אנציקלופדיה תלמודית:שמונה עשרה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - תפלה שמתפללים שלש פעמים בכל יום מימות החול.

מהותה

מהותה

שמונה עשרה היא תפלה* שתקנו חכמים[1], שמתפללים אותה שלש פעמים בכל יום מימות החול, בשחרית, במנחה ובערבית[2], ובה מקיימים את מצות התפלה[3].

התקנה והמתקנים

בתחלה לא היה נוסח קבוע לתפלה, אלא כל אחד היה מתפלל כפי יכלתו, אם היה רגיל, היה מרבה בתחנה ובקשה, ואם היה ערל שפתים, היה מדבר כפי יכלתו[4], ואנשי כנסת הגדולה, שהם מאה ועשרים זקנים, ובהם כמה נביאים, הם שתקנו את נוסח תפלת שמונה עשרה[5], וכללו בו שבח לה', ושאלת כל הדברים, שהם כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הצבור, וכן הודאה לה'[6]. לאחר זמן נשכח נוסח התפלה, ושמעון הפקולי חזר וסדרה לפני רבן גמליאל ביבנה[7].

יש מהגאונים שכתבו שבתקופת בית ראשון היו מתפללים חמש ברכות מתוך שמונה עשרה, ואלו הן, שלשת הברכות הראשונות: אבות, גבורות, וקדושת ה', ושתים מהברכות האחרונות: עבודה וברכת כהנים, ושאר הברכות נתקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה בתקופת בית שני[8].

במדרש אמרו ששמונה עשרה הברכות נאמרו על ידי מלאכי השרת במשך הדורות, החל מדורות קדמונים, בזמנים שונים, ואנשי כנסת הגדולה תקנום על הסדר, כלומר לפי סדר המאורעות שעליהם נאמרו, זו אחר זו[9], ועי' להלן על כל ברכה וברכה, אימתי נאמרה על ידי מלאכי השרת[10]. עוד אמרו במדרש ששמונה עשרה הברכות רמוזות בתפלת חנה[11], וכן יש ראשונים שכתבו שהברכות האמצעיות רמוזות בנבואת הושע[12], ועי' להלן על כל ברכה וברכה, היכן נרמזה[13].

טעם התקנה

בטעם שתקנו נוסח קבוע לתפלה, כתבו ראשונים שמאחר וישראל גלו ונתערבו באומות, בניהם לא ידעו להתפלל בלשון הקדש בלא תערובת לשונות אחרות, לפיכך תקנו נוסח קבוע לתפלה, כדי שתהיה תפלת העלגים שלמה כתפלת בעלי הלשון הצחה[14].

מנין הברכות

בתפלת שמונה עשרה היו בתחלה שמונה עשרה ברכות[15], ולאחר זמן מרובה[16], שמואל הקטן התקין ביבנה ברכה נוספת, היא ברכת-המינים*[17]. ובתוספתא ובירושלמי אמרו שנהגו לכלול את ברכת צמח דוד עם ברכת בונה ירושלים[18], ולמנהגם בתחלה היו שבע עשרה ברכות, והיום, עם ברכת המינים, הן שמונה עשרה[19].

שמה

אף על פי שהיום יש בתפלת שמונה עשרה תשע עשרה ברכות, שהרי בדורות מאוחרים הוסיפו לה את ברכת המינים[20], עדיין שמה שמונה עשרה, לפי שהשם נשאר לפי התקנה הראשונה[21].

תפלת שמונה עשרה נקראת במסכת סופרים ובלשון גאונים וראשונים תפלת עמידה[22].

רמזים במנין הברכות

כנגד מה תקנו שמונה עשרה ברכות, יש אמוראים שאמרו כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד במזמור הבו לה' בני אלים[23], ולדעתם את ברכת המינים – שנתקנה לאחר מכן[24] - תקנו כנגד אל הכבוד הרעים[25]. ויש סוברים כנגד כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת-שמע*[26], וברכת המינים היא כנגד תיבת "אחד" שבקריאת שמע[27]. ויש סוברים כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה[28], וברכת המינים היא כנגד חוליא קטנה שבשדרה[29]. ובירושלמי יש שכתבו כנגד י"ח מזמורים שבתהלים מתחלה עד: יענך ה' ביום צרה[30], או כנגד י"ח פעמים שהאבות כתובים בתורה יחד: אברהם יצחק ויעקב[31], או כנגד י"ח ציווים שכתובים בפרשת משכן שני[32], כלומר י"ח פעמים שכתוב: צוה ה'[33] בפרשת פקודי, החל מן הכתוב: ואתו אהליאב וגו' ואילך[34], ורמז יש בדבר, שהאדם, שהוא כמשכן שני, צריך לברך י"ח ברכות[35].

במדרש אמרו ששמונה עשרה הברכות רמוזות בתפלת חנה[36], וכן יש ראשונים שכתבו שהברכות האמצעיות, וסדרן, רמוזים בנבואת הושע[37], ועי' להלן על כל ברכה וברכה, היכן נרמזה[38].

יש מן הראשונים שכתבו בשם מדרש, ששמונה עשרה הברכות הן כנגד שמונה עשרה ברכות שכתובות לעתיד לבא, כלומר כנגד שמונה עשרה נבואות טובות לישראל[39], ויש שכתבו שהמתפלל י"ח ברכות אלו, יהיה לו שכר לעתיד לבא בברכות שכנגדם[40], ועי' להלן על כל ברכה וברכה כנגד איזו נבואה היא[41].

דקדוק הנוסח ומנין התיבות

נוסח ברכות התפלה, ומנין תיבותיהן, כתבו אחרונים שנתקנו ברוח הקדש ונבואה על ידי אנשי כנסת הגדולה, וכל תיבה ותיבה נצרכת מאד לתיקון עולמות וכוחות עליונים וסידור המרכבה[42], וכן מצינו שראשונים מנו את מספר התיבות בכל ברכה, ואמרו רמזים בהן[43], ויש שכתבו שאין בכתיבת מנין התיבות יסוד ולא שורש, לפי שלא תמצא מקום בעולם שאומר שמונה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה, אלא יש מוסיפים תיבות ויש גורעים, והמנין אינו מועיל אלא למי שעשאהו ולא לזולתו[44].

בזמן שבית המקדש היה קיים

בזמן שבית המקדש היה קיים, לא התפללו בנוסח שאנו מתפללים היום, אלא היו כמה שינויים, שאנו מתפללים שתחזור מלכות בית דוד למקומה, ושיבנה בית המקדש, ושיתקבצו נפוצותינו, והם היו מתפללים שמלכות בית דוד תתקיים, ושלא יחרב בית המקדש, ושלא יגלו ישראל מארצם[45].

דיניה

כריעות

בתפלת שמונה עשרה צריך לכרוע ארבע פעמים, באבות תחלה וסוף, ובהודאה תחלה וסוף[46], וכן פעם נוספת בפסיעות שבסוף התפלה[47]. על מקום הכריעות, צורתן, ודיניהן, ע"ע אבות וע' הודאה וע' כריעה.

למפרע

המתפלל למפרע לא יצא[48], לפי שתקנו את שמונה עשרה הברכות על הסדר דוקא[49]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם בדעת אמוראים שיצא[50].

מקום חזרת הטועה

הטועה בתפלתו, כגון שדלג ברכה, או שחתם בברכה אחת בחתימת ברכה אחרת, או שלא הזכיר בברכה תוספת שמעכבת בה[51], אם טעה בשלשת הברכות הראשונות, חוזר לראש[52], שכולן שבח הן, וחשובות ברכה אחת[53]. טעה באחת משלשת האחרונות, חוזר לעבודה[54], שאף שלשת האחרונות חשובות ברכה אחת[55]. טעה באמצעיות, נחלקו אמוראים: רב הונא אמר שחוזר לאתה חונן[56], לפי שכל הברכות האמצעיות חשובות ברכה אחת[57]. ורב אסי אמר שאמצעיות אין להן סדר[58], כלומר שחוזר לתחילת הברכה שטעה בה, וממשיך משם והלאה כסדר[59], ויש מפרשים שאמצעיות אין להן סדר כלל, ואם דלג ברכה והמשיך בברכות שלאחריה, אומר את הברכה אף שלא במקומה, וממשיך במקום שעמד[60].

טעה – בברכות האמצעיות – ואינו יודע היכן טעה, חוזר למקום הברור לו[61], כלומר למקום שיודע בודאי שאמר, ומשם ואילך ימשיך[62].

שהה כדי לגמור כולה

פסק בברכות האמצעיות ושהה כדי לגמור כולה – היינו מתחלתה ועד סופה[63] - מחמת שהיה דחוי מלהתפלל, כגון שמי-רגלים* שותתים לו על ברכיו, חוזר לראש[64]. הפסיק שלא מחמת דחיה, ושהה כדי לגמור כולה נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף בזה חוזר לראש[65], ויש סוברים שחוזר לברכה שהפסיק בה[66].

מקום שאלת צרכים

שאלת צרכים, אם מקומה לפני תפלת שמונה עשרה או לאחריה או בתוכה, נחלקו תנאים: א) רבי אליעזר אומר שואל אדם צרכיו, ואחר כך יתפלל שמונה עשרה, שנאמר: תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו[67], ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: ויצא יצחק לשוח בשדה[68], וכוונת הכתוב שבתחלה תהא עטיפת נפשו ודאגת לבו, כלומר ישאל צרכיו, ולאחר מכן ישפוך שיחו, היינו יתפלל שמונה עשרה[69], ובירושלמי דרשו מן הכתוב: לשמוע אל הרנה ואל התפלה[70], תחלה רנה, היינו מה שכל אחד ואחד מרנן ומבקש צרכיו, ואחר כך אל התפלה, היא סתם תפלה השוה לכל[71]. לסוברים כן אין צריך להסדיר תחלה שבחו של מקום ואחר כך להתפלל[72], אלא ניתן להתפלל אף קודם השבח[73]. ב) ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו, שנאמר: אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד[74], וטעם נוסף יש, שלדעתו צריך אדם להסדיר תחלה שבחו של מקום, ואחר כך להתפלל[75], לפיכך מתפלל תחלה שמונה עשרה, שיש שבח בתחלתו, ולאחר מכן שואל צרכיו[76], ובירושלמי אמרו טעם נוסף, שלדעתו כן נראה מן הכתוב: תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו[77], שבתחלה יעטוף, היינו יתפלל את התפלה הקבועה[78], ואחר כך ישפוך שיחו, היינו בקשה על דברים שהוא צריך בפרטות[79]. ג) נחום המדי וחכמים סוברים שלא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה[80], שהיא כוללת כל הצרכים, ולכך נתקנה[81], וכן הלכה[82].

בסוף כל ברכה

לסוברים – וכן הלכה - שמקום שאלת הצרכים הוא בשומע תפלה[83], אף אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה, אומר[84], שאם יש לו חולה בתוך ביתו, אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה, אומר בברכת השנים[85].

יש מן הראשונים שכתבו שכמה חילוקי דינים יש במוסיף מעין הברכה, שאם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו, ושואל שיתרפא, יכול לומר בלשון יחיד, ויכול לומר אפילו באמצע הברכה, אבל אם אינו לצרכו ממש, אסור לשאול בלשון יחיד, אלא צריך לשאול דוקא בלשון רבים, ולפיכך אסור לשאול באמצע הברכה, שהשואל בלשון רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים, לפיכך שואל דוקא בלשון רבים ודוקא בסוף הברכה[86], וכתבו אחרונים שטוב לחוש לדבריהם[87]. וראשונים חולקים וסוברים שמותר לשאול צרכיו בין באמצע הברכה ובין בסופה, בין בלשון רבים ובין בלשון יחיד[88], אלא שקודם ההוספות צריך להתחיל מעין הברכה, ולא לפתוח מיד בהן[89].

הוספות שבכל ברכה וברכה, כתבו ראשונים שכשהן צרכי יחיד אין להאריך בהן, וכשהן צרכי ציבור, מותר להאריך בהם[90].

בסוף התפלה

לסוברים – וכן הלכה – שמקום שאלת הצרכים הוא בשומע תפלה[91], אף אם בא לומר אחר תפלתו, אפילו כסדר יוה"כ, אומר[92], בין בלשון יחיד ובין בלשון רבים, בין צרכיו ממש ובין צרכי רבים[93].

שאלת צרכים שבסוף התפלה, יש ראשונים שכתבו שמקומה הוא בין קודם יהיו לרצון ובין אחר יהיו לרצון[94], ויש שכתבו שאף לסוברים שאת התחנונים הקבועים אומרים קודם יהיו לרצון[95], שאלת צרכים היא דוקא אחר יהיו לרצון[96].

בברכות הראשונות והאחרונות

לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ברכות ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות[97], שבראשונות הוא דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, ובאמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, ובאחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו[98].

צרכי רבים, כתבו גאונים וראשונים, וכן כתבו אחרונים להלכה, שמותר לשאול בברכות הראשונות והאחרונות[99], לפי ששבח וכבוד הוא לרב, שרבים צריכים לו, ולפיכך עם מה שהעבד מסדר שבחו של רבו, יכול לשאול צרכי צבור[100], וכן מצינו שהברכות האחרונות עצמן, כולן צרכי רבים הן[101], וכן מצינו שאומרים יעלה-ויבא* בעבודה, שהיא משלש הברכות אחרונות[102], ומטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ – פיוטים, ראשי תיבות: קול רנה וישועה באהלי צדיקים[103] - בשלש ראשונות[104], ומטעם זה מוסיפים בימים נוראים זכרנו וגו' בברכת אבות[105], ומי כמוך וגו' בברכת גבורות[106], ובכן תן פחדך בקדושה, וכתוב לחיים בהודאה, ובספר חיים בשים שלום[107], וכן בחנוכה ופורים אומרים: כן יעשה לנו נסים ופלא[108], וכן מטעם זה יש נוהגים לומר "נחם" בתשעה באב בעבודה[109]. ויש מן הגאונים שכתבו שאפילו צרכי רבים אסור לשאול בברכות הראשונות והאחרונות[110], ולדעתם אין אומרים זכרנו וגו' ואבינו מלכנו זכור רחמיך וגו' בימים הנוראים[111].

כוונה

המתפלל צריך שיכוין לבו בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולן, יכוין את לבו באחת מהן[112], ובאיזו ברכה, באבות[113], ויש גורסים בדעת רב חסדא בהודאה[114]. וע"ע אבות[115] וע' הודאה[116] וע' תפלה.

פתיחה וחתימה בברוך

אף על פי שכל ברכה שאינה פותחת בברוך אינה ברכה[117], בתפלת שמונה עשרה, הברכה הראשונה לבדה פותחת בברוך, אבל הברכות האחרות, מאחר שכל אחת מהן סמוכה לחברתה, אינן פותחות בברוך[118], שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך[119].

הזכרת מלכות

אף על פי שכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה[120], ברכות תפלת שמונה עשרה – מלבד השיבה שפטינו, עי' עליה להלן[121] - אין מזכירים בהן מלכות, לפי שאינן פותחות בברוך[122], וכל ברכה שאין בה פתיחה וחתימה אין מזכירים בה מלכות[123], והברכה הראשונה, שפותחת בברוך, אמירת מלך עוזר וגו' שבה היא במקום מלכות[124], או שאמירת אלהי אברהם שבה היא במקום מלכות, לפי שאברהם המליך את הקב"ה על כל העולם[125], ויש שכתבו שאמירת האל הגדול הגבור והנורא שבה היא במקום מלכות[126], וע"ע אבות[127] וע' ברכות[128].

התוכן והסדר

המבנה

מאחר והתפלה, צריך שתהא לפי סדר מסוים: שבח בקשה והודאה[129], אף את תפלת שמונה עשרה תקנו לפי סדר זה[130], ששלשת הברכות הראשונות הן שבח לה', ושלשת אחרונות הן הודיה, והאמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים, שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש, ולצרכי הצבור כולם[131]. ואמרו שבשלש הברכות הראשונות אדם דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, ובאמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, ובאחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו[132].

ה' שפתי תפתח

בתחלת תפלת שמונה עשרה, אומרים את הפסוק: ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך[133]. בטעם שקבעוהו קודם התפלה, כתבו ראשונים שהתפלות כנגד תמידים תקנום[134], ופסוק זה, מוזכר אחריו זבח, שנאמר: כי לא תחפוץ זבח ואתנה[135]. ובאלו תפלות אומרים אותו, נחלקו אמוראים: רבי אלעזר אמר שאין אומרים אותו אלא בתפלת המנחה, אבל בערבית ושחרית, מאחר וצריך לסמוך גאולה לתפלה, אי אפשר לאמרו, שהרי הוא מפסיק[136]. ורב אשי אמר שאומרים אותו בכל התפלות, שמאחר וקבעוהו חכמים בתפלה, הרי זה כתפלה ארוכה, ואינו מפסיק בין גאולה לתפלה[137], וכן הלכה[138].

יש שנהגו לומר פסוקים נוספים קודם שמונה עשרה, כגון: שומע תפלה עדיך כל בשר וגו'[139], כי שם ה' אקרא וגו'[140], וכתבו ראשונים שאין לאמרם אלא במנחה ובמוסף, אבל לא בשחרית ובערבית, משום שהם מפסיקים בין גאולה לתפלה[141].

בירושלמי יש סוברים שאומרים לפני התפלה אף את הפסוק: יהיו לרצון אמרי פי וגו'[142].

אבות

הברכה הראשונה בשמונה עשרה היא ברכת אבות*[143], ומנין שאומרים אבות, שנאמר הבו לה' בני אלים[144], כלומר הזכירו לפניו את אילי הארץ, שהם האבות[145].

ברכת אבות היא היחידה בשמונה עשרה שפותחת בברוך[146], וכורעים בה תחלה וסוף[147], והכונה בה מעכבת[148], על פרטי ודיני ברכת אבות, וביאורים בנוסחה, ע"ע אבות.

על הוספת זכרנו לחיים וגו' בעשרת-ימי-תשובה*, ע"ע; על נוסח ברכת אבות של גר* ע"ע גר[149].

באגדה אמרו, שכשניצול אברהם מאור כשדים, פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' מגן אברהם, והיא הברכה הראשונה שנאמרה על ידם, ואחריה נאמרו שאר הברכות בזמנים שונים, ועל פיהם סדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת אבות בראש תפלת שמונה עשרה[150]. ברכת מגן אברהם רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[151] - בתיבות: רמה קרני בה'[152]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[153], ברכת מגן אברהם היא כנגד הנבואה: כצפרים עפות כן יגן וגו'[154].

גבורות

הברכה השניה בשמונה עשרה היא ברכת גבורות*[155], הנקראת גם תחית המתים[156], ומנין שאומרים גבורות, שנאמר הבו לה' כבוד ועז[157]. על נוסחתה ודיניה, ע"ע גבורות.

מזכירים גבורות גשמים בתחית המתים[158], על נוסח ההזכרה, הימים שאומרים אותה, ודין השוכחה, ע"ע גבורות. על הזכרת טל*, ע"ע טל.

על הוספת מי כמוך וגו' בעשרת-ימי-תשובה, ע"ע.

באגדה אמרו שכשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה דשן, והיה אפרו מושלך על הר המוריה, הביא עליו הקדוש ברוך הוא טל והחיה אותו, ומיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' מחיה המתים, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת גבורות[159]. ברכת גבורות רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[160] - בתיבות: ה' ממית ומחיה[161]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[162], ברכת מחיה המתים היא כנגד הנבואה: יחיו מתיך נבלתי וגו'[163].

על המתפלל שמונה עשרה קודם שברך אלהי נשמה, שיש סוברים שאינו מברך אלהי נשמה, לפי שיצא ידי חובה בברכת מחיה המתים, ע"ע ברכות השחר[164].

קדושת ה'

הברכה השלישית היא ברכת אתה קדוש, הנקראת קדושת-השם*[165], או קדושה, או קדושות[166], ומנין שאומרים קדושות, שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש[167].

בסיום הברכה, בכל ימות השנה אומרים: האל הקדוש, ובעשרה ימים שבין ראש-השנה* ליום-הכפורים* אומרים: המלך הקדוש[168], על פרטי הדין, ודין הטועה ע"ע קדושת השם וע' עשרת ימי תשובה; על אמירת: ובכן תן פחדך וגו', ע"ע עשרת ימי תשובה.

על אמירת קדושה* קודם ברכת קדושת ה' ע"ע קדושה.

באגדה אמרו שכשבא יעקב אבינו ופגע בשערי שמים, והקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' האל הקדוש, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת קדושת ה'[169]. ברכת קדושת ה' רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[170] - בתיבות: אין קדוש כה'[171]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[172], ברכת האל הקדוש היא כנגד הנבואה: כי בראותו ילדיו וגו' יקדישו שמי[173], וכן הנבואה: והיה הנשאר בציון וגו' קדוש יאמר לו[174].

סדר הברכות האמצעיות

שלש עשרה הברכות האמצעיות של שמונה עשרה, מאתה חונן ועד שומע תפלה, כתבו ראשונים שיש להן סדר מיוחד, תחלה ששה באדם עצמו, ולאחר מכן כנגדן ששה בצרכי הרבים, ולאחר מכן שומע תפלה כנגד כולם[175].

חונן הדעת

הברכה הרביעית היא ברכת חונן הדעת[176], הנקראת בינה[177], ומה ראו לומר בינה אחר קדושה, שנאמר: והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו[178], רמז לברכת קדושה, ובסמוך נאמר: וידעו תעי רוח בינה[179], רמז לברכת הדעת[180]. וכתבו ראשונים שמשום שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל, ואם אין בינה אין תפלה, קבעוה ראש לברכות האמצעיות[181].

באגדה אמרו שכשבא פרעה להמליך את יוסף על מצרים, בדקו אם היה יודע בשבעים לשון, בא גבריאל ולמדו שבעים לשון, מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו: ברוך אתה ה' חונן הדעת, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת חונן הדעת[182]. ברכת חונן הדעת רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[183] - בתיבות: כי אל דעות ה'[184]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[185], ברכת חונן הדעת רמוזה במילים: קחו עמכם דברים[186], שנאמר: קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר[187]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[188], ברכת חונן הדעת היא כנגד הנבואה: כי מלאה הארץ דעה וגו'[189].

הבדלה

הבדלה* במוצאי שבתות וימים טובים, יש תנאים סוברים שאומרים אותה בברכת הדעת, ויש סוברים שאומרה ברכה רביעית בפני עצמה[190], על פרטי השיטות, וכל דיני הבדלה, ע"ע הבדלה; על שאין אומרים "הביננו" במוצאי שבת, משום שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת, ע"ע הביננו.

תשובה

הברכה החמישית היא ברכת השיבנו[191], ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, שנאמר: ולבבו יבין ושב ורפא לו[192], הרי שהבינה מביאה לידי תשובה[193].

בטעם שתקנו לומר תיבת "אבינו" בברכת השיבנו, כתבו ראשונים שאנו מזכירים לפני ה' שהאב חייב ללמד את בנו, ולפיכך מבקשים: השיבנו אבינו לתורתך[194].

באגדה אמרו שכשעשה ראובן מעשה בלהה פילגש אביו נקנסה עליו מיתה, מיד חזר בתשובה, וחיה, מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו: ברוך את ה' הרוצה בתשובה, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת הרוצה בתשובה[195]. ברכת השיבנו רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[196] - בתיבות: ונכשלים אזרו חיל[197]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[198], ברכת השיבנו רמוזה במילים: ושובו אל ה'[199]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[200], ברכת הרוצה בתשובה היא כנגד הנבואה: הנני שב שבות אהלי יעקוב וגו'[201].

סליחה

הברכה השישית היא ברכת סלח לנו[202], ותקנוה אחר ברכת התשובה, לפי שנאמר: וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח[203]. בטעם שתקנו לומר תיבת "אבינו" בברכת סלח לנו, כתבו ראשונים שהסליחה צריכה רחמים, כמו שנאמר: וישב אל ה' וירחמנו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, ואנו מזכירים רחמי האב, כמו שנאמר: כרחם אב על בנים[204], שירחם עלינו ויסלח לנו[205].

על המנהג לומר סליחות* בברכת סלח לנו בתענית-צבור*[206] ע"ע סליחות וע' פיוטים וע' תענית צבור.

באגדה אמרו שכשעשה יהודה מעשה תמר ואמר הוציאוה ותשרף[207], שלחה לו הכר נא, מיד הודה ואמר צדקה ממני ונסלח לו על אותו עון, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת סלח לנו[208]. ברכת סלח לנו רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[209] - בתיבות: מוריד שאול ויעל[210]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[211], ברכת סלח לנו רמוזה במילים: אמרו אליו כל תשא עון[212]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[213], ברכת סלח לנו היא כנגד הנבואה: בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו וגו'[214].

גאולה

הברכה השביעית היא ברכת ראה נא בענינו, הנקראת ברכת גאולה*[215], ותקנוה אחר ברכת סלח לנו, לפי שנאמר: הסלח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי[216], ואף על פי שבכתוב רפואה מפסקת בין סליחה לגאולה, קבעו בתפלה גאולה מיד אחר סליחה, כדי שגאולה תהיה הברכה השביעית, שלפי שעתידים להיגאל בשביעית – שבשנה השביעית לשמיטה יהיו מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד בא, והמלחמה היא התחלת הגאולה – לפיכך קבעו את ברכת הגאולה בשביעית[217], ועוד, שנכון לומר גאולה אחר סליחה[218], שלאחר סליחה ומחילה ינצל מצרותיו ומשונאיו, לפי שברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו, ועוונותיו הם שגורמים להשניאו בעיני הבריות[219]. חתימת הברכה היא: גואל ישראל, ולא גאל ישראל[220], לפי שהיא תפלה על העתיד[221].

לביאור הברכה והנוסח, ועל איזו גאולה מדובר, אם גאולה מהצרות הבאות תמיד, או מהגלות, ע"ע גאולה.

באגדה אמרו שכשמררו המצרים את חיי אבותינו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: וגאלתי אתכם[222], מיד פתחו מלאכי השרת את פיהם ואמרו: ברוך אתה ה' גואל ישראל, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת הגאולה[223]. ברכת גואל ישראל רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[224] - בתיבות: שמחתי בישועתך[225]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[226], ברכת ראה בענינו רמוזה במילים: אשור לא יושיענו וגו' אשר בך ירוחם יתום[227]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[228], ברכת גואל ישראל היא כנגד הנבואה: כי פדה ה' את יעקב וגאלו וגו'[229].

ברכות תענית

בתענית צבור מוסיפים ברכה בין גואל לרופא[230], על דיני ההוספה והנוסח, ואם אף היחיד מוסיף אותה, או שליח הצבור לבדו, ובאילו תפילות מוסיפים, ע"ע תענית צבור. בתעניות שעל הגשמים מאריכים בברכת גאולה, ומוסיפים ממנה והלאה שש ברכות נוספות[231], דיני הברכות ותוכנן, ע"ע תעניות גשמים.

רפואה

הברכה השמינית היא ברכת רפאנו[232], ומה ראו לומר רפואה בשמינית, מתוך שניתנה מילה* בשמינית, כלומר שמילה נעשית ביום השמיני ללידה, ומילה צריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית[233], וכן משום שמקומה של רפואה הוא אחר סליחה, אלא שהקדימו לה את ברכת הגאולה, שמקומה בשביעית[234].

התיבות: רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה, שבתחלת הברכה, מקורן מן הכתוב: רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה[235], ואף על פי שכל הכתוב ליחיד אין מכנים אותו לרבים[236], כשאין הכוונה לקרא הפסוק אלא להתחנן דרך בקשה, הרי זה כשאר תפלות, ומותר לשנות לפי הצורך וענין התחנה והבקשה[237], או שכשקוראים פסוקים בודדים, ולא את כל המזמור או הענין, רשאים לשנות מיחיד לרבים[238].

באגדה אמרו שכשנצטער אברהם צער מילה, בא רפאל ורפאו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' רופא חולים, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת הרפואה[239]. ברכת רפאנו רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[240] - בתיבות: מקים מעפר דל[241]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[242], ברכת רפאנו רמוזה במילים: ארפא משובתם[243]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[244], ברכת רופא חולי עמו ישראל היא כנגד הנבואה: כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך וגו'[245].

ברכת השנים

הברכה התשיעית היא ברכת השנים[246], ומה ראו לאמרה בתשיעית, כנגד מפקיעי שערים, לפי שבמזמור התשיעי[247] בתהלים נאמר: שבר זרוע רשע[248], והכוונה למפקיעי שערים[249], ובירושלמי אמרו כנגד קול ה' שובר ארזים[250], שהוא השם התשיעי שבמזמור הבו לה' בני אלים – שי"ח האזכרות שבו מרמזות לברכות שמונה עשרה[251] – שהוא רומז על מפקיעי שערים[252].

ברכת השנים, שואלים בה את הגשמים בימות הגשמים[253]. על נוסח השאלה, ואם משנים את כל נוסח הברכה, והזמנים שאומרים אותה בארץ-ישראל* ובחוץ-לארץ*, ודין הטועה בה, ע"ע שאלה; על שאין אומרים "הביננו" בימות הגשמים מחמת הצורך לשאול גשמים בברכת השנים ע"ע הביננו.

באגדה אמרו שכשזרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים[254], מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' מברך השנים[255], ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת השנים[256]. ברכת השנים רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[257] - בתיבות: שבעים בלחם[258]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[259], ברכת השנים רמוזה במילים: אהיה כטל לישראל[260]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[261], ברכת השנים היא כנגד הנבואה: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי וגו'[262].

קיבוץ גלויות

הברכה העשירית היא תקע בשופר, הנקראת קיבוץ גלויות[263], ומה ראו לאמרה לאחר ברכת השנים, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא[264], הרי שקיבוץ גלויות, בעת ברכת השנים הוא[265]. ומזכירים בה תקיעת שופר, לפי שקבוץ גלויות הוא על ידי תקיעת שופר, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וגו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים[266], וכן לפי שקיבוץ הגליות הוא כדי להקריב קרבנות, ובקרבנות יש תקיעה שנאמר: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו'[267].

באגדה אמרו שכשבא יעקב אבינו למצרים, וראה יוסף ושמעון, ונתקבצו הוא ובניו כלם כאחד, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת קיבוץ גלויות[268]. ברכת קבוץ גלויות רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[269] - בתיבות: רגלי חסידיו ישמר[270]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[271], ברכת קבוץ גלויות רמוזה במילים: ילכו יונקותיו[272], שנאמר: ויעל כיונק לפניו[273]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[274], ברכת תקע בשופר היא כנגד הנבואה: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'[275].

בזמן שבית המקדש היה קיים, נוסח הברכה היה שונה, שלא התפללו על קיבוץ גלויות, אלא שלא יגלו ישראל מארצם[276].

השיבה שופטינו

הברכה האחת עשרה היא השיבה שופטינו[277], ומה ראו לאמרה אחר קבוץ גלויות, לפי שכיון שנתקבצו גלויות נעשה דין ברשעים, ושבים השופטים כבראשונה והיועצים כבתחלה, שנאמר: ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך וגו' ואשיבה שפטיך כבראשנה[278]. בחתימתה בכל ימות השנה אומרים: ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט, ובעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים אומרים: המלך המשפט[279], על פרטי הדין בעשרת-ימי-תשובה*, ודין הטועה, ע"ע עשרת ימי תשובה. בטעם שמזכירים בחתימתה מלכות, בשונה משאר הברכות שבשמונה עשרה[280], כתבו ראשונים שלגבי משפט שייך לומר מלכות יותר משאר ברכות, שנאמר: מלך במשפט יעמיד ארץ[281]. וכתבו ראשונים שיש מקומות שנהגו שלא לומר מלכות אף בברכה זו[282].

באגדה אמרו שכשנתנה תורה לישראל, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם[283], מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' אוהב צדקה ומשפט, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת השיבה שופטינו[284]. ברכת השיבה שופטינו רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[285] - בתיבות: ה' ידין אפסי ארץ[286]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[287], ברכת השיבה שופטינו רמוזה במילים: ויהי כזית הודו[288], שנאמר: ונתת מהודך עליו[289]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[290], ברכת השיבה שופטינו היא כנגד הנבואה: ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו'[291].

ברכת המינים

הברכה השתים עשרה היא ברכת-המינים*[292], שהוסיפוה בתקופה מאוחרת, אחר תקנת שאר הברכות[293], וקבעוה אחר השיבה שופטינו, לפי שכיון שנעשה דין מן הרשעים, כלו המינים[294]. וכללו בה אף את הזדים, שנאמר: ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי ה' יכלו[295], שעזבי ה' אלו המינים, והפושעים אלו הזדים[296]. על דקדוקי נוסחאותיה, ודין הטועה בה, ע"ע ברכת המינים.

באגדה אמרו שכשטבעו המצרים בים פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' מכניע זדים, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת המינים[297]. ברכת המינים רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[298] - בתיבות: ורשעים בחושך ידמו[299]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[300], ברכת המינים רמוזה במילים: וריח לו כלבנון[301], ולא כמינים המבאישים ריחם[302]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[303], ברכת המינים היא כנגד הנבואה: ושבר פושעים וחטאים יחדו וגו'[304].

על הצדיקים

הברכה השלש עשרה היא ברכת על הצדיקים[305], וסדרוה אחר ברכת המינים, לפי שכיון שכלו המינים, מתרוממת קרן צדיקים, שנאמר: וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק[306], וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן[307], ובסמוך נאמר: וכי יגור אתך גר[308].

באגדה אמרו שכשאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו ויוסף ישית ידו על עיניך[309], שמח ובטח על דברו של מקום, ובשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה עליו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת על הצדיקים[310]. ברכת על הצדיקים רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[311] - בתיבות: קשת גבורים חתים[312]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[313], ברכת על הצדיקים רמוזה במילים: ישובו יושבי בצלו[314], שנאמר: יושב בסתר עליון בצל שדי[315]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[316], ברכת על הצדיקים היא כנגד הנבואה: ועמך כולם צדיקים וגו'[317].

ירושלים

הברכה הארבע עשרה היא בונה ירושלים[318], וסדרוה אחר ברכת הצדיקים, לפי שעיקר התרוממות קרנם היא בירושלים, שנאמר: שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך[319].

בתשעה-באב* מוסיפים בה: נחם ה' וגו'[320], על דיני נחם, ועל המחלוקת אם אומרים אותו בבונה ירושלים או בהודאה, ע"ע תשעה באב.

בתוספתא ובירושלמי אמרו שנהגו לכלול את ברכת צמח דוד בתוך ברכת בונה ירושלים[321], והבבלי אינו סובר כן[322].

באגדה אמרו שכשבנה שלמה את בית המקדש, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' בונה ירושלים, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת בונה ירושלים[323]. ברכת בונה ירושלים רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[324] - בתיבות: ויתן עוז למלכו[325]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[326], ברכת בונה ירושלים רמוזה במילים: יחיו דגן[327], שנאמר: בטנך ערמת חטים[328], ונאמר: השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך[329], ודימה ירושלים ללחם, לפי שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם[330]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא, ברכת בונה ירושלים היא כנגד דברי המשורר: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל וגו'[331].

בזמן שבית המקדש היה קיים, נראה שנוסח הברכה היה שונה, שלא התפללו שתיבנה ירושלים, אלא שלא תחרב[332].

צמח דוד

הברכה החמש עשרה היא ברכת צמח דוד[333], וסדרוה אחר ברכת בונה ירושלים, לפי שכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם[334]. ובתוספתא ובירושלמי אמרו שנהגו לכלול את ברכת צמח דוד בתוך ברכת בונה ירושלים[335], והבבלי אינו סובר כן[336]. חתימת הברכה היא: מצמיח קרן ישועה[337].

באגדה אמרו שכשנושעו ישראל ועברו בים סוף ואמרו שירה, פתחוו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה[338], ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת צמח דוד[339]. ברכת צמח דוד רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[340] - בתיבות: וירם קרן משיחו[341]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[342], ברכת צמח דוד רמוזה במילים: ויפרחו כגפן[343], שנאמר בדוד: אסרי לגפן עירה[344], ונאמר: גפן ממצרים תסיע[345], ודימה ירושלים ודוד ללחם ויין[346], לפי שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין[347]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[348], ברכת צמח דוד היא כנגד דברי המשורר: שם אצמיח קרן לדוד וגו'[349], וכן כנגד הנבואה: הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח וגו'[350].

בזמן שבית המקדש היה קיים נוסח הברכה היה שונה, שלא התפללו שתחזור מלכות בית דוד למקומה, אלא שתתקיים מלכות בית דוד[351].

שמע קולנו

הברכה השש עשרה היא ברכת שמע קולנו[352], וסדרוה אחר ברכת צמח דוד, לפי שכיון שבא דוד באתה תפלה, שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי[353]. ובירושלמי אמרו בטעם ששמע קולנו היא הברכה החמש עשרה – קודם שתקנו את ברכת המינים – שהיא כנגד הכתוב: ה' למבול ישב וגו'[354], שהוא השם החמשה עשר מתוך י"ח השמות שבמזמור הבו לה' בני אלים, הרומזים על ברכות שמונה עשרה[355], ויש בו רמז לתפלה, שהקדוש ברוך הוא שומע תפלה ומעכב את הפורענות מלבא לעולם כמו שנשבע מלהביא עוד מבול[356].

בברכת שמע קולנו יכול אדם לשאול את צרכיו[357]. ויחיד מוסיף בה בה עננו וגו' בתעניות* ומעמדות*[358], על פרטי הדין, ובאלו תפילות אומר, ודין השוכח, ע"ע תעניות וע' מעמדות.

באגדה אמרו שכשנאנחו ישראל וזעקו לאל ושמע זעקתם, כמו שנאמר: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה[359], מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: ברוך אתה ה' שומע תפלה, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת שומע תפלה[360]. ברכת שמע קולנו רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[361] - בתיבות: ואין צור כאלהינו[362]. ולסוברים שהברכות האמצעיות שבשמונה עשרה, וסדרן, רמוזים בפרשת שובה ישראל שבספר הושע[363], ברכת שומע תפלה רמוזה במילים: ממני פריך נמצא[364], ותפלת עננו – שבתוך שומע תפלה[365] – רמוזה במלים: אני עניתי ואשורנו[366]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[367], ברכת שמע קולנו היא כנגד הנבואה: והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו'[368].

עבודה

הברכה השבע עשרה היא ברכת רצה ה' וגו'[369], הנקראת עבודה[370], וסדרוה אחר ברכת שומע תפלה, לפי שכיון שבאת תפלה באת עבודה, שנאמר: ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי[371]. בראש-חודש* וחול-המועד* מוסיפים בה יעלה-ויבא*[372], על דיני הזכרתו ושכחתו ע"ע יעלה ויבא.

יש מן הראשונים שכתבו שנוהגים שבתפלות מנחה וערבית, שאין אומרים בהן ברכת כהנים – ע"ע נשיאת כפים, אימתי אומרים ברכת כהנים - אין אומרים רצה ה' וגו', אלא פותחים את הברכה: ואשי ישראל וגו'[373]. ואחרים כתבו שאומרים רצה בכל התפלות[374], וכן הלכה[375].

ואשי ישראל ותפלתם וגו' תקבל וגו', בבאור התפלה על אשי ישראל בזמן בזה, שאין קרבנות, כתבו ראשונים שהבקשה היא שיתקבלו התפלות, שהן כנגד התמידים[376]. ויש שבארו על פי מה שאמרו שמיכאל שר ישראל מקריב – את נשמותיהם של הצדיקים, או כבשים של אש[377] - במזבח הבנוי למעלה כנגד מזבח שלמטה[378], שעל קרבנות אלו מבקשים שיתקבלו באהבה וברצון[379]. ויש מפרשים שהוא נסוב על שלמעלה ממנו, והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל, ואחר כך ענין חדש: ותפלתם תקבל ברצון וגו'[380].

באגדה אמרו שכשעשו ישראל המשכן וירדה שכינה, ושכנה בין שני הכרובים, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' המחזיר ברחמיו מהרה שכינתו לציון, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת עבודה[381]. ברכת עבודה רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[382] - בתיבות: אל תרבו תדברו גבוהה[383]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[384], ברכת רצה היא כנגד הנבואה: והביאותים אל הר קדשי וגו' עולותיהם וזבחיהם לרצון וגו'[385].

ברכת רצה היא אחת משלשת הברכות שנאמרו בבית המקדש בכל בוקר[386], ושהכהן הגדול היה מברך במקדש ביום הכפורים[387], והמלך היה מברך אותה בהקהל אחר קריאתו בתורה[388]. ונראה מדברי ראשונים שבזמן שבית המקדש היה קיים, נוסח ברכת עבודה היה: רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון, או שאותך לבדך ביראה נעבוד[389], או ברוך אתה ה' שוכן בציון[390].

הודאה

הברכה השמונה עשרה היא ברכת מודים אנחנו לך[391], הנקראת הודאה[392], וסדרוה אחר ברכת עבודה, שכיון שבאת עבודה באתה תודה, שנאמר זבח תודה יכבדנני[393], וכן מסתבר, שעבודה והודאה, דבר אחד הן[394], שאף הודאה, עבודה של מקום היא[395]. ברכת הודאה היתה נאמרת על ידי הכהן הגדול ביום הכפורים בבית המקדש[396], ועל ידי המלך בהקהל לאחר קריאתו בתורה[397].

כוונה בברכת הודאה, יש ראשונים שכתבו בדעת אמוראים שהיא מעכבת[398], וע"ע הודאה[399]. בהודאה שוחים תחלה וסוף[400], על פרטי דיני הכריעות ע"ע הודאה וע' כריעה. על ביאור נוסח הברכה, ודקדוקים בו, ע"ע הודאה.

האומר מודים מודים משתקים אותו[401], לפי שנראה כמודה לשתי רשויות[402], על פרטי הדין ע"ע הודאה.

בחנוכה* ופורים* מוסיפים בהודאה על הניסים וגו', על פרטי הדין, ודין השוכח, ע"ע חנוכה וע' פורים; על הוספת וכתוב לחיים וגו' בעשרת-ימי-תשובה*, ע"ע; על הסוברים שמבדילים במוצאי שבת בברכת הודאה ע"ע הודאה וע' הבדלה; על הסוברים שבתשעה באב אומרים את תפלת "נחם" בהודאה, ע"ע תשעה באב.

באגדה אמרו שכשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך וגו'[403], ונתן הודאה ושבח למקום, ואמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וגו'[404], מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת הודאה[405]. ברכת הודאה רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[406] - בתיבות: יצא עתק מפיכם[407]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[408], ברכת מודים היא כנגד הנבואה: קול אומרים הודו וגו'[409].

ברכת כהנים

על ברכת כהנים, פרטי ודיניה, ואם היחיד אומר אותה, או שנאמרת דוקא בחזרת-הש"ץ*, ע"ע נשיאת כפים.

שלום

הברכה התשע עשרה היא שים שלום[410], ויש מן הראשונים שכתבו שנקראת ברכת כהנים[411], ומה ראו לאמרה אחר ברכת כהנים, שנאמר בתורה אחר ברכת כהנים: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם[412], וברכתו של הקדוש ברוך הוא היא שלום, שנאמר: ה' יברך את עמו בשלום[413]. בירושלמי אמרו בטעם שחותמים בשלום, שכל הברכות חותמיהם שלום[414].

בנוסח הברכה כתוב גאונים שאומרים: ברכנו וגו' כולנו כאחד, ולא כאחת, שהכוונה כאברהם אבינו, שכתוב בו: כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו[415]. וכתבו ראשונים שיש לומר: כי באור פניך וגו', ולא מאור פניך, שנאמר: באור פני מלך חיים[416], ונאמר: באור פניך יהלכון[417].

יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו ששתי נוסחאות יש לברכת שים שלום, הנוסח הרגיל, המתחיל: שים שלום וגו', שאומרים אותו בזמן הראוי לברכת כהנים, כלומר בשחרית ובמוסף – ע"ע נשיאת כפים - ונוסח אחר, המתחיל: שלום רב, שאומרים אותו במחה ובערבית, שאין אומרים בהן ברכת כהנים[418].

יש מקומות שנהגו לקצר את ברכת שים שלום, ולומר: עושה שלום ברכנו כולנו ברב עוז ושלום ברוך אתה ה' המברך את עמו בשלום, וכתבו ראשונים שמאחר וחכמים תקנו מטבע ארוך לברכה, כלשאר ברכות שמונה עשרה, המקצרו הרי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ולא יצא ידי חובתו[419].

חתימת הברכה: המברך את עמו ישראל בשלום[420]. ויש גורסים: עושה השלום[421]. על המנהג לסיים עושה השלום בעשרת ימי תשובה, ע"ע[422].

על הוספת: בספר חיים וגו', בין ראש השנה ליום הכפורים ע"ע עשרת ימי תשובה.

באגדה אמרו שכשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים עליהם המקרא שנאמר ונתתי שלום בארץ[423], מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך עושה השלום, ועל פיהם תקנו וסדרו אנשי כנסת הגדולה את ברכת שלום[424]. ברכת שלום רמוזה בתפלת חנה – שיש בה מעין שמונה עשרה ברכות[425] - בתיבות: ויתן עוז למלכו[426]. ולפי המדרש הסובר שברכות שמונה עשרה נתקנו כנגד י"ח ברכות שבנבואות לעתיד לבא[427], ברכת שים שלום היא כנגד הנבואה: וישב עמי בנוה שלום וגו'[428], וכנגד הנבואה: וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך[429].

יהיו לרצון

בסוף תפלת שמונה עשרה אומרים את הפסוק: יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגאלי[430]. ובטעם שתקנו לאמרו אחר התפלה ולא לפניה, אמרו, שדוד אמרו בתהלים לאחר שמונה עשרה פרשיות[431]. ובירושלמי יש סוברים שאומרים אותו לפני התפלה[432].

אם אומרים יהיו לרצון אחר התחנונים או לפניהם עי' להלן[433].

תחנונים

אחר התפלה נוהגים לומר: אלהי נצור לשוני וגו'[434]. וכן נוהגים לומר: עשה למען שמך, עשה למען ימינך[435], עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך[436], ויש שהוסיפו: עשה למען מלאכי מרומים, עשה למען צדקתך[437], עשה למען כבודך, עשה למען מלכותך, עשה למען קדושת שמך, עשה למען גדלך ותפארתך, עשה למען מקדשך והיכלך[438], עשה למען משיח צדקך[439], עשה למענך אם לא למעננו[440], שכל האומר דברים אלו אחר התפלה, תפלתו אינה חוזרת ריקם[441], והרגיל בהם זוכה ומקבל פני שכינה[442]. ויש שהוסיפו: הרחמן יזכנו לשני המשיח ולחיי העולם הבא[443]. ויש שהוסיפו: למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו[444]. ויש שהוסיפו שחכמים תקנו לומר[445]: מלכינו אלהינו יחד שמך בעולמך[446], יחד מלכותך בעולמך, ויחד זכרך בעולמך[447], בנה עירך[448], בנה ביתך, שכלל היכלך, קרב קץ ביאת משיחך[449] פדה עמך שמח עדתך[450]. ויש שהוסיפו: אלהי עד שלא נוצרתי וגו'[451]. ויש שהוסיפו: ופתח לי שערי חכמה שערי תורה שערי תפלה ותחנונים שערי פרנסה וכלכלה[452].

התחנונים, יש מן הראשונים שכתבו שאומרים אותם קודם יהיו לרצון[453], ויש שכתבו אחר יהיו לרצון, שהרי מקומו של יהיו לרצון הוא מיד לאחר שמונה עשרה ברכות[454], ואם ירצה אחר תחנונים לחזור ולומר יהיו לרצון, הרשות בידו[455].

אחר שסיים תפלתו, קודם אמירת התחנונים, או תוך כדי אמירתם, כתבו ראשונים שיכול לענות לקדיש* וקדושה* וברכו*[456], ויש שכתבו שקודם שאמר יהיו לרצון לא יענה, ואחר יהיו לרצון יענה[457], אף באמצע התחנונים[458], אלא שעדיף שיקצרם ויסיים קודם שיענה[459].

פסיעות ונתינת שלום

בסוף תפלתו, צריך המתפלל לפסוע שלש פסיעות לאחוריו[460], בכריעה*[461], ויעקור רגל שמאל תחלה[462], ויש שכתבו שיעקור ימין תחלה[463]. ושיעור הפסיעה לכל הפחות כדי שיתן עקב בצד גודל, ולכתחלה לא יפסע פסיעות גסות יותר מזה[464], וכן לא יוסיף על שלש פסיעות[465].

אחר שפסע שלש פסיעות לאחוריו, בעודו כורע[466], יתן שלום[467], כלומר יטה בראשו כמי שבא להפטר מרבו[468], ויתן שלום לימין ואחר כך לשמאל[469], שנאמר: מימינו אש דת למו[470], הרי שהימין עדיף, וכן נאמר יפל מצדך אלף ורבבה מימינך[471], הרי שהימין סובלת יותר מזיקים[472], וימין שאמרו, לא ימין המתפלל, אלא ימין השכינה שכנגדו, שהוא שמאל שלו[473], שהמפלל רואה עצמו כאילו השכינה כנגדו[474]. ואחר כך נוהגים שמשתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו[475].

המתפלל ולא פסע לאחוריו ונתן שלום, ראוי לו שלא התפלל[476], לפי שנראה שלא נתן רשות להיפטר[477].

בעת נתינת השלום אומרים: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן, ובעת שיאמר עושה שלום במרומיו, ישתחוה לשמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו, ישתחוה לימינו, ואחר כך מסיים על כל ישראל[478].

אחר הפסיעות נהגו לומר יהי רצון שיבנה בית המקדש וגו', כי התפלה היא במקום העבודה, ולכן מבקשים על המקדש, כדי שנוכל לעבוד עבודה ממש[479].

צריך לעמוד במקום שבו כלו הפסיעות, ולא לחזור למקומו לאלתר[480], ואם שב לאלתר, הוא דומה לכלב השב על קיאו[481], שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי להפטר מרבו, שהרי חוזר אליו מיד[482], ויעמוד במקומו עד שיתחיל שליח הצבור בחזרת התפלה[483], ויש שכתבו עד שיגיע שליח הצבור לקדושה[484]. יחיד המתפלל, יש שכתבו שאין צריך לשהות אחר פסיעותיו אלא מעט[485], כדי הילוך ארבע אמות[486], ויש שכתבו שאף הוא צריך לשהות כשיעור שיגיע שליח צבור לקדושה[487], או ילך למקום אחר[488].

תפלות קצרות

התפלות הקצרות

במקרים מסוימים, במקום תפלת שמונה עשרה מתפללים תפלה אחרת, קצרה יותר, ומצינו כמה תפלות כאלו:

א) תפלת הביננו*, שהיא ברכה אחת הכוללת קיצור של כל הברכות האמצעיות של שמונה עשרה[489], ולפניה מתפללים את שלשת הברכות הראשונות של שמונה עשרה, ולאחריה את שלשת הברכות האחרונות[490]. אימתי מתפללים הביננו, עי' להלן. על דיני תפלת הביננו, תוכנה והזמנים שאין מתפללים אותה, ע"ע הביננו וע' הבדלה וע' שאלה.

ב) תפלה קצרה, שהיא נוסח קצר של תפלה שאינו כולל תוכן מתפלת שמונה עשרה, ומתפללים אותה במקום סכנה, על תוכן התפלה ודיניה עי' להלן[491].

ג) יש אמוראים סוברים שלפעמים מתפללים תפלה נוספת, מעין כל ברכה וברכה, כלומר שאומר כל ברכה מתפלת שמונה עשרה בקיצור, ומברך על כל אחת ואחת, אימתי מתפללים תפלה זו עי' להלן[492].

בכל יום ויום

בכל יום ויום, נחלקו תנאים אם מתפללים שמונה עשרה או מעין שמונה עשרה: רבי יהושע אומר מתפלל מעין שמונה עשרה[493], כלומר שאם הוא טרוד, הקלו עליו להתפלל תפלה מעין שמונה עשרה, שכל שמונה עשרה הברכות כלולות בה[494]. ורבן גמליאל חולק וסובר שמתפלל שמונה עשרה דוקא[495], ואינו רשאי לפטור עצמו בברכה מעין שמונה עשרה[496]. ורבי עקיבא סובר שאם תפלתו שגורה בפיו, כלומר שהוא בקי בשמנה עשר הברכות, ויכול לכוין בהם, אף על פי שהוא טרוד[497], מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו מתפלל מעין שמונה עשרה[498], שמוטב שיקצר ויכוין, משיאריך ולא יכוין[499], וכן הלכה[500].

ומהי תפלה מעין שמונה עשרה, נחלקו אמוראים: רב אמר, מעין כל ברכה וברכה[501], כלומר, שאומר כל ברכה בקיצור, ומברך על כל אחת ואחת[502]. ושמואל אמר הביננו*[503], וכן הלכה[504].

פועלים

הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית, אם היו עושים בסעודתם, כלומר בשביל האכילה לבדה, ואינם מקבלים שכר נוסף, מאחר ואינם צריכים להזדרז כל כך, דינם ככל אדם, שמתפלל בכל יום ויום שמונה עשרה שלמות[505], לסוברים כן[506]. אבל אם היו עושים בשכרם, כלומר שנוטלים שכר פעולה מלבד סעודתם, מאחר וצריכים למהר מלאכתם, הכל מודים שמתפללים מעין שמונה עשרה[507] - כלומר מעין כל ברכה וברכה, או "הביננו"[508] - ולהלכה מתפללים "הביננו"[509].

היום, מאחר ואין דרך להקפיד על תפלת הפועלים, והם נשכרים על דעת שיתפללו תפלה שלמה, כתבו ראשונים שהפועלים מתפללים כרגיל שמונה עשרה ברכות שלמות[510].

בשעת הדחק

המהלך בדרך, וחושש שעוברי דרכים יפריעוהו בתפלתו, מתפלל תפלה קצרה[511], כלומר הביננו[512], וכן בשאר שעת הדחק, כגון המהלך במדבר, או הירא שיפסיקוהו בתפלתו, אפילו הוא בעיר[513], מתפלל הביננו[514].

ערבית במוצאי יום הכפורים

ערבית במוצאי יום הכפורים, תנא קמא סובר שמתפלל שבע מעין שמונה עשרה[515], כלומר הביננו[516], שמפני הטורח לא הצריכוהו להתפלל שמונה עשרה ברכות[517]. ורבי חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו שמתפלל שמונה עשרה שלמות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת[518], לסוברים כן[519], ובתפלת הביננו חסרה אמירה זו[520], וכן הלכה[521].

במקום סכנה

ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה[522], ונחלקו תנאים בנוסחה: א) רבי יהושע במשנה[523] אומר: הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך – כלומר אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה, יהיו כל צרכיהם לפניך[524], או אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה, יהיו כל צרכיהם לפניך[525] או בכל מה שמפרש שליח צבור העובר לפני התיבה, ותובע צרכי עמך לפניך[526] - ברוך אתה ה' שומע תפלה[527]. ב) רבי אליעזר אומר: עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה[528]. ג) רבי יהושע בברייתא[529] אומר: שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה[530]. ד) רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה[531]. ה) אחרים אומרים: צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפלה[532]. וכן הלכה[533].

תפלה קצרה שמתפללים במקום סכנה, אין אומרים לפניה ולאחריה ברכות מתפלת שמונה עשרה[534], ומתפללים אותה בין מעומד ובין מהלך[535], ואם יכול לעמוד, עומד[536], והמתפלל אותה, אחר שיצא מן הסכנה, חוזר ומתפלל תפלה שלמה[537]. ור' חסדא בירושלמי חולק וסובר שאומר לפניה את שלשת הברכות הראשונות של שמונה עשרה, ולאחריה את שלשת הברכות האחרונות[538].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 5 ואילך, על זהות המתקנים.
  2. ↑ רמב"ם תפלה פ"א; החינוך מ' תלג.
  3. ↑ ע"ע תפלה. עי' רמב"ם שם והחינוך שם.
  4. ↑ רמב"ם תפלה פ"א ה"ג.
  5. ↑ עי' ברכות לג א: אנשי כנה"ג תקנו לישראל ברכות ותפלות; עי' מגילה יז ב, וכעי"ז ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד: מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. ועי' ספרי דברים פיסקא שמג: תקנו נביאים הראשונים, וילקוט מלכים רמז קצב: תקנו חכמים הראשונים.
  6. ↑ רמב"ם שם ה"ד.
  7. ↑ עי' ברכות כח ב ומגילה יז ב, ששמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני ר"ג ביבנה, ומגילה יח ב, ששכחום, וחזר הוא וסדרם. ועי' רבינו יונה ברכות שם (יט ב), שעד שמעון הפקולי לא היו מתפללים על הסדר, אלא כל אחד ואחד הברכה שהיתה צריכה לו, ושמעון הפקולי סידר אותם על הסדר.
  8. ↑ אוצר הגאונים ברכות לג א אות רג עמ' 77, ע"פ משנה תמיד לב ב.
  9. ↑ שבה"ל תפלה סי' יח, בשם אגדה.
  10. ↑ עי' להלן: התוכן והסדר.
  11. ↑ עי' שמואל א פ"ב; ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו; פסי"ז דברים.
  12. ↑ עי' הושע יד. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  13. ↑ עי' להלן: התוכן והסדר.
  14. ↑ רמב"ם תפלה פ"א ה"ד. וע"ע תפלה, על דיני לשון התפלה.
  15. ↑ עי' מגילה יז ב: מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר.
  16. ↑ רש"י ברכות כח ב ד"ה ביבנה.
  17. ↑ עי' ד' ברכות שם: ברכת המינים ביבנה תקנוה, וברייתא שם: אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים, עמד שמואל הקטן ותקנה.
  18. ↑ עי' על שתי הברכות הללו להלן: התוכן והסדר.
  19. ↑ עי' תוספתא ברכות סוף פ"ג, וירושלמי שם פ"ד ה"ג, וחרדים ופנ"מ שם.
  20. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  21. ↑ ב"ח או"ח קיח ד"ה כי מנין. ועי' ציון 19, שלדעת התוספתא והירושלמי, בתחלה היו י"ז ברכות, והיום יש י"ח.
  22. ↑ מס' סופרים סוף פט"ז; תשוה"ג שע"ת סי' שמז.
  23. ↑ תהלים כט. תוספתא ברכות סוף פ"ג; רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני בברכות כח ב; ר' לוי בירושלמי ברכות פ"ד ה"ג. ועי' ציונים 250, 355.
  24. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  25. ↑ תהלים שם ג. רבי לוי בברכות שם, ועי' ירושלמי שם.
  26. ↑ רב יוסף בברכות שם.
  27. ↑ רבי לוי בברכות שם.
  28. ↑ רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי בברכות שם; ר' סימון בירושלמי ברכות שם.
  29. ↑ רבי לוי בברכות שם.
  30. ↑ תהלים כ. ריב"ל בירושלמי ברכות שם, וע"ש שאע"פ שבתהלים שלפנינו הוא מזמור כ, ויש יט פרקים לפניו, מ"מ שני הפרקים הראשונים, אשרי האיש ולמה רגשו, חשובים פרק אחד.
  31. ↑ ר' פנחס בירושלמי שם.
  32. ↑ ר' יוחנן בירושלמי שם.
  33. ↑ חרדים ופנ"מ שם.
  34. ↑ שמות לח כג. ירושלמי שם.
  35. ↑ מהר"א פולדא שם.
  36. ↑ עי' שמואל א פ"ב; ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו; פסי"ז דברים.
  37. ↑ עי' הושע יד. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  38. ↑ עי' להלן: התוכן והסדר.
  39. ↑ המנהיג דיני תפלה עמ' קט בשם מדרש.
  40. ↑ מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  41. ↑ עי' להלן: התוכן והסדר.
  42. ↑ נפש החיים ש"ב פ"י.
  43. ↑ עי' טור או"ח קיג בשם אחיו ה"ר יחיאל, שדורשי רשומות והם חסידי אשכנז היו שוקלים וסופרים מספר מנין תיבות התפלות והברכות וכנגד מה נתקנו, ועי' טור שם קיג – קכב, רמזים על כל ברכה וברכה.
  44. ↑ אבודרהם שמונה עשרה ד"ה יש אנשים, הובא בב"י שם סוס"י קיג.
  45. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קסא.
  46. ↑ ברייתא ברכות לד א; רמב"ם תפלה פ"ה ה"י; טוש"ע או"ח קיג א, קכא א.
  47. ↑ עי' ציון 461.
  48. ↑ ברייתא מגילה יז א.
  49. ↑ ברייתא מגילה שם ב: שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה, ושם אמר ר' יוחנן, ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו י"ח ברכות על הסדר.
  50. ↑ עי' ציון 60.
  51. ↑ מאירי ברכות לד א, בבאור גמ' דלהלן.
  52. ↑ רב הונא בברכות שם; ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג; רמב"ם תפלה פ"י ה"א; טור או"ח סוס"י קיד, ורמ"א בשו"ע שם ו. ועי' ראבי"ה סי' תתמו, שהשוכח להזכיר גבורות גשמים בתחית המתים, חוזר לאתה גבור, וע"ע גבורות.
  53. ↑ מרדכי ברכות רמז קי.
  54. ↑ רב הונא בברכות שם; ירושלמי שם; רמב"ם שם; ב"י שם.
  55. ↑ מרדכי שם.
  56. ↑ ברכות שם.
  57. ↑ ברכות שם.
  58. ↑ ברכות שם.
  59. ↑ רי"ף שם (כד א); תוס' שם ד"ה אמצעיות ותוס' מגילה יז ב ד"ה הסדיר; רמב"ם שם; טוש"ע שם קיט ג. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ר' גרשום בן שלמה, שהשח בתפלה בכ"מ חוזר לראש, וב"י או"ח קד שדחה דבריו, ופסק שבאמצעיות חוזר לתחילת הברכה.
  60. ↑ רש"י שם. ועי' תוס' שם ושם שהק' עליו מגמ' שבציון 48.
  61. ↑ ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג.
  62. ↑ פנ"מ שם.
  63. ↑ מ"ב סי' קד ס"ק יד. ועי' מקור הדבר בע' קריאת שמע.
  64. ↑ רב אשי בברכות כג א; רי"ף ברכות שם (יד א) בשם רבינו האי; רמב"ם תפלה פ"ד הי"ג; עי' שו"ע או"ח קד ה.
  65. ↑ רשב"א ברכות לג א; שו"ע או"ח קד ה, שסתם שלעולם חוזר לראש כששהה, ועי' מ"ב שם ס"ק טז, שאנו נוהגים שאינו חוזר לראש אלא כשפסק מחמת אונס.
  66. ↑ תוס' ברכות כב ב ד"ה אלא ורא"ש שם פ"ג סי' כג בשם השר מקוצי; רשב"א שם לג א בשם ראב"ד. ועי' מ"ב שבציון הקודם.
  67. ↑ תהלים קב א.
  68. ↑ בראשית כד סג. ע"ז ז ב. ועי' ע"ז שם, שמה שכתוב בתהלים קמב ג: אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד, אין הכוונה שקודם מתפלל ואחר כך שואל צרכיו, עי' להלן, אלא הכוונה אשפוך לפניו שיחי, בזמן שצרתי לפניו אגיד כבר קודם לכן.
  69. ↑ רש"י ע"ז שם. ועי' להלן, שבירושלמי דרשו מן הכתוב הזה להפך.
  70. ↑ מלכים א ח כח.
  71. ↑ ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד, וחרדים שם בבאורו.
  72. ↑ ע"ע תפלה.
  73. ↑ ע"ז שם, שלדעתם אין למדים מתפלת משה רבינו, שהיה בה שבח קודם הבקשה, ועי' ציון 130, שלענין תפלת הצבור אף הם מודים שלמדים ממשה רבינו, ולפיכך תקנו את תפלת שמונה עשרה לפי הסדר של שבח בקשה והודאה.
  74. ↑ תהלים קמב ג. ע"ז שם. ועי' ע"ז שם, שמה שכתוב בתהלים קב א: תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, אין הכוונה שקודם ישאל צרכיו ואחר כך יתפלל, עי' לעיל, אלא הכוונה אימתי תפלה לעני, בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו, ועי' להלן.
  75. ↑ ע"ע תפלה. עי' ע"ז ז ב, שכן למדים מתפלת משה רבינו.
  76. ↑ רש"י ע"ז שם.
  77. ↑ תהלים קב א. ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד.
  78. ↑ רש"ס שם.
  79. ↑ פנ"מ שם. ועי' לעיל, שבבלי דרשו מן הכתוב הזה להפך, ועי' ציון 74.
  80. ↑ ע"ז שם, ושם ח א. ועי' תוס' ברכות כט א ד"ה מפני, שדוקא צרכיו שואל בשומע תפלה, אבל שבחים, שאינם מעין שומע תפלה, אסור. על הזכרת גבורות גשמים בשומע תפלה ע"ע גבורות. על שאלת גשמים בשומע תפלה ע"ע שאלה. על הבדלה בשומע תפלה ע"ע הבדלה.
  81. ↑ רבינו יונה ברכות (כב ב); טוש"ע או"ח קיט א.
  82. ↑ ר' יהודה בשם שמואל בע"ז ח א; רמב"ם תפלה פ"ו ה"ג; טוש"ע שם. ועי' רבינו יונה שם ושו"ע שם, ששואל בין בלשון יחיד ובין בלשון רבים, בין צרכיו ממש ובין צרכי רבים. ועי' להלן, שלהלכה שואל צרכיו אף בסיום תפלתו.
  83. ↑ עי' ציון 80 ואילך.
  84. ↑ רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת בשם רב בע"ז שם; רמב"ם תפלה פ"ו ה"ב; טוש"ע קיט א.
  85. ↑ ר' חייא בר אשי בשם רב בע"ז שם; רמב"ם שם ה"ג; טוש"ע שם.
  86. ↑ רבינו יונה ברכות (כב ב), ע"פ דיוקים מגמ' ע"ז שם, ועי' ב"י שם, ביאור ראיותיו. ועי' ב"י שם, שצרכי רבים מותר לשאול אפ' באמצע הברכה בלשון רבים, ומטעם זה נוהגים בתענית צבור לומר סליחות בל' רבים באמצע ברכת סלח לנו, ע"ע תענית צבור.
  87. ↑ ב"י שם. ועי' שו"ע שם א, שהביא ב השיטות.
  88. ↑ ב"י שם בד' רמב"ם תפלה פ"ו ה"ב וה"ג ורא"ש ברכות פ"ה סי' כא. ועי' שו"ע שם, שהביא ב' השיטות.
  89. ↑ טור או"ח תקסו בשם ר"י, הובא בב"י שם קיט ודרכ"מ שם א ורמ"א שם א.
  90. ↑ תוס' ע"ז ח א ד"ה אם, ומרדכי ברכות רמז קג, ע"פ גמ' שבציון 92, שמשמע שדוקא בסוף התפלה מותר להאריך; עי' שו"ע או"ח קיט ב: יש מי שאומר.
  91. ↑ עי' ציון 80 ואילך.
  92. ↑ ר' יהושע בן לוי בע"ז ח א; רמב"ם תפלה פ"ו ה"ב; שו"ע קיט א.
  93. ↑ רבינו יונה ברכות (כב ב); שו"ע שם.
  94. ↑ רבינו יונה ברכות (כב ב); ריטב"א ע"ז ח א; שו"ע שם. ועי' ציון 453 ואילך, מחלוקת ראשונים לענין התחנונים הקבועים בסוף התפלה, אם אומרים אותם קודם יהיו לרצון או אחריו.
  95. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  96. ↑ מאירי ברכות לא א, בשם י"א.
  97. ↑ רב יהודה בברכות לד א; רמב"ם תפלה פ"ו ה"ג; טוש"ע או"ח קיב א.
  98. ↑ רבי חנינא בברכות שם. ועי' ציון 132.
  99. ↑ תוס' ברכות לד א ד"ה אל ישאל, בשם ר"ח ורבינו האי; עי' תוס' ע"ז ח א ד"ה אם בא: צבור שאני; הגה"מ תפלה פ"ו ה"ג אות ג וטור או"ח קיב בשם בה"ג (ועי' ציון 110) ור' האי ור"ח ור"ת ורמב"ם; רבינו יונה ברכות (כג א) בשם הגאונים; רשב"א ברכות לד א בשם גאונים אחרונים; ר"ן על הרי"ף ר"ה (ח ב) בשם רי"צ אבן גיאות; רא"ש ברכות פ"ה סי' כא בשם ר"ת ור"ח; טוש"ע או"ח קיב א. ועי' רשב"א ברכות שם בשם ר' האי גאון, שבתחלה כ' שצרכי רבים מותר, ואח"כ כ' שמ"מ שלש הברכות הראשונות לשבח הן אמורות, ואין בהם מקום תביעת צורך אפילו לצבור, ואף בברכות האחרונות אין מהוגן לרבנן לומר זכור רחמיך בהודאה וכן תעשה נסים בחנוכה ופורים.
  100. ↑ רא"ש שם; טור שם.
  101. ↑ תוס' ברכות שם; הגה"מ שם; רשב"א ברכות שם; עי' ר"ן על הרי"ף שם, שמטעם זה אומרים בעבודה בכל יום: רצה בעמך ישראל וגו'; רא"ש שם.
  102. ↑ ע"ע יעלה ויבא. תוס' ברכות שם; הגה"מ שם; רא"ש שם.
  103. ↑ תהלים קיח טו. ב"י או"ח סח.
  104. ↑ ע"ע פיוטים וע' סליחות. תוס' ברכות שם וע"ז שם; הגה"מ שם, ושם בשם ר' יוסף טוב עלם ורבי אליהו הזקן; רא"ש שם; דרכ"מ או"ח קיב אות א, ורמ"א שם ב.
  105. ↑ ע"ע עשרת ימי תשובה. תוס' ברכות שם; רבינו יונה ברכות שם; עי' ר"ן על הרי"ף ר"ה שם; רא"ש שם. ועי' רא"ש שם והגה"מ שם שהוכיחו מזה שר"א הקליר, שי"א שהיה תנא, חיבר קרובץ לשלש ראשונות.
  106. ↑ ע"ע הנ"ל. רבינו יונה ברכות שם; עי' ר"ן על הרי"ף ר"ה שם; רא"ש שם.
  107. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' ר"ן על הרי"ף ר"ה שם.
  108. ↑ ע"ע חנוכה וע' פורים. ר"ן על הרי"ף ר"ה שם; עי' רא"ש שם.
  109. ↑ ע"ע תשעה באב. ריטב"א תענית ל א.
  110. ↑ עי' בה"ג הל' ברכות סוף פ"ה. וע"ש ש ועי' ציון 99, שראשונים הביאו בשמו להפך. ועי' רשב"א בשם ר' האי גאון שבציון 99.
  111. ↑ ע"ע עשרת ימי תשובה. בה"ג שם. וע"ש שבספר חיים וגו' אומרים בשים שלום, לפי שכבר נגמרו יח ברכות, והרי"ז כאמירת תחנונים שלאחר שמו"ע. ועי' ב"י או"ח קיב, ושו"ע שם ב, שהמנהג הנכון שלא לומר קרובץ.
  112. ↑ ברייתא ברכות לד ב.
  113. ↑ רבי חייא בשם רב ספרא בשם חד דבי רב בברכות שם.
  114. ↑ הגה"מ תפלה פ"י ה"א אות א.
  115. ↑ ציון 20 ואילך.
  116. ↑ ציון 27 ואילך.
  117. ↑ ע"ע ברכות ציון 47 ואילך.
  118. ↑ טור או"ח קיג.
  119. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  120. ↑ ע"ע ברכות.
  121. ↑ עי' ציון 279 ואילך. ועי' אבודרהם שמונה עשרה ד"ה אתה קדוש, שמלבד השיבה שופטינו, אף שלשת הברכות הראשונות יש בחתימתן מלכות: במגן אברהם, עי' להלן, ובגבורות אומרים: מלך ממית ומחיה וגו', ובאתה קדוש אומרים: כי אל מלך גדול וקדוש אתה, וע"ש הטעם שדוקא בברכות אלו אומרים מלכות, שהן רומזות לשלשת האבות.
  122. ↑ עי' לעיל.
  123. ↑ תוס' ברכות מ ב ד"ה אמר אביי. ועי' טור או"ח קיח, בטעם שאין מלכות בשמו"ע, שכל ברכה הסמוכה לחברתה אין בה מלכות.
  124. ↑ אוצר הגאונים ברכות כח ב אות קכז עמ' 40 בשם ר' האי.
  125. ↑ תוס' שם; עי' ארח"ח תפלה אות יז; רא"ש ברכות פ"ו סי' כג; טור או"ח קיב. ועי' ארח"ח שם, טעמים נוספים.
  126. ↑ רא"ש שם; טור שם.
  127. ↑ ציון 10 ואילך.
  128. ↑ ציון 32 ואילך.
  129. ↑ ע"ע תפלה, ועי' ע"ז ז ב, שכן למדים מתפלת משה רבינו, ועי' ציון הבא.
  130. ↑ עי' ציון הבא. ועי' ריטב"א ע"ז ח א, שאף לסוברים שלענין תפלת יחיד אין למדים מתפלת משה רבינו שתהיה בסדר הזה (עי' ציון הקודם) אלא היחיד שואל צרכיו קודם תפלת שמונה עשרה, עי' ציון 72, לענין תפלת צבור למדים ממשה, ולפיכך התקינו את תפלת שמונה עשרה לפי הסדר הזה.
  131. ↑ ספרי דברים פיסקא שמג; ילקוט מלכים רמז קצב; עי' ר' יהושע בן לוי בירושלמי ברכות פ"ב ה"ד: שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו של מקום והאמצעיות צרכן של בריות; רמב"ם תפלה פ"א ה"ד.
  132. ↑ רבי חנינא בברכות לד א. ועי' ציון 98.
  133. ↑ תהלים נא יז. רבי יוחנן בברכות ט ב ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ד; רמב"ם תפלה פ"ב ה"ט; טוש"ע או"ח קיא א.
  134. ↑ ע"ע תפלה.
  135. ↑ תהלים שם יח. אבדורהם שמונה עשרה בשם רב"ש, וע"ש שמקשה על דבריו.
  136. ↑ ברכות שם. וע"ע ברכות קריאת שמע.
  137. ↑ ברכות שם. וע"ע הנ"ל.
  138. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  139. ↑ תהלים סה ג.
  140. ↑ דברים לב ג.
  141. ↑ הגה"מ תפלה פ"ב ה"ט אות ד; טור או"ח קיא; עי' שו"ע שם א. ובסידורים שלנו כתוב קודם מנחה ומוסף הפסוק: כי שם ה' וגו'.
  142. ↑ תהלים יט טו. ר' יודן בירושלמי ברכות פ"ד ה"ד, ועי' ציון 431.
  143. ↑ עי' משנה ר"ה לב א; טור או"ח קיג.
  144. ↑ תהלים כט א. עי' משנה ר"ה לב א; מגילה יז ב.
  145. ↑ רש"י מגילה שם.
  146. ↑ עי' ציון 118.
  147. ↑ עי' ציון 46.
  148. ↑ עי' ציון 113.
  149. ↑ ציון 103 ואילך.
  150. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  151. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  152. ↑ שמואל א ב א. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  153. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  154. ↑ ישעיהו לא ה. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  155. ↑ טור או"ח קיד.
  156. ↑ משנה ברכות לג א.
  157. ↑ תהלים שם. ר"ה לב א; מגילה יז ב.
  158. ↑ משנה ברכות לג א; רמב"ם תפלה פ"ב הט"ו; טוש"ע או"ח קיד.
  159. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  160. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  161. ↑ שמואל א ב ו. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  162. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  163. ↑ ישעיהו כו יט. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  164. ↑ ציון 27 ואילך.
  165. ↑ משנה ר"ה לב א.
  166. ↑ ברייתא מגילה יז ב.
  167. ↑ תהלים שם ב. ר"ה לב א; מגילה יז ב.
  168. ↑ ברכות יב ב; רמב"ם תפלה פ"ב הי"ח; טור או"ח קיד, וטוש"ע שם תקפב א.
  169. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  170. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  171. ↑ שמואל א ב ב. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  172. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  173. ↑ ישעיהו כט כג.
  174. ↑ ישעיהו ד ג. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  175. ↑ אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א. ועי' בציון הראשון בכל ברכה מששת הברכות של צרכי הרבים, על ההקבלה בינה לברכה שכנגדה בצרכי היחיד.
  176. ↑ עי' משנה ברכות לג א, שזהו שם הברכה, וכ"ה בש"ס במקומות רבים.
  177. ↑ ברייתא מגילה יז ב.
  178. ↑ ישעיהו כט כג.
  179. ↑ ישעיהו שם כד.
  180. ↑ ברייתא מגילה יז ב, וירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
  181. ↑ טוש"ע או"ח קטו, ועי' טור שם שהוא ע"פ ברכות פ"ה ה"ב: אם אין דיעה תפלה מנין, ועי' ב"ח שם, שהוא ע"פ ד' רב אמי בברכות לג א: גדולה דעה שנתנה בתחילת ברכה של חול.
  182. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  183. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  184. ↑ שמואל א ב ג. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  185. ↑ עי' ציון 37.
  186. ↑ הושע יד ג.
  187. ↑ משלי ח י. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  188. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  189. ↑ ישעיהו יא ט. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  190. ↑ משנה ברכות לג א.
  191. ↑ טור או"ח קטו.
  192. ↑ ישעיהו ו י. ברייתא מגילה יז ב וירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. ועי מגילה שם, שרפואה האמורה היינו רפואה של סליחה, שאת ברכתה סדרו לאחר ברכת התשובה, עי' להלן, ולא רפואה מחולי, שאת ברכתה סדרו מאוחר יותר, עי' להלן.
  193. ↑ טור שם. וע"ש רמזים במנין תיבות הברכה.
  194. ↑ טור שם.
  195. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  196. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  197. ↑ שמואל א ב ד. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  198. ↑ עי' ציון 37.
  199. ↑ הושע יד ג. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  200. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  201. ↑ ירמיהו ל יח. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  202. ↑ טור או"ח קטו.
  203. ↑ ישעיהו נה ז. מגילה יז ב וירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
  204. ↑ תהלים קג יג.
  205. ↑ טור שם.
  206. ↑ עי' טוש"ע או"ח תקסו.
  207. ↑ עי' בראשית לח כד.
  208. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  209. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  210. ↑ שמואל א ב ז. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  211. ↑ עי' ציון 37.
  212. ↑ הושע יד ג. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  213. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  214. ↑ ירמיהו נ כ. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  215. ↑ מגילה יז ב; טור או"ח קטו.
  216. ↑ תהלים קג ג. מגילה שם וירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
  217. ↑ מגילה שם ורש"י שם; ירושלמי שם; טור שם.
  218. ↑ טור שם.
  219. ↑ אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  220. ↑ רבא בפסחים קיז ב.
  221. ↑ עי' גמ' שם ורשב"ם שם.
  222. ↑ שמות ו ו.
  223. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  224. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  225. ↑ שמואל א ב א. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  226. ↑ עי' ציון 37.
  227. ↑ הושע יד ד. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  228. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  229. ↑ ירמיהו לא י. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  230. ↑ תענית יג ב, יד א; רמב"ם תפלה פ"ב הי"ד; טוש"ע או"ח תקסו א.
  231. ↑ תענית טז ב; רמב"ם תעניות פ"ד; טור או"ח תקעט.
  232. ↑ מגילה יז ב; טור או"ח קטז.
  233. ↑ רבי אחא במגילה שם; ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
  234. ↑ עי' ציון 217. טור שם. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א, שמקומה של רפואה הוא אחר סליחה, לפי שהעוונות קשים מתחלואי הגוף.
  235. ↑ ירמיהו יז יד.
  236. ↑ עי' תוספתא מגילה סוף פ"ג.
  237. ↑ טור או"ח קטז בשם רמ"ה; שו"ע שם. ועי' רמ"א שם שאף באופן זה אין להתיר אלא כשקורא פסוקים בודדים ולא כל הפרק, עי' ציון הבא.
  238. ↑ רא"ש מגילה פ"ג סי' כד בשם רבינו יונה. ועי' רמ"א שבציון הקודם.
  239. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  240. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  241. ↑ שמואל א ב ח. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  242. ↑ עי' ציון 37.
  243. ↑ הושע יד ה. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  244. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  245. ↑ ירמיהו ל יז. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  246. ↑ מגילה יז ב; טור או"ח קיז.
  247. ↑ עי' מגילה שם שהוא המזמור התשיעי, ומהרש"א ח"א שם, שאע"פ שלפנינו הוא במזמור י, עי' ציון הבא, הוא נקרא מזמור ט, לפי שמזמורים א וב חשובים מזמור אחד, עי' ברכות ט ב, ועי' רש"י מגילה שם, ומהרש"א שם בדעתו.
  248. ↑ תהלים י טו, ועי' ציון הקודם. רבי אלכסנדרי במגילה שם.
  249. ↑ רש"י מגילה שם ד"ה שבור. וע"ע הפקעת שערים.
  250. ↑ תהלים כט ה.
  251. ↑ עי' ציון 23.
  252. ↑ ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, ופנ"מ וחרדים שם. וע"ע הנ"ל.
  253. ↑ משנה ברכות לג א; רמב"ם תפלה פ"ב הט"ז; טוש"ע או"ח קיז א.
  254. ↑ עי' בראשית כו יב.
  255. ↑ שבה"ל שם בשם אגדה.
  256. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  257. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  258. ↑ שמואל א ב ה. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  259. ↑ עי' ציון 37.
  260. ↑ הושע יד ה. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  261. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  262. ↑ יחזקאל לו ח. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  263. ↑ מגילה יז ב; טור או"ח סוס"י קיז. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א, שברכת קיבוץ גלויות, שהיא הראשונה מששת הברכות שהן צרכי הרבים, עי' ציון 175, היא כנגד אתה חונן, שהיא הראשונה בששת הברכות של צרכי היחיד, עי' ציון הנ"ל, שהרי אמרו חכמים שכל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו.
  264. ↑ יחזקאל לו ח. מגילה שם וירושלמי פ"ב ה"ד.
  265. ↑ רש"י מגילה שם.
  266. ↑ ישעיהו כז יג. טור שם.
  267. ↑ במדבר י י. טור שם.
  268. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  269. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  270. ↑ שמואל א ב ט. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  271. ↑ עי' ציון 37.
  272. ↑ הושע יד ז.
  273. ↑ ישעיהו נג ב. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  274. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  275. ↑ ישעיהו כז יג. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  276. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קסא.
  277. ↑ טור או"ח קיח. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א, שברכת השיבה שופטינו, שהיא השניה מששת הברכות שהן צרכי הרבים, עי' ציון 175, היא כנגד השיבנו, שהיא השניה בששת הברכות של צרכי היחיד, עי' ציון הנ"ל.
  278. ↑ ישעיהו א כה – כו. מגילה שם ורש"י שם, וכעי"ז ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד; טור שם.
  279. ↑ ברכות יב ב; רמב"ם תפלה פ"ב הי"ח; טוש"ע או"ח קיח, תקפב א.
  280. ↑ עי' ציון 120.
  281. ↑ משלי כט ד. טור שם בשם מחז"ו.
  282. ↑ טור שם בשם מחז"ו, השיטה הראשונה; טור שם, שכן מנהג פרוביציא.
  283. ↑ שמות כא א.
  284. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  285. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  286. ↑ שמואל א ב י. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  287. ↑ עי' ציון 37.
  288. ↑ הושע יד ז.
  289. ↑ במדבר כז כ. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  290. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  291. ↑ ישעיהו א כו. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  292. ↑ טור או"ח קיח. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א, שברכת המינים, שהיא השלישית מששת הברכות שהן צרכי הרבים, עי' ציון 175, היא כנגד ברכת סלח לנו, שהיא השלישית בששת הברכות של צרכי היחיד, עי' ציון הנ"ל, כי המינים הם המחטיאים.
  293. ↑ עי' ציון 15 ואילך, וע"ע ברכת המינים.
  294. ↑ עי' מגילה יז ב, וכעי"ז ירושלמי פ"ב ה"ד.
  295. ↑ ישעיהו א כח. מגילה שם. ועי' תוספתא ברכות סוף פ"ג.
  296. ↑ רש"י מגילה שם. וע"ש שהמינים הם תלמידי ישו הנוצרי.
  297. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  298. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  299. ↑ שמואל א ב ט. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  300. ↑ עי' ציון 37.
  301. ↑ הושע יד ז.
  302. ↑ אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  303. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  304. ↑ ישעיהו א כח. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  305. ↑ טור או"ח קיח. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א, שברכת על הצדיקים, שהיא הרביעית מששת הברכות שהן צרכי הרבים, עי' ציון 175, היא כנגד גואל ישראל, שהיא הרביעית בששת הברכות של צרכי היחיד, עי' ציון הנ"ל, כי הצדיקים רואים בעוני שביניהם, ומקנאין להם לגאול אותם מצרתם.
  306. ↑ תהלים עה יא. מגילה יז ב, וכעי"ז ירושלמי פ"ב ה"ד.
  307. ↑ ויקרא יט לב.
  308. ↑ ויקרא שם לג. מגילה שם.
  309. ↑ בראשית מו ד.
  310. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  311. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  312. ↑ שמואל א ב ד. בה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, ורוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו. ועי' ילקו"ש שמואל א רמז פ, שהביא את הרמזים על שאר הברכות, והשמיט רמז ברכה זו.
  313. ↑ עי' ציון 37.
  314. ↑ הושע יד ח.
  315. ↑ תהלים צא א. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  316. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  317. ↑ ישעיהו ס כא. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  318. ↑ טור או"ח קיח. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א, שברכת בונה ירושלים, שהיא החמישית מששת הברכות שהן צרכי הרבים, עי' ציון 175, היא כנגד רפאנו, שהיא החמישית בששת הברכות של צרכי היחיד, עי' ציון הנ"ל, שנאמר בתהלים קמז ג: בונה ירושלים ה' וגו' הרופא לשבורי לב.
  319. ↑ תהלים קכב ו. מגילה יז ב; טור שם.
  320. ↑ עי' ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג: רחם, ורמב"ם תפלה פ"ב הי"ד: רחם, וטוש"ע או"ח תקנז א: נחם.
  321. ↑ עי' תוספתא ברכות סוף פ"ג, וירושלמי שם פ"ד ה"ג, וחרדים ופנ"מ שם.
  322. ↑ תוס' רי"ד תענית יג א.
  323. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  324. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  325. ↑ שמואל א ב י. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  326. ↑ עי' ציון 37.
  327. ↑ הושע יד ח.
  328. ↑ שיר השירים ז ג.
  329. ↑ תהלים קמז יד.
  330. ↑ בראשית יד יח. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א. ועי' ציון 346.
  331. ↑ תהלים קמז ב. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  332. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קסא.
  333. ↑ טור או"ח קיח. ועי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א, שברכת צמח דוד, שהיא השישית מששת הברכות שהן צרכי הרבים, עי' ציון 175, היא כנגד ברכת השנים, שהיא השישית בששת הברכות של צרכי היחיד, עי' ציון הנ"ל, לפי שכשיש מלך טוב בארץ, היא מתברכת, שנאמר במשלי יג כג: רב אוכל ניר רשים, ונאמר בתהלים קמו ז: עשה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים.
  334. ↑ הושע ג ה. מגילה יז ב, יח א, וכעי"ז בירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
  335. ↑ עי' תוספתא ברכות סוף פ"ג, וירושלמי שם פ"ד ה"ג, וחרדים ופנ"מ שם.
  336. ↑ תוס' רי"ד תענית יג א.
  337. ↑ רבה בר שילא בפסחים קיז ב.
  338. ↑ שבה"ל שם בשם אגדה.
  339. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  340. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  341. ↑ שמואל א ב י. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  342. ↑ עי' ציון 37.
  343. ↑ הושע יד ח.
  344. ↑ בראשית מט יא.
  345. ↑ תהלים פ ט.
  346. ↑ עי' ציון 330.
  347. ↑ בראשית יד יח. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  348. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  349. ↑ תהלים קלב יז.
  350. ↑ ירמיהו כג ה. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  351. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קסא.
  352. ↑ טור או"ח קיט.
  353. ↑ ישעיהו נו ז. מגילה יח א.
  354. ↑ תהלים כט י.
  355. ↑ עי' ציון 23.
  356. ↑ ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, ופנ"מ וחרדים שם.
  357. ↑ עי' ציון 80.
  358. ↑ שבת כד א; רמב"ם תפלה פ"ב הי"ד; טוש"ע או"ח תקסה א – ג.
  359. ↑ שמות ב כג.
  360. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  361. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  362. ↑ שמואל א ב ב. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  363. ↑ עי' ציון 37.
  364. ↑ הושע יד ט.
  365. ↑ עי' לעיל.
  366. ↑ הושע שם. אבודרהם שמונה עשרה בשם ריב"א.
  367. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  368. ↑ ישעיהו נו ז. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  369. ↑ טור או"ח קכ.
  370. ↑ משנה ר"ה לב א; מגילה יח א.
  371. ↑ ישעיהו שם. מגילה שם. ועי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, שהק' שהסדר היה צריך להיות שמע קולנו ואח"כ ובנה ירושלים ואח"כ והשב העבודה, ותי' שתקנו ע"פ סדר הכתוב: קודם והביאותים אל הר קדשי, ואח"כ ושמחתים בבית תפלתי, ואח"כ עולותיהם וזבחיהם לרצון.
  372. ↑ תני רב אושעיא בברכות כד א; רמב"ם תפלה פ"ב ה"י; טוש"ע או"ח תכב א, תצ ב.
  373. ↑ טור או"ח קכ בשם ר' שרירא ור' סעדיה; מנהג טוליטולא, הובא במנהיג דיני תפלה עמ' צד דה, וע"ש בבאור הקשר בין ברכת כהנים לרצה, שהכהנים עולים לדוכן ברצה, ועי' טור או"ח קכ, שתמה מה הקשר; עי' שו"ת רשב"א ח"א סי' תשצז. ועי' המנהיג שם וטור שם בשם ר' סעדיה, שבמנחת יוה"כ אומרים רצה אע"פ שאין בה נשיאת כפים (ע"ע נשיאת כפים), ועי' ב"י שם בבאור שי' ר' סעדיה, שהוא כדי שלא לחלק במנחת תעניות בין זו לזו, שהרי בשאר תעניות נושאים כפים במנחה, ע"ע נשיאת כפים, ועי' המנהיג שם וטור שם שבספרד אין נוהגים כן, אלא אף ביוה"כ אומרים רק בתפלות שנושאים בהן כפים.
  374. ↑ מנהג פרוביציא וצרפת, הובא במנהיג שם.
  375. ↑ עי' ב"י שם, שכן נוהגים עתה; שו"ע שם.
  376. ↑ ע"ע תפלה. המנהיג דיני תפלה עמ' צה.
  377. ↑ תוס' מנחות קי א, בשם מדרשים חלוקים.
  378. ↑ ר' גידל בשם רב במנחות קי א.
  379. ↑ תוס' שם; המנהיג שם; טור או"ח קכ.
  380. ↑ תוס' שם; טור שם בשם י"מ. ועי' ב"י שם, שהפותחים את הברכה בואשי ישראל, עי' ציון 373, אינם יכולים לפרש כך.
  381. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  382. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  383. ↑ שמואל א ב ג. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  384. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  385. ↑ ישעיהו נו ז. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  386. ↑ משנה תמיד פ"ה ה"א.
  387. ↑ משנה יומא סח ב.
  388. ↑ סוטה מא א.
  389. ↑ רש"י ברכות יא ב. ועי' ילקו"ש שם: שאותך לבדך ביראה נעבוד.
  390. ↑ עי' רא"ש תמיד לב ב: שאותך לבדך ביראה נעבוד ברוך אתה ה' שוכן בציון.
  391. ↑ טור או"ח קכ.
  392. ↑ משנה ר"ה לב א.
  393. ↑ תהלים נ כג. מגילה יח א וירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
  394. ↑ מגילה שם.
  395. ↑ רש"י שם.
  396. ↑ משנה יומא סח ב.
  397. ↑ סוטה מא א.
  398. ↑ הגה"מ תפלה פ"י ה"א אות א, בד' ר' חסדא, ע"פ גרסתו בברכות לד ב.
  399. ↑ ציון 27 ואילך.
  400. ↑ עי' ציון 46.
  401. ↑ משנה ברכות לג ב ומגילה כה א; רמב"ם תפלה פ"ט ה"ד; טוש"ע או"ח קכא ב.
  402. ↑ גמ' ברכות שם ומגילה שם.
  403. ↑ דה"י ב ו מב.
  404. ↑ מלכים א ח נו.
  405. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  406. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  407. ↑ שמואל א ב ג. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  408. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  409. ↑ ירמיהו לג יא. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  410. ↑ טור או"ח קכב.
  411. ↑ עי' משנה תמיד פ"ה מ"א, ופיהמ"ש לרמב"ם שם.
  412. ↑ במדבר ו כז.
  413. ↑ תהלים כט יא. מגילה יח א.
  414. ↑ ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד.
  415. ↑ ישעיהו נא ב. שבה"ל תפלה סי' כד בשם רב סעדיה גאון, ושכך נהגו במתיבתא של רב שלום גאון.
  416. ↑ משלי טז טו.
  417. ↑ תהלים פט טז. שבה"ל שם.
  418. ↑ דרכ"מ או"ח קכז, ורמ"א שם ב, בשם הגה"מ; עי' מרדכי יומא רמז תשכז בשם י"א. ועי' דרכ"מ ורמ"א שם, שבמנחה בשבת אומרים שים שלום, לפי שנאמר בו: באור פניך נתת לנו וגו' תורת חיים, על התורה, שקוראים בה במנחה, ועי' דרכ"מ שם, שמנהגנו לומר שלום רב.
  419. ↑ המנהיג דיני תפלה עמ' ק, הובא בב"י או"ח קכב. ועי' ב"י שם, שמ' בד' ראבי"ה והגה""מ שבציון 456, שהיו אומרים הנוסח הקצר.
  420. ↑ סדר"ע סדר תפלה;
  421. ↑ עי' מס' סופרים סוף פ"י.
  422. ↑ ועי' מטה משה תשצח.
  423. ↑ ויקרא כו ו.
  424. ↑ עי' ציון 9. שבה"ל תפלה סי' יח בשם אגדה.
  425. ↑ עי' ציון 11, ועי' ציון הבא.
  426. ↑ שמואל א ב י. ילקו"ש שמואל א רמז פ, הובא בבה"ג ברכות פ"ה בשם ילמדנו, וברוקח סי' שכו בשם מדרש ויכולו.
  427. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  428. ↑ ישעיהו לב יח.
  429. ↑ ישעיהו נד יג. המנהיג דיני תפלה עמ' קט; מהר"י אבוהב או"ח קכב בשם ירושלמי.
  430. ↑ תהלים יט טו. רבי יוחנן בברכות ט ב ובירושלמי ברכות פ"ד ה"ד; רמב"ם תפלה פ"ב ה"ט; טוש"ע או"ח קכב.
  431. ↑ רבי יהודה בנו של רבי שמעון בן פזי בברכות שם. ועי' גמ' שם, שאע"פ שלפנינו הוא בסוף מזמור יט, נחשב אחר יח מזמורים לפי שמזמור א וב נחשבים פרשה אחת.
  432. ↑ עי' ציון 142.
  433. ↑ ציון 453 ואילך.
  434. ↑ עי' ברכות יז א, שמר בריה דרבינא היה מתפלל תפלה זו אחר תפלתו, ע"ע תפלה, ועי' סדר"ע סדר תפלה והמנהיג דיני תפלה עמ' צח ורוקח הל' תפלה סי' שכג וטור או"ח קכב, שנוהגים לומר אותה, וב"י שם שהעולם בררו להם תפלה זו מתוך שאר התפלות שהוזכרו בברכות שם, שנהגו בהן אמוראים אחרים. ועי' אבודרהם שמונה עשרה: יש יחידים שנוהגים לומר אחר תפלתם וגו'.
  435. ↑ סדר"ע שם; רוקח שם; המנהיג שם; טוש"ע שם ג.
  436. ↑ טוש"ע שם.
  437. ↑ טור שם.
  438. ↑ סדר"ע שם.
  439. ↑ סדר"ע שם; רוקח שם; המנהיג שם.
  440. ↑ סדר"ע שם; רוקח שם; טור שם.
  441. ↑ המנהיג שם בשם אגדה, לענין האומר ג דברים: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען משיח צדקך.
  442. ↑ רוקח שם בשם אגדה, לענין האומר ד דברים: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען משיח צדקך, עשה למענך ולא למעננו. וכעי"ז טור שם, לענין האומר ד דברים: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך.
  443. ↑ סדר"ע שם.
  444. ↑ תהלים ס ז. רוקח שם; המנהיג שם; טור שם.
  445. ↑ סדר"ע שם.
  446. ↑ סדר"ע שם; רוקח שם; המנהיג שם; טור שם.
  447. ↑ סדר"ע שם.
  448. ↑ טור שם.
  449. ↑ סדר"ע שם; רוקח שם; המנהיג שם; טור שם.
  450. ↑ סדר"ע שם; רוקח שם; טור שם.
  451. ↑ ע"ע תפלה, שיש אמוראים שהיו מתפללים תפלה זו בסוף תפלתם, וע"ע ודוי ציון 286, שאומרים אותה ביום הכפורים. סדר"ע שם; רוקח שם והמנהיג שם בשם י"א.
  452. ↑ סדר"ע שם.
  453. ↑ עי' רשב"א ברכות יז א ד"ה מר, שכ"מ בגמ' שם; עי' רבינו יונה שבציון 454; דרכ"מ או"ח קכב אות ב, ורמ"א בשו"ע שם א, שכן המנהג.
  454. ↑ עי' ציון 431; רשב"א שם בשם ראב"ד; מאירי ברכות לא א בשם גדולי המפרשים; שו"ת רשב"א ח"ז סי' תה; שו"ע שם ב. ועי' רבינו יונה ברכות (כ א) ד"ה לא אמרן, שכ"כ בתחי' דבריו, ולבסוף כ' שנ' שאפילו אם יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים אין בזה איסור, שהרי בברכות עצמן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר, עי' ציון 84, ולא עדיף יהיו לרצון מהברכות עצמן, ועי' רבינו יונה שבציון 94, שלענין שאלת צרכיו אחר התפלה, כ' ששואל בין קודם יהיו לרצון ובין אחריו.
  455. ↑ רבינו יונה שם; שו"ע שם.
  456. ↑ עי' מרדכי ברכות רמז ע, וסוכה רמז תשנד, שבאלהי נצור עונה; עי' ראבי"ה ברכות סוס"י סו, והגה"מ תפלה פ"י הט"ז אות ת בשמו: לאחר שסיים עושה שלום, וב"י או"ח קכב בדעתו שהיינו אחר ברכת שים שלום (עי' ציון 419) וקודם אלהי נצור; טור שם. ועי' דרכ"מ שם אות א, ורמ"א בשו"ע שם א, שלסוברים, ולדעתו כן המנהג, שאומרים תחנונים קודם יהיו לרצון, עי' ציון 453, עונים אף קדיש וקדושה וברכו אף קודם יהיו לרצון.
  457. ↑ שו"ת רשב"א ח"ז סי' תה, ועי' דרכ"מ שם אות א, שהרשב"א לשיטתו בציון 454, שאין לומר שום דבר קודם יהיו לרצון; שו"ע שם א.
  458. ↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' תתז; שו"ע שם.
  459. ↑ שו"ע שם.
  460. ↑ ברייתא, ור' יהושע בן לוי ביומא נג ב; רמב"ם תפלה פ"ה ה"י; טוש"ע או"ח קכג א. ועי' אבודרהם שמונה עשרה, בטעם שלש הפסיעות, שעד מרחק שלש פסיעות שורה השכינה.
  461. ↑ מנהג אביי ורבא ביומא שם: בכריעה אחת; רמב"ם שם. על פרטי ודיני הכריעה, ע"ע.
  462. ↑ הגה"מ תפלה שם אות ס; שו"ע שם ג.
  463. ↑ ארח"ח תפלה אות כח.
  464. ↑ עי' ארח"ח שם אות כה, שיפסע עקב בצד גודל; שו"ע שם.
  465. ↑ שבה"ל סוס"י יח; שו"ע שם ד.
  466. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  467. ↑ ברייתא וריב"ל ביומא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  468. ↑ טור שם.
  469. ↑ שמעיה ביומא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' להלן. ועי' ראבי"ה ברכות סי' צו, שיש שנהגו לומר: שלום בימיני ושלום בשמאלי, וטעות היא, שהבינו כן ממה שכתוב במחזורים שיתן שלום לימינו ולשמאלו.
  470. ↑ דברים לג ב.
  471. ↑ תהלים צא ז.
  472. ↑ שמעיה ביומא שם, ורש"י שם.
  473. ↑ רבא ביומא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  474. ↑ רש"י יומא שם. וע"ע תפלה.
  475. ↑ ראבי"ה שם; שו"ע שם.
  476. ↑ ברייתא ביומא נג ב.
  477. ↑ רש"י יומא שם.
  478. ↑ ראבי"ה ברכות סי' צו; טוש"ע או"ח קכג א. ועי' מחז"ו סי' פט, שכשפוסע ג פסיעות יאמר ג תיבות הללו: עושה שלום במרומיו. ועי' אבודרהם שמונה עשרה, שמ' שאומר עושה שלום וגו' קודם הפסיעות. ועי' סדר"ע שלא הזכיר אמירת עושה שלום וגו' אלא במוסף ובנעילה של יוה"כ.
  479. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח קכג א.
  480. ↑ רב מרדכי ביומא שם; טוש"ע שם ב.
  481. ↑ יומא שם.
  482. ↑ טור שם.
  483. ↑ רי"ף ברכות (כד ב), שיטה א; עי' שו"ע שם: לפחות עד שיתחיל ש"ץ וגו', ועי' ציון הבא.
  484. ↑ רי"ף שם בשם יש מי שאומר; רמב"ם תפלה פ"ט ה"ד; עי' שו"ע שם: עד שיגיע ש"ץ לקדושה, ולפחות עד שיתחיל וגו', עי' ציון הקודם.
  485. ↑ רבינו ירוחם תאו"ח נ"ג סוף ח"ג.
  486. ↑ ב"י שם; רמ"א בשו"ע שם.
  487. ↑ עי' אבודרהם שמונה עשרה בשם ראב"ד; עי' ב"ח או"ח סוף סי' קכג; עי' מ"ב שם ס"ק יא.
  488. ↑ ב"ח שם.
  489. ↑ ע"ע הביננו.
  490. ↑ ברכות ל א; טוש"ע או"ח קי א. וע"ע הביננו.
  491. ↑ עי' ציון 522 ואילך.
  492. ↑ ציון 501 ואילך.
  493. ↑ משנה ברכות כח ב.
  494. ↑ מאירי שם. ועי' להלן על תוכן הברכה.
  495. ↑ משנה ברכות שם.
  496. ↑ מאירי שם.
  497. ↑ מאירי שם.
  498. ↑ משנה ברכות שם.
  499. ↑ מאירי שם.
  500. ↑ עי' רמב"ם תפלה פ"ב ה"ב, ולח"מ שם, וכ"מ שם ה"א, בדעתו; מאירי ברכות שם; טוש"ע או"ח קי א.
  501. ↑ ברכות כט א. ועי' ירושלמי שבציון הבא.
  502. ↑ רש"י שם. וכעי"ז בירושלמי ברכות פ"ד ה"ג: רב אמר (וברייתא אחת כדעתו) סוף כל ברכה וברכה, ורש"ס שם בבאור דבריו, ועי' רש"ס שם שג' ראשונות וג' אחרונות אומר הנוסח המלא, ועי' מהר"א פולדא שם שמ' שאת כולן מקצר.
  503. ↑ ברכות שם, וכעי"ז בירולשמי שם, וברייתא אחת כדעתו. על דיני תפלת הביננו ע"ע.
  504. ↑ רמב"ם תפלה פ"ב ה"ב; עי' טוש"ע או"ח קי א.
  505. ↑ ברכות שם, ורש"י שם; רמב"ם תפלה פ"ה ה"ח; טוש"ע או"ח קי ב.
  506. ↑ עי' ציון 493 ואילך, מחלוקת בכל יום ויום אם מתפלל שמו"ע או מעין שמו"ע.
  507. ↑ ברייתא ברכות טז א, וגמ' שם בבאורה; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  508. ↑ עי' ציון 501 ואילך, מחלוקת אמוראים בתוכן התפלה הקצרה. ועי' רש"י שם ד"ה מעין.
  509. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' ציון 504.
  510. ↑ הגה"מ ברכות פ"א הי"ז אות ט; שו"ע או"ח קי ב.
  511. ↑ ברכות ג א.
  512. ↑ רש"י ברכות שם וביומא פז ב; תוס' ברכות שם; רבינו יונה שם (ג א). ועי' תוס' כט א ד"ה לייט.
  513. ↑ רבינו יונה ברכות (ג א, ב).
  514. ↑ עי' ד' ר' נחמן בשם שמואל בברכות כט א: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, ורי"ף ברכות (יט סוע"ב) ורבינו יונה שם (ג א) ורא"ש שם פ"ד סי' י"ג, שהיינו דוקא בשעה"ד; רמב"ם תפלה פ"ב ה"ב: טרוד ודחוק; טוש"ע או"ח קי א.
  515. ↑ ברייתא פסחים ג א ויומא פז ב ונדה ח ב.
  516. ↑ רש"י יומא שם ונדה שם.
  517. ↑ רש"י יומא שם.
  518. ↑ ברייתא פסחים שם ויומא שם ונדה שם.
  519. ↑ ע"ע הבדלה.
  520. ↑ ע"ע הביננו.
  521. ↑ עי' רמב"ם תפלה פ"ב ה"ד; עי' טוש"ע או"ח תרכד א.
  522. ↑ רבי יהושע במשנה ברכות כח ב; רמב"ם תפלה פ"ד הי"ט; טוש"ע או"ח קי ג.
  523. ↑ עי' להלן ברייתא בשם ר' יהושע, נוסח אחר.
  524. ↑ רב חסדא בשם מר עוקבא בברכות כט ב.
  525. ↑ יש אומרים בברכות שם, שכך אמר רב חסדא בשם מר עוקבא.
  526. ↑ ר' אחא בשם ר' אסא בירושלמי ברכות פ"ד ה"ד, וחרדים ובאור רח"ק שם בבאור דבריו, שזה באור הלשון: בכל פרשת העבור וגו'. ועי' פנ"מ שם שמפ' בע"א, שאומר בנוסח הזה: בכל מה שמפרש שליח צבור וגו', ולא שהם באור ד' ר' יהושע: בכל פרשת העיבור.
  527. ↑ משנה ברכות כח ב.
  528. ↑ ברייתא ברכות כט ב.
  529. ↑ עי' לעיל משנה בשם ר' יהושע, נוסח אחר.
  530. ↑ ברייתא ברכות שם.
  531. ↑ ברייתא ברכות שם.
  532. ↑ ברייתא ברכות שם וירושלמי שם.
  533. ↑ רב הונא בברכות שם; ר' חסדא בירושלמי שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  534. ↑ ברכות ל א; טוש"ע או"ח קי ג.
  535. ↑ ברכות שם; רמב"ם תפלה פ"ד הי"ט; טוש"ע שם.
  536. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  537. ↑ ברכות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  538. ↑ ירושלמי שם, וחרדים שם בבאורו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שמונה_עשרה&oldid=152841"