אנציקלופדיה תלמודית:שומר שכר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני שומר המקבל שכר על שמירתו או משתכר בה.

גדרו

שומר שכר הוא שנותנים לו - שהפקיד אצלו ישראל[1] - בהמה או כסף או כלים - ושאר מטלטלים[2] - לשמור בשכר[3], שהושוו ביניהם שיתן לו כך וכך בעד שמירתו[4]. ואינו נעשה שומר שכר, אם שכרו פחות שוה פרוטה*[5], שאינו ממון[6], ודינו כשומר-חנם*[7]. אפילו לא אמר לו מפורש לשון שכירות, אלא אמר לו: שמור לי בעד ענין זה, הוא שומר שכר, שהרי זה הדבר שוה פרוטה[8].

אפילו לא שכרו במעות, אלא בעד טובה שעשה לו, כגון שאומר לו: אעשה לך דבר פלוני ותהא לי שומר, דינו כשומר שכר, שזהו כמו ששכרו בעד זה[9]. וכן כשאומר לו: בעד זה שעשיתי לך דבר פלוני שמור לי דבר זה, וקיבל עליו, וכל שכן אם אמר מפורש: בשכר שעשיתי עימך, וקיבל עליו, שהוא כשומר שכר[10]. אפילו עשה לו טובה שמחוייב לעשות מן התורה, כגון שהצילו מן הנהר ומן הליסטים וכיוצא בזה, ואמר לו: שמור לי בעד טובה זו, וקיבל עליו דינו כשומר שכר, שכיון שאמר לו: בעד טובה זו, משמע שבשכר טובה זו אמר, והוא קיבל עליו[11].

שכרו בעד הלואה שמגיע לו מהשומר הוא שומר שכר, ואף על פי שהמקדש במלוה אינה מקודשת[12], וכן במכירה* אינו מועיל[13], מכל מקום עדיין הוא שכר[14]. ולא עוד, אלא אפילו אמר לו: אלוה לך מעות ובעד זה תהיה שומר שלי, הוא שומר שכר, ואף שעושה איסור וזהו רבית* גמור[15], מכל מקום הרי הושוה עמו בעד זה, ואיסור שעשה עשה. וכל שכן אם שכרו בהרווחת זמן ההלואה או בהנאת מחילת ההלואה, שגם בקדושין* מועיל[16]. ואין חילוק בין שכרו בעד טובת ממון שעושה לו, או שאר מין טובה, כמו טובת הכבוד וכיוצא בזה, והרי אף שומר חינם מתנה להיות כשואל*[17].

על שמירת האומן*, מתי דינו כשומר שכר ומתי כשומר-חנם*, ע"ע אומן: שמירת אומן. שומר שכר אם צריך קנין על החפץ כדי להתחייב בשמירתו, ע"ע שומרים. על עבדים וקרקעות ושטרות, ששומר שכר אינו חייב עליהם אם פשע בהם או נגנבו או נאבדו, ע"ע הנ"ל. ושם, על המחובר לקרקע, שדינו כקרקע. על ממון עניים או פדיון שבויים, שאין שומר שכר חייב אם פשע בהם או נגנבו או נאבדו, ע"ע הנ"ל. על גוי* המפקיד אצל ישראל, שאין הישראל בכלל שומר, ואפילו אם נתגייר הגוי לאחר ההפקדה, ע"ע הנ"ל. על שבועת-השומרים* בהקדש*, שחיובה מדרבנן, ע"ע שבועת השומרים. על שוכר*, אם דינו כשומר שכר או כשומר חינם, ע"ע שוכר.

חיובו

כיון ששומר שכר נוטל שכר על שמירתו, צריך לשמור שמירה מעולה[18], וחייב בגנבה* ואבדה*[19], ובפשיעה*[20], ופטור מאונס*[21] בשבועת-השומרים*[22].

בטעם חיוב שומר שכר, אמרו בירושלמי, לפי שנהנה מקצת - שנוטל שכר[23] - ומהנה מקצת - לבעל הבית, ששמירתו עליו[24] - נשבע מקצת ומשלם מקצת[25], וביארו אחרונים שמי שיש לו הנאה בעד השמירה חייב לשמור גם מגניבה ואבידה, וכמו שומרי העיר שעיקר שמירתם הוא מגניבה, אבל אם נאבד באונס, כגון שבא עליו ליסטים מזויין[26], פטור, שמה היה לו לעשות[27], וכל שנשתדל להציל, ולא יכול, אין לך אונס גדול מזה, וישבע על זה[28] ונפטר[29], אפילו לא היה אלא זאב אחד[30] או כלב אחד[31].

אף על פי ששומר שכר צריך להיות יושב ומשמר, מכל מקום יכול למסור ביד בני ביתו הנאמנים לו לשמור[32], ואין יכול המפקיד לומר לו: אתה היית מחויב לשומרו בעצמך[33].

גניבה ואבידה

חיוב שומר שכר בגנבה* מפורש בכתוב: ואם גנֹב יגָּנֵב מעִמו ישלם לבעליו[34], ופרשה זו נאמרה בשומר שכר[35]. ושני לימודים לחיוב שומר שכר באבדה*: א) לסוברים דברה-תורה-כלשון-בני-אדם*[36], הרי אתה דן, הואיל וגניבה חסרון שמירה ואבידה חסרון שמירה, אם למדת על גניבה שהוא חייב עליה לשלם, אף אבידה יהא חייב לשלם[37]. ב) לסוברים "לשונות ריבויין הן"[38], ואם גנֹב יגָּנֵב[39], להביא את האבידה[40].

בחיוב שומר שכר בגניבה ואבידה, אפילו שימר כראוי ונגנב, חייב[41], ואפילו הקיפהו בחומה של ברזל[42], אין אומרים: רואים אילו היה שם היה יכול להציל, חייב, ואם לאו, פטור[43], אלא אומרים אילו היה שם היה יכול להציל[44], ואף על פי שהעמיד אותו במקום של שמירה ונגנב או נאבד, חייב לשלם, וצריך לשבת ולשומרו ביום ובלילה[45], שכן מצינו ביעקב אבינו שאמר לו ללבן, שמרתי צאנך ביום ובלילה: הייתי בַיום אכלני חֹרב וקרח בלילה[46].

אף על פי שלפי פשוטו של מקרא פרשה זו, שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה ובכל בהמה לשמֹר[47], ודרך בהמות לרעות בשדה, ודאי כשהפקידם, על מנת לשומרם מגנבים הפקידם לו, ולכן אם נגנבו חייב, אבל פרשה הקודמת לה, שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמֹר וגו'[48], מטלטלים הם, ולשומרם בתוך ביתו כשאר חפציו נתנם לו, לפיכך אם נגנבו בביתו פטור, כי שמרם כשמירת חפציו[49], לא בא הכתוב לחלוק בין כסף וכלים לבהמה, שנאמר: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שַׂלְמָה[50], שלמה בכלל היתה - בכלל כלים וחייב בה בגניבה ואבידה, שהרי כתובה אצל שור וחמור, ואם כן היא דומה לבהמה[51] - ויצאה מן הכלל ללמד[52], מה שלמה מיוחדת, בין שומר לשומר הכתוב מדבר - שהרי כלי היא, ואי אפשר לחלק בין בהמה לכלי[53] - אף כל בין שומר לשומר הכתוב מדבר, הרי שלא בא הכתוב לחלוק בין כסף לכלים לבהמה[54].

אונס

שומר שכר אינו נפטר אלא באונס*[55], שנאמר: אם טרֹף יטָּרף יבִאֵהו עֵד הטרפה לא ישלם[56], יביא עדים - שיעידו בפני בית דין[57] -שנטרפה, ויהא פטור מלשלם[58] הטרפה*, דהיינו ההיזק שהגיע בסיבת הטריפה[59], או אפילו הנזק שהגיע בטרפה אחר שנטרפה לא ישלם, כי לא היה לו רשות להיטפל בה[60]. וכן אם לא היו שם עדים, נשבע בשבועת-השומרים* ונפטר[61]. לדעת אבא שאול אינו צריך עדים, אלא אם הביא קצה הנטרף לבית-דין*, דיו[62], שלדעתו יבִאֵהו עֵד[63], פירושו: עדידה[64], דהיינו הנבלה[65], יביא קצת מאיברי הטרפה לעדות[66], שנאמר: כאשר יציל הרֹעה מפי הארי שתי כרעים או בְדל אֹזן[67].

טבעה ספינתו בים, הרי זה אונס ופטור מלשלם[68], וכן אם טוען ואומר: וַתִּפֹּל שבא ותקחם ואת הנערים הִכו לפי חָרב[69].

על התנאים הסוברים שאם אירע האונס במקום שאנשים מצויים שם, שאין סומכים על שבועתו וצריך להביא עדים, ע"ע שבועת השומרים.

כשלא שמר שמירה מעולה

רועה שומר שכר[70], שהעביר בהמות דרך הגשר ודחפה אחת לחבירתה והפילה לנהר[71], נחלקו בו אמוראים: לדעת רבה, פטור, שמה היה לו לעשות, הרי שמר כפי ששומרים אנשים[72]. ולדעת רב חסדא ורבה בר רב הונא, חייב[73], שהמפקיד אומר לו: כשנתתי לך שכר, נתתיו לך לשמור לי שמירה יתירה[74], שהיה לו להעבירם אחת אחת[75], ולמרות שאינה פשיעה, אינה אונס, והיא כאבידה[76], שהואיל ופשע בשמירתם בתחלה והעביר כאחד, אף על פי שנאנס בסוף בעת הנפילה, הרי הוא חייב[77]. ופסקו ראשונים ואחרונים הלכה כן[78], שכן רב פפא עשה מעשה כדעה זו[79].

נטרפה

ממשמע שנאמר הטרפה לא ישלם[80], יש טריפה שהוא משלם ויש טריפה שאינו משלם, ואי זו טריפה שחייב לשלם, כגון טריפת חתול שועל ונמייה, ומתוך שאמרה תורה: אם טרֹף יטָּרף[81], מה טריפה מיוחדת שאפשר לו להצילה, חייב לשלם, אף כל דבר שאפשר להצילו חייב לשלם[82], ואי זו היא טריפה שהוא פטור מלשלם, כגון טריפת הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש[83]. אימתי, בזמן שבאו מאליהם, אבל אם הוליכם למקום גדודי חיות אין אלו אונסים וחייב לשלם[84], שלא היה לו להוליכם שם, והרי פשע[85].

רועה שבאו זאבים וטרפו ממנו, אם היה זאב אחד, אין זה אונס, ואם היו שני זאבים הרי זה אונס[86]. במה דברים אמורים, כשאינו שעת משלחת זאבים[87], אבל בשעת משלחת זאבים, נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא, זאב אחד אינו אונס אפילו בשעת משלחת זאבים[88], וכן הלכה[89]. ולדעת ר' יהודה, בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס[90], שבשעה שחיה רעה משולחת קופצת היא על אדם אחד[91].

רועה שבאו כלבים וטרפו ממנו, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, שני כלבים אינם אונס[92], ואפילו באו משתי רוחות[93], היו יתר על שנים הרי זה אונס[94]. ולדעת ידוע הבבלי משום ר' מאיר, שני כלבים הבאים מרוח אחת אינו אונס[95], שכיון שהכלבים מתפחדים כל כך שאינם רוצים להיפרד זה מזה, בודאי יכול להציל עצמו מהם, ולא היה לו לברוח ולהניח צאנו לפניהם ונקרא פשיעה[96], אבל כשבאים משתי רוחות אונס[97], שכל כך לבם חזק שמתפרדים זה מזה וניכר וגלוי לכל שלא יוכל להצילם שאינו יכול להם[98], לעשות מלחמה לפניו ולאחריו[99].

אף להלכה נחלקו ראשונים: הרבה ראשונים פוסקים שאין הלכה כידוע הבבלי[100], ושני כלבים אינם אונס אפילו באו משתי רוחות, היו יתר על שנים, הרי זה אונס[101]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[102]. ויש מהראשונים הפוסק, שכלב אחד או אפילו שנים, ובאו עליו מרוח אחת, אינו אונס, משתי רוחות הוא אונס[103], שלדעתו ידוע הבבלי לא בא לחלוק על תנא קמא, אלא לפרש דבריו[104], שאם היה חולק לא היו שותקים בגמרא מלהודיע שחולק[105].

שלושה כלבים, אפילו מרוח אחת, כתבו אחרונים שהכל מודים שהוא אונס[106].

מתה באופן אחר

מתה - הבהמה[107] - כדרכה, הרי זה אונס[108], ופטור[109], שנאמר: וּמת[110], שתהא מיתתו בידי שמים[111]. סיגפה - עינה אותה[112] ברעב, או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה[113] - ומתה, אינו אונס[114] וחייב[115]. אפילו לא מתה מיד[116], ויש לתלות ולומר שמחמת דבר אחר - או גם בשביל דבר אחר[117] - מתה, חייב[118], שלא היה לו לסגפה[119], ויש לנו לומר שעל ידי שסיגפה מתה[120], שכיון שסיגפה, יש לנו לומר שמאותה שעה התחילה להתקלקל[121] ומתה בפשיעתו[122].

תקפתו[123] - על כרחו ועלתה, ולא יכול להחזיק בה, שחזקה היתה ממנו[124] - ועלתה לראשי צוקים - הרים חדים[125] וגבוהים[126], ותקפתו[127] - ונפלה ומתה, הרי זה אונס[128]. העלה לראשי צוקים - שעלתה מאליה והוא יכול למנעה ולא מנעה[129], אף על פי שתקפתו[130] - ונפלה ומתה - או נשברה[131] - אינו אונס[132], וחייב, שכל שתחילתו-בפשיעה-וסופו-באונס*, חייב[133].

לסטים מזויין

מתוך שאמרה תורה: וּמת[134], ומה מיתה מיוחדת שאי איפשר לו להצילה, פטור מלשלם, אף כל דבר שאי איפשר לו להצילו, פטור מלשלם[135], ולעולם חייב בגניבה ואבידה, אלא אם כן היה שם ולא היה יכול להציל[136], כגון שבא לסטים מזויין[137], שיש בידו חרב או שאר כלי זיין[138], שאינו יכול לעמוד כנגדו ולקחו, שפטור מלשלם[139], שזהו נשבה הנאמר בתורה שפטרו[140], שנאמר: או נשבה[141], ששבוהו לסטים[142]. ואפילו הרועה מזויין פטור[143], שהלסטים מוסר נפשו יותר[144], שהלסטים על מנת כן בא, או ליהרג או להרוג ויקח ממון, אבל הרועה אין לו למסור נפשו על כך[145]. אימתי, בזמן שבאו מאליהם, אבל אם הוליכם למקום גדודי ליסטים אין אלו אונסים וחייב לשלם[146], שלא היה לו להוליכם שם, והרי פשע[147].

התגרה הרועה בגנב

רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו - ולהראותו שאינו חושש ממנו[148] - אמר לו: הרי אנו במקום פלוני, וכך וכך רועים אנחנו וכך וכך כלי מלחמה יש לנו, ועל ידי כך באו עליו הגנבים ולקחום, הרי הרועה חייב[149], שאחד המוליך את הבהמה למקום גדודי חיות וליסטים[150] או מביא את הליסטים בהתגרותו למקום הבהמה[151].

חיוב זה הוא בדיבורו של הרועה[152], אף על פי שכוונתו לטובה[153], להפחיד הלסטים[154].

ונחלקו אחרונים: יש שכתבו שכך הדין דוקא כשאנו יודעים שבלא דיבורו לא היו באים הגנבים, אבל אם אינו ברור כן, פטור[155]. ויש שכתבו שאפילו אם אין אנו יודעים בבירור שבאו הגנבים עליו מחמת דיבורו, חייב[156].

כשהיה יכול להציל בשכר

רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות - שאם היה קורא אותם היו עוזרים אותו ומצילים[157] - ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל, הרי זה חייב[158], ושומר שכר חייב לשכור הרועים ולהביא מקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל[159], וחוזר ולוקח כל מה שהוציא מבעל הבית[160], ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע, וחייב[161]. ושמים כמה שוה הבהמה יותר ממה שצריך ליתן לרועים שיסייעוהו[162], ואותו מותר חייב הוא לשלם לבעל הבית שהזיקו בו[163], ואם היה צריך לתת להם כל דמי הבהמה, צריך לשלם לבעל הבית דמי טירחה שצריך לטרוח ולקנות בהמה אחרת[164].

הניח עדרו ונכנס לעיר

רועה - שהיה רועה בהמות בשכר[165] - והניח עדרו ובא לעיר, ובאו זאבים וטרפו[166] או ארי ודרס[167], אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדים אותו, אם יכול להציל על ידי רועים ומקלות[168] חייב, ואם לאו פטור[169], ואין בעל הבית יכול לומר לו אילו היית שם היה מתקיים בנו הכתוב: גם את הארי גם הדוב הכה עבדך[170], לפי שיכול הרועה לומר לו אם היית ראוי לנס היה מתרחש לך נס כר' חנינא בן דוסא, שהעזים שגידל בביתו הביאו דובים בקרניהם[171]. ואם אין הדבר ידוע אם היה יכול להציל על ידי רועים ומקלות, חייב לשלם[172], שמן הסתם אנו אומרים ודאי היה יכול להציל על ידי רועים ומקלות, אם לא היה מוצא בחנים היה מוצא בשכר, לפיכך עליו להביא ראיה שלא היה יכול להציל וכל זמן שלא הביא ראייה חייב לשלם[173]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאם אמדוהו שאינו יכול להציל על ידי רועים ומקלות פטור, בין אם נכנס לעיר בעת שדרך הרועים להיכנס ובין בעת שאין דרך הרועים להיכנס[174], שאפילו פשע מתחלה שנכנס בשעה שאין דרך הרועים ליכנס, אין זה תחילתו-בפשיעה-וסופו-באונס*, אלא כולו אונס, שהרי לא בא האונס מחמת הפשיעה[175]. ויש סוברים שאם נכנס בעת שאין דרך ליכנס חייב בכל ענין, שתחילתו בפשיעה וסופו באונס[176].

דליקה

אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו החפצים שהיה שומר שכר עליהם, הוא אונס[177], והוא שלא היה יכול להציל, לא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים, אפילו בשכר[178]. ודוקא שיודע בודאי שנשרפו[179], שנשבע שנשרפו ופטור, שהוא כטבעה ספינתו בים[180], אבל אם אינו יודע בבירור, רק שהיו בבית כשנשרף, אינו יכול לישבע שנשרפו, ששמא גוים נכנסו וגנבו אותו, ולכן חייב לשלם[181], אלא אם כן הגוים הנכנסים הם ליסטים מזויינים, שאז יכול לישבע שנשרפו או נגנבו בליסטים מזויינים ופטור[182]. יכל להציל החפץ מהדליקה על ידי שכירת פועלים, חייב לשלם[183].

גדר האונס

באונס זה, שפטרה אותה התורה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאפילו נתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה, שאי אפשר לגונבם משם אם לא על ידי מחילות, או ישן בזמן שישנים אנשים ונגנב, או קפץ עליו חולי ולא יכול לשומרם, וכל כיוצא בזה, חייב[184], שכיון שחייב הכתוב שומר שכר בגניבה וסתם גניבה קרובה לאונס[185], סברא* הוא שבכל ענין שתהיה הגניבה יתחייב מגזרת-הכתוב*, אפילו באונס הגדול כמו לסטים מזויין, אף על פי שבשבויה פטר בו הכתוב, ואין אונסו גדול יותר[186], ואינו נפטר אלא באונס גמור[187], באונס בגופו של פקדון ממש[188], כפי שאומר הכתוב: או נשבר או נשבה[189]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שבאונס גדול פטור[190]. ויש סוברים שאם קפץ עליו חולי או אירעו אונס אחר בגופו, ומחמת אונס אחר נגנב, פטור, למה זה דומה, שבאו עליו ליסטים ונשבה, ואחר כך בא גנב וגנבה, שבודאי פטור, שהוא בכלל אונסים מאחר שהוא אינו יכול לשמור ולהציל[191].

תנאי

מתנה בעל הפיקדון על שומר שכר להיות חייב בכל כשואל[192], שכל תנאי* בממון קיים[193]. ונחלקו אמוראים: לדעת שמואל אין התנאי קיים אלא בשקנו מידו[194], ואינו דומה לשעבוד הלואה שחל עליו בדיבור, מפני שמאמין עליו ממונו, ששם כיון שהממון ברשותו לעשות כל הנאותיו חל עליו שעבוד, כיון שלקח ממונו ממנו על מנת כן, אבל בשמירת חפץ שאינו נותן לו שום דבר משלו, שכל היכן שהוא ברשותו של אדונו נמצא, במה יחול השעבוד, שהרי לא נתן כלום שהחפץ אינו שלו[195]. ולדעת ר' יוחנן התנאי קיים אפילו שלא קנו מידו, שבאותה הנאה שיוצא עליו קול שאדם נאמן הוא גומר ומשעבד עצמו[196], ואינו צריך קנין[197], והוא דומה לשעבוד הלואה, שכיון שנקרא נאמן על זה, הוא כמי שנותן לו הדבר, כמו ערב*[198]. או שמכיון שכבר הוא בחיוב השומרים יכול להתנות אפילו בדברים להתחייב יותר[199].

להלכה פסקו ראשונים ששומר שכר שהתנה שיתחייב אפילו באונסים, חייב, אפילו בדברים בלא קנין ובלא עדים[200], שההלכה כר' יוחנן[201], שכן כשנחלקו שמואל ור' יוחנן, הלכה כר' יוחנן[202].

שומר שכר שהתנה להיות כשומר-חנם*, ונגנב או נאבד, פטור מלשלם[203]. ואם יש לו שכר על שמירתו, נחלקו אחרונים: יש סוברים שנטל שכרו על מנת לשמור מגנבה* ואבדה*, וכיון שלא השלים מלאכתו, אינו נוטל שכר[204]. ויש סוברים שכשהתנה להיות כשומר שכר לא קיבל השכר בשביל השמירה המעולה ששומר שומר השכר, אלא שכר טורחו או שכר המקום, ולכן נוטל שכר[205].

כלה זמנו

שומר שכר, שקבעו לזמן, כיון שכלה זמנו כלתה שמירתו, ואפילו החפץ עדיין בביתו אינו עליו אלא שומר חינם[206]. ויש החולק וסובר שאפילו שומר חינם אינו, שכיון שפירש מתחילה שאינו שומרם אלא עד זמן פלוני, כל שהגיע הזמן הרי הוא כאלו פירש איני שומרם עוד[207].

השוכר את הפועל ליום

השוכר את הפועל ליום, כגון שאמר לו: שכרך כל יום בפרוטה, ליום שמשלם לו הוא שומר שכר וליום שאינו משלם לו אינו שומר שכר, לפיכך ביום השבת* אינו שומר שכר, שאסור ליטול שכר שבת[208], אבל אם שכרו לשבוע או לחודש או לשנה, הרי גם בשבת הוא שומר שכר[209], שבהבלעה מותר ליטול שכר שבת[210].

הערות שוליים

  1. עי' רמב"ם שכירות פ"ב ה"ח. וע"ע גוי ציון 172 ואילך, שגוי שהפקיד אצל ישראל, אין לו דין שומר, אא"כ קיבל עליו אחריות, ועיי"ש ציון 175 ואילך, מח' אחרונים בישראל שהפקיד אצל גוי, אם יש לו דין שומר.
  2. עי' רמב"ם שם; ערה"ש חו"מ סי' שג ס"א. וע"ע שומרים, שבקרקעות אין הדין כך.
  3. טור שם ס"א; ערה"ש שם.
  4. ערה"ש שם סי' רצא ס"א.
  5. עי' ש"ך שם סי' שג סק"א (והובא בבאה"ט שם סק"א), ע"פ רא"ש ב"מ פ"ח סי' א, וטור שם סי' שמו סי"ב (בשמו ו)בשם הרמ"ה; עי' ערה"ש שם ס"א.
  6. ע"ע פרוטה.
  7. ערה"ש שם.
  8. ערה"ש שם ס"ג.
  9. ערה"ש חו"מ סי' שג ס"ג.
  10. ערה"ש שם.
  11. ערה"ש שם.
  12. ע"ע קדושין.
  13. ע"ע מכירה.
  14. ערה"ש חו"מ סי' שג ס"ג.
  15. ע"ע רבית.
  16. ע"ע קדושין. ערה"ש שם.
  17. ע"ע שומר חנם. ערה"ש שם.
  18. עי' טור חו"מ סי' שג ס"ב; עי' לבוש שם ס"ב.
  19. עי' משנה ב"מ צג א ושבועות מט א; טור שם; שו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  20. עי' טור שם ס"ח וס"י; עי' שו"ע שם יד ורמ"א בשו"ע שם י.
  21. עי' שאילתות שאי' כ; עי' טור שם ס"ג, בשמו; עי' רמב"ם גזו"א פי"ג הי"ח; עי' שו"ע שם ג.
  22. ע"ע.
  23. פ"מ לירו' שבועות פ"ח ה"א.
  24. פ"מ שם.
  25. ירו' שם.
  26. עי' ציון & ואילך.
  27. ערה"ש חו"מ סי' רצא ס"ב.
  28. ע"ע שבועת השומרים.
  29. טור חו"מ סי' שג ס"ה, בשם הרמ"ה, ועי' בהגר"א שם סק"ז, שהוא ע"פ גמ' שבציון & (אומדין אותו); עי' ב"י שם; שו"ע שם ה, בשם יש מי שאומר; לבוש שם, בשם יש מי שאומר.
  30. עי' ציון 86, שאינו אונס.
  31. עי' ציון 92, שאינו אונס. לבוש שם, בשם יש מי שאומר.
  32. נמוק"י ב"מ מב ב (כד א), בשם הר"ן, ע"פ גמ' שם, והובא בב"י חו"מ סי' שג ס"ב.
  33. עי' נמוק"י שם, בשם הר"ן.
  34. שמות כב יא.
  35. עי' מכילתא משפטים נזיקין פט"ז; עי' ב"מ צד ב.
  36. ע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 3 ואילך. רבינו אליעזר נחום למכילתא משפטים נזיקין פט"ז, בד' ת"ק שבציון הבא.
  37. ת"ק במכילתא שם.
  38. ע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 1 ואילך. עי' רבינו אליעזר נחום שם, בד' ריה"ג שבציון הבא ואילך.
  39. שמות שם.
  40. ריה"ג במכילתא שם; עי' מכילתא דרשב"י שם.
  41. עי' שאילתות שאי' כ; טור חו"מ סי' שג ס"ב.
  42. רא"ש ב"מ פ"ג סי' כא, בפי' הירו' שבציון הבא; טור שם, בשם הירו', ועי' חי' וביאורי מהרש"ל שם (והובא בדרישה שם סק"ג), דהיינו פי' לירו'; לבוש שם.
  43. עי' ברייתא ב"מ צג ב, לפי גמ' שם; עי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירו' שבועות פ"ח ה"א; עי' רא"ש שם, בשם הירו'; עי' טור שם, בשם הירו'.
  44. עי' רא"ש שם, בפי' הירו' שבציון הקודם; עי' טור שם, בשם הירו'.
  45. עי' ברייתא שבציון הבא; שאילתות שם; טור שם ס"ג, בשמו.
  46. בראשית לא מ. עי' ברייתא ב"מ צג ב; שאילתות שם.
  47. שמות כב ט.
  48. שם ו.
  49. עי' רשב"ם שם.
  50. שמות כב ח.
  51. ז"ר לילק"ש משפטים רמז שמו.
  52. ע"ע דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד.
  53. עי' ז"ר שם. ועי' מרה"מ שם.
  54. עי' מכילתא משפטים נזיקין פט"ו, לגירסתנו, ועי' איפת צדק שם, שגרס בע"א, ועי' ברורי המדות שם ס"ק יח, הפי' לגי' זו; עי' ילק"ש שם.
  55. עי' ציון 21.
  56. שמות כב יב.
  57. רלב"ג שם.
  58. ר' יוחנן בר' יאשיה במכילתא משפטים נזיקין פט"ז; עי' ת"ק במכילתא דרשב"י שם; עי' רש"י שם; עי' רמב"ן שם, בשמו; עי' רלב"ג שם. ועי' מכילתא שם, פי' נוספים לכתוב זה.
  59. רלב"ג שם, בפי' הא'.
  60. רלב"ג שם, בפי' הב'.
  61. רמב"ן שם.
  62. עי' מכילתא דרשב"י שבציונים 64, 67, לפי רבינו אליעזר נחום שם, בד' רמב"ן שם.
  63. שמות שם.
  64. אבא שאול במכילתא דרשב"י שם. ועי' אבא שאול בברייתא ב"ק יא א, ועי' ס' הערוך ע' עד ב' ותוס' שם ד"ה יביא, הגירסאות השונות בל' אבא שאול.
  65. עי' רש"י שם ד"ה יביא עדודה, ועיי"ש ד"ה לב"ד, שהוא בשם מורו, והוא ע"פ בראשית מט כז: יאכל עד (וכעי"ז בקיצור בס' הערוך שם), שתרגומו: עדאה (עי' רש"י בראשית שם), דהיינו שלל, ועי' מחברת מנחם ע' עד במחלקה הג'.
  66. רשב"ם שם.
  67. עמוס ג יב. אבא שאול במכילתא דרשב"י שם; ראב"ע שם; רמב"ן שם, בשמו; רשב"ם שם. בברייתא שבגמ' שם, ד' אבא שאול, ללא הראיה מהכתוב, ועי' גמ' שם, שפי' בע"א המח' בין ת"ק לאבא שאול.
  68. עי' רבה בב"מ כט ב ונח א.
  69. איוב א טו. עי' ברייתא ב"מ צג ב; חוקות הדיינים סי' קנד.
  70. לבוש חו"מ סי' שג סי"א.
  71. עי' ב"מ צג א. ועי' רמב"ם שכירות פ"ג ה"ט ושו"ע שם יא: שבולת הנהר, ובהגהה שם: מקום שמים נגרים בכח.
  72. גמ' שם א-ב.
  73. גמ' שם ב, ורש"י ד"ה לא סבירא.
  74. עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם ס"ט; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  75. עי' רב פפא בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  76. רש"י שם ד"ה להכי יהבי לך.
  77. עי' גמ' שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  78. רי"ף שם (נג ב); רמב"ם שם; רא"ש שם פ"ז סי' יד; הגמ"י שם, בשם ס"ה ואביאסף; טוש"ע שם.
  79. עי' גמ' שם. רי"ף שם; רא"ש שם; עי' הגמ"י שם. וע"ע הלכה: על פי מעשה וע' הלכה כבתראי: באמוראים.
  80. שמות כב יב.
  81. שם.
  82. מכילתא משפטים נזיקין פט"ז.
  83. עי' משנה ב"מ צג ב; עי' מכילתא שם; עי' רמב"ם שכירות פ"ג ה"ד; עי' טור שם ס"ה; עי' שו"ע שם ו; עי' לבוש שם.
  84. משנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  85. לבוש שם.
  86. עי' משנה ב"מ צג ב; רמב"ם שכירות פ"ג ה"ד; עי' טור חו"מ סי' סג ס"ד; עי' שו"ע שם ד; עי' לבוש שם.
  87. עי' לבוש חו"מ שג ד.
  88. עי' ת"ק במשנה שם.
  89. רמב"ם שם, ומ"מ שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' מאירי שם א; עי' רע"ב ב"מ פ"ז מ"ט; טור שם ס"ד, ודרישה שם סק"ד; שו"ע שם ד, ובאה"ג שם סק"ט.
  90. משנה שם; סתם ברייתא בגמ' שם, לפי גמ' שם; ועי' תוס' רא"ש שם, וריטב"א שם בשם תוס', ועי' מכילתא משפטים נזיקין פט"ז.
  91. עי' רש"י שם ד"ה בשעת משלחת זאבים; עי' רע"ב שם.
  92. עי' משנה ב"מ צג ב.
  93. עי' ת"ק במשנה שם.
  94. עי' ת"ק שבציון 92, ועי' מ"מ שכירות פ"ג ה"ד, והובא בבאה"ג חו"מ סי' שג סק"ל.
  95. משנה שם.
  96. ר"י מלוניל שם; שטמ"ק שם, בשמו.
  97. עי' ידוע הבבלי משום ר' מאיר במשנה שם.
  98. ר"י מלוניל שם; עי' שטמ"ק שם, בשמו.
  99. שטמ"ק שם, בשם ר"י מלוניל.
  100. עי' רמב"ם שבציון הבא; פהמ"ש לרמב"ם ב"מ צג ב; עי' מאירי שם א; רע"ב ב"מ פ"ז מ"ט.
  101. רמב"ם שכירות פ"ג ה"ד.
  102. שו"ע חו"מ שג ד; לבוש שם.
  103. טור שם ס"ד.
  104. ב"י שם, בד' הטור, ותמה; ב"ח שם, בד' הטור. ועי' דרישה שם סק"ד.
  105. ב"ח שם, שהוא כפי שגילו לנו בב"מ צג ב שחלוקים ת"ק ור' יהודה שבציון 88 ואילך.
  106. ב"ח חו"מ סי' שג ס"ד.
  107. טור חו"מ סי' שג ס"י.
  108. משנה ב"מ צג ב.
  109. רמב"ם שכירות פ"ג ה"ט: הרועה פטור; טור שם; שו"ע שם יב; לבוש שם.
  110. שמות כב ט.
  111. מכילתא משפטים נזיקין פט"ז.
  112. עי' רש"י שם ד"ה סיגפה ופהמ"ש לרמב"ם שם, ע"פ אונקלוס במדבר ל יד; רע"ב ב"מ פ"ז מ"י.
  113. רש"י ב"מ שם; רע"ב שם: הושיבה; עי' טור שם.
  114. משנה שם; רמב"ם שם.
  115. טור שם.
  116. עי' רא"ש שם פ"ז סי' טז; תוס' רא"ש שם; טור שם.
  117. עי' תוס' שם ד"ה סיגפה.
  118. עי' או"ז ח"ג ב"מ סי' רצד, בשם ה"ר אלחנן בשם ר"י; תוס' רא"ש שם; פסקי תוס' שם סי' שיז.
  119. תוס' שם; או"ז שם, בשם ה"ר אלחנן בשם ר"י; תוס' רא"ש שם.
  120. או"ז שם, בשם ה"ר אלחנן בשם ר"י.
  121. עי' רא"ש שם; טור שם.
  122. רא"ש שם; עי' טור שם.
  123. עי' ב"מ לו ב, במסקנה, בפי' המשנה שבציון 87; רש"י שם צג ב ד"ה עלתה, ע"פ גמ' שם לו ב; עי' רי"ף שם (נד א); רע"ב ב"מ פ"ז מ"י. ועי' רמב"ן שם, בשם הראב"ד, שפי' בע"א.
  124. רש"י שם לו ב ד"ה שתקפתו; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם צג ב.
  125. רש"י צג ב שם.
  126. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; או"ז ח"ג ב"מ סי' רצה; רע"ב שם.
  127. עי' גמ' שם לו ב, במסקנה, בפי' המשנה שבציון הבא; עי' רי"ף צג ב שם; רמב"ם שכירות פ"ג ה"ט. ועי' רמב"ן שם, בשם הראב"ד, שפי' בע"א.
  128. עי' משנה שם צג ב; רמב"ם שם.
  129. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רמב"ם שם.
  130. רמב"ם שם.
  131. רמב"ם שם.
  132. משנה שם.
  133. עי' גמ' שם; רמב"ם שם.
  134. שמות שם ט.
  135. מכילתא שם.
  136. טור שם.
  137. עי' ב"ק נז א; עי' משנה ב"מ צג ב, לפי גמ' שם; עי' רבה בגמ' שם כט ב ונח א; עי' תוס' ב"ק נז א ד"ה כגון וב"מ מב א ד"ה אמר; עי' טור חו"מ סי' שג ס"ד; עי' שו"ע שם ג; עי' לבוש שם.
  138. הג"א ב"מ פ"ז סי' טו, בשם מהרי"ח; הגמ"י שם, בשם הג"א בשם מהרי"ח.
  139. שאילתות שם.
  140. לבוש שם.
  141. שמות שם ט.
  142. מכילתא משפטים נזיקין פט"ז; עי' רש"י שם.
  143. עי' ב"מ צג ב, במסקנה; רמב"ם שכירות פ"ג ה"ד; עי' או"ז ח"ג ב"מ סי' רצג, בשם ר"ח ורי"ף; טור שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  144. עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  145. רש"י שם ד"ה האי מסר נפשיה.
  146. משנה שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  147. לבוש שם.
  148. רמב"ם שכירות פ"ג ה"ה; עי' טור חו"מ סי' שג ס"ה; עי' לבוש שם ס"ז.
  149. עי' בעיא דאביי מרבא ופשיטות רבא בב"מ צג ב - צד א; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' שו"ע שם ז; לבוש שם.
  150. עי' ציון 146 ואילך.
  151. עי' רבא בגמ' שם צד א; רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' לבוש שם.
  152. עי' שו"ת מהרי"ק שורש קכה; ד"מ חו"מ סי' שג סק"ג, בשמו.
  153. שו"ת מהרי"ק שם, ע"פ גמ' שבציון 149, ורש"י שם צד א ד"ה כך וכך אנשים, ורמב"ם שבציון 148; ד"מ שם וסמ"ע שם סק"ז, בשמו; נתה"מ שם חדושים סק"ז ובאורים סק"ז, בשם סמ"ע; באה"ט שם סק"ח, בשם סמ"ע בשם מהרי"ק.
  154. עי' שו"ת מהרי"ק שם; ד"מ שם, בשמו.
  155. ד"מ שם, בשם שו"ת מהרי"ק שורש קכה, ותמה מאי שנא מהדין שבציון 179 ואילך, וסיים: ואפשר לחלק.
  156. נתה"מ שם באורים סק"ז, בד' השו"ע שבציון 149, ודחה הראיה ממהרי"ק.
  157. לבוש חו"מ סי' שג ס"ח.
  158. עי' רבה בב"מ צג ב; רמב"ם שכירות פ"ג ה"ו; עי' טור שם ס"ו; שו"ע שם ח; לבוש שם: והוא לא.
  159. עי' גמ' שם: ועד כמה וכו'; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' שו"ע שם; לבוש שם.
  160. עי' גמ' שם: והיכן מצינו וכו'; רמב"ם ושו"ע שם: שכרם; עי' טור שם; לבוש שם.
  161. עי' גמ' שם; רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  162. עי' ראב"ד בהשגות שם; טור שם; לבוש שם.
  163. עי' ראב"ד שם; עי' טור שם; לבוש שם.
  164. עי' אביי בגמ' שם, בתי' הב', ורש"י ד"ה עי' ראב"ד שם; עי' טור שם; לבוש שם.
  165. טור חו"מ סי' שג ס"ח.
  166. עי' ציון 86 ואילך.
  167. עי' ציון 83.
  168. עי' ציון 157 ואילך.
  169. ברייתא ב"מ צג ב וקו א; רמב"ם שכירות פ"ג ה"ח; עי' טור שם; שו"ע שם י, לפי נובי"ת אה"ע ס"ס ב (והובא בפת"ש שם סק"ח).
  170. שמ"א יז לו.
  171. גמ' שם קו א, ועי' גמ' שם א-ב. ועי' תענית כה א.
  172. עי' רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם; לבוש שם.
  173. לבוש שם.
  174. עי' רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  175. לבוש שם.
  176. עי' טור שם; עי' רמ"א שם, בשם י"א. וע"ע שומר חנם.
  177. עי' ב"י חו"מ סי' שג ס"ג: ונ"ל; רמ"א בשו"ע שם ג; לבוש שם.
  178. עי' ב"י שם, ע"פ גמ' שבציון 158; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  179. עי' ב"י שם; רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  180. עי' ציון 68. ב"י שם.
  181. עי' ב"י שם; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  182. עי' ב"י שם; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  183. עי' תשו' מהר"ם במרדכי ב"מ רמז שעו, ע"פ גמ' שבציון 158; עי' תשו' מהר"ם במרדכי שם רמז רפב, ע"פ גמ' שבציון הנ"ל; עי' ב"י שבציון 178; עי' ד"מ שם סק"א, בשם המרדכי ותשו' מוהר"ם.
  184. עי' תוס' ב"ק נז א ד"ה כגון, בתחי' דבריו, ע"פ גמ' שם (ועי' תוס' ב"מ מב א ד"ה אמר, שדחו הראיה); עי' רא"ש ב"ק פ"ו סי' ה, בשם תוס'; טור חו"מ סי' שג ס"ב; שו"ע שם ב, בשם י"א; עי' לבוש שם.
  185. תוס' ב"ק שם, בשם ר"י, ע"פ ב"מ צה א.
  186. עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' רא"ש שם, בשם תוס'; ועי' תוס' ב"מ שם, שדחו.
  187. הגמ"ר ב"ק רמז רו; שו"ת מהרי"ק שורש קד, בד' תשו' מהר"ם שבמרדכי ב"מ רמז שנט, והסכים לו.
  188. נמוק"י שם צג ב (נג ב), בשם הרשב"א; עי' לבוש שם.
  189. שמות כב ט. נמוק"י שם, בשם הרשב"א.
  190. עי' תוס' שם, בסו"ד, שכ' על ד' ר"י שבציון 185 ואילך: ודוחק; עי' תוס' ב"מ שם; יש"ש ב"ק פ"ו סי' יא; עי' בהגר"א שם סק"ד.
  191. רמב"ן ב"מ מב א; עי' רי"ו מישרים נ"ל ח"ב וחוקות הדיינים סי' קנד, בשמו.
  192. עי' ברייתא בגמ' שם צד א, לגירסתנו; רמב"ם שכירות פ"ב ה"ט; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ צה א. בברייתא שם, לגי' רי"ף שם (נד א) ותוס' שם נח א ד"ה אמר ורא"ש שם פ"ז סי' יז: ומתנה שומר חנם להיות כשואל.
  193. רמב"ם שם. וע"ע תנאי.
  194. גמ' שם צד א.
  195. מיוחס לריטב"א שם.
  196. גמ' שם.
  197. ר"י מלוניל שם; נמוק"י שם.
  198. מיוחס לריטב"א שם.
  199. נמוק"י שם.
  200. עי' רמב"ם שכירות פ"ב ה"ט.
  201. רי"ף ב"מ צד א (נד א); רא"ש שם פ"ז סי' יז; חי' הר"ן שם; מ"מ שם; נמוק"י שם; ב"י שם סי' רצא סכ"ח.
  202. ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 860 ואילך. עי' ב"י שם.
  203. מחנ"א הל' שומרים סי' כב.
  204. עי' שו"ת מהר"א ששון סי' עג, ע"פ הדין בשומר שכר ששמר על הקדש (ע"ע) ונגנב או נאבד (ע"ע שומרים); מחנ"א שם, בשמו, ודחה.
  205. עי' מחנ"א שם, ע"פ תוס' ב"ק מז ב ד"ה ואפילו.
  206. עי' ב"י חו"מ סי' שמג ס"א, ע"פ הדין בשואל (ע"ע), שלאחר שכלה הזמן צריך להנהותו לאחר מכן שיהיה דינו כשומר שכר; עי' שו"ע שם ב; עי' לבוש שם ס"ב; עי' ערה"ש שם ס"ב וסי' רצא ס"כ. ועי' שו"ת מהרש"ך ח"ב סי' קכ.
  207. מחנ"א הל' שומרים סי' יט; עי' ערה"ש סי' רצא שם, בשם יש מי שאומר, ודחה.
  208. ע"ע שבת. עי' ש"ך חו"מ סי' שג סק"א, ע"פ ברייתא ב"מ נח א ונדרים לז א ומפרש שם ד"ה דתניא השוכר; עי' נתה"מ שם חדושים סק"א, בשמו; ערה"ש שם ס"ב.
  209. עי' ש"ך שם; עי' נתה"מ שם, בשמו; ערה"ש שם.
  210. ע"ע הנ"ל. ערה"ש שם. ועי' ערה"ש שם, כששכרו לחודש ושנה עד אימתי הוא שומר.