אנציקלופדיה תלמודית:תגלחת מצורע

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - שתי תגלחות שמצורע* מוחלט מגלח את שער גופו לצורך טהרתו: ביום שנתרפא, וביום השביעי מהתגלחת הראשונה.

ערך זה עוסק בשתי תגלחות שמצורע מוחלט שנתרפא מגלח את שער גופו לצורך טהרתו: הראשונה ביום שנתרפא, והשניה ביום השביעי מהתגלחת הראשונה. על יתר פרטי טהרתו של המצורע, ע"ע הזאה (לטהרה): בטהרת מצורע וע' טהרת מצורע. על האופנים שבהם אדם הופך להיות מצורע מוחלט, שטהרתו זוקקת תגלחת, ע"ע גבחת; קרחת: טומאתן, וע' נגעי אדם: סדר ראיית נגעי עור בשר, וע' נתק: סדר ראיית נתק, וע' שחין; מכוה: נגע שבהם. על דיניו של המצורע קודם טהרתו, ע"ע מצורע.

מצות התגלחת

שתי תגלחות צריך מצורע מוחלט שנתרפא לגלח את שער גופו[1], האחת ביום שנתרפא, לאחר הבאת צפורי-מצורע* ועשיית סדר הטהרה בהן[2] – שחיטת אחת הציפורים, הזאת דמה על המצורע ושילוח הציפור השניה[3] – שנאמר: ושִׁלח את הצִפֹּר החיה על פני השדה וגו' וגִלח את כל שערו[4], והיא נקראת תגלחת של ימי גומרו[5], והאחרת ביום השביעי שלאחר מכן[6], שנאמר: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו[7], והיא נקראת תגלחת של ימי סיפורו[8].

כמצות עשה

תגלחת מצורע היא מצות-עשה*[9], בין תגלחתו הראשונה[10], ובין תגלחתו השניה[11], ולכן יש צורך בתגלחת בפועל, ואין די בכך שהמצורע ידאג להעברת שערו, כגון באמצעות סיכת סם המשיר את השער[12]. ויש מן האחרונים שכתב שתגלחתו הראשונה של המצורע אינה חשובה מצות עשה[13].

טעמה

טעמה של מצות תגלחת מצורע, יש מן הראשונים שכתבו שהוא כדי שיראה האדם כאילו הוא נברא מחדש ושערו מתחיל לצמוח, ויחדש מעשיו לטוב, כי בהיות האדם מנוקה מכל שער אז ינקה יפה מכל לכלוך, ולכן ראוי לו לעלותו מטומאת צרעתו לעשות בעצמו מעשה הנקיות בכל כוחו, כדי שינקה מעשיו גם כן בכל כוחו ויהפכם מרעה לטובה ולהכשיר[14]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם התגלחת שהוא לפי שביחד עם הצרעת יפול ויפסד השער, ולכן צריך לגלח את שערו הישן כדי שיצמח במקומו שער בריא וחזק[15].

במנין המצוות

תגלחת שניה של מצורע, יש ממוני המצוות שמנאוה במנין-המצוות* כמצות עשה בפני עצמה[16]. אבל תגלחת ראשונה של מצורע אינה נמנית במניין המצוות[17], לפי שהיא חשובה כמצוה אחת ביחד עם התגלחת השניה[18], או שהיא חשובה חלק ממצות עשה של טהרת מצורע[19], או שתגלחת ראשונה אינה חשובה מצות עשה, לסוברים כן[20]. ויש ממוני המצוות שלא מנו אף את התגלחת השניה של מצורע כמצוה בפני עצמה, שלדעתם כל פרטי הדינים של טהרת מצורע חשובים הם מצוה אחת[21].

כחובה

תגלחת מצורע, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיא חובה[22], ולכן מי שעבר ולא גילח תגלחת שניה, ביטל מצות עשה של תגלחת מצורע[23], וכן מי שעבר ולא גילח תגלחת ראשונה, ביטל מצות עשה של טהרת מצורע[24].

מהותה

מהותה של מצות תגלחת מצורע, יש מן האחרונים סוברים שאינה העברת השער אלא היא עצם מעשה התגלחת[25].

השערות שבכלל המצוה

השערות הכלולות במצות תגלחת המצורע, נחלקו אחרונים אם הן דוקא שערותיו האחרונות של המצורע או שהן כלל השערות שבמקומות הכלולים במצות התגלחת – ועל מקומות אלו, עי' להלן[26] - יש סוברים שאין מצות תגלחת מצורע מתקיימת אלא בשערותיו האחרונות של המצורע, ולכן תגלחת מצורע שנעשתה שלא כדינה – כגון שלא בתער[27], או שלא על ידי כהן[28] - כשרה, ובלבד שישאיר שתי שערות שיגולחו כדין[29]. ויש סוברים שמצות תגלחת מצורע מתקיימת בכל שערו[30], אלא שמכל מקום יש מהם סוברים שאף אם התחלת התגלחת נעשתה שלא כדין, כל שסיום התגלחת נעשה כדין, אינו מעכב[31]. ויש סוברים שמצות תגלחת מצורע צריכה להיעשות לכל הפחות ברוב שערו, ולכן תגלחת מצורע שנעשתה ברוב שערו שלא כדין, פסולה, וימתין עד שיגדל שערו ויגלחנו שוב כדין[32].

כנגד מצוות אחרות

תגלחת מצורע דוחה את מצוות לא תעשה של הקפת-הראש* ושל השחתת-זקן*[33], שכן היא מצות עשה[34], ועשה-דוחה-לא-תעשה*[35], או לפי שנאמר בתגלחת מצורע: ראשו[36] – והוא מיותר, שהרי ראשו הוא בכלל כל שערו שנאמר בכתוב קודם לכן[37] – אף במקום הקפת הראש[38], ואף במקום השחתת זקן[39]. ואף איסור השחתת זקן בכהן מצורע שהוא חמור יותר – שכן ריבה הכתוב בכהנים מצוות יתרות[40], ועוד שמלבד הלאו שיש בהשחתת זקן, כהן המשחית זקנו עובר אף בעשה, לסוברים כן[41] – נדחה מפני העשה של תגלחת מצורע, שנאמר: זקנו[42], אף במקום השחתת זקן[43]. כמו כן, תגלחת מצורע דוחה את האיסור שיש בהעברת שער ראשו של נזיר[44], ואף על פי שיש בהעברת השער עשה ולא תעשה[45] - ובאופן רגיל אין עשה דוחה לא תעשה ועשה[46] - שנאמר: ראשו, אף בנזיר מצורע[47], או שהוא נלמד מכך שתגלחת מצורע דוחה את איסור השחתת זקן אף אצל כהנים, למרות שיש בהשחתת זקנם עשה ולא תעשה, לסוברים כן[48], או שאף על פי שהעברת שער של נזיר רגיל יש בה עשה ולא תעשה, העברת שער של נזיר מצורע אין בה אלא לא תעשה, לפי שהעשה שיש בהעברת שער נזיר – קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו[49] – אינו אלא בימים שהוא קדוש בהם בקדושת נזיר, וימי חילוטו של המצורע אינם עולים לו לימי נזירותו[50].

על ספק מצורע, שאין תגלחתו דוחה את האיסורים של הקפת הראש ושל השחתת זקן, ועל תגלחתו של ספק מצורע שאינו מוזהר על איסורים אלו, ע"ע טהרת מצורע[51]. על נזיר שהוא ספק מצורע, שאין תגלחתו דוחה את איסור העברת שער נזיר, ע"ע נזירות.

באישה

מצות תגלחת מצורע נוהגת אף באישה[52], שכיון שדיני טומאת נגעים נוהגים בה[53], אף דיני טהרת נגעים נוהגים בה [54].

מקומה

מצות תגלחת מצורע, כתבו ראשונים שהיא נוהגת בכל מקום[55].

הזמנים שבהם נוהגת תגלחת מצורע

מצות תגלחת מצורע, יש מן הראשונים סוברים שהיא נוהגת בכל זמן, ובלבד שיש כהנים חכמים שראויים להורות בצרעת[56]. ויש מן הראשונים מסתפקים לומר שאין תגלחת שניה של מצורע נוהגת בזמן שאין בית, לפי שאין טהרת מצורע נשלמת עד שיביא המצורע קרבנותיו – שעד אז הוא מחוסר-כפרה*[57] - ובזמן התגלחת עובר המצורע על הלאוים של הקפת הראש והשחתת זקן[58], ושמא לא אמרה תורה לעבור על איסורים אלו לצורך תגלחת מצורע, אלא במקום שאפשר להשלים את טהרתו[59]. על כך שלמעשה לא נהגו לטהר מצורעים בזמן הזה, ובכלל זה אף התגלחת, ועל הטעמים לכך, ע"ע טהרת מצורע[60].

על מצורע מוסגר, שתגלחת מצורע אינה נוהגת בו ביחד עם שאר דיני טהרת מצורע שאינם נוהגים בו, ע"ע הנ"ל[61].

על תגלחת ראשונה של מצורע, שמעכבת את טהרתו של המצורע אף בדיעבד, ביחד עם דברים נוספים בסדר טהרת מצורע שמעכבים את טהרתו, ועל כך שנחלקו ראשונים אם סדרם של אותם דברים שמעכבים את טהרת מצורע מעכב זה את זה, ע"ע הנ"ל[62]. על תגלחת שניה של מצורע שמעכבת את סדר טהרת מצורע, ע"ע הנ"ל[63].

על מצורע שאחר את תגלחתו השניה, שיכול לגלח אף לאחר כמה ימים, ע"ע הנ"ל[64]. על מצורע שנולד בו נגע אחר לאחר תגלחת ראשונה, שאסור לו לגלח תגלחת שניה על נגעו הראשון קודם שיתרפא מנגעו השני ויטהר ממנו בטהרה ראשונה, ע"ע הנ"ל[65].

על מצורע שאין לו שיער, שנחלקו אחרונים אם הוא יכול ליטהר כיון שאינו יכול לגלח, ע"ע הנ"ל[66].

אופן התגלחת

השער שיש לגלח בתגלחת ראשונה

השער שיש לגלח בתגלחת ראשונה של המצורע, אמרו בתורת כהנים שהוא אותו שער שיש לגלח בתגלחת שניה, שאינו שער כל הגוף, לסוברים כן[67], שאף על פי שנאמר בתגלחת הראשונה: וגִלח את כל שערו[68], יש ללמוד בגזרה-שוה* "כל שערו" "כל שערו" מתגלחת שניה[69], שיש לגלח בתגלחת ראשונה רק את מה שיש לגלח בתגלחת שניה[70], ולא רצתה התורה להאריך פעמיים בפרטי התגלחת, כיון שהם כתובים זה אצל זה[71]. וכן יש מן הראשונים סוברים שאין לגלח בתגלחת ראשונה אלא רק את השער שצריך לגלח אף בתגלחת שניה[72]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף הסוברים שבתגלחת שניה אינו מגלח את כל שערו, מודים שבתגלחת הראשונה מגלח את כל שערו, לפי שנאמר בה: כל שערו, ויש לפרשו כפשוטו ממש[73].

השער שיש לגלח בתגלחת שניה

השער שיש לגלח בתגלחת שניה אינו רק שער ראשו אלא הוא אף שער גופו, שהרי נאמר בה: כל שערו[74], אלא שנחלקו תנאים, וראשונים ואחרונים בדעתם מה משער גופו נכלל במצות התגלחת, וכדלהלן:

בית הסתרים

תגלחת שער בית-הסתרים*, נחלקו תנאים, וראשונים ואחרונים בדעתם אם היא בכלל מצות תגלחת מצורע: א) ר' ישמעאל, שדורש את כל התורה כולה בכללים ופרטים[75], אומר שיש לגלח רק שער נראה[76], אבל לא את שער בית השחי[77], שאינו נראה[78], ויש ממעטים אף את שער בית הערוה[79], לפי שנאמר: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו[80], כלל, את ראשו ואת זקנו ואת גבֹּת עיניו[81], פרט, ואת כל שערו יגלח[82], חזר וכלל, כלל-ופרט-וכלל* אי אתה דן אלא כעין הפרט – כפי שנדרשת מידה זו בכל התורה כולה[83] - מה הפרט מקום נראה, אף כל מקום נראה[84], כגון שער הרגלים[85], היינו שער בית הערוה[86], או שהוא שער הרגלים ממש[87]. וכן אמרו במשנה ובתוספתא שכשם שהוא נראה לנגעו – האיש כעודר וכמוסק זיתים והאישה כעורכת וכמניקה את בנה[88] – כך הוא נראה לתגלחתו[89], והיינו ללא שער בית הסתרים[90], שאין צריך לגלחו[91], שכל מקום שאינו מיטמא בנגעי אדם, לפי שהוא בית הסתרים[92], אינו טען תגלחת בטהרת מצורע[93], שנאמר: גבֹּת עיניו[94], מה גבות עיניו בנראה, אף כל שערו בנראה, פרט לבית הסתרים[95]. ואף בדעת התורת כהנים שממעטת את שיער בית הסתרים מן הכתוב הזה[96], יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שיש למעט מכאן כל שיער בית הסתרים[97], שאף על פי שלאחר מכן המשיכה התורת כהנים ואמרה שמכך שחזר וסיים הכתוב: את כל שערו יגלח[98], יש ללמוד שיש לגלח לא רק מקום כמו גבות עיניו, שהוא מקום נראה, אלא אף מקום שאינו נראה[99], המשך דברי התורת כהנים הם דברי ר' עקיבא החולק[100], ואילו תחילתם הם דברי ר' ישמעאל[101], או שהריבוי שנלמד מהמשך הכתוב הוא רק לשער בית השחי שאינו נראה באופן רגיל, והיינו כשהוא לבוש או אפילו כשהוא ערום ואינו עודר ומוסק, שאין למעט שער שאינו נראה אלא כשהוא בית הסתרים ממש[102]. ואף בדעת המשנה שאמרה שמעביר תער על כל בשרו[103], יש מן הראשונים סוברים שכל בשרו לאו דוקא, ויש למעט את בית הסתרים מתגלחת מצורע[104]. ב) ור' עקיבא, שדורש את כל התורה כולה בריבוי ומיעוט[105], סובר שיש לגלח את כל שערו כדלעת[106], שהיא חלקה[107], שהוא דורש את הכתוב שלעיל בריבוי ומיעוט וריבוי שריבה הכל ומיעט רק דבר אחד - כפי שנדרשת מידה זו בכל התורה כולה[108] - שהוא שער שבתוך החוטם[109], לפי שאינו נראה[110], והיינו שאינו נראה כלל, בניגוד לשער בית השחי שנראה כשהוא מגביה את זרועו[111], או לפי שאינו מצוי אצל רוב בני האדם[112]. וכן אמרו במשנה שהמצורע מגלח את כל שערו, בין בתגלחת ראשונה ובין בתגלחת שניה[113], והיינו שמגלח כדלעת[114], שאף על פי שממדרש הכתוב יש לרבות רק מקום נגלה, לסוברים כן[115], הלכה-למשה-מסיני* שיש לגלח את כל גופו[116], וההלכה עוקבת – עוקרת[117] - את המדרש[118], או שההלכה מוסיפה על פני המדרש[119], או שהתנא של המשנה הוא ר' עקיבא שמרבה מהכתוב את שער כל הגוף למעט שער החוטם[120]. ואף בדעת התורת כהנים שמרבה לתגלחת שער שאינו נראה[121], יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שכונתה לרבות הכל מלבד שער החוטם[122], ואף על פי שקודם לכן ממעטים בתורת כהנים מתגלחת את שער בית הסתרים[123], אלו הם דברי ר' ישמעאל החולק[124], והריבוי הוא מדברי ר' עקיבא[125], או שהמיעוט לבית הסתרים הכונה היא דוקא לשער החוטם שאינו נראה כלל[126]. וכן בדעת ר' יוסי הגלילי, שממעט את ריסי עיניו מתגלחת מצורע[127], יש מן האחרונים סוברים שהוא מרבה את כל שאר השער שבגופו, ובכלל זה אף את שיער בית הסתרים[128]. ואף בדעת המשנה שאמרה שכשם שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו[129], יש מן הראשונים סוברים שלכתחילה יש צורך לגלח את כל השער ואף את שער בית הסתרים, אלא שאין צורך לחפש אחר שער בית הסתרים ובדיעבד אם לא גילחו עלתה לו התגלחת[130]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת רב נחמן בר יצחק, שאף לדעה זו מן התורה די בגילוח מקום נראה, ורק מדרבנן יש לגלחו כדלעת[131]. הלכה, אמרו בתלמודים שמגלח את כל גופו כדלעת[132], לפי שסתם משנה סוברת כן[133], ועוד שהלכה כר' עקיבא מחברו[134], וכן פסקו ראשונים[135]. ויש מן הראשונים שפסקו שאינו מגלח את בית הסתרים[136], שלהלכה דורשים את כל התורה כולה במידת כלל ופרט ולא במידת ריבוי ומיעוט, לסוברים כן[137], ויש לומר שאף המשנה שאמרה שמגלח את כל גופו כונתה לכך[138].

שיער מפוזר

תגלחת שיער מפוזר, נחלקו תנאים אם היא בכלל מצות תגלחת מצורע: א) ר' ישמעאל, שדורש את כל התורה כולה בכללים ופרטים[139], אומר שיש לגלח רק שער כינוס[140], אבל לא שיער שבזרועותיו ושוקיו שאינו מכונס[141], לפי שנאמר: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו[142], כלל, את ראשו ואת זקנו ואת גבֹּת עיניו[143], פרט, ואת כל שערו יגלח[144], חזר וכלל, כלל-ופרט-וכלל* אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מקום כינוס שער, אף הכלל מקום כינוס שער[145], כגון שער הרגלים[146]. וכן בדעת ר' יוסי הגלילי בתוספתא שאומר שאין צריך לגלח את ריסי עיניו[147], יש מן האחרונים סוברים שהוא לפי שלדעתו אין צריך לגלח אלא מקום כינוס שיער[148]. ב) ור' עקיבא, שדורש את כל התורה כולה בריבוי ומיעוט[149], סובר שיש לגלח את כל שערו כדלעת[150], שהיא חלקה[151], שהוא דורש את הכתוב כדלעיל בריבוי ומיעוט וריבוי שריבה הכל למעט דבר אחד – שיער החוטם[152] - ובכלל הריבוי אף שער מפוזר[153]. וכן אמרו במשנה שהמצורע מגלח את כל שערו, בין בתגלחת ראשונה ובין בתגלחת שניה[154], והיינו שמגלח כדלעת[155], שאף על פי שממדרש הכתוב יש לרבות רק מקום כינוס שער לסוברים כן[156], הלכה-למשה-מסיני* שיש לגלח את כל גופו[157], וההלכה עוקבת – עוקרת[158] - את המדרש[159], או שההלכה מוסיפה על פני המדרש[160], או שהתנא של המשנה הוא ר' עקיבא[161]. וכן ריבו בתורת כהנים פיזור שער בתגלחת מצורע[162]. וכן בדעת ר' יוסי הגלילי, שממעט את ריסי עיניו מתגלחת מצורע[163], יש מן האחרונים סוברים שהוא מרבה את כל שאר שער שבגופו, ובכלל זה אף מקום פיזור שיער[164]. ואף בדעת המשנה שאומרת שכשם שנראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו[165], יש מן האחרונים שכתבו שהיא סוברת שיש לגלח מקום פיזור שער, שאף הוא מיטמא בנגעים[166]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת רב נחמן בר יצחק, שאף לדעה זו מן התורה די בגילוח מקום כינוס שער, ורק מדרבנן יש לגלחו כדלעת[167]. הלכה שיש לגלח אף מקום פיזור שער[168]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם להלכה שאין לגלח מקום פיזור שער[169].

ריסי העינים

ריסי העינים, ר' יוסי הגלילי אומר שאינם בכלל תגלחת המצורע[170], שנאמר: גבֹּת עיניו[171], ולא ריסי עיניו[172], שכתוב זה הוא מיותר, שדי לנו במה שנקט ראשו וזקנו כדי ללמדנו איזה שער יש לגלח - בכלל ופרט וכלל, לסוברים כן[173], או בריבוי ומיעוט וריבוי, לסוברים כן[174] - ובא למעט את שער העינים שלא הוזכר, והוא הריסים[175], או שהכתוב "עיניו" מיותר, שהרי היה יכול הכתוב לומר "גבותיו", ויש למעט שמהשיער שעל עיניו יגלח רק את הגבות ולא את הריסים[176], או שהוא אינו דורש כלל את הכתוב בראשו וזקנו כדי ללמדנו איזה שיער לגלח – אלא בעניין אחר[177] – ורק מהכתוב על גבות עיניו הוא דורש למעט, ויש למעט את ריסי עיניו לפי שהם שומרים לעיניים ובלעדיהם הוא עלול להסתמא ואינו יכול לישון, וחס עליו הכתוב[178].

כששייר שער

תגלחת המצורע צריכה להיות שלמה, ומצורע ששייר אפילו שתי שערות, לא עשה כלום[179], ולכן המשייר שתי שערות בתגלחת ראשונה וגילחן בתגלחת שניה, לא עלתה לא אלא תגלחת ראשונה[180], ואף על פי שבכל התורה כולה רובו-ככולו*[181], ריבה הכתוב בפירוש: כל שערו[182], או שיש ללמוד תגלחת מצורע מתגלחת נזיר טמא, שריבה הכתוב בפירוש כולו דוקא[183], או שמכך שתגלחת מצורע דוחה את הלא תעשה של הקפת הראש והשחתת זקן[184], יש ללמוד שצריך לגלח את כולו, שאילו היה די ברובו, היה יכול לגלח מבלי לעבור על הלאוים הללו[185]. אבל שיור של שערה אחת אינו מעכב את התגלחת[186], ששערה אחת אינה חשובה שער, כפי שבסימני טומאה של המצורע אין שערה אחת חשובה שער[187], או שהלכה היא שדוקא שתי שערות מעכבות[188]. ומכל מקום, יש מן האחרונים סוברים שמצוה היא לגלח את כל שערותיו מבלי להשאיר אפילו שערה אחת[189].

תגלחת לחצאין

מצורע ששייר חלק משערותיו – שתי שערות או יותר[190] – ולאחר מכן גילח את מה ששייר, ולא גילח את שאר שערות גופו שצמחו מחדש, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים בדינו: יש סוברים שעלתה לו תגלחת אחת[191], כיון שעיקר מצותו היא מעשה התגלחת ולא העברת השער[192]. ויש סוברים שאף תגלחת אחת לא עלתה לו[193], שכיון שתגלחתו מעכבת את טהרתו[194], כל ששייר שתי שערות אין התגלחת הראשונה חשובה כלל, וצריך לחזור ולגלח את כולו[195].

בנזיר מצורע

תגלחת מצורע שהוא נזיר – שתגלחתו דוחה את איסור העברת שער ראש הנזיר[196] – יש מן האחרונים סוברים שיש להשאיר בה שערה אחת, שגילוח אותה שערה אינו דוחה את איסור התגלחת של הנזיר, הואיל ואין גילוחה מעכב את תגלחת המצורע[197]. ויש מן האחרונים סוברים שיש לגלח אף את אותה שערה, שאף על פי שאין גילוחה מעכב, מכל מקום מצוה לגלח אף שערה זו[198].

בנזיר מצורע בסוף ימי נזירותו

נזיר מצורע שנתרפא מצרעתו ונשלמו ימי נזירותו – כגון שנהיה מצורע מוחלט ביום השלמת נזירותו[199], שאילו נחלט קודם לכן שוב אינו יכול להשלים את ימי נזירותו עד שיטהר מצרעתו[200] - שמלבד תגלחת המצורע צריך הוא להתגלח אף תגלחת-נזיר*[201], אמר ר' שמעון בן יוחאי שאין תגלחת אחת עולה לו לכאן ולכאן[202], לפי שתגלחת נזיר היא כדי להעביר את שער ראשו – שאינו צריך לגדל שוב שער[203] - ואילו תגלחת המצורע היא כדי לגדל שער[204], לצורך התגלחת השניה[205], והואיל והתגלחות חלוקות זו מזו, לא יפטרו זו את זו[206]. ואף התגלחת השניה של המצורע אינה עולה לו לתגלחת נזיר, שאף על פי ששתיהן הן כדי להעביר את שער ראשו, תגלחת המצורע נעשית לפני זריקת דמים – שמצורע שנטהר מביא את קרבנותיו ביום שלאחר תגלחתו השניה[207] - ואילו תגלחת הנזיר בסוף ימי נזירותו נעשית אחרי זריקת דמים[208], שקודם הוא מביא חלק מקרבנותיו, ורק לאחר מכן הוא מגלח[209]. ואף לתגלחת נזיר-טמא* אין עולה תגלחת המצורע, אף על פי שתגלחתו היא כדי לגדל שער – שיהא מגלח לנזירות טהרתו[210] - והיא נעשית לפני זריקת דמים – שנזיר טמא מביא קרבנותיו ביום שלאחר תגלחתו[211] - לפי שתגלחת מצורע נעשית לפני ביאת מים - שמצורע מגלח ולאחר מכן טובל[212] - ותגלחת נזיר טמא נעשית לאחר ביאת מים[213], שהוא טובל ולאחר מכן מגלח[214].

מכשיר הגילוח

תגלחת מצורע, אף על פי שלא נאמר בה בכתוב בפירוש "תער"[215], צריכה להיות בתער[216], והמגלח שלא בתער לא עשה כלום[217], ובמקור לכך נחלקו תנאים: חכמים, שסוברים שאיסור השחתת זקן נאמר רק כשמגלח בתער[218], למדים זאת מהכתוב: זקנו[219] – והוא מיותר, שנכלל בכלל "כל שערו"[220] – שיש לגלח את המצורע באותו דבר שבו נאסר גילוח הזקן בשאר אדם[221]. ור' אליעזר, שסובר שאיסור השחתת זקן כולל אף השחתה בדברים נוספים[222], לומד זאת מהכתוב: ראשו[223] – שאף הוא מיותר, שנכלל אף הוא בכלל "כל שערו"[224] – שיש לגלח את המצורע באותו דבר שבו נאסר גילוח ראש שער הנזיר, ולדעת ר' אליעזר נזיר אינו אסור לגלח שער ראשו אלא בתער[225]. ויש מן האחרונים שכתב – לשיטתו שאין תגלחת ראשונה של מצורע מצוה[226] – שדוקא תגלחת שניה צריכה להיות בתער, אבל תגלחת ראשונה כשרה בכל דבר[227]. על תגלחת מצורע שחלקה נעשתה על ידי תער וחלקה נעשתה ללא תער, שנחלקו האם ובאלו אופנים היא כשרה, עי' לעיל[228].

על זמנה של תגלחת מצורע, בין הראשונה ובין השניה, שהוא ביום דוקא – ביחד עם מעשים נוספים בטהרת המצורע שאין זמנם אלא ביום[229] – ע"ע טהרת מצורע[230] וע' יום[231].

על המגלח את המצורע, שצריך להיות כהן זכר דוקא – כפי שמעשים נוספים בטהרת המצורע צריכים להיעשות על ידי כהן זכר דוקא[232] - ועל דין התגלחת בדיעבד על ידי אחר, שנחלקו ראשונים אם היא כשרה ובאיזה אופן, ועל הסוברים שאין הכהן בעצמו צריך לגלח אלא די שהתגלחת תיעשה בציוויו, וכן על הסוברים שתגלחת שניה של מצורע כשרה בכל אדם, ע"ע טהרת מצורע[233].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן.
  2. ↑ נגעים פי"ד מ"ב; תו"כ מצורע פרשתא ב אות ז; רמב"ם טו"צ פי"א ה"א.
  3. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 244 ואילך.
  4. ↑ ויקרא יד ז-ח. עי' תו"כ שם; פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם; סמ"ג עשין רלו-רלז. ועי' קר"ס טו"צ שם, שאע"פ שבכתוב מוזכר כיבוס בגדים בין שילוח הציפור לגילוח, יש ללמוד שמגלח קודם הכיבוס מהגילוח השני שבו הוזכר הכיבוס רק לאחר הגילוח, ועי' משנ"א נגעים שם ותפא"י נגעים שם יכין אות כה, שהקשו מאיזה טעם שינה הכתוב את הסדר, ועי' משנ"א שם, שתרץ.
  5. ↑ ערה"ש העתיד טהרות סי' צז ס"א, ע"פ תוספתא נזיר פ"ה ותו"כ שם וספרי במדבר פסקא לח וירושלמי נזיר פ"ב ה"י. ובנזיר ס ב: ימי חילוטו.
  6. ↑ משנה שם מ"ג; תו"כ שם פ"ב אות ב; רמב"ם שם ה"ב.
  7. ↑ ויקרא שם ט. עי' תו"כ שם; פיהמ"ש להרמב"ם שם מ"ג; סמ"ג שם.
  8. ↑ ערה"ש העתיד שם, ע"פ תוספתא שם ותו"כ שם וספרי שם וגמ' שם וירושלמי שם.
  9. ↑ נגעים פי"ד מ"ד; תו"כ מצורע פ"ב אות ו; רמב"ם נזירות פ"ז הט"ו וטו"צ פי"א ה"א.
  10. ↑ עי' ציון 2. עי' רמב"ם נזירות שם, שעל דבריו שתגלחת מצורע היא מ"ע, הביא את הכתוב המדבר בתגלחת ראשונה; עי' ראשונים שבציונים 18, 19, 24; מנ"ח מ' קעד אות ג (מהד' מ"י).
  11. ↑ עי' ציון 6. ראשונים שבציון 16.
  12. ↑ עי' נזיר מ א, ורש"י שם ד"ה מ"ד. ועי' תוס' נזיר שם ד"ה נשא, שהקשה מאיזה טעם יש צורך בכך, הרי אפילו גילוח ממש מעכב כשאינו בתער, עי' ציון 218, ות' שבא למעט אפילו סיכת סם שמשיר את השיער כעין גילוח בתער.
  13. ↑ מער"ק טו"צ שם. ועי"ש, ראיה מדברי הרמב"ם שם פ"ח ה"ג, שהכשיר תגלחת הראשונה בכל אדם, וצ"ב, שדברי הרמב"ם שם הם בתגלחת הנתק בסוף שבוע ראשון להסגרו, ע"ע נתק, ולא בתגלחת מצורע לטהרתו, ועי' מער"ק שם, ראיה נוספת מכך שהרמב"ם מנה במנין המצוות רק את התגלחת השניה, עי' להלן ציון 16 ואילך, ולכאורה צ"ב, שהטעם שהתגלחת הראשונה אינה נמנית במנין המצוות אינו מכיון שאין היא מצוה, אלא שהיא חלק ממ"ע של טהרת מצורע, עי' ציון 19, או שאף הגילוח הראשון כלול במצות הגילוח השני, עי' ציון 18. ועי' ציון 228.
  14. ↑ החינוך מ' קעד. וע"ע נגעים: טעמם, שהנגעים באים על חטאים.
  15. ↑ אברבנאל ויקרא יד.
  16. ↑ סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קיא; סמ"ג עשין רלו-רלז; החינוך מ' קעד; עי' אזהרות לרשב"ג עשין רלח, וזוהר הרקיע שם אות פ.
  17. ↑ עי' סהמ"צ להרמב"ם שם; עי' החינוך שם ומ' קעג.
  18. ↑ סהמ"צ להרמב"ם מ"ע צג, וכ"ה בזוהר הרקיע אות נט, בשם הרמב"ם, ועי' ציון 19, וצ"ב.
  19. ↑ עי' סהמ"צ להרמב"ם שורש יא, וכ"מ שם מ"ע קי, ועי"ש מ"ע קיא, בטעם החילוק בין תגלחת מצורע שניה שנמנית כמ"ע בפנ"ע, לבין תגלחת נזיר שאינה נמנית כמ"ע בפנ"ע, ע"ע תגלחת נזיר, וחילוק זה שייך אף לתגלחת מצורע ראשונה שאינה נמנית כמ"ע בפנ"ע, ועי' ציון 18; עי' החינוך מ' קעג. ועי' סמ"ג שם, שמנה שתי מ"ע בטהרת מצורע: טהרתו ותגלחתו, ולא פי' אם תגלחת ראשונה בכלל מצות הטהרה או בכלל מצות הגילוח.
  20. ↑ עי' ציון 13. מער"ק טו"צ שם.
  21. ↑ עי' סהמ"צ לרס"ג מ"ע קצד, ור"י פערלא לסהמ"צ לרס"ג שם; עי' בה"ג מ"ע קצז; עי' יראה"ש מ' תסב. וע"ע טהרת מצורע ציון 28 ואילך.
  22. ↑ עי' להלן.
  23. ↑ החינוך מ' קעד.
  24. ↑ עי' החינוך מ' קעג. וע"ע טהרת מצורע ציון 36 ואילך.
  25. ↑ אפיקי ים ח"ב סי' לד; חזו"א נזיר סי' קמ אות י. ועי' ציון 193.
  26. ↑ ציונים 68 ואילך, 77 ואילך, 141 ואילך, 171 ואילך.
  27. ↑ עי' ציון 218. חת"ס דלהלן.
  28. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 155. חת"ס דלהלן; מנ"ח דלהלן; חי' רבנו שמחה דלהלן.
  29. ↑ שו"ת חת"ס יו"ד סי' קמ; מנ"ח מ' שעג אות ו (מהד' מ"י), בשם ר' משולם אב"ד פרשבורג; חי' רבנו שמחה ח"ב סי' נט ד"ה סי' קיח.
  30. ↑ אב"נ יו"ד סי' פו בהג"ה; אמרי משה סי' יב אות ב.
  31. ↑ אב"נ שם.
  32. ↑ חזו"א נזיר סי' קמ אות י. ועי"ש, שהסתפק כשגילח שלא כדין את רוב שער ראשו שביחס לגופו הוא מיעוט השער. וע"ע הנ"ל ציון 173 ואילך.
  33. ↑ תו"כ מצורע פ"ב אות ד; ברייתות ביבמות ה א ובנזיר נז ב ונח א.
  34. ↑ עי' ציון 9.
  35. ↑ ע"ע. מסקנת הגמ' בנזיר נח א, בד' הברייתא שבציון 43, שלמדו מהכתוב דלהלן שתגלחת מצורע היא אף במצורע נזיר, אע"פ שיש בהעברת שערו איסור של לאו ועשה (ע"ע נזירות), אבל לאיסורי הקפת שער והשחתת זקן שאין בהם אלא לאו, לומדים מהדין הרגיל של עשה דוחה לא תעשה, ועי' ציונים 43, 47.
  36. ↑ ויקרא יד ט.
  37. ↑ ויקרא שם. רש"י יבמות שם ד"ה ראשו. ועי' תוס' יבמות שם ד"ה זקנו ומיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם ותוס' רא"ש יבמות שם וק"א לתו"כ שם, שאע"פ שראשו (וכן זקנו דלהלן) נצרכים כדי להידרש בכלל ופרט וכלל או בריבוי ומיעוט וריבוי, עי' ציונים 77 ואילך, 141 ואילך, לצורך זה די במה שהוסיף הכתוב "גבות עיניו", ועי' ציון 171 ואילך, שיש דורשים "גבות עיניו" בע"א, ועי' ציון 129, שי"ס שלשיטתם אין הכתוב נדרש כלל בכלל ופרט וכלל או בריבוי ומיעוט וריבוי, וממילא "ראשו" ו"זקנו" מיותרים לדרשות שכאן.
  38. ↑ ברייתא שם ושם.
  39. ↑ תוס' רא"ש שם. וכ"מ בתוס' שם ד"ה מה ללאו וד"ה ואכתי. ועי' גמ' שם ושם, שלדעה זו הלימוד לכל מקום שעשה דוחה לא תעשה הוא מתגלחת מצורע (ע"ע עשה דוחה לא תעשה).
  40. ↑ ע"ע כהן: קדושתם. יבמות שם.
  41. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 241. נזיר שם.
  42. ↑ ויקרא שם.
  43. ↑ עי' תו"כ שם, וק"א שם; ברייתא שם ושם. ועי' ציון 47, בטעם שצריך לימוד מיוחד לתגלחת מצורע שדוחה את איסור השחתת זקן כהן, ואינו נלמד מכך שהיא דוחה את איסור העברת שער הנזיר. ועי' רש"י שם ד"ה ת"ל, שלפי הברייתא שלומדת מראשו למצורע נזיר, עי' ציון 47, דחיית איסור הקפת הראש נלמדת אף היא מ"זקנו", ועי' ציונים 35, 47, פי' אחרים.
  44. ↑ עי' להלן.
  45. ↑ ע"ע נזירות. גמ' שם ושם.
  46. ↑ ע"ע עשה דוחה לא תעשה. עי' גמ' שם ושם.
  47. ↑ עי' תו"כ שם, וק"א שם; ברייתא שם ושם. ועי' גמ' שם ושם, שמ"מ אין למדים מכאן לשאר עשה דוחה לא תעשה ועשה, לפי שהלאו של נזיר הוא קל יותר, שישנו בשאלה (ע"ע נזירות וע' עשה דוחה לא תעשה), ולכן א"א ללמוד מכאן לתגלחת מצורע שדוחה את איסור השחתת זקן כהן, עי' ציון 43, ועי' נזיר שם ב, שמ"מ א"א ללמוד מכהן מצורע לנזיר מצורע, לפי שהשחתת זקן היא לאו שאינו שוה בכל (לפי שאינו בנשים, עי' תוס' נזיר שם ד"ה הר"ף, וע"ע אשה ציון 10 וע' השחתת זקן ציון 29), ועי' ציון 48, ועי' תו"כ שם, טעם אחר להצריך שני לימודים. ועי' תוס' יבמות ד"ה מה ללאו, בפי' ראשון, ע"פ נזיר שם א, בפי' ראשון (אע"פ שהגמ' שם דחתה פי' זה), ור"א מן ההר יבמות שם, וק"א שם בפי' דברי התו"כ שם (וכ"מ בראב"ד לתו"כ שם, ועי' רבנו הלל לתו"כ שם, שפי' את דברי התו"כ שם בע"א), שלברייתא הזו אין צורך לכתוב מיוחד כדי להתיר הקפת הראש, שלדעה זו אין איסור בהקפת כל הראש (וכ"ה ברמב"ן יבמות שם וברשב"א יבמות שם, ע"פ הג' המהדיר ברשב"א מהד' מה"ק ציון 38, וע"ע הקפת הראש ציון 36, שלהלכה אינו כן), וכעי"ז בר"ש משאנץ שם בפי' דברי התו"כ שם, ועי' ציונים 35, 43, פי' אחרים, ועי' ריטב"א יבמות שם, שהברייתות אינן חולקות, שמ"ראשו" אחד לומדים להקפת הראש ומ"ראשו" שני לומדים לגילוח נזיר, ועי' הערת המהדיר מהד' מה"ק ציונים 192, 193, שנשאר בצ"ב על דברי הריטב"א, שבכתוב מצאנו "שערו" לגבי גילוח פעם אחת בלבד, ועוד שבנזיר שם ושם מפורש שהברייתות חולקות.
  48. ↑ ע"ע כהן ציון 241. עי' נזיר שם, לברייתא שבציון 38, ומאירי נזיר שם ופי' הרא"ש נזיר שם, בפירושה. ועי' פי' הרא"ש שם, שאע"פ שבכל אחד יש קולא שאין בשני, עי' ציון 47, לדעה זו שקולים הם ולמדים זה מזה.
  49. ↑ ע"ע נזירות.
  50. ↑ ע"ע הנ"ל. רמב"ם נזירות פ"ז הט"ו. ועי' ראב"ד טו"צ שם, שהשיג שאין זה הטעם שהובא בגמ' דלעיל, ועי' רדב"ז טו"צ שם, שהרמב"ם הוצרך לטעם אחר כדי לומר שאף בנזירות שמשון, שהיא חמורה מנזירות רגילה שאינה בשאלה (ע"ע נזירות שמשון), מ"מ תגלחת מצורע דוחה אותה, ועי' כס"מ טו"צ שם, שהגמ' נקטה טעם אחד והרמב"ם טעם אחר ושניהם אמת, ועי' אורח מישור טו"צ שם, שת' שהרמב"ם נתן טעם לכתוב שהובא בגמ', ועי' טו"א טו"צ שם, שת' שטעם הגמ' אינו מספיק לפי שבזמן שעובר על הלאו עדיין לא מתקיים העשה (ע"ע עשה דוחה לא תעשה).
  51. ↑ ציון 577 ואילך.
  52. ↑ רש"י קידושין לה ב ד"ה לטהרת, בפי' דברי הגמ' שם; החינוך מ' קעד.
  53. ↑ ע"ע נגעי אדם.
  54. ↑ גמ' שם.
  55. ↑ עי' רמב"ם טו"צ פי"א ה"ו; החינוך מ' קעד. וכ"ה בתוספתא נגעים רפ"ח: בארץ ובחוצה לארץ, אלא ששם לא מפורש שאף תגלחת מצורע בכלל זה.
  56. ↑ החינוך מ' קעד.
  57. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 230 וע' מחוסר כפרה.
  58. ↑ עי' ציון 33.
  59. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם נגעים פי"ד מי"ג. ועי"ש, שתגלחת ראשונה ודאי מגלח לפי שהיא חלק מהסדר הראשון של טהרת המצורע ואינה תלויה בקרבנותיו. ועי' רמב"ם טו"צ פי"א ה"ו, שסתם שטהרת מצורע נוהגת אף שלא בפני הבית, ומ' שאף טהרתו השניה, ונ' שהכריע את הספק.
  60. ↑ ציון 66 ואילך.
  61. ↑ ציון 81 ואילך.
  62. ↑ ציונים 347, 361 ואילך.
  63. ↑ ציון 377 ואילך.
  64. ↑ ציון 382 ואילך.
  65. ↑ ציון 387.
  66. ↑ ציון 367 ואילך.
  67. ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 141 ואילך, ועי' ציון 110, שאף החולקים וסוברים שמגלח את שער כל הגוף, ממעטים משהו שאינו מגלח. תו"כ מצורע פרשתא ב אות ז. ועי' נגעים פי"ד מ"ג, שאף שם השוו תגלחת שניה לתגלחת ראשונה, אך עי' ציון 114, שהמשנה סוברת שבשתי התגלחות מגלח את כל שערו, ואין מכאן ראיה לסוברים שבתגלחת השניה אינו מגלח את כל שערו.
  68. ↑ ויקרא יד ח.
  69. ↑ שם ט.
  70. ↑ תו"כ שם אות ח. ועי"ש בטעם שהוצרכו לגז"ש ולא למדו במה מצינו.
  71. ↑ ערה"ש העתיד טהרות סי' צז ס"ב.
  72. ↑ עי' רמב"ם טו"צ פי"א ה"א, שפסק את המיעוט שנפסק להלכה בתגלחת שניה, עי' ציון 110, בתגלחת ראשונה; רא"ש נגעים שם מ"ב; עי' רלב"ג ויקרא שם ח; רע"ב נגעים שם.
  73. ↑ עי' רש"י סוטה טז א ד"ה שייר וד"ה והלכה ושם ב ד"ה כדלעת, ומק"ד טהרות סי' נ אות ב ד"ה אמרינן בסוטה, בדעתו. ועי' מק"ד שם, שהקשה מהתו"כ שבציון 68.
  74. ↑ עי' להלן.
  75. ↑ ע"ע כלל ופרט; פרט וכלל ציון 52.
  76. ↑ רב אשי בסוטה טז א, בד' ר' ישמעאל. וכ"ה בפי' בברייתא בירושלמי שבציון 85, בשם ר' ישמעאל. ועי' ציון 119, שי"ס שאלו דברי ר' ישמעאל לולי ההלכה, אך למעשה הוא מודה לדעה שבציון 107 ואילך.
  77. ↑ גמ' שם.
  78. ↑ רש"י סוטה שם ד"ה שייר.
  79. ↑ ראב"ד לתו"כ פרשתא ב אות ז; עי' רבנו הלל לתו"כ שם, וענף הלל שם, בדעתו; מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם; ר"ח פלטיאל ויקרא יד ט. וכ"מ במשנה ובתוספתא שבציון 90, שהשוו את מקום שער תגלחת מצורע למקום המיטמא בנגעים, ושם הוא אף למעט שער הערוה, ע"ע בית הסתרים ציון 78 וע' נגעי אדם. ועי' ציון 87, שי"ח.
  80. ↑ ויקרא שם.
  81. ↑ שם.
  82. ↑ שם.
  83. ↑ ע"ע כלל ופרט וכלל ציון 2.
  84. ↑ ברייתא בסוטה שם ובירושלמי קידושין פ"א ה"ב. וכעי"ז בציון 146.
  85. ↑ גמ' שם.
  86. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שיער; מאירי סוטה שם (אך מדבריו נ' שיתכן וגרס אחרת בגמ', ואף שער הרגלים הוא בכלל המיעוט). ועי' ציון 80, שי"ח.
  87. ↑ עי' ראשונים שבציון הנ"ל, ששער בית הערוה הוא בכלל בית הסתרים שממועט מתגלחת לדעה זו, וממילא יש לפרש שער הרגלים ממש.
  88. ↑ ע"ע ראית נגעים.
  89. ↑ נגעים פ"ב מ"ד; תוספתא נגעים פ"א.
  90. ↑ תוספתא שם; ר"ש נגעים שם; רא"ש נגעים שם; רע"ב נגעים שם.
  91. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם, ועי' ציון 131, שסותר, וצ"ב; ר"ש שם; רא"ש שם; רע"ב שם. ועי' ציון 131, שי"מ את דברי המשנה בע"א, ועי' משנ"א נגעים שם, שפי' את דברי המשנה בע"א, ולדבריו אין המשנה עוסקת כלל במקומות אותם צריך לגלח, ולכאורה צ"ב, שמדברי התוספתא שם שנקטה כלשון המשנה מוכח שהכונה למקום הגילוח.
  92. ↑ ע"ע נגעי אדם.
  93. ↑ ר"ש שם; קר"ס טו"צ פ"ט; מלאכ"ש נגעים שם. ועי' מק"ד טהרות סי' נ סוף אות ב, שהסתפק במקום שהיה בית הסתרים ולאחר התגלחת קודם סיום סדר הטהרה נתפשט באופן ששוב אינו בית הסתרים, אם צריך לחזור ולגלחו.
  94. ↑ ויקרא יד ט.
  95. ↑ תוספתא שם.
  96. ↑ תו"כ מצורע פ"ב אות ב.
  97. ↑ ראב"ד לתו"כ פרשתא ב שם; מיוחס לר"ש משאנץ שם; רא"ם ויקרא שם; דרך הקודש לתו"כ פ"ב שם. וכ"מ בר"ש שם וברא"ש שם, שהביאו את דברי התו"כ שם כדי לפרש את דברי המשנה שם.
  98. ↑ ויקרא שם.
  99. ↑ תו"כ שם אות ג.
  100. ↑ עי' ציון 107 ואילך.
  101. ↑ ראב"ד שם; מיוחס לר"ש משאנץ שם. ועי' ציונים 103, 127, שי"מ את הברייתות בתו"כ באופן שאינן חולקות, ולפירושם אין הברייתא כר' ישמעאל.
  102. ↑ רא"ם שם; דרך הקודש שם. וכ"מ בר"ש שם וברא"ש שם, שהביאו את דברי התו"כ שם כדי לפרש את דברי המשנה שם. ונ' לכאורה שזהו פשט דברי התו"כ, ואין לפרש בית הסתרים שממועט מתגלחת בתו"כ בע"א, שכן לשון התו"כ למעט בית הסתרים היא כלשון התוספתא, ובתוספתא שם מפורש שזהו אותו בית הסתרים שאינו מטמא בנגעי אדם, ואע"פ שר' ישמעאל שממעט בית הסתרים ממעט אף מקום פיזור שער, עי' ציון 141 ואילך, ובתו"כ שם ריבו בפירוש מקום פיזור שער, עי' ציון 163, עי' מק"ד שם ד"ה ונראה דבשיעור וחזו"א נגעים פ"ד אות ז, ששלוש מחלוקות בדבר, שדוקא לגבי בית הסתרים סוברת הברייתא כר' ישמעאל, וכעי"ז בציון 167, ועי' ציון 127, שי"מ את דברי התו"כ בע"א, ועי' ציונים 102, 126, שי"מ שהברייתות בתו"כ חולקות ביניהן, ולפירושם אין צורך להעמדה שכאן.
  103. ↑ משנה שם פי"ד מ"ב.
  104. ↑ ראשונים שבציון 139. ועי' ציון 114 ואילך, שי"ח.
  105. ↑ ע"ע כלל ופרט; פרט וכלל ציון 56.
  106. ↑ רב אשי בגמ' שם ב, בד' ר' עקיבא.
  107. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שייר.
  108. ↑ ע"ע כלל ופרט וכלל ציון 23.
  109. ↑ ברייתא שם ב. וכעי"ז בציון 151 ואילך.
  110. ↑ רמב"ם טו"צ פי"א ה"א; מאירי שם; רלב"ג ויקרא שם ח.
  111. ↑ כס"מ טו"צ שם.
  112. ↑ ראב"ד טו"צ שם, ובראב"ד לתו"כ שם; מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם.
  113. ↑ משנה שם, בתגלחת ראשונה, ושם מ"ג, שתגלחת שניה כתגלחת ראשונה.
  114. ↑ גמ' שם א, בפי' דברי המשנה שם ושם. ועי' ציון 105, שי"ח, ומפרשים את המשנה באופן שאינה חולקת על המשנה שבציון 90, ועי' תוי"ט נגעים שם מ"ב שתמה, שפירושו חולק על דברי הגמ', ושסתם משנה זו חולקת על סתם משנה שבציון 90, ועי' משנ"א שבציון 92, שפי' את המשנה הנ"ל באופן שאינה חולקת על המשנה כאן, ועי' ציון הנ"ל, שפירושו צ"ב, ועי' ציון 131, שיש מישבים את הסתירה שבין המשניות בע"א.
  115. ↑ עי' ציון 85.
  116. ↑ גמ' שם; ירושלמי שם.
  117. ↑ רש"י שם ד"ה עוקבת ותוס' שאנץ סוטה שם, ע"פ המשך דברי הגמ' שם: עוקבת ועוקרת.
  118. ↑ רב נחמן בר יצחק בגמ' שם, לגי' המאירי שם, וכ"ה גי' כל כתה"י: כתי"מ וכת"י אוקספורד וכת"י רומי וקטע גניזה מקימברידג' שמספרו 75 (ולפנינו: מדרבנן, ועי' מהר"ץ חיות סוטה שם, שטס"ה, ובמקור היה מדר', וטעו המדפיסים ופתחו מדרבנן במקום מדרש, וכ"ה בד' ונציה ובד' בזל: מדר', ועי' ציון 132, שי"מ את דברי רב נחמן בר יצחק לגי' שלפנינו); ר' ישמעאל בירושלמי שם: עוקפת, ועי' ציון 77. וע"ע הלכה למשה מסיני ציון 247 ואילך.
  119. ↑ עי' דברי רב פפא בגמ' שם, ומאירי שם. וע"ע הנ"ל ציון 245.
  120. ↑ עי' ציון 107 ואילך. רב אשי בגמ' שם. וכעי"ז בציון 155 ואילך. ועי' חס"ד לתוספתא נגעים פ"ח, נפ"מ בין ר' עקיבא לבין הדעות האחרות, שלדעות האחרות אף את שער החוטם מגלח, ואין נראה כן מסתימת שא"ר ואחרונים, וכ"ה בפי' בחזו"נ נגעים שם ובקר"א נזיר מא א, שהל"מ שבציון 117, אינה עוקרת לגמרי את מדרש הכתוב, אלא היא עוקרת את המדרש מכלל ופרט וכלל לריבוי ומיעוט וריבוי.
  121. ↑ עי' ציון 100.
  122. ↑ ראב"ד לתו"כ פרשתא ב שם; מיוחס לר"ש משאנץ שם; עי' קר"ס טו"צ פי"א; דרך הקודש לתו"כ פרשתא ב שם; ק"א לתו"כ פ"ב שם.
  123. ↑ עי' ציון 97.
  124. ↑ עי' ציון 102.
  125. ↑ ראב"ד שם; מיוחס לר"ש משאנץ שם. ועי"ש שם, שאע"פ שהברייתות בתו"כ נשנו בסתם, בהכרח הן חולקות. ונ' שאינם מפרשים כדברי הק"א דלהלן, לפי שהם מפרש את המיעוט של שער החוטם מטעם אחר, עי' ציון 113.
  126. ↑ עי' קר"ס שם; דרך הקודש שם, ועי' ציון 103, שסותר, וצ"ב; ק"א שם. ועי"ש, שזהו טעמו של הרמב"ם שבציון 111. ועי' ציון 103, שי"מ את דברי התו"כ שם בע"א, ושלכאורה אם הברייתות אינן חולקות, פירושם הוא פשט דברי התו"כ, וצ"ב.
  127. ↑ עי' ציון 171 ואילך.
  128. ↑ חס"ד שם. וכעי"ז בציון 165. ועי' ציון 179, שלשיטה זו אין דורשים כלל את הכתוב בכלל ופרט וכלל או בריבוי ומיעוט וריבוי.
  129. ↑ עי' ציון 90.
  130. ↑ רמב"ם טו"צ פ"ט הי"ב, ועי' ציון 92. ועי' תוי"ט שם, שהרמב"ם הוצרך לפרש את המשנה שלא כפשוטה כדי שלא תחלוק על המשנה שבציון 114, ועי' ציונים 92, 105, שיש מישבים את הסתירה שבין המשניות בע"א. ועי' משנ"א שם, שהקשה מהו המקור לחלק, שכיון שחיוב התגלחת שוה מה"ת בכל מקום, מדוע אין צורך לבדוק בבית הסתרים, ועוד יש להקשות, שמהתוספתא שבציון הנ"ל שנקטה כלשון המשנה והביאה לימוד מן הכתוב לעניין הגילוח, מוכח שדין המשנה אמור לא רק בחיוב חיפוש השער אלא בחיוב הגילוח, ואולי יש לישב שדעתו כבציון 132, שמה"ת אין צורך לגלח את בית הסתרים ומדרבנן צריך לגלח כדלעת, אלא שלא הצריכו לחפש אחריו ולא תקנו שיעכב אף בדיעבד. ועי' ציון 137, שי"מ את דברי הרמב"ם בע"א.
  131. ↑ שפ"א סוטה שם, בפי' דברי רב נחמן בר יצחק בגמ' שם, לגי' שלפנינו: הלכה עוקבת מדרבנן, והיינו שהצורך בגילוח כדלעת הוא רק מדרבנן, ועי' ציון 119, שי"ס שהגי' שלפנינו טס"ה. וכעי"ז בציון 168. ועי' ציון 131. וכעי"ז בציון 168
  132. ↑ גמ' שם; ירושלמי שם.
  133. ↑ עי' ציון 114 ואילך. גמ' שם.
  134. ↑ ע"ע הלכה ציון 596, ועי"ש ציון 621 ואילך, שנחלקו אם כלל זה נכון אף כנגד ר' ישמעאל. כס"מ שם.
  135. ↑ רמב"ם פי"א שם, ועי' ציון 137, שי"מ את דברי הרמב"ם בע"א; רמב"ן עה"ת שם; עי' רלב"ג שם. וכ"מ בראב"ד שם.
  136. ↑ עי' רש"י עה"ת שם, ועי' רמב"ן שם, שתמה; ר"ח פלטיאל שם; רא"ש פי"ד שם; רע"ב פי"ד שם; חזו"א שם, בד' הרמב"ם שבציון 131, ושכונתו שאין צורך לגלח מקומות אלו, ופי' את דבריו שבציון 136, כד' המפרשים את התו"כ שבציון 103.
  137. ↑ ע"ע כלל ופרט; פרט וכלל ציון 75. גו"א ויקרא שם.
  138. ↑ רא"ש שם; רע"ב שם. ועי' ציון 105. ועי' תוי"ט נגעים שם, שתמה שדבריו הם כנגד דברי הגמ'. וע"ע בית הסתרים ציון 104 ואילך.
  139. ↑ ע"ע כלל ופרט; פרט וכלל ציון 52.
  140. ↑ רב אשי בסוטה טז א, בד' ר' ישמעאל. וכ"ה בפי' בברייתא בירושלמי שבציון 146, בשם ר' ישמעאל. ועי' ציון 160, שי"ס שאלו דברי ר' ישמעאל לולי ההלכה, אך למעשה הוא מודה לדעה שבציון 151 ואילך.
  141. ↑ רש"י סוטה שם ד"ה שייר.
  142. ↑ ויקרא יד ט.
  143. ↑ שם.
  144. ↑ שם.
  145. ↑ ברייתא בסוטה שם ובירושלמי קידושין פ"א ה"ב. וכעי"ז בציון 85.
  146. ↑ גמ' שם. ועי' ציון 87 ואילך, שנחלקו ראשונים בפי' שער הרגליים.
  147. ↑ תוספתא נגעים פ"ח.
  148. ↑ בהגר"א לתוספתא שם; עי' זר זהב ומנ"ב לתוספתא שם. ועי' ציון 173 ואילך, שיש ממעטים את ריסי עיניו מטעם אחר, ועי' ציון 165, שיש לומדים ההפך מדברי ריה"ג.
  149. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 56.
  150. ↑ רב אשי בגמ' שם ב, בד' ר' עקיבא.
  151. ↑ עי' רש"י שם.
  152. ↑ עי' ציון 110.
  153. ↑ ברייתא שם ב. וכעי"ז בציון 107 ואילך.
  154. ↑ משנה שם, בתגלחת ראשונה, ושם מ"ג, שתגלחת שניה כתגלחת ראשונה.
  155. ↑ גמ' שם א, בפי' דברי המשנה שם; ירושלמי שם.
  156. ↑ עי' ציון 146.
  157. ↑ גמ' שם; ירושלמי שם.
  158. ↑ רש"י שם ד"ה עוקבת ותוס' שאנץ סוטה שם, ע"פ המשך דברי הגמ' שם: עוקבת ועוקרת.
  159. ↑ רב נחמן בר יצחק בגמ' שם, לגי' המאירי שם, וכ"ה גי' כל כתה"י: כתי"מ וכת"י אוקספורד וכת"י רומי וקטע גניזה מקימברידג' שמספרו 75 (ולפנינו: מדרבנן, ועי' מהר"ץ חיות סוטה שם, שטס"ה, ובמקור היה מדר', וטעו המדפיסים ופתחו מדרבנן במקום מדרש, וכ"ה בד' ונציה ובד' בזל: מדר', ועי' ציון 168, שי"מ את דברי רב נחמן בר יצחק לגי' שלפנינו); ר' ישמעאל בירושלמי שם: עוקפת, ועי' ציון 141. וע"ע הלכה למשה מסיני ציון 247 ואילך.
  160. ↑ עי' דברי רב פפא בגמ' שם, ומאירי שם. וע"ע הנ"ל ציון 245.
  161. ↑ עי' ציון 151 ואילך. רב אשי בגמ' שם. וכעי"ז בציון 114 ואילך.
  162. ↑ תו"כ מצורע פ"ב אות ג.
  163. ↑ עי' ציון 171 ואילך.
  164. ↑ חס"ד לתוספתא שם. וכעי"ז בציון 129. ועי' ציון 149, שיש לומדים ההפך מדברי ריה"ג.
  165. ↑ משנה שם פ"ב מ"ד.
  166. ↑ ע"ע נגעי אדם. מק"ד טהרות סי' נ אות ב ד"ה ונראה דבשיעור; חזו"א נגעים פ"ד אות ז. ועי"ש ושם, שאע"פ שהמשנה סוברת כר' ישמעאל לגבי בית הסתרים, עי' ציון 90 ואילך, במקום פיזור שער היא סוברת כר' עקיבא, ושלוש מחלוקות בדבר. וכעי"ז בציון 103.
  167. ↑ שפ"א סוטה שם, בפי' דברי רב נחמן בר יצחק בגמ' שם, לגי' שלפנינו: הלכה עוקבת מדרבנן, והיינו שהצורך בגילוח כדלעת הוא רק מדרבנן, ועי' ציון 160, שי"ס שהגי' שלפנינו טס"ה. וכעי"ז בציון 132.
  168. ↑ עי' גמ' וירושלמי וראשונים שבציון 133 ואילך, ואף רא"ש שבציון 137 שחולק, לא התייחס אלא לבית הסתרים ולא למקום פיזור שיער; עי' ראב"ע ויקרא שם, בשם י"א.
  169. ↑ עי' רש"י עה"ת שם, ורמב"ן עה"ת שם, בדעתו; עי' ר"ח פלטיאל ויקרא שם. ועי' ראב"ע שבציון הנ"ל, כ"מ קצת מדבריו.
  170. ↑ תו"כ מצורע פ"ב אות ה; תוספתא נגעים פ"ח.
  171. ↑ ויקרא יד ט.
  172. ↑ תו"כ שם. ועי' ציון 149, שיש ממעטים את ריסי העינים מטעם אחר.
  173. ↑ עי' ציון 85.
  174. ↑ עי' ציון 110.
  175. ↑ ראב"ד לתו"כ שם.
  176. ↑ ק"א לתו"כ שם.
  177. ↑ עי' ציון 38 ואילך.
  178. ↑ חס"ד לתוספתא שם.
  179. ↑ נגעים פי"ד מ"ד; תו"כ מצורע פ"ב אות ו; עי' תוספתא נגעים פ"ח; רמב"ם טו"צ פי"א ה"ג.
  180. ↑ תוספתא שם; רמב"ם שם. ועי' ציון 192 ואילך, שנחלקו בדינו כשבפעם השניה גילח רק את אותן שתי שערות ששייר בפעם הראשונה ולא גילח את שאר שערות גופו.
  181. ↑ ע"ע.
  182. ↑ ויקרא יד ח, בתגלחת ראשונה, ושם ט, בתגלחת שניה. רבנו הלל לתו"כ שם; רלב"ג ויקרא שם; שטמ"ק נזיר מב א, בשם ר' עזריאל. וכ"מ ברש"י נזיר שם ד"ה דמכדי, שיש לימוד מפורש בתגלחת מצורע.
  183. ↑ ע"ע תגלחת נזיר. רא"ש נגעים שם; קר"ס טו"צ שם. ונ' שלדעתם א"א ללמוד מהכתוב שבציון 183, כיון שבדרך כלל רובו ככולו.
  184. ↑ עי' ציון 33.
  185. ↑ קר"א נזיר שם.
  186. ↑ עי' ציון 180.
  187. ↑ ע"ע נגעי אדם וע' נתק. עי' רלב"ג שם; תוי"ט נגעים שם.
  188. ↑ קר"ס שם.
  189. ↑ מנ"ח שבציון 199. ועי' מק"ד שבציון 198, שחולק על דינו של המנ"ח הנ"ל, וצ"ב אם לדעתו אין כלל מצוה בתגלחת השערה האחרונה, או שאע"פ שיש בכך מצוה, אין היא דוחה את איסור העברת שער הנזיר, כיון שאינה מעכבת.
  190. ↑ עי' ציון 180.
  191. ↑ חזו"א נזיר סי' קמ אות י, בד' הרמב"ם טו"צ פי"א ה"ג: וחזר וגילחן, ומ' שחזר וגילח רק את אותן שתי שערות, ועי' ציון 194. ועי' חזו"א שם, שכ"מ בתוספתא שבציון 181, שאם כונתה שם שגילח את אותן שתי שערות עם כל שאר השער, פשוט שעלתה לו התגלחת, ואין לומר שהתוספתא באה להשמיענו שאין לו אלא תגלחת אחת, שאף זה פשוט, שהרי תגלחת ראשונה לא עלתה לו כיון ששייר שתי שערות, ועי' ציון 194, שי"ח בפי' דברי התוספתא.
  192. ↑ עי' ציון 25. חזו"א שם. ועי"ש, שאע"פ שבתגלחת נזיר הסתפקה הגמרא ולא פשטה, ע"ע תגלחת נזיר, דוקא שם יש צד שלא עלתה לו התגלחת, לפי שעיקר מצות תגלחת נזיר היא העברת השער ולא עצם הגילוח.
  193. ↑ קר"א נזיר מב א וחזו"א שם, בד' ר"ש נגעים פי"ד מ"ד, שהביא את דברי התוספתא שבציון 181, ופי' שאת השערות ששייר גילח ביחד עם שאר גופו, ועי' ציון 192, שי"ח בפי' דברי התוספתא. ועי' מכתב החזו"א שנד' בספר זכרון אבן ציון עמ' תפט ובשלמי יוסף נזיר עמ' סט, שי"ל שאף הרמב"ם שבציון 192 מודה, ומש"כ חזר וגילחן, היינו ביחד עם שאר שערותיו.
  194. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 347.
  195. ↑ קר"א שם. ועי"ש, שאע"פ שבתגלחת נזיר הסתפקה הגמרא ולא פשטה, ע"ע תגלחת נזיר, דוקא שם יש צד שעלתה לו התגלחת, לפי שהיא למצוה בלבד ואינה מעכבת, ע"ע הנ"ל.
  196. ↑ עי' ציון 44.
  197. ↑ מק"ד טהרות סי' נ אות א ד"ה נראה.
  198. ↑ עי' ציון 190. מנ"ח מ' שעג אות ד (מהד' מ"י).
  199. ↑ פי' הרא"ש לגמ' דלהלן; מאירי לגמ' דלהלן. ועי' מיוחס לראב"ד לספרי דלהלן, שפי' שנצטרע תוך ימי נזירותו ונתרפא במלאת ימי נזירותו, וצ"ב מהאמור בציון 201, ועי' חזו"א נזיר סי' קמ אות יז, בדרך אפשר, שעל הצד שתגלחת מצורע עולה אף לתגלחת נזיר, ימי חילוטו של מצורע עולים לו לימי נזירותו.
  200. ↑ ע"ע נזירות. קר"א לגמ' דלהלן; מרומי שדה לגמ' דלהלן.
  201. ↑ ע"ע.
  202. ↑ ספרי במדבר פסקא לח; תוספתא נזיר פ"ה; נזיר ס ב; ירושלמי נזיר פ"ב ה"י; רמב"ם נזירות פ"י ה"א. ועי' תוספתא שם בסופה, לגי' שלפנינו, שלכאורה סותרת את עצמה, ועי' מנ"ב לתוספתא שם, שיש לגרוס בתוספתא בע"א.
  203. ↑ ע"ע תגלחת נזיר. תוס' נזיר שם ד"ה נזיר; חכמי איברא נזיר שם; עי' מאירי שם; פי' הרא"ש שם.
  204. ↑ ספרי שם; תוספתא שם; גמ' שם; ירושלמי שם.
  205. ↑ עי' ציון 6. רש"י נזיר שם ד"ה אמר להן; תוס' שם; חכמי איברא שם; רבנו הלל לספרי שם; מיוחס לראב"ד שם; מאירי שם; פי' הרא"ש שם.
  206. ↑ תוס' שם; מאירי שם; פי' הרא"ש שם.
  207. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 15 ואילך. רש"י שם ד"ה עכשיו; תוס' שם; חכמי איברא שם; מיוחס לראב"ד שם; מאירי שם; פי' הרא"ש שם.
  208. ↑ ספרי שם, לגי' המיוחס לראב"ד שם והגהות וביאורים לחכם קדמון ספרדי (בספרי עם רבינו הלל) והגר"א, וכ"ה גי' מהד' הורוויץ (ובספרי עם פי' רבנו הלל ועם פי' המיוחס לראב"ד ועם ספרי דבי רב, אינו, ועי' מיוחס לראב"ד שם וספרי דבי רב שם, שי"ג הטעם כבציון 214, ושטס"ה); תוספתא שם, לגי' החס"ד והמנ"ב והמנ"י (ולפנינו הטעם הוא כבציון 214, ועי' חס"ד שם, שטס"ה); גמ' שם; ירושלמי שם.
  209. ↑ ע"ע הנ"ל. רש"י שם ד"ה ונזיר מגלח; עי' תוס' שם; עי' חכמי איברא שם; מיוחס לראב"ד שם; מאירי שם; עי' פי' הרא"ש שם.
  210. ↑ ע"ע נזיר טמא וע' תגלחת נזיר. רש"י שם ד"ה הכי גרסינן.
  211. ↑ ע"ע נזיר טמא. רש"י שם ד"ה א"ל לא תעלה; עי' מיוחס לראב"ד שם.
  212. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 338. עי' תוס' שם ד"ה ותעלה; מאירי שם; עי' פי' הרא"ש שם.
  213. ↑ ספרי שם, לגי' המיוחס לראב"ד שם והגהות וביאורים לחכם קדמון ספרדי והגר"א, וכ"ה גי' מהד' הורוויץ (ובספרי עם פי' רבנו הלל ועם פי' המיוחס לראב"ד ועם ספרי דבי רב, הטעם הוא כבציון 209, ועי' מיוחס לראב"ד שם וספרי דבי רב שם, שטס"ה, ועי' רבנו הלל שם שפי' לפי גירסתו, ועי' ספרי דבי רב שם, שדבריו מגומגמים מאוד); תוספתא שם, לגי' החס"ד והמנ"ב והמנ"י (ולפנינו הטעם הוא כבציון 209, ועי' חס"ד שם, שטס"ה); גמ' שם; ירושלמי שם.
  214. ↑ ע"ע נזיר טמא וע' תגלחת מצורע. מאירי שם.
  215. ↑ עי' ויקרא יד ח-ט.
  216. ↑ עי' משנה ותו"כ דלהלן; רמב"ם טו"צ פי"א ה"ג.
  217. ↑ נגעים פי"ג מ"ד; תו"כ מצורע פ"ב אות ו; רמב"ם שם.
  218. ↑ ע"ע השחתת זקן ציון 117 ואילך.
  219. ↑ ויקרא יד ט.
  220. ↑ ויקרא שם. רש"י נזיר מ ב ד"ה דתניא.
  221. ↑ נזיר שם. ועי"ש ומא א, ותוס' נזיר מ ב ופי' הרא"ש נזיר שם, שא"א לומר שאין זה אלא היתר לגלחו בתער, אבל אפשר לגלחו אף בדברים אחרים, לפי שאפילו ללא ריבוי של "זקנו" היה אפשר להתיר לגלח בתער, בק"ו מתגלחת נזיר, שעשה איסור בכך שנדר נזירות (ע"ע נזיר, שנזיר קרוי חוטא), ואעפ"כ עליו לגלח את שער ראשו למרות שיש בהקפת שער הראש איסור, ק"ו שתגלחת מצורע תדחה את איסור השחתת זקן (ועי' רש"י שם, שפי' את הק"ו בע"א), ועוד שבמקום שאפשר לקיים את המצוה שלא בתער, לא יתכן שהתירה התורה לגלח בתער ולעבור על איסור השחתת זקן, שבמקום שאפשר לקיים עשה בלי לעבור על הלאו, אין להתיר לקיים את העשה באופן שעובר על הלאו, ע"ע עשה דוחה לא תעשה.
  222. ↑ ע"ע השחתת זקן ציון 149 ואילך.
  223. ↑ ויקרא שם.
  224. ↑ רש"י שם מא א ד"ה ראשו.
  225. ↑ ע"ע נזירות. גמ' שם מא א, ורש"י שם. ועי' גמ' שם, שא"א לומר שהכתוב בא רק להתיר תגלחת מצורע בתער, מהטעם השני שבציון 222. ועי' גמ' שם מ א-ב, שאין ללומדו מתגלחת הלויים שהייתה בתער דוקא, ע"ע לוי ציון 398 ואילך, וכן אין ללומדו מתגלחת נזיר שהיא בתער דוקא, ע"ע תגלחת נזיר, לפי שיש בכל אחד מהם צד חמור שאין במצורע, ואף אין ללמוד מהצד השוה שבהם, לפי שיש בהם צד שוה חמור שאין במצורע, ועי' רא"ש נגעים שם, שלמד מהצד השוה של נזיר ולויים, וצ"ב.
  226. ↑ עי' ציון 13.
  227. ↑ מער"ק טו"צ שם. ועי"ש, ראיה מדברי הרמב"ם שם פ"ח ה"ג בתגלחת הנתק שכשרה בכל דבר, ע"ע נתק, וצ"ב מה ראיה מתגלחת הנתק לתגלחת ראשונה של טהרת מצורע, ואולי י"ל בדוחק, שכונתו בתגלחת שניה לשתי התגלחות של טהרת מצורע, ובא להוציא רק מידי תגלחת הנתק שאינה לטהרה, אך מדבריו שבציון 13 ל"מ כן.
  228. ↑ ציון 29 ואילך.
  229. ↑ ע"ע טהרת מצורע: זמנה וע' יום ציון 219 ואילך.
  230. ↑ ציונים 131 ואילך, 148.
  231. ↑ ציון 223.
  232. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 155 ואילך.
  233. ↑ ציונים 155 ואילך, 169 ואילך. וע"ע כהן ציון 296.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:תגלחת_מצורע&oldid=138268"