אנציקלופדיה תלמודית:תדיר

הגדרת הערך - נזדמנו יחד מספר מצוות להיעשות בשעה אחת, יקדים לעשות המצוה שנוהגת בזמנים מרובים יותר קודם המצוה הנוהגת בזמנים מועטים.

תדיר, פירושו תמיד^[1], ומקורו מהמילה הארמית "תדירא"^[2], שפירושה תמיד^[3].

קדימת תדיר

נזדמנו יחד מספר מצוות להיעשות בשעה אחת, ראוי להקדים קצתם ולעשות קצתם אחריהם, ובזה אמרו כלל^[4]: כל התדיר - תמידי יותר - מחבירו קודם את חבירו^[5], ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם^[6], שנאמר - בקרבן-מוסף*^[7] - מלבד עֹלת הבֹּקר אשר לעֹלת התמיד תעשו את אלה^[8], שמשמע "אשר לעֹלת התמיד" שהיתה כבר^[9], או ש"מלבד" משמע, לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו המוספים^[10], שלא תאמר עולה זו במקום עולת הבקר היא, אלא מלבד עולת הבקר היא באה, שאף על פי שהקריבו עולת הבוקר צריך להקריב גם המוספים^[11], הרי שעולת הבוקר קרבה תחילה^[12].

בפירוש הלימוד מהכתוב לענין שאר המצוות, נחלקו אמוראים: א) לדעת ר' אילעא, אף על פי שמכתוב זה הייתי יכול לחשוב שאנו למדים רק שתמידים קודמים למוספים, שהם תדירים - שתמיד* בכל יום, הלכך חשוב תדיר^[13] - אבל מוספים התדירים - שאינם בכל יום - אין קודמים למוספים שאינם תדירים^[14], מכל מקום הדבר נלמד ממה שנאמר - בקרבן-מוסף* של חג הפסח* - כאלה תעשו ליום שבעת ימים^[15], שמייד לאחר הכתוב של מלבד עֹלת הבֹּקר תעשו את אלה^[16], נאמר: כאלה תעשו^[17], משמע כסדר שאמרתי לך, כאלה של מעלה, כשם שהתדיר קודם, כך סדר המוספים, שאם יום שיש בו שני מוספים, כגון בשבת שבתוך הרגל, יהא התדיר קודם^[18]. ויש מהאחרונים שנקטו כן^[19]. ב) ולדעת אביי - וכן נקטו הרבה גאונים וראשונים ואחרונים^[20] - הלימוד על תדירות נלמד מגוף כתוב זה^[21], שמכיון שכתוב "עֹלת הבֹּקר", למה נצרכה התורה לכתוב "עֹלת התמיד"^[22], הרי עולת הבוקר עולת התמיד היא^[23], אלא כתוב מיותר הוא ללמוד, שבשביל שהיא "תמיד" הקדימה הכתוב^[24], ומכאן אתה למד לכל התדירים^[25], שתלה לך טעם ההקדמה של התמיד למוסף בתדירות, כדי שתלמוד לשאר תדירים שיקדימו^[26], שאמרה התורה כל התדיר - בכל מקום^[27] - קודם^[28], שזה בנין-אב*, שבכל מקום תדיר קודם^[29].

גדר תדיר

תדיר בא בשני אופנים: א) מה שהוא בכל יום ויום בלי הפסק כלל^[30], שמצוה חמורה שנעשית חוב על גוף האדם מידי יום ביומו כמו קריאת שמע ותפילה וכדומה, יש לה חשיבות, מזה שהתורה הקפידה עליה חוק ולא יעבור^[31]. ב) כשאין המצוה נוהגת בכל יום, רק ניתנה לפרקים לימים ידועים ולזמנים ידועים^[32], ואין במצוה בעצמה מעלה, שהרי אינה נוהגת בכל יום, רק אם תעלה בכף ממאזנים נגד מצוה אחרת, תחשב היא לתדיר^[33]. אף כשאין המצוה נוהגת בכל יום, היא קודמת למצוה שאינה תדירה כמותה, ואינו צריך להיות תדיר בעצם^[34], וכן שנינו: כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, התמידים קודמים למוספים, מוספי שבת קודמים למוספי ראש חודש^[35], שאינו צריך להיות תדיר בעצם, כמו קרבן התמיד שהוא בכל יום, אלא מוסף שבת, שאינו בכל יום רק משבת לשבת ואינו תדיר בעצם, בכל זה נגד מוסף ראש חודש שהוא מחודש לחודש נחשב גם קרבן שבת לתדיר להקדימו למוסף ראש חודש^[36].

תדיר נקרא מה שבא בזמנים הרבה דוקא, ולא מה שבא בזמן אחד הרבה יותר^[37], ולכן ראש חודש נקרא תדיר נגד רגלים^[38], אף שיש יותר ימי רגלים בשנה שמקריבים בהם שעירים^[39], ממה שיש ימי ראש חודש^[40]. וברכת-הזמן* נקראת תדירה לעומת ברכת סוכה^[41], מפני שנוהג בכל הרגלים^[42], שברכת זמן שאומר על הפירות^[43] ועל המצוות^[44] אין לכללו עם ברכת זמן שעל המועדות^[45]. וכן הנוהגים לומר ברכי נפשי^[46] כשיר-של-יום* של ראש חודש, והנוהגים לומר מראש חודש אלול ואילך לדוד ה' אורי^[47], יקדימו ברכי נפשי, שהוא תדיר^[48], מפני שנאמר בזמנים הרבה, אף על פי שלדוד ה' נאמר יותר פעמים^[49]. ויש מהאחרונים החולקים על כל זה וסוברים שמה שבא בזמנים הרבה אינו נחשב לתדיר לעומת מה שבא בזמן אחד הרבה יותר^[50].

על מצוה הנוהגת פעמיים ביום, אם תדירה לגבי מצוה הנוהגת פעם אחת ביום, עי' להלן^[51]. על האחרונים המחלקים בין מצוה התדירה בכל יום למצוה שאינה תדירה אלא לפרקים לגבי קדימה למקודש, עי' להלן: לעומת כללי קדימויות אחרים^[52].

מקורו

קדימת תדיר לשאינו תדיר, יש מהאחרונים שכתבו שהוא דין מן התורה^[53], שהרי מפורש בכתוב: מלבד עלת הבּקר^[54]. ויש שנראה מדבריהם שהוא דין דרבנן, והלימוד מהכתוב אינו אלא אסמכתא*^[55].

קדימת תדיר לשאינו תדיר בשתי מצוות שהן דרבנן, הוא דין דרבנן^[56].

טעמו

תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, הוא הלכה קבועה בכל מקום^[57], וטעמו, מעלת התדירות^[58], והמצוה מתקנאה כשעושים לפניה מצוה אחרת^[59].

לעשות בבת אחת

יש מהאחרונים הסוברים שמה שתדיר קודם הוא רק היכן שאי אפשר לעשות שניהם כאחד, וצריכים להקדים אחד לחבירו, אז צריך להקדים התדיר, אבל כשרוצים לעשות שניהם כאחד אין הדין שצריך דוקא לעשות התדיר קודם^[60]. ויש הסוברים שאסור לו אף לעשות שניהם בבת אחת^[61].

מצוי

במה דברים אמורים שהתדיר קודם לשאינו תדיר, בדבר שהוא תדיר מתוך חובתו, אבל בדבר שהוא תדיר מכיון שהוא מצוי יותר, אין דין תדיר עליו להקדימו לשאינו תדיר^[62]. ולכן שלמים* של היום וחטאת* ואשם* של היום, חטאת ואשם קודמים^[63], אף על פי שהשלמים מצוי, מתוך שבא בנדר ובנדבה^[64], שהשלמים אין תדירותם חובה, אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו^[65], שאף על פי שלאחר שנדר ונדב קרבן שלמים הקרבתם עליו חובה בעל כרחו, למרות זאת אנו הולכים אחר עיקר החיוב, והואיל ואין חובה עליו להקדיש שלמים כדי להקריבם, לא דבר שבחובה הם ואינם תדיר אלא מצוי^[66]. ויש מהאמוראים החולקים וסוברים שהתדיר קודם לשאינו תדיר אף כשהתדיר אינו תדיר מתוך חובתו, אלא מתוך שהוא מצוי יותר^[67].

היו לפניו שתי מצוות, האחת תדירה של חובה והשנייה מצויה יותר אבל אינה של חובה, כגון שהיה יושב ואוכל בלילה, ועדיין לא קרא קריאת-שמע* של ערבית, שקריאת שמע תדירה, שחובה לקרותה פעמים בכל יום^[68], ואי אפשר לפטור ממנה כלל, אבל ברכת-המזון*, שאם ירצה לא יאכל פת כלל ולא יתחייב בה, אינה תדירה, אבל היא מצויה לגבי קריאת שמע, שקריאת שמע אינו נוהג אלא פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב בלבד, אבל ברכת המזון אם אוכל כמה פעמים ביום מחוייב לברך^[69], איזו מצוה יקדים, נחלקו אחרונים: יש סוברים שתדיר קודם למצוי^[70], שאין שום מעלה בתדיר של מצוי אפילו לגבי עצמו, ותדיר של חובה חשוב יותר מתדיר של מצוי, והלכך קריאת שמע קודם לברכת המזון^[71].

דבר שאינו בא אלא פעם אחת בשנה, אם נחשב תדיר, לגבי המצוי פעמים רבות, אבל יתכן שלא יתחייב בו כלל, כתבו ראשונים שתלוי בלשונות התלמוד: ללשון הראשון שמילה* אינה תדירה מקרבן-פסח*^[72], אין המילה תדירה, אלא מצויה^[73]. וללשון השני שמילה נחשבת מצויה לגבי קרבן פסח^[74], מה שמצוי הרבה יותר מפעם בשנה נחשב תדיר לעומת מה שאינו בא אלא פעם אחת בשנה^[75]. וכתבו ראשונים שבמקום אחר בתלמוד נסתם שמקרא-מגילה* חשוב תדיר לגבי מילה, הואיל וזמנה קבוע בכל שנה^[76]. וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה שמקרא מגילה קודם למילה, שמקרא מגילה שקבוע לה זמן בכל שנה תדירה יותר מברית מילה^[77], שאפשר שלא יתחייב בה לעולם^[78].

היו לפניו שתי מצוות, האחת מצויה, אבל אינה תדירה של חובה, והשניה איננה מצויה, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שיקדים המצוי לשאינו מצוי, שאף על פי שהמצוי אינו כתדיר, מכל מקום חמור הוא^[79]. ויש סוברים שאין למצוי שום מעלה להקדימו למצוה אחרת^[80].

כשעל ידי דחיית האינו תדיר יעבור על איסור

אין אומרים תדיר קודם אלא היכן שבדחיית האינו תדיר לא יהא איסור יותר מבדחיית התדיר, אבל היכן שבדחיית האינו תדיר יהא איסור ובדחיית התדיר לא יהא שום איסור בדבר, שאינו תדיר קודם, בכדי שלא לעבור על איסור^[81], ולכן יש הסוברים שאם היו לפניו שתי מילות^[82], אחת בזמנה ואחת שלא בזמנה, יקדים המילה שלא בזמנה^[83], שזו שבזמנה הרי זמנה קבוע כל היום ואם תהא נדחית לשעה אחת ביום השמיני עצמו לא עבר על שום איסור ועדיין הוא נימול כדינו בזמנו ביום השמיני, ואין מצוה להקדימו כלל אלא מצד מצות זירוז בלבד^[84], מה שאין כן זו שלא בזמנה, שמכיון שהגיע לשעה שיכולים למולו כל שעה ושעה שמאחרו עובר בעשה^[85]. ויש החולקים וסוברים שכיון שאינו מאחר המצוה מפני רצונו אלא על פי הדין של תדיר ושאינו תדיר, אינו עובר על איסור בזה שמאחרו^[86].

כשיש יתרון לשאינו תדיר

אין אומרים תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אלא כשהם שוים ואין יתרון לזה מזה, אבל שיש יתרון לשאינו תדיר, שאינו תדיר קודם^[87].

כשחיוב האינו תדיר חל קודם

היו לפניו שתי מצוות, האחת תדירה, והאחת איננה תדירה שחיובה חל קודם חיוב המצוה התדירה, נחלקו בו אחרונים: יש הסוברים שלעולם תדיר קודם^[88], שאחר שעכשיו באים שתי המצוות לידו בפעם אחת, ושניהם הגיע זמן חיובם, אין שום יתרון מה שאחד הגיע זמן חיובו קודם^[89]. ורוב האחרונים סוברים שאין תדיר קודם לשאינו תדיר, אלא כששניהם באים כאחד^[90], אבל כשחל חיוב המצוה שאיננה תדירה קודם למצוה התדירה, המצוה שאיננה תדירה קודמת^[91], שאין-מעבירין-על-המצות*^[92].

דחייה

תדיר קודם לשאינו תדיר, אף כשדוחה לגמרי המצוה שאינה תדירה^[93], שהרי מי שהוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לנר-חנכה* ויין לקדוש* היום, נר חנוכה עדיף משום פרסום הנס, אף על פי שקידוש היום תדיר^[94], הרי שאם לא משום פרסום הנס, תדיר קודם אפילו לדחות לגמרי את שאינו תדיר^[95].

יש מהאחרונים שצידדו שמה שמדאוריתא - לסוברים כן^[96] - תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אינו אלא בשאין אחד נדחה מפני חבירו, ורק לענין סדר הקדמה הוא שאנו אומרים שבסדר העשייה התדיר קודם^[97], אבל לענין לדחות את חבירו לגמרי, אינו דין דאוריתא, אלא מדרבנן^[98]. ויש שצידדו שגם ענין הדחיה הוא מדאוריתא^[99].

יש מהאחרונים שכתב שבמקום שהמצוה שאינה תדירה נמשכת לאחר סיום זמן המצוה התדירה, כשאין ידו משגת לשניהם, יש לדחות המצוה התדירה מפני המצוה שאיננה תדירה, כדי לקיים מצוה זו זמן מרובה יותר^[100].

מצוה דרבנן התדירה, אף לסוברים שקודמת למצוה דאוריתא שאינה תדירה^[101], מכל מקום אינה דוחה לה, ועל כך עי' להלן: לעומת כללי קדימויות אחרים^[102]. על פרסום הנס הקודם לתדיר, עי' להלן: שם^[103].

כשהמצוות אינן שוות

יש מהאחרונים הסובר בדעת ראשונים שכלל הוא שאין אומרים תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אלא היכן ששתי המצוות שוות^[104], ולכן לא אמרו בתלמוד בטעם שסידור שני-גזרי-עצים* קודם לדשון-מזבח-הפנימי*, שתדיר קודם לשאינו תדיר^[105], שסידור שני גזרי עצים הוא עבודת מתנה ודישון מזבח הפנימי הוא עבודת סילוק, ואינם שוים^[106]. ויש מהאחרונים שכתב שמטעם זה אם רוצים להתפלל מוסף* קודם קריאת-התורה*, אין בזה משום חשש תדיר ושאינו תדיר^[107], שמוסף הוא תפילה וקריאת התורה נתקנה משום תורה ואינה בכלל תפילה^[108]. והרבה אחרונים כתבו בדעת ראשונים שאף במצוות חלוקות שייך הכלל של תדיר ושאינו תדיר^[109], ולכן דנו הפוסקים להקדים הבדלה* לנר-חנכה*, משום שתדיר קודם לשאינו תדיר^[110], ולהקדים ברכת-הלבנה* למקרא-מגילה*, משום שתדיר קודם לשאינו תדיר^[111], ולהקדים ההתעטפות בציצית* להנחת-תפלין*, משום שתדיר קודם לשאינו תדיר^[112]. ולא אמרו ראשונים אלא שהיכן שהתדיר הוא עבודת מתנה ושאינו תדיר הוא עבודת סילוק, לא שייך הכלל של תדיר^[113], אם משום שמקודם צריכים לעשות עבודת הסילוק, לסלק העבודה הקודמת, ואחר כך לעשות עבודת המתנה^[114]. או משום שעבודת סילוק שבפנים, הכל מודים שזר* אינו חייב עליה מיתה^[115], וכיון שעבודת סילוק של דישון מזבח הפנימי קלה מעבודת מתנה, אין ליתן לדישון קדימה משום שהיא תדירה, שהסברא של תדיר לא הראנו הכתוב רק בתמידין ומוספין^[116], ששניהם עבודת מתנה, אבל לא לענין עבודת סילוק שאין זר חייב מיתה עליו^[117].

מצוה מדרבנן התדירה, אם קודמת למצוה דאוריתא שאינה תדירה, עי' להלן: לעומת כללי קדימויות אחרים^[118].

כשאין התדיר לפנינו

היה לפניו מצוה שאינה תדירה ומצוה תדירה במקום אחר, אם אין התדיר לפנינו אין צריך להמתין^[119], שכל שאין שניהם לפניו אין אומרים תדיר קודם^[120], ולכן אף על פי שמצות ציצית קודמת למצות תפילין^[121], שהיא תדירה יותר^[122], אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין על הציצית, אלא מניח תפילין וכשמביאים טלית, מעטפו^[123]. ויש שכתבו יותר מזה, שצריך דוקא לקיים המצוה שאינה תדירה שהיא לפניו קודם, שאין-מעבירין-על-המצות*^[124]. ויש מהאחרונים הסובר שבתדיר ואינו תדיר מחויב לעולם להקדים התדיר^[125], כגון אם הובא לעזרה קרבן-מוסף* ולא הובא עדיין קרבן התמיד*, לא יקריב המוסף תחילה^[126].

כשאינו רוצה לעשות שניהם מיד

היו לפניו שתי ומצוות, ואינו רוצה לעשות שתי המצוות מיד, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאין צורך להקדים התדיר^[127], ולכן הנוהגים שהזהיר בטלית קטן לובשו ומניח תפילין בביתו, ובבית הכנסת מתעטף בטלית גדול^[128], אף על פי שבא הטלית גדול לידו קודם שהניח תפילין, אין צריך להתעטף בו בביתו, כיון שאין דעתו ללובשו כאן^[129], וכן אם רוצים להתפלל מוסף* קודם קריאת-התורה*, אין בזה משום חשש תדיר ושאינו תדיר^[130]. ויש סוברים שאף שרוצה לעשות התדיר בזמן מה אחר כך אינו יכול, אלא צריך דוקא להקדים התדיר לשאינו תדיר^[131].

של כל השנה ושל אותו זמן

היו לפניו שתי מצוות, האחת תדירה יותר בכל השנה, והשנייה תדירה יותר היום, נחלקו אחרונים: יש סוברים שתדיר של אותו זמן עדיף מתדיר של כל השנה^[132], ולכן הנוהגים לומר בשבת-תשובה* אבינו מלכנו^[133], מקדימים אותו בתפילת מנחה לצדקתך צדק^[134], שמה שאומרים אותו באותו היום פעמיים, הוא יתרון על פני האמירה התדירה של כל השנה^[135]. ויש סוברים שתדיר קודם, אף שהתדיר אינו אלא לשעתו ושאינו תדיר נוהג לזמן מרובה^[136], שהרי הסוברים שמקדימים ברכת הזמן לברכת הסוכה^[137], הוא משום שהזמן תדיר^[138], והזמן אינו אלא בתחילת ליל יום טוב וסוכה כל שבעה לילות ושבעה ימים, ואף החולקים וסוברים שמקדימים סוכה לזמן^[139], אינו אלא משום שחובת היום עדיף^[140], הרי שלא בזה זה תדיר קודם^[141]. ועוד, שבראש-חֹדש* טבת, מקדימים - לסוברים כן^[142], וכן הלכה^[143] - הקריאה של ראש חודש לקריאה של חנכה*, שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם^[144], וקריאת חנוכה תדירה באותו זמן שקוראים בנשיאים בכל חנוכה^[145].

כששם הדבר תדיר

היה שם הדבר תדיר, קודם לשאינו תדיר, אף שגוף הדבר אינו תדיר^[146], וכתבו אחרונים שלכן בראש-חֹדש* שחל להיות בשבת*, מקדימים קריאת-התורה* של שבת לשל ראש חודש, שקריאת שבת תדירה^[147], אף שגוף הקריאה של ראש חודש היא תדירה, כי אנו קוראים בה בכל ראש חודש וענין היום בשבת איננו קוראים אלא פעם אחת בשנה, מכל מקום הקריאה של שבת תדירה, כיון שבכלל הוא תדיר, ששם קריאת שבת עליו^[148]. וכן כתבו ראשונים, שבתענית-צבור* שחל בשני וחמישי, קוראים - לסוברים כן^[149] - שחרית פרשת היום ובמנחה ויחל - שהיא הקריאה של תענית ציבור^[150] - שתדיר קודם, או יקראו שנים בפרשת היום והשלישי ויחל^[151]. ויש מהאחרונים שהסתפק אם קריאת השבת היא תדירה לגבי קריאת יום טוב, שבכל יום שבת הוא קריאת התורה וקריאת יום טוב הוא רק בשלוש רגלים, או להיפך, שקריאת יום טוב היא תדירה, שבכל שבת הוא פרשה אחרת ולא נקרא פרשת השבת רק פעם אחד בשנה ופרשת יום טוב שתי פעמים, פעם אחת בקריאת הפרשה בכלל קריאת השבת ופעם שנית ביום טוב שהוא זמנו מעניינו^[152].

תדיר שנשתנה לאחר גזירת חכמים

היה תדיר מן התורה, ולאחר גזירת חכמים אינו תדיר, נחלקו בו אחרונים: יש הסוברים שהולכים אחר דין תורה^[153], ולפיכך התפילין שמן התורה נוהג בלילה, אלא שחכמים גזרו עליו משום שמא ישן בהם - לסוברים כן^[154] - תדיר ממצות ציצית* שאינה נוהגת בלילות מדברי תורה^[155]. ויש סוברים שמה שקרוי תדיר או אינו תדיר עיקרו תלוי אם נוהג תמיד או אינו נוהג, וכל שאינו נוהג יהיה מפני איסור דאוריתא או דרבנן או שאין מורים כן, נקרא אינו תדיר^[156], ולפיכך ציצית תדירה מהתפילין^[157], וכן כתבו ראשונים שהציצית תדירה מהתפילין, שנוהגת בין בחול ובין בשבתות וימים טובים^[158].

פעמיים ביום ופעם אחת

מצוה הנוהגת פעמיים ביום תדירה לגבי מצוה הנוהגת פעם אחת ביום^[159]. ויש מהאחרונים הסובר שלא מצינו תדיר קודם רק בדבר הנוהג בכל יום, שקודם לדבר הבא לפרקים, אבל בדבר ששניהם נוהגים בכל יום, אפילו אחד מהם שני פעמים ביום, אינו נקרא תדיר קודם, שכיון שזה שתדיר קודם אנו למדים מזה שכתוב: מלבד עֹלת הבֹּקר אשר לעֹלת התמיד^[160], שמשמע שתמיד קודם^[161], אם כן בדבר הנוהג בכל יום שנקרא גם כן תמיד^[162], יש לומר ששווה לדבר הנוהג שני פעמים ביום^[163].

בזמנה ושלא בזמנה

מצוה בזמנה, אם תדירה לגבי אותה המצוה כשנעשית שלא בזמנה, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהמצוה בזמנה נחשבת תדירה, מפני שהיא מצויה יותר^[164], שהרי אם היו לפניו שתי תפילות, הראשונה לשם עצמה והשניה תפלת-תשלומין* מקדים התפילה שהיא לשם עצמה^[165], משום שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם^[166], וכן מילה לגבי פסח הוא תדיר^[167], משום שמצוי יותר^[168], ולכן אם היו לפניו שתי מילות^[169], אחת בזמנה ואחת שלא בזמנה, יש מהאחרונים סוברים שיקדים המילה שבזמנה שהיא מצויה יותר^[170]. ויש סוברים שאין תדיר ושאינו תדיר באותה מצוה כלל^[171], שמצות מילה בזמנה ושלא בזמנה שוים הם, שאותה מצות מילה עצמה שהיתה מוטלת עליו בזמנה מוטלת עליו גם עכשיו, אלא שנתאחרה, ומכיון שמצות מילה מצויה, כמה שהיא מצויה גם מצוה זו שיש במילה שלא בזמנה מצויה היא כמותה, שהיא אותה מצוה, מה שאין כן תפילה שלאחר זמנה היא באה רק לתשלומין, ואינה כתפילה עצמה של חובה שבזמנה^[172].

כשיש שייכות מצד הזמן לאינו תדיר

יש מהאחרונים המצדדים שבמקום שלאינו תדיר יש יותר שייכות לימים שעומד בהם, הוא קודם לתדיר^[173], ולכן הנוהגים לומר בשבת-תשובה* אבינו מלכנו^[174], מקדימים אותו בתפילת מנחה לצדקתך צדק^[175], שיותר שייכות יש לאבינו מלכנו בעשרה ימים אלו מצדקתך^[176]. ויש החולקים וסוברים שאף כשיש יותר שייכות מצד הזמן לאינו תדיר, התדיר קודם^[177], שכן מקדימים - לסוברים כן^[178] - לחם-הפנים* לשתי-הלחם*, אף על פי ששתי הלחם שייך יותר ליום הזה מלחם הפנים^[179], וכן מקדימים - לסוברים כן^[180] - ברכת-הזמן* לברכה על הסוכה, שאף שסוכה שייכת יותר לחג מברכת הזמן, זמן קודם, מפני שהוא תדיר^[181].

תדירות לפי המורגל אצל כל אדם

ברכת-הזמן* הנאמרת על הפירות^[182], שנוהגים לאומרה בשעת אכילה^[183], שנחלקו אחרונים אם קודמת לברכת הפרי או שברכת הפרי קודמת לה^[184], ויש מהאחרונים המצדד שמקדימים הברכה התדירה יותר, והולכים בכל אחד לפי מה שתדיר אצלו^[185].

מצוה ורשות

יש מהאחרונים סוברים שאין מעלת תדיר אלא במצוה על חבירתה, אבל לא לגבי דבר הרשות^[186] - דבר שאין בו שום מצוה, אלא רשות גמורה לאדם, אם רוצה עושה הדבר ואם אינו רוצה אינו עושה^[187] - שאין המצוה מתקנאה רק כשעושים לפניה מצוה אחרת, לא בדבר רשות^[188]. ויש הסוברים שמצוה קודמת לדבר הרשות^[189]. ויש מחלקים: מצוה קודמת לדבר הרשות, אם הוא בדרך בזיון למצוה שנדחית מפני רשות, ורק אם עסוק כדרכו ואין ניכר כלל, מותר^[190].

תדיר שספק אם חייב בו

היו לפניו מצוה תדירה, אך ספק אם מחוייב בה, ומצוה שאינה תדירה, כגון בליל שבת, שקרא קריאת-שמע* בבית הכנסת, ומסופק אם היה קודם צאת-הכוכבים*, ורוצה לקוראה שוב בביתו, האם קודם למצות קידוש, נסתפקו אחרונים איזו מצוה קודמת^[191]. ויש שנראה שסובר שהתדיר קודם^[192].

חטאת ועולה

אף על פי שהתדיר קודם לשאינו תדיר^[193], בכל מקום חטאת* קודמת לעֹלה*^[194], שנאמר - בקרבן-עולה-ויורד*^[195] - והקריב את אשר לחטאת ראשונה^[196], מה תלמוד לומר, אם ללמד שתהא חטאת ראשונה, הרי כבר נאמר: ואת השני יעשה עֹלה כמשפט^[197], אלא זה בנין-אב* שהיו כל חטאות קודמות לעולם הבאים עמהם^[198]. אפילו חטאת-העוף* קודמת לעולת בהמה^[199] בהקרבה^[200], ואף על פי שבהמה עדיפה שהיא מין זבח, שלכך מועיל הכתוב המיותר בקרבן עולה ויורד, שאם לחטאת הבהמה, הרי לא צריך כתוב ללמד שדם חטאת קודם לדם עולם, שהרי דם החטאת מרצה, אלא ללמדנו שאם מזדמן חטאת העוף של ראובן ועולת בהמה של שמעון, חטאת העוף קודמת^[201]. וכן בשעת הפרשה, מפריש החטאת תחילה ואחר כך העולה^[202]. אכן פר עבודה זרה^[203] -שהוא עולה^[204] - קודם לשעיר עבודה זרה^[205] - שהוא חטאת^[206] - ושני לימודים לדבר: במערבא אמרו משמו של רבה בר מרי שהדבר נלמד ממה שכתוב בשעירי עבודה זרה: לְחַטָּת^[207], חסר א'^[208], לומר שמעלת חטאת זו חסירה ממעלת שאר חטאות^[209], שכל חטאת שבתורה הבאה עם עולה חטאת קודמת^[210], וזו עולה קודמת^[211]. ורבינא^[212] - ויש גורסים: רבא^[213] - למד דין זה מזה שכתוב - בפר של עבודה זרה^[214]: ומנחתו ונסכו כמשפט^[215] - כמשפט^[216], משמע סדר מקראו כך סדר עבודתו^[217], שאנו הולכים אחר הכתיבה^[218], ופר כתוב תחילה^[219].

טעם הדבר שחטאת קודם לעולה, משום תקנת העולה^[220], שכן שנינו: למה חטאת באה לפני עולה - למה הדבר דומה^[221] -לפרקליט - מליץ^[222], מלמד זכות^[223] - שנכנס לרצות, ריצה פרקליט, נכנס דורון - תקרובת ראיית פני מלך ואדם חשוב^[224] - אחריו^[225], שהעולה דורון היא^[226], אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש, אלא אחר שכיפרה התשובה על העשה היא באה להקבלת פנים, כאדם שסרח במלך וריצהו על ידי פרקליטים, וכשבא להקביל פניו מביא דורון בידו^[227]. ואף על פי שיש עולת יולדת* ומצורע* ונזיר*^[228], שאינם מביאים קרבן אלא להתירם בקדשים^[229], אפילו הם חטאתם קודמת לעולה, שלא חילקה תורה^[230].

לעומת כללי קדימויות אחרים

דאוריתא ודרבנן

היו לפניו מצוה מדרבנן תדירה ומצוה מדאוריתא שאינה תדירה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים ואחרונים סוברים שלעולם יש להקדים דאוריתא לרבנן ואין משגיחים במה תדיר יותר^[231]. וכן נראה מדברי ראשונים שמקדימים של דאוריתא לשל דרבנן^[232]. ב) ויש מהאחרונים סוברים שאין קדימה למצוה דאוריתא על פני מצוה מדרבנן, ולעולם הולכים אחר התדיר יותר^[233]. וכן יש מהראשונים ואחרונים סוברים שמקרא-מגילה* חשובה תדירה לגבי מילה*, הואיל וזמנה קבוע בכל שנה^[234], ומצות מילה אפשר שלא יחייב בה לעולם^[235], ומקדימים מקרא מגילה למילה^[236]. ויש מהאחרונים שפירשו הטעם, שמצוה דרבנן היא כרשות לגבי מצוה דאוריתא, ואין צריך - לסוברים כן^[237] - להקדים מצוה לרשות^[238]. ג) ויש מהאחרונים סוברים שדאוריתא נחשב מקודש לגבי רבנן, והוא תדיר ומקודש^[239], שלהלכה שוים הם - לסוברים כן^[240] - ועושה איזה מהם שירצה^[241].

אף לסוברים שמצוה דרבנן התדירה קודמת למצוה דאוריתא שאינה תדירה^[242], מכל מקום אם אינו יכול לעשות שניהם, המצוה דאוריתא דוחה למצוה דרבנן^[243].

מצוה של חובה ואינה חובה

היו לפניו מצוה של חובה שאינה תדירה ומצוה שאינה של חובה שהיא תדירה, נחלקו בו אחרונים:

יש סוברים שמצוה של חובה קודמת למצוה שאינה חובה^[244], ולכן היה ראוי להקדים בקריאת-התורה* של שמחת-תורה* את הקריאה במפטיר שהוא מחובת היום, לקריאת בראשית שאינה אלא מנהג, אלא שכשיש טעם אפשר לדחות את החובה^[245], ורגילים להתחיל מיד בראשית כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד^[246]. ויש סוברים שמה שאמרו תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, היינו בשתי מצוות שהן חיוביות, אבל ודאי מצוה שהיא רשות יכול להקדים למצות חובה^[247], אף שהחובה היא תדירית, שמותר לאדם - לסוברים כן^[248] - לעשות דבר הרשות קודם מצוה^[249], ומותר לאדם להקדים תפלת-נדבה* לתפילת חובה^[250].

תדיר ומקודש לעומת מקודש

מלבד הכלל שכל התדיר מחבירו קודם את חבירו^[251], מצינו כלל נוסף: כל המקודש* את חבירו קודם את חבירו^[252], ועליו ע"ע מקודש.

היו לפניו תדיר ומקודש ודבר שאינו אלא מקודש בלבד, תדיר קודם^[253]. כגון ציבור שאין להם אלא שני כבשים בלבד, שהתמידים של היום עדיפים על המוספים של היום, שהתמידים הם תדיר - שהם בכל יום^[254] - ומקודש - אם משום שהיום יום-טוב*, שאם אינו יום טוב אין מוסף^[255]. או משום שהתמידים קרבים בתחילה, ולכן הם מקודשים קודם מוספים^[256] - ומוסף אינו אלא מקודש^[257]. וכן תפילת מוסף* שקבעוה אחר קריאת-התורה*^[258], יש מהאחרונים שכתבו בטעם הדבר, שקריאת התורה תדיר ומקודש יותר מתפילת מוסף^[259].

תדיר לעומת מקודש

היה לפניו תדיר ומקודש, הסתפקו בתלמוד מי קודם, ולא פשטו^[260]. כגון ציבור שיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידים, שיש להסתפק אם יקריבם היום למוספים, ולא יהיה לו תמיד למחר, שהתמידים עדיפים שכן הם תדירים, או שיניחם לצורך תמיד מחר^[261], שהמוספים של עכשיו מקודשים הם^[262]. אם משום שהיום שבת קודש ותמידים של מחר אינו מקודשים, שלמחר חול^[263]. או משום שמוספים מקודשים קודם תמידים, שמוספים יקרבו היום ותמידים לא יקרבו היום עד למחר^[264]. ואמרו בתלמוד שאין להביא ראיה ממה ששנינו שלדעת בית הלל - וכן הלכה^[265] - שברכת-היין* קודמת לברכת היום^[266], אחד הטעמים הוא^[267], שברכת היין תדירה - שהרי אין מקדשים^[268] ומבדילים^[269] אלא על היין^[270], וכן ברכת-אירוסין* ונישואין^[271] אינן אלא על היין^[272], וכל אלו דבר שבחובה הן, ואי אפשר להם בלא ברכת היין^[273]. או שברכת היין תדירה, שכן היא נוהגת בכל יום^[274] - אבל ברכת היום אינה תדירה^[275], שאינו אלא של קִדוש* - של ליל שבת ויום טוב^[276] - בלבד, שברכת היין בשבת אף היא מקודשת^[277], ואם כן ברכת היין היא תדיר ומקודש וברכת היום מקודש, ותדיר ומקודש קודם למקודש^[278].

בירושלמי אמרו שמחלוקת תנאים היא בתדיר ומקודש מי קודם: לדעת בית שמאי ור' אליעזר תדיר ומקודש, מקודש קודם^[279]. ולכן לדעת בית שמאי ברכת היום קודמת לברכת היין^[280]. ולדעת ר' אליעזר אילו ואיל העם קודמים לשבעת כבשים של קרבן-מוסף* של יום-הכפורים*^[281], מפני שעבודת היום מקודשת, ומוספי היום תדירים, עבודת היום קודמת למוספי היום^[282]. ולדעת ר' אליעזר כהן-גדול* ונזיר*, האסורים להיטמא אף לקרובים^[283], ומותרים להיטמא למת-מצוה*^[284], אם היו שניהם מהלכים בדרך ומצאו מת מצוה, יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר^[285], שהנזיר שהוא מקודש יותר, שהרי מביא קרבן על טומאתו^[286], ובאיכות הקדושה קדושת הנזיר גדולה מקדושת הכהן^[287], והוא קודם לכהן גדול אף על פי שקדושתו תדיר^[288], שקדושתו בכל שעה ונזיר אינו תדיר, שהוא רק בימי נזרו^[289]. ונחלקו אחרונים: א) רוב האחרונים סוברים שמכיון שחכמים חלוקים על ר' אליעזר וסוברים שכהן גדול ונזיר שהיו שניהם מהלכים ומצאו מת מצוה, יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול^[290], שהנזיר קדושתו קדושת שעה וכהן גדול קדושתו קדושת עולם^[291] - ויחיד ורבים הלכה כרבים^[292], וכן הלכה כבית הלל לעומת בית שמאי^[293], ובית הלל סוברים שברכת היין קודמת לברכת היום^[294] - הרי שלדעת הירושלמי נפשט שתדיר ומקודש תדיר קודם^[295]. ב) ויש הסוברים שלא נפשט הספק, שיתכן שלדעת חכמים תדיר ומקודש תדיר קודם, וזהו שהשיבו שכהן קדושתו קדושת עולם^[296], היינו שהוא תדיר ועדיף, ויתכן שלדעתם תדיר ומקודש מקודש קודם, והשיבו שכהן גדול מקודש יותר שקדושתו קדושת עולם, והוא תדיר ומקודש, הקודם למקודש^[297].

ויש החולקים על כל זה, וגורסים שלדעת הירושלמי בית שמאי ור' אליעזר סוברים שתדיר ומקודש, מקודש קודם^[298], ולכן כהן גדול ונזיר שהיו שניהם מהלכים ומצאו מת מצוה, יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר^[299], שכהן קרוי מקודש ונזיר תדיר, מפני שנוהג בכל, בין בכהן בין בישראל, והוא קודם למקודש^[300]. ולגירסא זו, כתבו אחרונים שלא נודע מהם דברי בית שמאי^[301].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מהראשונים ואחרונים הפוסקים שאם היה לפניו תדיר ומקודש, יקדים איזה מהם שירצה^[302]. וביארו אחרונים שכיון שלא נפשט בתלמוד הספק, איזה מהם שירצה יקדים^[303]. או שלא למדנו שתדיר קודם^[304], אלא גבי שאינו מקודש הימנו, ולא למדנו שמקודש קודם^[305], אלא גבי שאינו תדיר הימנו, הלכך שקולים הם^[306]. ויש המפרשיםש לדעה זו באחד המקומות בתלמוד נפשט ששוים הם^[307]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שמכל מקום הבא להימלך אומר לו: הקדם התדיר^[308], משום שרוב הראיות הם לצד שהתדיר עדיף^[309].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים הסוברים שאם היה לפניו תדיר ומקודש, תדיר קודם^[310]. ונחלקו אחרונים בטעמם: יש מפרשים שסמך על הירושלמי^[311]. ויש מפרשים שאף על פי שלא נפשט הספק בתלמוד, מכל מקום מכיון שרוב הראיות הם לצד שתדיר עדיף, נוקטים כן^[312]. ויש מפרשים שאף על פי שלא נפשט הספק בתלמוד, יש לנו לפסוק שתדיר עדיף כיון שהוא כלל בתורה ואין לנו דבר ברור להוציא מן הכלל^[313]. ויש מפרשים שלדעה זו באחד המקומות בתלמוד נפשט שתדיר ומקודש תדיר קודם^[314], שאין הספק בציבור שיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידים, אם יקריבם היום למוספים או מחר לתמיד^[315], אלא במקודש כעת ותדיר למחר, האם מועיל אין-מעבירין-על-המצות* להקדים לתדיר של מחר, או שמא מאחר שאם היו תדיר ומקודש לפנינו תדיר קודם, הרי שאין משגיחים באין מעבירין, ותדיר של מחר קודם למקודש של עכשיו^[316].

תפילת שחרית* שקבעוה קודם קריאת-התורה*^[317], ותפילת מנחה* בשבת שקבעוה אחר קריאת התורה^[318], יש מהאחרונים שפירשו הטעם, שקריאת התורה יותר מקודש מתפילה, והוא תדיר ומקודש, שאיזה מהם שירצה יקדים - לסוברים כן^[319] - ובמנחה ראו להקדים הקריאה קודם התפילה, משום שמצוה להסמיך התפילה לשקיעה^[320], ובשחרית הקדימו תפלת שחרית קודם הקריאה, כדי להתפלל עם הנץ-החמה*, וגם משום שתפילת שחרית זמנה קבוע עד ארבע שעות לכתחילה^[321], ועל כן ראוי להקדימה^[322].

תדיר הנוהג בכל יום

ספק זה שנסתפקו בתלמוד בתדיר ומקודש מי קודם^[323], יש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שאינו אלא בתדיר שאינו נוהג אלא לפרקים^[324], אבל תדיר הנוהג בכל יום^[325], ודאי קודם למקודש^[326].

כשהמצוות מצוותן בשיהוי

ספק זה שנסתפקו בתלמוד בתדיר ומקודש מי קודם^[327], יש מהאחרונים שכתב שהוא לענין שתי מצוות שאין מצוותן בשיהוי, כגון הקרבנות, שמקריבים שניהם, וכל אחד מקריבים רק פעם אחת, אבל במצוות שמצוותן בשיהוי, כמו ציצית* ותפלין*, ודאי התדיר קודם^[328], שסוף סוף יניח גם את התפילין ויהיה עליו שניהם, רק אותו שיניח תחילה הוא יהיה עליו איזה משך זמן יותר מן השני, שהרי אנו רואים שרצון התורה בזו המצוה שיהיה על האדם זמן יותר ממצוה השניה, לכן בכל פעם שיש לנו לקצר בזמן מצוה אחת ולהאריך במצוה אחרת במה שיעשה אותה קודם, יש לנו להאריך בזמן מצוה התדירית^[329].

תדיר וחובת היום

תדיר וחובת היום, מי קודם, נחלקו תנאים ואמוראים:

א) לדעת סתם משנה ותנא קמא בתוספתא וברייתא - ולדעת רבה בר בר חנה^[330], ולדעת רב נחמן בר רב חסדא^[331] - תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, אף שכשאינו תדיר הוא חובת היום^[332]. ולכן כשחל חג השבֻעות* בשבת, ויש בו חילוק חמץ של שתי-הלחם*^[333] וחילוק לחם-הפנים* שהיא מצה^[334], אומרים לו לכל אחד כשנותנים לו חלקו בלחם הפנים הילך מצה, וכשנותנים לו חלקו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ^[335], שחמץ עיקר - שהיא חובה ליום^[336] - ומצה טפל^[337], שהוא של שבת שעברה, ומחלקים של מצה תחילה, שתדיר עדיף^[338], וכן לדעה זו בסדר ההקרבה לחם הפנים קודם לשתי הלחם^[339]. וכן מי שלא בירך ברכת-הזמן* בעשיית הסֻכה*^[340] - שמברך ברכה זו בשעה שנכנס לישב בסוכה^[341] - מברך על הזמן ואחר כך על הסוכה^[342] שהוא חובת היום^[343], שזמן תדיר - שנוהג בכל הרגלים^[344] - ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם^[345].

ב) ולדעת אבא שאול בתוספתא וברייתא - ולדעת רב^[346], ולדעת רב ששת בריה דרב אידי^[347] - אף על פי שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, חובת היום עדיף^[348]. ולכן בסדר ההקרבה שתי הלחם קודמים ללחם הפנים^[349], וכשהוא מחלקם בעצרת - החל בשבת - אומר: הילך חמץ הילך מצה^[350], מפני ששתי הלחם חביבות, וכשם שקודמים זה את זה בהקרבה, כך קודמים זה את זה באכילה^[351]. ויש מהראשונים המפרשים שאף לדעת סתם משנה, תדיר אינו קודם לאינו תדיר כשאינו תדיר הוא חובת היום, אלא שלדעת הסתם משנה אף לחם הפנים חשוב חובת היום, אף על פי שהם משבת שעברה^[352], ובזה חלוק על אבא שאול הסבור שאינו חובת היום^[353]. וכן מברך על הסוכה ואחר כך מברך ברכת הזמן^[354], שאחר קידוש היום מברך לישב בסוכה, ואחר כך שהחיינו^[355], שאף על פי שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, חובת היום עדיף^[356], שהזמן על ידי חיוב היום בא לו, שהיום גורם לזמן שיבוא^[357], והסוכה היא חובת היום והיא עדיפה על ברכת הזמן שהוא בכל הרגלים^[358], או שברכת הזמן הודאה בעלמא היא, ואין בו תדיר קודם^[359]. אכן, התמידים קודמים למוספים^[360], ואין אומרים שהמוספים קודמים, שהם חובת היום, שמוספים אינם קרואים חובת היום, מפני שהם מוספים על התמיד*^[361].

להלכה מסיק התלמוד שמברך ברכת הסוכה ואחר כך ברכת הזמן^[362], וכן פסקו ראשונים שמברך בליל יום טוב ראשון של חג הסוכות^[363]. אם משום שאין חוששים לסתם משנה^[364], או שאף לחם הפנים חשוב חובת היום אף על פי שהם משבת שעברה^[365]. ואף על פי שבכל מקום הלכה שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם^[366], בכל הברכות ברכת החובה קודמת לברכת הזמן^[367], ולכן להלכה ברכת הבדלה* קודמת לברכת הזמן^[368], ולא נאמר תדיר קודם, אלא בששתיהן ברכת המצוה^[369], ואף על פי שביין וקדוש* היום, יין קודם - לסוברים כן^[370], וכן הלכה^[371] - משום תדירותו, אף היין חובה הוא, שאין מקדשים אלא על היין^[372], ואף על פי שאפשר לקדש על הפת, אף הפת במקום היין^[373]. ויש מהראשונים המפרשים שלמרות שבכל מקום תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, הזמן בא עכשיו בשביל שני דברים, משום יום טוב ומשום סוכה, ומתוך כך ראוי לברך זמן אחר שתיהם^[374]. או שלא נאמר שתדיר קודם אלא כשאין איתו חובת מצות היום, אבל כשיש איתו חובת מצות היום, כגון מצות סוכה ושופר ולולב והדומה להם, הם עדיפים^[375].

להלכה בקדימות שתי הלחם ללחם הפנים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמקריבים את שתי הלחם קודם לחם הפנים^[376], ומחלקים את שתי הלחם קודם^[377], שהוא חובת היום^[378], שאין הלכה כסתם משנה^[379]. ויש סוברים שמקריבים לחם הפנים קודם ומחלקים אותו קודם, שהלכה-כסתם-משנה*^[380].

על ברכת-הזמן*, שנחלקו ראשונים אם מברכים אותה ביום-טוב-שני-של-גליות*, ע"ע יום טוב שני של גליות^[381], ואם קודמת לברכת הסוכה, לסוברים שמברכים אותה, ע"ע ברכת הזמן^[382].

תדיר ופרסום הנס

מי שהוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לנר-חנכה* ויין לקדוש* היום, נר חנוכה עדיף משום פרסום הנס^[383], אף על פי שקידוש היום תדיר^[384], וכן אם הוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה*, נר חנוכה קודם^[385], משום פרסום הנס^[386].

במה דברים אמורים שפרסום הנס קודם לתדיר, לדחות^[387], שהיכן שאי אפשר לקיים שניהם, פרסום הנס עדיף^[388], ולכן ראש-חֹדש* טבת שחל בחנכה*, מפטירים בשל חנוכה - לסוברים כן^[389] - שכיון שאין מפטירים אלא אחת, פרסום הנס עדיף^[390]. אבל לגבי להקדים התדיר קודם^[391], שיש לפרסם הנס באחרונה כמו בתחילה^[392], וכיון שאפשר לעשות שניהם, תדיר ופרסום הנס, עושים שניהם, ותדיר קודם^[393], שכל שאין בה הפקעת פרסום הנס תדיר קודם^[394], ולכן בקריאת-התורה קוראים בשל ראש חודש ואחר כך בשל חנוכה^[395], שהתדיר קודם לפרסום הנס^[396]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שפרסום הנס קודם לתדיר^[397], שאם מועיל לדחות לגמרי התדיר, כל שכן שעדיף להקדים^[398]. ואין ללמוד מקריאת התורה בראש חודש טבת שחל בחנוכה, שתדיר קודם לפרסום הנס, שאף על פי שהקריאה נתקנה לזכר הנס מכל מקום לא מפורסם הנס בקריאה כל כך^[399], ועיק'ר הפרסון הוא בהדלקה, שהיא המצוה, ורק בדרך העברה נקרא פרסום הנס, משום שדומה קצת, ומכל מקום אינו שווה בכל, ולכן בעילה כל שהיא מספיק לאחרה ולהניח לתדיר מעלתו, מה שאין כן בגוף המצוה והיכר פרסום הנס החמור, הוא קודם לתדיר, כפי שקודם בדחייה^[400].

בטעם שפרסום הנס עדיף מתדיר לענין דחייה - לסוברים כן^[401] - אף על פי שמדאוריתא - לסוברים כן^[402] - תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, יש מהאחרונים מצדדים שאין כלל זה אלא בשאין אחד נדחה מפני חבירו^[403], ורק לענין סדר הקדמה הוא שאנו אומרים שבסדר העשייה התדיר קודם^[404], אבל לענין לדחות את חבירו לגמרי, אינו דין דאוריתא, אלא מדרבנן^[405]. ויש שצידדו שפרסום הנס עדיף מתדיר, מפני שאף פרסום הנס יש לו יסוד בתורה, שכן יש הסוברים שיש מצות עשה מדאוריתא לזכור חסדי השם ולהתבונן בהם, שנאמר: וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך וגו' שמלתך לא בלתה וגו'^[406], ופרסום הנס לזכור ולפרסם חסדי ה' הוא בכלל מצוה זו, ולכן פרסום הנס עדיף שבזה יש חיוב עשה דאוריתא^[407].

יש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שהתדיר קודם לפרסום הנס, אפילו לדחות פרסום הנס^[408].

תדיר ואפוקי יומא

בשבת*, אנו מקדימים הקדוש*, שביאת היום ("עיולי יומא") כמה שמקדימים לו עדיף, ומאחרים ההבדלה*, שיציאת היום ("אפוקי יומא") כמה שמאחרים לו עדיף, שלא יהיה השבת עלינו כמשאוי^[409], ולכן נהגו בבית הכנסת לספור ספירת-העֹמר* בליל שבת לאחר הקידוש הנעשה בבית הכנסת, כי להקדים ביאת היום, ולספור ספירת העומר במוצאי שבת לפני הבדלה, כדי לאחר ביאת היום^[410]. וכתבו ראשונים ואחרונים שבמוצאי שבת שבחנוכה, מדליק נר-חנכה* ואחר כך מבדיל - אף על פי שההבדלה תדירה - כי בהוצאת השבת כמה שמאחר יותר עדיף^[411]. ויש מהאחרונים סוברים שמקדים הבדלה לנר חנוכה, שלעולם התדיר קודם^[412].

תדיר וחובת הגוף

היו לפניו שתי מצוות, האחת תדירה אבל אינה חובת הגוף, והשנייה אינה תדירה אבל היא חובת הגוף, כתבו אחרונים שנחלקו בכך אמוראים בירושלמי: לדעת שמואל שמזוזה קודמת לתפילין^[413], שכן היא - תדירה - שנוהגת בימים טובים ובשבתות^[414], תדיר עדיף מחובת הגוף^[415]. ולדעת רב חונה, תפילין קודמים למזוזה^[416], שכן הם נוהגים במפרשי ימים והולכי מדבריות^[417], מצוה שהיא חובת הגוף עדיפה מתדיר^[418].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שאם היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידעו משגת לקנות שניהם, תפילין קודמים^[419], שיש לפסוק כרב חונה^[420], שחובת הגוף עדיפה^[421], שזו מצוה שבגופו וזו מחוץ לגופו ומצוה בגופו עדיפה^[422].

תדיר וברוב עם

יש מהאחרונים סוברים שאם היו לפניו שתי מצוות, אחת תדירה, ואחת שאיננה תדירה אך יכול לקיימה ברב-עם-הדרת-מלך*, יקדים אותה לתדירה^[423], ולכן אם נכנס במקום שמתפללים ומצא אותם שהם באים לספור את העומר^[424], יספור עמהם, משום כי ברוב עם הדרת מלך, ואחר כך יתפלל ערבית*^[425].

אין מעבירין על המצוות

כשיש לפניו שתי מצוות ופגע בשאינה תדירה, נחלקו הדעות: א) ראשונים ואחרונים כתבו שהמצוה שאינה תדירה קודמת, משום שאין-מעבירין-על-המצות*, אף על פי שאם באו לפניו שתיהן כאחת, תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם^[426], ולכן אם קדם ושחט קרבן-פסח* קודם התמיד*, ואין מי שימרס בדמו זורק מי שנשחט ראשון^[427], שכיון שנשחט הפסח, אין מעבירין על המצוות, והוא קודם לתמיד התדיר^[428]. ולכן בראש-חֹדש* טבת, שמקדימים בו - לסוברים כן^[429], וכן הלכה^[430] - הקריאה של ראש חודש לקריאה של חנכה*, שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם^[431], אם טעה ופתח בשל חנוכה ובירך הקורא עליו, והזכירוהו הציבור שטעה ובשל ראש חודש יש לו לקרות ראשונה, אין מעבירין על המצוות אלא - לסוברים כן^[432] - גומר קריאתה ואחר כך קורא בשל ראש חודש^[433]. ואפילו לסוברים שמפסיק וקורא בשל ראש חודש^[434], אין הטעם מפני שתדיר דוחה את איסור ההעברה על המצוות, שקריאת חנוכה אינה חובת קריאת היום כלל, שהרי חנוכה לא נקרא מועד, וגם ענין חנוכת המזבח אינו ענין כלל לחנוכה, אלא שמשום פרסום הנס קוראים בכל יום, אבל אינו ענין קריאה מחוייבת^[435]. ב) ויש מהאחרונים הסוברים שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם לעולם, אפילו פגע תחילה בשאינו תדיר^[436], שהרי אפילו שקדם ושחט לפסח קודם התמיד, מניחנו ויהא אחר ממרס בדמו ומקדים התדיר, הרי שאינו חושש לאין מעבירין על המצוות, וכל שכן בפגיעה בלבד בלי שום מעשה^[437]. ואם טעה והקדים קריאת חנוכה לקריאת ראש חודש פוסק וקורא בשל ראש חודש - לסוברים כן^[438] - שזהו כמו שהקדים תפילין של ראש לשל יד, שצריך - לסוברים כן^[439] - לסלקה כדי לחזור ולהניח כסדרן^[440]. ג) ויש שנראה מדבריהם שמכריעים שאם עוד לא התחיל להתעסק בשאינה תדירה אלא שפגע בה תחילה, מעבירין עליה ועושה התדירה, ואם כבר התחיל להתעסק בה גומר זו שאינה תדירה תחילה ואחר כך עושה התדירה^[441].

לסוברים שכשיש לפני שתי מצוות ופגע בשאינה תדירה היא קודמת לתדירה^[442], כשאינו יכול לקיים אלא אחת מהן, יש הסוברים בדעת ראשונים שהמצוה התדירה קודמת^[443]. ויש הסוברים בדעת ראשונים שאף אז הכלל של אין מעבירים על המצוות דוחה לכלל שתדיר קודם^[444]. ויש מהאחרונים המחלק: במצוה של יחיד, הכלל של אין מעבירים על המצוות דוחה לכלל שתדיר קודם, ובמצוה של רבים הולכים אחר מעלת המצוה, ותדיר קודם^[445].

תדיר ומצוה עוברת

היו לפניו שתי מצוות, האחת תדירה שזמנה נמשך, והשנייה איננה תדירה והיא מצוה עוברת, יקדים המצוה העוברת^[446], ואין צורך ללימוד מכתוב לזה, שהוא פשוט מסברא*^[447]. וכתבו אחרונים שהדברים אמורים רק היכן שהזמן קצר וקרוב הדבר שאם יעשה אחת וישהה מעט לא יוכל עוד לעשות האחרת, אז מצוה עוברת קודמת^[448], אבל כשהזמן גדול, התדיר קודם^[449].

תדיר ומצוה בשעתה

חביבה מצוה בשעתה^[450], ועדיפה ממעלת תדיר^[451], שבמעלת תדיר זמן שניהם עכשיו על כל פנים^[452], ומצוה הנעשית בעיקר זמנה קודמת למצוה שכבר עבר עיקר זמנה - שנמשך חיובה מכבר ועתה היא כעין תשלומין^[453] - אף אם היא תדירה יותר^[454], ולכן מקדימים בתפלת-תשלומין* תפילת החובה, הנעשית בזמנה, לתפילת תשלומין^[455].

כשהקדים לשאינו תדיר

עבר והקדים את שאינו לתדיר לתדיר, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שמה שעשה עשוי ויצא בדיעבד*^[456], שתדיר קודם את חבירו אינו אלא למצוה מן המובחר^[457], שהרי אם עבר ושחט קרבן שאינו תדיר תחילה מקריבו ואחר כך שוחט את התדיר^[458]. ועוד, שאם היו לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה* ואחת של מוסף*, שמקדים -לסוברים כן^[459], וכן הלכה^[460] - תפילת מנחה, לפי שהיא תדירה יותר ממוסף^[461], אם עבר והקדים מוסף למנחה - לסוברים כן^[462], וכן הלכה^[463] - יצא^[464].

ב) ויש סוברים שאם הקדים האינו תדיר לתדיר לא יצא ידי חובתו^[465] אם כבר הגיע זמן התדיר כמו האינו תדיר^[466], והוא הדין אם כבר מונחים לפניו שחוטים - שני קרבנות - התדיר והאינו תדיר ועבר וזרק האינו תדיר תחילה^[467], ואינו דומה למקרה שהאינו תדיר נשחט כבר והתדיר עומד חי^[468], שאז כבר מוכן לפניו לקיים מצות זריקה* של האינו תדיר, וזריקת התדיר עדיין אינו בעולם^[469]. או שדין זה לא נאמר בקדשים, שבהם קדימת תדיר לשאינו תדיר אינו מעכב, שכן בקדשים יש דין מיוחד שכשהצריכה בהם תורה דבר בכתוב אחד אנו אומרים שלא הצריכה אלא למצוה לא לעכב, ורק אם חזר הכתוב עליו, אנו אומרים שהכתוב השני בא ללמד שמעכב בדיעבד^[470]. ולדעתם המקדים תפילת מוסף למנחה לא יצא ידי חובת מוסף^[471]. או שהמקדים מוסף למנחה לא יצא, אלא שמכיון שחיוב תפילת מוסף חל עליו קודם שש שעות, והגם שמקדים את מנחה משום תדיר, על כל פנים חיוב מוסף לא נפסק, ולכן אם התפלל מוסף קודם למנחה מועיל^[472], שמה שלא קיים מעלת התדיר, אינו מפקיע מהחיוב של האינו תדיר, שלא היה פסול בגוף העבודה של תפילת האינו תדיר^[473].

שחט שאינו תדיר לפני התדיר

עבר או שכח ושחט את - הקרבן - שאינו תדיר תחילה, מקריבו ואחר כך שוחט את התדיר^[474], שכיון ששנינו - לגבי קרבן-פסח* - שחטו קודם לתמיד*, כשר, ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד^[475], והיינו שקדם ושחטו לתמיד תחילה^[476], שהרי שנינו: עד שיזרק דם התמיד^[477], ולא שנינו עד שישחוט ויזרק^[478], הרי שדוקא בקדם ושחטו צריך למרס דמו, אבל בלא זאת מקריב וזורק מי שנשחט ראשון^[479]. וכתבו אחרונים ששונה דין שאינו תדיר שקדם ושחטו מדין פסח שקדם ושחטו, שבתדיר, מכיון שהמעלה היא רק מחמת מעלת התדיר, אין לזלזל באינו תדיר למרס בדמו עד שישחוט ויזרוק התדיר^[480], אבל פסח ותמיד שאמרה תורה שתמיד קודם, אף על פי שאינו אלא למצוה ולא לעכב, מכל מקום לא יעבור המצוה לכתחילה, אלא טוב יותר למרס בדמו עד אחר התמיד^[481].

הקדים קריאת חנוכה לקריאת ר"ח

ראש-חֹדש* טבת, שמקדימים בו - לסוברים כן^[482], וכן הלכה^[483] - הקריאה של ראש חודש לקריאה של חנכה*, שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם^[484], אם טעה ופתח בשל חנוכה ובירך הקורא עליו, והזכירוהו הציבור שטעה ובשל ראש חודש יש לו לקרות ראשונה, נחלקו הדעות:

א) יש מהראשונים ואחרונים סוברים שצריך להפסיק ולקרות בשל ראש חודש^[485], ואף על פי שאין-מעבירין-על-המצות*, שהוא מעכב, שזהו כמו שהקדים תפילין של ראש לשל יד, שצריך - לסוברים כן^[486] - לסלקה כדי לחזור ולהניח כסדרן^[487], ואף על פי שאם עבר והקדים שאינו תדיר לתדיר יצא בדיעבד - לסוברים כן^[488] - היכן שאפשר לתקן עדיין, צריך להפסיק ולתקן^[489]. או שלדעתם אם עבר והקדים את שאינו תדיר לתדיר, והגיע זמן התדיר כמו האינו תדיר, לא יצא ידי חובתו^[490]. או שפוסקים וקוראים בשל ראש חודש, לא משום מעלת התדיר, אלא משום שאין קריאת חנוכה חשובה למאומה נגד קריאת ראש חודש^[491], שקריאת חנוכה אינה חובת קריאת היום כלל, שהרי חנוכה לא נקרא מועד, וגם ענין חנוכת המזבח אינו ענין כלל לחנוכה, אלא שמשום פרסום הנס קוראים בכל יום, אבל אינו ענין קריאה מחוייבת^[492], ולכן אם טעה וקרא ארבע בשל ראש חודש אין צריך לקרות בשל חנוכה כלל, אם לא הוציא ספר תורה אחר^[493], שאין משגיחים בחנוכה^[494], ולכן אפילו בדיעבד לא יצא בקריאת חנוכה ופוסק וקורא בשל ראש חודש, אבל לא משום מעלת תדיר לחוד^[495]. ויש מהאחרונים הסוברים שלדעה זו כל עוד לא קרא שלושה פסוקים הוא כלכתחילה ומתקן^[496], ואם נזכר אחר שקרא שלושה פסוקים בחנוכה, הוא כדיעבד ויסיים ויקרא אחר כך בשל ראש חודש שלושה עולים^[497].

ב) והרבה אחרונים סוברים שאם התחיל וקרא בחנוכה, אינו מפסיק^[498], שבדיעבד יצא, אף על פי שעבר על תדיר קודם^[499], שהרי אם שחט את הקרבן שאינו תדיר תחילה מקריבו ואחר כך שוחט התדיר^[500], ואם אינו יוצא כשעובר על תדיר קודם אפילו דיעבד, הרי פסול לגמרי תיכף שעבר על תדיר קודם^[501], וקורא הכהן בשל חנוכה ואחר כך יקרא לאחרים בשל ראש חודש^[502]. או שאינו מפסיק, מפני שאין מעבירין על המצוות דוחה לכלל שתדיר קודם^[503]. ועוד, שאם יפסיק ויקרא בשל ראש חודש, יגרום ברכה לבטלה - לסוברים שמברך שנית^[504] - שהרי יש מהאמוראים הסוברים שמקדימים לכתחילה של חנוכה^[505]. ועוד, שאם יפסיק יש לחוש שיחשבו הקהל שיש פגם בספר תורה^[506]. ומכל מקום אם פתח ספר התורה בלבד, ולא בירך, כתבו אחרונים שודאי לדעה זו יקרא בשל ראש חודש^[507], שהוא כפגע בשל ראש תחילה^[508], וכל עוד לא אמר בתחילת הברכה "ברוך אתה ה' ", קורא בשל ראש חודש^[509], ואין כאן פגם לספר תורה זו כיון שיקראו בה אחר כך^[510].

על הדין כשחל ראש-חדש* טבת בחנכה* וטעה וקרא כל ארבעת הקרואים בשל ראש חודש, ע"ע קריאת התורה. לסוברים שכשחל ראש חודש טבת בחנוכה וטעה והתחיל לקרוא בשל חנוכה, שמפסיק וקורא בשל ראש, אם מברך על הקריאה השניה, ע"ע הנ"ל.

הקדים יעלה ויבוא לרצה והחליצנו

חל שבת ביום-טוב* או בראש-חֹדש* או בחול-המועד*, שאומר רצה והחליצנו ואחר כך יעלה-ויבא*^[511], לפי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם^[512], אם טעה והתחיל קודם יעלה ויבוא, נחלקו בו אחרונים: א) יש סוברים שאם הקדים יעלה ויבוא יצא^[513], שהתדיר קודם את חבירו אינו מעכב - לסוברים כן^[514] - ואינו אלא למצוה מן המובחר^[515], ואינו פוסק באמצע יעלה ויבוא לומר רצה^[516], אלא אומר יעלה ויבוא ואחר כך אומר רצה והחליצנו^[517], ואפילו פתח רק - בתחילת נוסח ההזכרה^[518] - אלהינו ואלהי אבותינו, גומר^[519], שאם יפסיק לומר רצה ואחר כך חוזר ואומר יעלה ויבוא, מה שאמר מקודם הוא דברים יתרים באמצע הברכה, וזה אינו מן הראוי^[520]. ואינו דומה לקרבן-פסח* ששחטו קודם לתמיד*, שכשר, ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד^[521], ששם לא הפסיד מה שכבר התחיל בשאינו תדיר, שהרי יש תקנה שאחר ממרס בדמו עד שמקריב לתדיר, ואחר כך חוזר לגמור הקרבת האינו תדיר שהתחיל בו, וכיון שאין במה שיקריב התדיר הפסד למה שכבר התחיל קודם באינו תדיר, ודאי שיש להקדים התדיר ולהקריבו קודם הקרבת האינו תדיר, אמנם כאן שהקדים יעלה ויבוא, שאם הפסיק הרי הוא מפסיד מה שהתחיל, יגמור יעלה ויבוא ואחר כך אומר רצה^[522]. ב) ויש סוברים שפוסק ואומר רצה והחליצנו, שהתדיר קודם, ואחר כך אומר יעלה ויבוא^[523], שכן כשקדם ושחט לשאינו תדיר שכבר הגיע מצוות זריקה*, ועדיין מצוותו של תדיר לא הגיע, כיון שעדיין לא נשחט ואינו ראוי לזריקה, מכל מקום שוחט לתדיר וזורקו ואז זורק לשאינו תדיר, אף על פי שכבר התחיל בשאינו תדיר, מכל מקום לא איבד התדיר דין קדימה שלו, כך פה אף על פי שהתחיל ביעלה ויבוא שאינו תדיר, פוסק ומקדים לרצה, שהתדיר קודם לו^[524]. ג) ויש מחלקים: אם היה בשתי סעודות ראשונות של שבת, שחייב לאכול בהם פת וברכת המזון חובה בהם, אם התחיל יעלה ויבוא פוסק ומתחילה רצה, שרצה הוא חובה יותר, אבל בסעודה שלישית, שאין חובה לאכול פת - לסוברים כן^[525] - שוים רצה ויעלה ויבוא במעלתם, ואם התחיל ביעלה ויבוא אין פוסק, שקדימת רצה אינו אלא מפני התדיר, וכיון שהתחיל גומר האינו תדיר^[526].

לסוברים שהטועה בשבת שחל ביום טוב או בראש חודש או בחול המועד והקדים יעלה ויבוא לרצה והחליצנו, אינו פוסק^[527], יש שכתבו שאף על פי שבכל יעלה ויבוא בברכת המזון אינו מזכיר של שבת, שכבר הזכירו ברצה^[528], כאן יכלול גם שבת ביעלה ויבוא^[529], ויזכיר בו של שבת קודם ואחריו של ראש חודש או של יום טוב, שבזה מתקן שאינו מפסיד מה שהתחיל ביעלה ויבוא, וגם מתקן שמקדים להזכיר של שבת קודם, שהוא התדיר^[530], והוא כעין מי שקדם ושחט להאינו תדיר, שאחר ממרס בדמו ומקריב לתדיר, ואחר כך גומר להקריב לאינו תדיר^[531].

הערות שוליים