אנציקלופדיה תלמודית:תקנת השוק

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרת הערך - תקנת חכמים במקבל חפץ באופנים מסויימים ונמצא גנוב שמשלם הבעלים ללוקח הדמים ששילם.

התקנה

הקונה חפץ מחבירו ונמצא החפץ גנוב, ובא בעל החפץ ליטול את שלו, ישבע הקונה – מפני תקון העולם[1] - כמה שילם, וישלם הבעלים לקונה את הדמים ששילם[2], מפני תקנת השוק[3], מאחר שקנאו הלוקח בשוק בפרהסיה ולא ידע שנגנב[4], שלא לנעול דלת בפני המוכרים[5], שימנעו בני אדם מלישא וליתן זה עם זה, מחשש שיקחו מהם החפץ ללא דמים[6].

הוכר הגנב

הוכר הגנב, ויכול הקונה לתבוע את הגנב, נחלקו אמוראים אם עשו בו תקנת השוק: רב משמיה דר' חייא סובר שלא עשו תקנת השוק ובעל החפץ לא צריך לשלם את דמיו[7], שיכול הלוקח לתבוע הדמים מהגנב[8], אלא אם הגנב עני שאין לו לפרוע, בזה עשו תקנת השוק[9]. ור' יוחנן בשם ר' ינאי סובר שעשו בו תקנת השוק, וישלם הבעלים לקונה את מה ששילם[10].

לא הוכר הגנב

בשלא הוכר הגנב, כתבו ראשונים שאף לסוברים בשהוכר הגנב שלא עשו בו תקנת השוק, כאן עשו תקנת השוק[11], לפי שאין הלוקח יכול לתבוע מהגנב[12]. ויש ראשונים חולקים וכתבו בדעת אמוראים שסוברים שלא עשו תקנת השוק אף בלא הוכר הגנב[13].

לאחר יאוש

נתיאשו הבעלים ואחר כך קנה לוקח, לסוברים שהלוקח חייב להשיב את החפץ לבעלים[14], מתקנת השוק משלם הבעלים ללוקח הדמים[15]. לסוברים שאין הלוקח צריך להשיב החפץ[16], יש מן הראשונים שכתבו שאין צריך הלוקח לשלם הדמים משום תקנת השוק[17], שאם החפץ שוה מאתיים ושילם הלוקח מאה, לולא תקנת השוק היה צריך לשלם מאתיים לבעלים ומפני תקנת השוק אין צריך לשלם המאה ששילם לגנב, אלא משלם המאה הנותרים[18].

ידע שהחפץ גנוב

ידע הלוקח שהחפץ גנוב, לא עשו בו תקנת השוק[19].

הגנב

מגנב מפורסם

קנה מגנב מפורסם – אף על פי שאינו ידוע שהחפץ שקנה גנוב[20], ואפשר שהוא של הגנב[21] - אמר רבא שלא עשו בו תקנת השוק[22], שכיון שידע שהמוכר גנב לא היה לו לקנות ממנו[23], ודוקא במפורסם שהמוכר גנב, אך אם יוצא לו שם רע בדברים אחרים, עשו בו תקנת השוק[24]. ויש כתבו בדעת אמוראים שחולקים וסוברים שעשו בו תקנת השוק[25]. ויש סוברים שלא נחלקו אמוראים בדבר, ולדעת כולם לא עשו בו תקנת השוק[26].

מגזלן

הלוקח מגזלן, נחלקו ראשונים אם עשו בו תקנת השוק: יש סוברים שדינו כגניבה, ועשו בו תקנת השוק[27]. ויש סוברים שלא עשו בו תקנת השוק, ואף על פי שהוא גזלן שאינו מפורסם[28], לפי שלגזילה יש קול ודינו כגנב מפורסם, שלא עשו בו תקנת השוק[29].

שליחות יד

הלוקח פיקדון ששלחו בו יד[30], נחלקו בדבר ראשונים: יש סוברים שלא עשו בו תקנת השוק[31], שלא עשו תקנת השוק אלא בגנב וגזלן גמור[32]. ויש סוברים שעשו בו תקנת השוק[33], שהשולח יד בפיקדון הרי הוא גזלן[34], וכשם שבגזלן עשו תקנת השוק, לסוברים כן[35], הוא הדין בשליחות יד[36].

מקבל החפץ

תקנת השוק, תקנו בלוקח[37] - מן הגנב, או בלוקח מן הלוקח מן הגנב[38] - ובמלוה על המשכון[39]. לוה שפרע למלוה חפץ גנוב, לא תקנו בו תקנת השוק[40], לפי שלא הלוה המלוה על דעת פרעון אותו חפץ[41], וכמו שהאמינו קודם שפרעו יאמינו גם להבא[42]. וכן לוקח בהקפה, שפרע בחובו חפץ הגנוב, לא תקנו למוכר תקנת השוק[43], לפי שלא מכר המוכר על דעת פרעון אותו חפץ[44], וכמו שהאמינו קודם שפרעו יאמינו גם להבא[45].

ערך הדמים בלוקח

לוקח ששילם כשוי החפץ, עשו בו תקנת השוק[46]. שילם יותר מדמי החפץ כגון שהיה שוה מאה ושילם מאתיים[47], נחלקו אמוראים: ר' ששת אמר שלא עשו בו תקנת השוק[48], ואפילו מאה אין משלם לו בעל החפץ[49], שכשם שהמאה היתרים על שויו הם מתנה אף המאה שהם דמי שויו חשובים כמתנה[50]. רבא אמר שעשו בו תקנת השוק[51], וכן הלכה[52], ומשלמים לו מאתיים[53], לפי שהדרך שיש קונים בדמים מרובים[54], כשצריכים לחפץ[55]. שילם פחות משוי החפץ, כגון שוה מאתיים במנה, עשו בו תקנת השוק[56], ואין אומרים שהלוקח היה צריך לידע שהוא גנוב מאחר שמכר בזול, לפי שאדם שצריך למעות עשוי למכור בזול[57].

משכון

משכון על הלואה, אם המשכון שוה יותר מדמי הלואה, ונמצא שהוא גנוב, עשו בו תקנת השוק[58]. שוה המשכון כדמי ההלואה, נחלקו אמוראים: אמימר אמר שלא עשו בו תקנת השוק[59], לפי שלא הלוה המלוה מחמת המשכון שאין דרך להלוות כנגד כל דמי המשכון, אלא מחמת שהאמינו[60]. מר זוטרא אמר שאף בזה עשו תקנת השוק[61], שבלא המשכון לא היה מלוה שהרי לא הלוה עד שקיבל את המשכון[62], וכן הלכה[63]. שוה המשכון פחות מדמי ההלואה, נחלקו ראשונים בדעת מר זוטרא[64]: יש סוברים שעשו בו תקנת השוק[65] - ומשלם בעל החפץ כסכום ההלואה[66], או כדי שויו[67] - שבלא המשכון לא היה מלוה, שהרי לא הלוה עד שקיבל את המשכון [68], או שיש ממשכנים אף על משכון הפחות, שרוצים המשכון[69]. ויש חולקים וסוברים שלא עשו בו תקנת השוק[70], שכשם שעל הסכום השוה יותר על המשכון האמינו, כמו כן על הסכום שכנגד המשכון האמינו, ולא הלווהו מחמת המשכון[71].

מתנה

מתנה, נחלקו ראשונים אם עשו בו תקנת השוק: יש סוברים שעשו בו תקנת השוק[72], לפי שמתנה כמכר, שלולא שהיה לנותן הנאה מן המקבל, לא היה נותן לו את המתנה[73]. ויש חולקים וסוברים שלא עשו בו תקנת השוק[74].

קדושין

המקדש אשה בחפץ גנוב, יש מהאחרונים מצדדים לומר שדינו כמתנה, ולסוברים במתנה שלא עשו בו תקנת השוק[75], אף בקידושין לא עשו תקנת השוק[76].

שעבוד

בעל חוב ששעבדו לו מטלטלים אגב* קרקע, אף על פי שמטלטלין לא משתעבדים לבעל חוב[77], משתעבדים המטלטלים אגב הקרקע[78], ומכל מקום משום תקנת השוק שלא ימנעו מלקנות מטלטלין, אין גובים מטלטלים שמכר או שנתן הלוה[79].

החפץ

העשויים להשאיל ולהשכיר

דברים-העשויים-להשאיל-ולהשכיר*, עשו בהם תקנת השוק[80], שאם לא היה בהם תקנת השוק, לא היה אדם קונה מחברו דברים העשויים להשאיל ולהשכיר[81]. ויש סוברים שלא עשו בהם תקנת השוק[82].

בעלי חיים

בעלי חיים, כגון עבדים ובהמות, נחלקו אחרונים אם עשו בהם תקנת השוק: יש סוברים שלא עשו בהם תקנת השוק[83], שלא תיקנו בדבר שאינו שכיח[84], ואינו שכיח לגנוב עבדים ובהמות[85], ועוד, שבבעלי חיים שהם מהלכים – ואין בהם חזקה[86] - היה ללוקח לחשוש שאינם של המוכר אלא נכנסו הם מעצמם לרשות המוכר[87]. ויש חולקים וסוברים שאף בהם עשו תקנת השוק[88].

ריבית

משכון שעשו בו תקנת השוק[89], בהלוה לגוי, לא עשו תקנת השוק על הריבית[90], שלא יתבטל השוק בחששת הפסד הריוח[91].

הערות שוליים

  1. ר"י מלוניל דלהלן.
  2. עי' משנה ב"ק קיד ב. ועי' תוס' שם ד"ה המכיר ותוס' רי"ד ור"י מלוניל שם. ועי' פנ"י לתוס' שם.
  3. גמ' שם קטו א.
  4. רש"י שם קטו א ד"ה תקנת; פסקי הרי"ד שם; עי' ר"י מלוניל שם; מאירי שם קיד ב.
  5. מאירי שם.
  6. ראב"ן ב"ק שם קטו א; פירוש ר' ברוך מארץ יון שם.
  7. גמ' שם.
  8. עי' רש"י שם ד"ה דרב חסדא; רשב"א שם; פי' ר' ברוך מארץ יון שם.
  9. עי' פירוש ר' ברוך מארץ יון שם ע"פ גירסתו בגמ' שם; פנ"י שם.
  10. גמ' שם.
  11. רש"י ב"ק קטו א ד"ה דרב חסדא; חי' ראב"ד שם קיד ב (ועי' ציון 13); ר' ברוך מארץ יון שם; רשב"א שם, ועי"ש שהוכיח כן מהגמ' שם: שאני חנן בישא וכו'.
  12. עי' רש"י שם; ר' ברוך מארץ יון שם; רשב"א שם.
  13. עי' ראב"ד ב"ק שם בד' רב שם: לא עשו בלוקח תקנת השוק, ורשב"א שם בדעתו (ועי' ציון 11).
  14. ע"ע יאוש ציון 552 ואילך.
  15. חי' הראב"ד ב"ק קיד א ד"ה עוד נראה וקטו א ד"ה רב פפא פי' ב.
  16. ע"ע הנ"ל ציון 551.
  17. רמב"ם גנבה פ"ה ה"ב.
  18. דרכי משה וב"ח ודרישה חו"מ סי' שנו. ועי' טור וב"י שם.
  19. עי' רש"י ב"ק קטו א ד"ה תקנת; רא"ש ב"ק פ"י סי' יח; האגודה ב"ק שם; ס' דת למהר"ח או"ז ב"ק שם.
  20. ר"י מיגש ב"מ כד ב; רא"ש ב"ק פ"י סי' יח.
  21. ר"י מיגש שם.
  22. ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ב.
  23. פסקי רי"ד ב"ק שם; פירוש ר' ברוך מארץ יון שם.
  24. גמ' שם.
  25. רא"ש ב"ק פ"י סי' יח בשם תוס'; סמ"ג מ"ע עא בשם רבינו יעקב; סמ"ק מצוריך סי' רס בשם ר"ת.
  26. עי' משפטי שבועות לרה"ג ח"ב שי"ט; תוס' ב"ק קטו א ד"ה והלכתא; או"ז ב"ק שם בשם ר"ח וריב"ש
  27. עי' ס' המקח והממכר לרה"ג שכ"ט; חי' הראב"ד ב"ק קטו א פי' א; החינוך מצ' רכט; ספר התרומות שמ"ט חי"ג אות ד; האגודה ב"ק קטו א; רמב"ם גזילה פ"ה ה"ז; טוש"ע חו"מ שסט א.
  28. ראב"ד שם בשם י"מ; רשב"א שם בשם י"א; רמ"ה בשיטמ"ק שם קיד ב; מאירי שם קיא ב בשם י"א ושכן נראה.
  29. ראב"ד ורשב"א ומאירי שם.
  30. ע"ע שליחות יד.
  31. רשב"א ב"מ ע א בשם י"מ; ריטב"א ב"מ שם.
  32. ריטב"א שם.
  33. עי' ראב"ד בשטמ"ק ב"מ שם; רשב"א שם; תוס' רא"ש שם; עי' מרדכי ב"מ סי' תלז.
  34. ע"ע שליחות יד.
  35. עי' ציון 27.
  36. רשב"א שם; תוס' רא"ש שם.
  37. ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ב; טוש"ע חו"מ שנו ו. ועי' ציון 46 ואילך.
  38. רבא ב"ק שם. ועי' העיטור אות ח חוב מלוה על המשכון, שבירושלמי ב"ק פ"י ה"ג מ' שאין בו תקנת השוק.
  39. גמ' שם; רמב"ם שם פ"ה ה"ו; טוש"ע שם ז. ועי' רמ"א שם שה"ה באומן שמשכן לאחר כלים שנתנו לו לתקן.
  40. גמ' ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ו; טוש"ע חו"מ שנו ו.
  41. גמ' שם.
  42. סמ"ע שם ס"ק יז.
  43. גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  44. גמ' שם.
  45. סמ"ע שם.
  46. ב"ק קטו א.
  47. עי' גמ' דלהלן. ועי' ר"י מלוניל שם.
  48. ב"ק שם.
  49. רש"י שם ד"ה רב ששת; ר"י מלוניל שם (סי' ריד).
  50. רש"י שם; ר"י מלוניל שם.
  51. גמ' שם.
  52. רמב"ם גנבה פ"ה ה"ז; טוש"ע חו"מ שנו ח.
  53. רש"י שם ד"ה ורבא; ר"י מלוניל שם.
  54. רש"י שם; ר"י מלוניל שם.
  55. סמ"ע שם ס"ק כא.
  56. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  57. ב"י שם; סמ"ע שם.
  58. ב"ק קטו א; רמב"ם גנבה פ"ה ה"ו; טוש"ע חו"מ שנו ז.
  59. ב"ק שם.
  60. רש"י שם ד"ה משכנתא; ר"י מלוניל שם (סי' ריד).
  61. גמ' שם.
  62. עי' כס"מ וב"י שם.
  63. גמ' שם: והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  64. עי' לעיל. ועי' ר"י מלוניל שם שנראה שגרס בגמ' שאמימר ומר זוטרא שם נחלקו בזה.
  65. מאירי ב"ק שם; או"ז ב"ק סי' תנה בשם ר"ח; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  66. מאירי שם; עי' שו"ע שם ובהגר"א ס"ק יח. ועי' ש"ך שם ס"ק ט.
  67. יש"ש ב"ק פ"י סי' לב; עי' ש"ך שם.
  68. כס"מ וב"י שם. ועי' לח"מ ואהא"ז שם.
  69. ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
  70. השגת הראב"ד גנבה שם; פסקי הרי"ד ב"ק שם. ועי' מ"מ שם.
  71. פסקי הרי"ד שם; ר"י מלוניל שם.
  72. שו"ת הרא"ש כלל עט. ועי' ב"י חו"מ סי' ס וסי' שנו.
  73. ב"י בדה"ב חו"מ סי' ס.
  74. רשב"א ב"ק קטו א ד"ה והלכתא.
  75. עי' ציון 74.
  76. שו"ת נובי"ת אה"ע סי' עז ד"ה ועוד נלע"ד.
  77. ע"ע שעבוד.
  78. ע"ע אגב ציון 32.
  79. שו"ת הרא"ש כלל עט סי' ד; טור חו"מ ס.
  80. חי' הראב"ד ב"ק קיד ב, ועי' ראב"ד טו"נ פ"ח ה"ז וש"ך חו"מ סי' קלג ס"ק יג בדעתו (ועי' ציון 82); ספר התרומות שמ"ט חי"ג; רשב"א ב"ק קטו א; מ"מ טו"נ פ"ח ה"ז.
  81. רשב"א שם; מ"מ שם.
  82. עי' מ"מ שם בד' הראב"ד שם.
  83. שו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' ריב.
  84. מהרשד"ם שם, וע"ע מלתא דלא שכיחא.
  85. מהרשד"ם שם.
  86. ע"ע חזקת מטלטלים: בבעלי חיים. עי' מהרשד"ם דלהלן.
  87. מהרשד"ם שם.
  88. קצוה"ח סי' שנו ס"ק א; שער משפט סי' קלה ס"ק א.
  89. עי' ציון 39.
  90. פסקי ריא"ז ב"מ עא ב קונ' הראיות סוף ראיה יב; מרדכי יבמות סוס"י עח וב"מ סי' תלז; תרוה"ד סי' שט; רמ"א בשו"ע חו"מ שנו ז.
  91. תרוה"ד שם.