוסי, הקב"ה ציווה על משה להכין את העם לשלושת ימים, כאשר העם יקבל את התורה ביום השלישי, אך משה דרש את דבריו של הקב"ה ‏[2] ו"הוסיף עוד יום מדעתו" ואמר לישראל שקבלת התורה תהיה לאחר היום השלישי- והסכים הקב"ה עימו.

המגן אברהם הקשה כי על אף שלהלכה אנו פוסקים כדברי רבי יוסי לעניין פרישה בהלכות נידה, אין אנו חוגגים את חג השבועות בתאריך ז' בסיוון כשיטתו אלא דווקא בו' בחודש? וכיצד אנו אומרים בתפילה כי זהו "יום מתן תורתנו" כאשר למעשה תאריך מתן תורה חל רק יום לאחר מכן?

המהר"ל תפארת ישראל כז מתרץ קושיא זו בכך שלמרות שעם ישראל קיבל את התורה ביום ז' סיוון, נתינת התורה מצד הקב"ה התרחשה כבר יום לפני כן. לשיטתו, הקב"ה כבר קידש את יום החמישים לאחר חג הפסח כאשר קבע בשמיים כי עם ישראל ראוי לקבלת התורה באותו היום, ולכן אנו חוגגים בתאריך זה את "מתן התורה" מאת הקב"ה, אמנם קבלת התורה בפועל התרחשה רק יום לאחר מכן.

רבי לוי יצחק מברדיטשב הרחיב פירוש זה והסביר (קדושת לוי במדבר לשבועות), שענין "חג מתן תורתנו" הוא לא ציון היסטורי, אלא הכוונה שכל שנה ושנה בחג זה אנו מקבלים הארה הקשורה למתן תורה. ולכן, אין זה משנה מתי בפועל ניתנה התורה, אלא חשוב מתי עלה במחשבה לפני ה' לתת את התורה, שמרגע שעלה הדבר במחשבה לפני ה', נקבע לדורות שבכל שנה ושנה ביום זה יקבלו ישראל הארה הקשורה למתן תורה, ולכן, כיוון שה' רצה לתת את התורה בו' בסיוון, יום זה נקבע לדורות כיום הארת מתן תורה, ואף על פי שמשה הוסיף יום אחד מדעתו, נשאר בכל שנה יום זה כיום ההארה. בדרך זו הסביר גם רבי שלום נח ברזובסקי בספרו נתיבות שלום.

למהותו של יום[edit]

בתורה לא נכתב תאריך לחג השבועות כשאר החגים, אלא כתוב כי לאחר חג הפסח יש לספור ספירת העומר, וביום החמישים יש לחגוג את החג. בפועל, כאשר יש לנו לוח שנה קבוע, יום זה יחול תמיד בו' בסיוון, אולם, כאשר היו מקדשים את החודש על פי עדים, היה חג זה יכול להיחגג בה' או בז' בסיוון. על פי עובדה זו, כתבו הרבה מגדולי ישראל, בעיקר מהחסידות, שכתבו כי חג השבועות הוא מעין יום טוב שני של פסח, כמו ששמיני עצרת לסוכות, אף שבועות שנקרא עצרת לפסח (רמב"ן על פרשת המועדות, פרי צדיק לשבועות ועוד).

חג מתן תורה[edit]

ערך מורחב - זמן מתן תורתנו

חז"ל מציינים את חג השבועות כזמן מתן תורה (כפי שאומרים בתפילה: "חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו"); על אף שבתורה לא נזכר עניין זה כהסבר לחג השבועות, וכלל לא מבואר בפירוש בתורה התאריך המדויק של מתן תורה[3].

בגמרא (פסחים סח:) מובאים דברי רבי אלעזר שכל התנאים מודים שבעצרת [- שבועות] צריך גם לשמוח במאכל ומשתה (דבר השנוי במחלוקת בשאר החגים), וזאת מחמת ש"יום שניתנה בו תורה הוא".

קורבנות היום[edit]

שתי הלחם[edit]

ערך מורחב - שתי הלחם

בזמן בית המקדש היו מקריבים בחג השבועות את קורבן שתי הלחם מהחיטה החדשה. 'עומר השעורים' שמקריבים בפסח מתיר לכל ישראל לאכול מהתבואה של השנה החדשה, ואילו שתי הלחם מתירים להביא מהתבואה החדשה מנחות למזבח (משנה מנחות י, ו). בניגוד לשאר הקורבנות (מלבד קורבן תודה), מנחת שתי הלחם היתה עשויה מחמץ. דבר זה מהווה את סיום התהליך שהחל לאחר חג הפסח בו הוקרב קורבן שעורים (מאכל בהמה) עד לחג השבועות בו מקריבים קורבן ממאכל אדם (חיטה). המהר"ל תפארת ישראל כה מסביר עניין זה בכך שהחמץ מסמל את היצר הרע, ובעוד כל השנה אין אנו רוצים לערב את עבודת ה' עם היצר הרע, בחג השבועות, חג מתן תורה, אין חוששים ליצר הרע מכיוון שהתורה מבטלת אותו. יתר על כן, המהר"ל מסביר שבחג השבועות ניתן להראות שאפשר לעבוד את הקב"ה אף עם יצר הרע.

ביכורים[edit]

ערך מורחב - ביכורים

לאחר הקרבת שתי הלחם ניתן להתחיל להביא את הביכורים למקדש. כבר בעת העלייה לרגל לחג השבועות היו כל ישראל מעלים את ביכוריהם איתם לבית המקדש בשיירה גדולה ומפוארת בליווי כלי נגינה. כל בני העיירות שהתכוונו לעלות לרגל היו מתכנסים יחד ולנים ברחובה של עיר, וכשעלה השחר היה הממונה אומר: "קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלוהינו". והיו עולים בשיירה מקושטת ובליווי כלי נגינה: "והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו והחליל מכה לפניהם". כאשר הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם להודיע שהם עומדים להיכנס לעיר. וכהנים חשובים יחד עם ישראלים היו יוצאים לקבל את פניהם, וכשהיו עוברים ברחובות העיר, היו בעלי המלאכה פוסקים ממלאכתם ועומדים לפניהם ושואלים בשלומם: "אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום". והיו עולים להר הבית בשירה ונגינה, כשסלי הביכורים על כתפיהם, ומגישים אותם לכהן, ואומרים: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלוֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כו, ג-טו). והכהן היה נוטל הטנא ומניחו לפני המזבח.

מנהגי היום[edit]

לימוד ליל שבועות[edit]

נהגו ישראל ללמוד תורה במהלך כל ליל שבועות עד תפילת שחרית של יום טוב. מקור המנהג מובא בזוהר "חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו הלילה והיו עוסקים בתורה… כך אמר רבי שמעון בשעה שהתכנסו החברים אצלו בלילה, הבה ונתקן את תכשיטי הכלה, כדי שתימצא מחר אצל המלך בתכשיטיה כראוי לה". לדברי הזוהר, טעם המנהג הוא להתכונן בלימוד תורה לקראת חג השבועות ככלה המתקשטת לפני יום חתונתה. דברים אלו מבוססים על דברי המשנה כי יום מתן תורה היה כעין יום החתונה בין עם ישראל לבין הקב"ה, ומכיוון שבכל שנה אנו חוזרים ומקבלים את התורה בחג השבועות יש צורך להתכונן לכך בלימוד תורה.

המגן אברהם מגן אברהם תצד א הביא טעם אחר למנהג והסביר כי מדובר בתיקון חטאם של עם ישראל בקבלת התורה. הוא מפרש כי במעמד הר סיני נדרש משה להעיר את עם ישראל משום שלא קמו לקבלת התורה כמו שנאמר " וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלוֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר". על מנת לתקן פגם זה, אנו נוהגים ללמוד תורה במשך כל הלילה כהכנה לקראת מתן תורה ולא ישנים כלל.

אמנם, ישנם רבים שאינם לומדים כל הלילה אלא רק מאריכים בלימוד התורה בתחילת הערב ויש שאין נוהגים בכך כלל. בין מי שלא נהגו במנהג זה ניתן למנות את הגרי"ז שטען כי אין הבדל בין לימוד תורה בליל שבועות לבין לימוד תורה ביומו, וכתב שבבית בריסק נהגו ללמוד ביום החג עצמו עובדות והנהגות לבית בריסק ב עט. באותו האופן, על הרב אלישיב מסופר שלא נהג ללמוד בליל שבועות והסביר את מנהגו בכך שלפי החשבון שעשה הוא ילמד פחות שעות בשקלול הכולל במידה וילמד כל הלילה וייאלץ לישון יותר ביום, ולכן הוא מעדיף ללמוד כהרגלו ביום. מנגד, הרב קנייבסקי אמר שעל אף שייתכן ומבחינה כמותית ילמדו פחות, עדיין עדיף ללמוד כל הלילה פסקי שמועות פא-פב. המצדדים במנהג סוברים כי ישנה מעלה בדבקות בתורה בלימוד בלילה ובמסירות בהכנה לקראת מתן תורה העולה על כמות התורה הנלמדת. אמנם, גם הם מודים כי במידה והדבר פוגע בתפילת שחרית של היום למחרת, עדיף לא ללמוד כל הלילה שו"ת הרב אבינר.

הספרדים, ואף חלק מהאשכנזים, נוהגים לומר בליל שבועות את התיקון המיוחד ללי שבועות, וכבר כתבו גדולי האחרונים כי מעלתו גדלה, ויש לאומרו [הגאון חיד"א ז"ל, השל"ה הקדוש ז"ל, ועוד]. אולם יש מגדולי האחרונים שחולקים בזה, וסוברים שמוטב ללמוד תורה בעיון ויגיעה, וזה קודם [חק יעקב].

מאכלי חלב[edit]

נהגו לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. המקור העיקרי לכך מובא בדברי הרמ"א אורח חיים תצד א האומר שמדובר לזכר לקורבן שתי הלחם שהוקרב בבית המקדש בחג השבועות. כאשר אוכלים מאכלי בשר יחד עם מאכלי חלב יש צורך לאפות לחם מיוחד לארוחה בשרית ולחם מיוחד לארוחה החלבית, וכך יש זכר לקורבן שתי הלחם. לפי טעם זה, ראוי לאכול את מאכלי החלב והבשר באותה הסעודה על מנת שיהיה לחם בשרי וחלבי.

המפרשים נתנו טעמים שונים נוספים למנהג אכילת מאכלי החלב. ערוך השולחן אומר שזה זכר לכך שבמגילת שיר השירים נמשלה התורה לדבש ולחלב, ככתוב: "דבש וחלב תחת לשונך". ביום קבלתה של התורה מציינים אנו זאת איפוא באכילת הדברים, להם נמשלה התורה.

יש האומרים שהדבר קשור לכך שעד לקבלת התורה לא נמסרו לעם ישראל דיני הכשרות הכוללים את דיני בשר בחלב. ביום ו' בסיון, ניתנו כל ההלכות בפעם אחת, ונתברר להם שכל כליהם נטרפו, ועל כן אסורים הם בשימוש, ולא נותרה בידם הברירה אלא להסתפק במאכלי חלב, עד שיכשירו את הכלים.
יש שנתנו רמז למנהג זה, והוא שביום זה ניתנה התורה על הר סיני, ובתהילים נקרא הר סיני הר גבנונים, כמאמר הפסוק: "הר אלוקים הר בשן, הר גבנונים הר בשן": "למה תרצדון הרים גבנונים וגו'": גבנונים - רמז לדברי גבינה.

טעם נוסף שהובא אצל האחרונים מקשר את המנהג לכך שחג השבועות הוא גם חג הביכורים - הודיה על ארץ ישראל, לכן נהגו לאכול חלב ודבש, שהם שבחה של ארץ ישראל.

קישוט בית הכנסת[edit]

מנהג ותיק הוא בישראל, לקשט את הבתים בחג השבועות בענפי ירק, בציצים ופרחים שונים. כמו כן, מעטרים את בתי הכנסת בזרי ירק ושוטחים עשבים על רצפתו. בקרב עדות המזרח נוהגים גם לזלף מי שושנים על המתפללים. הריעב"ץ מבאר את טעמו של מנהג זה: "זכר למתן תורה שהיה בהר ירוק, כמו שכתוב: אל ירעו אל מול ההר ההוא". המנהג הובא בדברי הרמ"א.

המגן אברהם כותב כי נוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת בחג השבועות, מכיון שבעצרת נידונין על פירות האילן. ברם, הגר"א ביטל מנהג זה, משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם.

ר' תבנית:הידעת?/ז' אדר ה'תשס"ט - טעם נוסף למנהג

סדר התפילה[edit]

בחג השבועות מוציאים מארון הקודש שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת מתן תורה ועשרת הדברות (בפרשת יתרו), ובספר התורה השני קוראים את עניינו של חג השבועות "וביום הבכורים..." (בפרשת פנחס).

מגילת רות[edit]

ערך מורחב - מגילת רות

בחג השבועות נוהגים לקרוא את מגילת רות, ונאמרו טעמים רבים לכך. האבודרהם מפרש שהמגילה באה להשוות בין בני ישראל שכשקיבלו התורה, נתגיירו ונתכנסו תחת כנפי השכינה, לבין רות המואביה נתגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה. בנוסף, בחג השבועות נסתלק דוד המלך, ומגילת רות עוסקת בייחוסו, שהרי דוד היה נין של רות המואביה כפי שנאמר בסיומה: "וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" ‏[4].

יש המקשרים את המגילה לערכה של התורה ולחג מתן תורה. במדרש רות תקצו מובא שהטעם לכך הוא להראות ש" לא ניתנה תורה אלא על ידי ייסורים ועוני" כמו אצל רות שקיבלה עליה את התורה מעוני, וזכתה לבסוף לקיימה מעושר ואף דוד המלך היה מזרעה. כמו כן במדרש רבה רות רבה ב יד מובא שעניינה של מגילת רות הוא החסד " מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים". הדבר בא לסמל על חשיבות החסד בתורה כשם שנאמר בגמרא סוטה יד א "תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים".

ראה גם[edit]

קישורים חיצוניים[edit]


הערות שוליים

  1. וראה בפורום 'אוצר החכמה' שדנו בשם זה של החג ובמקורותיו. [הסקירה ומקורות המובאים בפנים - בהסבר השם 'חג הביכורים' - מקורם בפורום זה].
  2. הרמב"ן בפירושו לגמרא מסביר כי הקב"ה נתן למשה את האפשרות לדרוש הוספת יום זה מדבריו, אך לא הייתה חובה בכך. לאחר שמשה דרש את דברי הקב"ה והוסיף יום אחד מדעתו- הסכים עימו הקב"ה
  3. ראה רבי אברהם אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) יט, א.
  4. ברכ"י תצד, יא