אנציקלופדיה תלמודית:רחיצה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - רחיצת כל גופו ושטיפת איבריו, בשבת ויום טוב.

בערך זה ידונו דיני רחיצה ושטיפה בשבת* ויום-טוב*, וכן רחיצה במרחץ במוצאי-שבת*.

על המנהג שלא לרחוץ מראש-חדש* אב* ואילך, ע"ע בין המצרים[1]. ביום-הכפורים* אסור לרחוץ, ועל כך ע"ע: איסור רחיצה. ושם[2], על הלימוד מהכתוב לאסור הרחיצה. ושם[3], שנחלקו ראשונים אם האיסור הוא מן התורה, אלא שהקלו חכמים בעינויים אלו, לפי שהוא מן הדברים שלא-מסרן-הכתוב-אלא-לחכמים*, או שהוא מדרבנן והלימוד מהכתוב אינו אלא אסמכתא*. על איסור רחיצה בתשעה-באב* ע"ע.

רחיצה בשבת ויום טוב

בשבת

רחיצה היינו כשמכניס גופו או איבריו בתוך המים ורוחץ שם[4], ואם משתטף כל גופו בתוך כלי, רחיצה היא, ואסורה בשבת*[5] מגזרת חכמים[6].

מפני מה אסרו חכמים ליכנס לבית-המרחץ* בשבת[7], מפני הבלנים שהיו מחמים חמין בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו[8], שבתחילה - קודם שגזרו על המרחצאות[9] - היו - מחימים למרחץ מיום שישי[10] - ורוחצים בחמים שהוחמו מערב שבת[11]. התחילו הבלנים להחם בשבת, ואומרים מערב שבת הוחמו[12]. ולא שהיו מחמים ממש בשבת[13], שהרי לא נחשדו ישראל על השבתות[14], אלא שהיו סותמים את הקמין - יש מפרשים: כבשן האש[15]. ויש מפרשים: החלון שבו יוצא העשן[16]. ויש מפרשים: קומקומים, כלים רחבים מלאים מים[17], שמחמים בהם חמין[18]. ויש מפרשים: התנור שהיו שם החמין[19], שהיו סותמים אותו שלא יצא חומן[20]. ויש מפרשים שבתי מרחצאות שלהם היו מסיקים אותם מלמטה[21], ודרך נקב שהיה נקרא קמין היה עולה החום להחם המים שבמרחץ[22] - מערב שבת ורוחצים בשבת[23]. ויש מהראשונים הגורסים: היו סותמים את החמין מערב שבת, ורוחצים בשבת[24]. נחשדו להיות ממלאים אותו - תחת הקמין[25] - עצים מערב שבת, והיא דולקת והולכת בשבת[26], דהיינו שהיו נותנים שם עצים מבערב סמוך לחשיכה והם מתבערים והולכים כל השבת[27], שכיון שנקביו פתוחים והוא דולק והולך בעודו רוחץ בו[28], ודאי יבואו לידי חיתוי[29], או שיש לחוש שמא יחתה בגחלים[30], ובתחילה אסרו בדולק בשבת והתירו בפוקק[31]. ויש מהאחרונים שפירש, שאין איסור בדבר, אלא מפני החשד* שיחשדו שמא החמו המים בשבת[32]. ויש מהראשונים החולק על כל זה ומפרש שהבלנים היו גוים[33], והחמו ממש את המים[34]. כשהבינו חכמים שבאותו הדור הדברים[35], חזרו ואסרו אף בפוקק[36], אם סתמו נקביו מערב שבת[37], ואסרו להם רחיצה[38] בחמין[39], לגמרי[40], והתירו להם זיעה[41], דהיינו שהוא עומד או יושב בבית המרחץ ואינו נותן מים עליו והוא מתחמם ומזיע[42]. עדיין היו רוחצים בחמין - שהוחמו מבעוד יום[43] - ואומרים מזיעים אנחנו, אסרו להם את הזיעה והתירו חמי-טבריה*, ועדיין היו רוחצים בחמי האור ואומרים בחמי טבריה רחצנו, אסרו להם חמי טבריה והתירו להן את הצונן[44]. ראו שאין הדבר עומד להם - שלא היו ציבור יכולים לקבל, מתוך שאסרו להם את הכל[45] - התירו להם חמי טבריה וזיעה במקומה עומדת[46] לאיסור[47], שגזרו שלא יכנס אדם למרחץ בשבת אפילו להזיע[48], ומכל מקום בצונן מותר אפילו לרחוץ כל גופו יחד[49], ואפילו בבריכה[50]. ויש החולקים וסוברים שלא התירו רחיצה בצונן, אלא שטיפה בלבד[51], ואסור לרחוץ בבריכה הדומה לכלי, שמופסקת מן הנהר[52].

בנהר, עולה מן התלמוד שמותר לרחוץ בשבת[53], וכן כתבו ראשונים להלכה[54], וביארו הטעם, שנראה כמיקר בנהר[55], אכן כתבו שיזהר מלשוט[56], ויש מהאחרונים שכתב שכן המנהג[57]. ומכל מקום הרבה ראשונים ואחרונים כתבו שנהגו שלא לרחוץ כלל בשבת[58], אפילו בצונן[59], בין בנהר[60] בין במקוה[61], שמצוי לבוא לידי סחיטת שיער[62], ומשום נושא ארבע-אמות* בכרמלית* מים שעליו ואלונטית במקום נהרות[63], ומשום שיטה על פני המים[64]. וכתבו אחרונים שכן הנהיגו קדמונינו, ומנהג זה נתקבל מאבותינו ואבות אבותינו מכמה מאות שנים, וקיבלנו זה כאיסור חמור לבלי לרחוץ בנהרות ובאגמים ובמעיינות בשבת כלל וכלל[65]. ומכל מקום כתבו ראשונים מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת[66], והוא הדין פניו ורגליו[67], לפי שהוא כמו כרמלית[68], ובלבד שלא יוציאם עם המים שעליהם חוץ לנהר ארבע אמות[69], דהיינו שינגב קודם שילך ארבע אמות[70]. ואף על פי שיש לגזור משום נושא מים ארבע אמות חוץ לנהר אף ברוחץ פניו ידיו ורגליו, לא נהגו בזה איסור[71].

על הרחיצה בחמי-טבריה* בשבת, ע"ע חמי טבריה: ברחיצה. על טבילת אדם בשבת, ע"ע טבילה[72]. על הרוחץ בנהר, שצריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר, כדי שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ארבע-אמות*, ע"ע כרמלית[73]. על האיסור לשוט בשבת, ע"ע שבות.

ביום טוב

מים חמים שהוחמו מערב יום טוב, אסור לרחוץ בהם במרחץ[74], משום גזירת הבלנים שהיו מזלזלים בזה לעשות באיסור[75], שהגזירה שגזרו שלא לרחוץ במרחץ[76], היא אף ביום טוב[77], שעל שבת ויום טוב גזרו כאחד[78]. ואפילו לשטוף פניו ידיו ורגליו, אסור, גזירה שמא יבוא לרחוץ כל גופו[79]. ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שמותר לרחוץ ביום טוב במים חמים שהוחמו מערב יום טוב[80].

ולרחוץ בהם שלא במרחץ, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמותר לרחוץ כל גופו ביום טוב במים חמים שהוחמו מערב יום טוב[81], שלא דבר שחייבים עליו משום שבות* ולא משום רשות ולא משום מצוה, אלא גזרה* היא[82], וכשגזרו גזרו בשבת אבל לא ביום טוב[83], שלדעתם מותר מן התורה להחם חמין לרחיצת כל הגוף ביום טוב[84]. ב) ויש מהראשונים סוברים שאסור לרחוץ כל גופו ביום טוב במים שהוחמו מערב יום טוב[85], אם משום שלדעתם בזה הוא שנחלקו תנאים אם מותר לשטוף[86], והלכה כר' יהודה שבחמין אסור בצונן מותר[87]. או משום שלדעתם אסור מן התורה להחם חמין ביום טוב לרחיצת כל הגוף[88], ולכן אסור לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב יום טוב, גזירה ערב יום טוב משום יום טוב[89], שמא יחמם ביום טוב וירחץ כל גופו[90].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שבמים שהוחמו מערב יום טוב, מחוץ למרחץ, מותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד[91]. ויש אוסרים[92].

מרחץ שסתמו נקבים שלו מערב יום טוב, נכנס ביום טוב ומזיע ויוצא ורוחץ[93]. ונחלקו תנאים: לדעת חכמים הדבר מותר אפילו אם אין החמין מחופים בנסרים[94]. ולדעת ר' יהודה אין הדבר מותר אלא אם כן היו החמין שלו מחופים בנסרים[95], ולא היו צריכים לחוש שמא נתחממו בשבת מחומו של מרחץ[96]. ומשתטפים בבית החיצון[97], שלפני המרחץ, ולא בתוך המרחץ, שלא יאמרו רוחץ הוא, שהרי אסרו את הרחיצה[98].

להלכה פסקו ראשונים שאם סתמו נקביו מערב יום טוב, למחר נכנס ורוחץ ומזיע ויוצא ומשתטף בצונן בבית החיצון[99], ואפילו לא היו המים החמים מחופים בנסרים, עד שלא יהא חום האור שולט בהם[100].

על טבילת אדם ביום טוב, ע"ע טבילה[101].

שטיפה בשבת ויום טוב

שטיפה בשבת בכלי

שטיפה בשבת*, דהיינו כששופך מים על גופו[102], ואינו דרך רחיצה[103], אלא לאחר שנתחמם אדם כנגד המדורה, הוא שוטף זיעתו וזוהמתו[104] בחמין או בצונן[105], להעביר זוהמא וזיעה[106]. אם יושב בכלי, ונותנים עליו מים חמים, אסור[107] - אף אם הוחמו מערב שבת - שהרואה אומר היום הוחמו[108], שהוא נראה כמיחם שפינהו עכשיו מן האש, שכן דרך הרוחצים לעשות[109], ומוכח הדבר שתולדות האור הם, ויבואו להחם בשבת, כגון נותן צונן בחמין[110]. או שהכל יודעים שאלו הוחמו מבערב לא היה חומם משתמר בהם כל כך[111], אבל לשטוף במים צונן, מותר[112]. וכן שנינו בתוספתא: אמר ר' יהודה: מעשה בביתוס בן זונין[113], שהיו ממלאים לו דלי[114] של צונן מערב שבת[115], ונותנים עליו בשבת, כדי שייקר[116]. ויש מהראשונים סוברים שאף בצונן אסור לשטוף בכלי[117], דהיינו שעומד בכלי ונתנו עליו מים להעביר חומו וזהמתו[118], שמתוך שהמים מועטים נראה כמפשיר מים שעליו, אבל בקרקע שהמים צוננים מרובים[119], אז נראה כאילו אינו נכנס באלו המים אלא כדי להקר[120], ואינו כמפשיר מים[121], שאי אפשר למים מרובין להתחמם בכך[122].

אף אם שוטף במים חמים שהם בקומקום, אסור[123], שנוטל מן המים בכלי ושופך על גביו[124], משום החשד[125], שכן דרך הרוחצים לאחר שהזיעו שופכים עליהם מים חמים[126], ויבואו לחשוד שהוחמו היום, שיאמרו שאם הוחם מערב שבת אין דרך הכלי שישתמר בו כל כך[127].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וגורסים שבכלי, לדברי הכל מותר לשטוף[128], ודחו דבריהם[129].

להלכה פסקו ראשונים שאסור לשפוך המים על גופו להשתטף כל גופו בשבת[130], בין בכלי בין בקרקע[131].

על שטיפת חלק מגופו, במים שהוחמו מערב שבת, עי' להלן[132].

שטיפה בשבת בקרקע

היו המים בקרקע[133], או שהיה יושב בקרקע[134], כגון אמבטאות של מרחצאות והן חמי האור[135], אם מותר לשטוף בשבת - לאחר גזירת המרחצאות[136] - נחלקו תנאים[137]:

א) לדעת ר' מאיר - וברייתא שבירושלמי[138]. ויש הסוברים שכן דעת סתם משנה[139] - לא ישתטף אדם - כל גופו[140] בשבת[141] - בין בחמין[142], ואפילו הוחמו בחול[143], מערב שבת[144], ובין בצונן[145], משום גזירת מרחץ[146], מפני שנראה שרחץ כבר בחמין, והוא משתטף עכשיו בצונן[147], שכן דרך הרוחצים להשתטף אחר כך בצונן[148]. ואף על פי שהרחיצה עצמה מותרת בצונן[149], אסרו שטיפה משום מראית העין[150], וגוזרים צונן משום חמין[151].

ב) ור' שמעון - ויש הסוברים שכן דעת סתם משנה[152] - מתיר[153] לשטוף גופו, בין בצונן ובין בחמין[154], שכששוטף גופו, שופך המים על גופו, ואינו דרך רחיצה[155], ולא גזר בשטיפה כלל[156], ומותר לכתחילה[157], אפילו בחמין[158], כיון שהוחמו מערב שבת[159], ובשטיפה בקרקע אין משום גזירת מרחצאות[160] שכיון שבקרקע הוא ואינו עושה אלא שטיפה, אינו נראה כמי שהוחמו בו ביום, שאפילו בצונן אדם משתטף כמה פעמים[161], ועוד שהוא בקרקע ונראה כצונן[162], שהרי טבע הוא באמבטיאות של מרחצאות להשתמר חמימותם יום או יומים[163]. ויש מהראשונים הסובר שר' שמעון מתיר אפילו הוחמו המים בשבת עצמה[164], ודחו דבריו[165].

ג) ור' יהודה - ויש הסוברים שכן דעת סתם משנה[166] - מחלק: בחמין אסור, בצונן מותר[167], שעושה שטיפת כל גופו כרחיצה גמורה[168], שיש לו גזירת מרחצאות דוקא בחמין[169], ולכן בחמין אסור אבל בצונן מותר[170], משום שהרבה פעמים אדם נותן עליו צונן כדי לקררו[171], ואין לו אותה גזירה בצונן שגזר ר' מאיר[172].

ד) ויש מהראשונים מפרשים שלדעת רב חסדא סתם משנה סוברת שבצונן אסור, ואפילו בקרקע, אבל בשטיפת חמין מותר, ולא גזרו בו משום גזירת מרחץ[173].

בתלמוד אמרו שהלכה כר' יהודה[174], וכן פסקו ראשונים[175], וכתבו להלכה שבחמין אסור בין בכלי בין על גבי קרקע[176], ובצונן מותר להשתטף כל גופו[177]. ויש מהראשונים פוסקים שבחמין מותר בקרקע, אבל אסור בכלי, חוץ מפניו ידיו ורגליו[178].

איבר איבר

מים חמים שהוחמו מערב שבת, שגזרו חכמים שאסור להשתטף בהם[179], נחלקו בהם תנאים ואמוראים[180]: בברייתא שנינו שלמחר רוחץ בהם פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו אבר אבר[181]. וכן דעת שמואל[182]. וביארו אחרונים שפניו ידיו ורגליו לאו דוקא, שהוא הדין לשאר אברים, שמותר, כל שאינו שוטף כל גופו[183], שלא גזרו ברחיצת איבריו, אם אינו רוחץ כל גופו[184], שאז חששו שיבוא להחם בשבת[185]. ויש מהראשונים הסובר שאסור לרחוץ אפילו אבר אחד חוץ מפניו ידיו ורגליו[186]. ולדעת רב חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן כל גופו אבר אבר[187]. ורבה שנה בשם רב, שחמין שהוחמו מערב שבת, למחר רוחץ בהם כל גופו ביחד, אלא שמשייר אבר אחד[188], ונדחו דבריו[189].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שמותר לשטוף פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו מערב שבת[190], או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו[191], אבל אם שוטף כל הגוף ביחד, אפילו אבר אבר, אסור[192], שההלכה כשמואל[193], אף על פי שכשנחלקו רב ושמואל, הלכה כרב באיסורים[194], משום שבברייתא שנינו כשמואל[195]. ויש מהראשונים הפוסק שאסור לרחוץ אפילו אבר אחד חוץ מפניו ידיו ורגליו[196].

שטף רוב הגוף, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שרוב גופו ככל גופו[197], ואסור[198]. ויש סוברים שככל שאינו כל גופו, מותר[199].

שטיפה ביום טוב

לסוברים שאסור לרחוץ כל גופו במים חמים ביום טוב, אפילו במים שהוחמו מערב יום טוב[200], כל שכן לשטוף גופם במים חמים שהם בקומקום, אסור, שאף התנאים שנחלקו באיסור שטיפה ביום טוב - לדעתם[201] - כולם מודים שאסור[202].

רחיצה במרחץ במוצאי שבת

במוצאי שבת

מרחץ שסתמו נקבים שלו מערב-שבת*, למוצאי-שבת* רוחץ בו מיד[203], ואין צריך להמתין בכדי שיעשו[204], שהרי לא נתחמם בשבת[205], ואף על פי שהרואה סבור שהוחם בשבת[206], שכיון שההמתנה במוצאי שבת עד שיעשו המלאכה האסורה בשבת הוא איסור דרבנן, אין גוזרים בו משום מראית עין[207]. ואף לאחר שגזרו שאסור לרחוץ בשבת בחמין שהוחמו בערב שבת[208]. ונחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שסתמו נקביו של המרחץ, שלא יצא חמימותו[209], שכיון שנסגר חומו בתוכו מימיו מתחממים ואינם מצטננים[210], כדי שיהא ראוי לזיעה למחר[211], לפי שאי אפשר להסיק בשבת ולחתות ולהוסיף[212], ולא גזרו בו שמא יבואו לחתות בשבת[213], שהרי דרך המרחץ שסתום פיו[214]. ב) ויש מפרשים שסתמו אותם נקבים שהמרחץ מתחמם על ידיהם[215], שהאש ניסקת מתחת למרחץ[216], שאצלם היה המרחץ נסוק מתחתיו, והיתה בקרקעית המרחץ נקבים שבהם נכנס החום, וכשפוקקים הנקבים אין החום נכנס למרחץ, ולכן כשפקקו הנקבים מערב שבת הלא לא נכנס החום בשבת ולכן במוצאי שבת פותח הנקבים ורוחץ בה מיד[217].

מרחץ שלא סתמו נקביו מערב שבת, אף על פי שמאליו הוחם בשבת - ואין שום איסור בזה מעצם הדין[218] - צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיעשו, לפי שאסור לעשות כן, גזירה שמא יחתה בגחלים[219] שתחת הקרקע, כדי שיצא החום יותר בחוזק[220], שאם לא יצטרך להמתין בכדי שיעשו, יבוא לחתות בגחלים בשבת לחממו, כדי שירחץ מיד, אבל אם נצריכנו להמתין בכדי שיעשו, לא יחתה, שהרי לא ירויח כלום[221].

הערות שוליים

  1. ↑ ציון 86 ואילך.
  2. ↑ ציונים 413 ואילך, 440 ואילך.
  3. ↑ ציון 481 ואילך.
  4. ↑ ב"י או"ח סי' שכו, בד' ראשונים שבציון 102, ורש"י שבת קמז ב שבציון הנ"ל ואילך.
  5. ↑ עי' רמב"ן שבת לט ב.
  6. ↑ עי' ירו' וגמ' שבציון 38 ואילך; עי' רש"י שבת מ א ד"ה רוחץ בו מיד; עי' רמב"ם שבציון הבא.
  7. ↑ רמב"ם שבת פכ"ב ה"ב: במרחץ.
  8. ↑ רמב"ם שם, ע"פ גמ' שבציונים 12, 38 ואילך.
  9. ↑ עי' פ"מ לירו' שבת פ"ג ה"ג.
  10. ↑ ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת מ א.
  11. ↑ ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא בגמ' שם.
  12. ↑ ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא בגמ' שם.
  13. ↑ רשב"א שם, ע"פ הירו' שבציון 16 ואילך, משום הברייתא שבציון הבא; עי' ר"ן שם (יח ב), ע"פ הירו' שבציון 16 ואילך, משום הברייתא שבציון הבא.
  14. ↑ ברייתא גיטין נד א.
  15. ↑ ס' הערוך ע' קמין: ל' לע"ז הוא קמינ"ו, לפי עה"ש שם, ועי' ר"ח ע"ז י ב, וס' הערוך ע' קמניא, בפי' הב'.
  16. ↑ קה"ע לירו' שם. ועי' טל תורה שם, דהיינו כראשונים שבציון 209 ואילך.
  17. ↑ פ"מ שם; עי' פני מאיר שם, בפי' הב'.
  18. ↑ פני מאיר שם, בפי' הב'.
  19. ↑ פני מאיר שם, בפי' הא'.
  20. ↑ עי' פני מאיר שם, בפי' הב'.
  21. ↑ עי' תולדות יצחק שם.
  22. ↑ תולדות יצחק שם, והיינו כפי' הראשונים שבציון 215 ואילך. ועי' מוסף הערוך שם.
  23. ↑ ירו' שם, לגירסתנו וגי' ס' הערוך ע' קמין, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  24. ↑ ירו' שם, לגי' רשב"א שם, וחי' הר"ן שם בשמו, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  25. ↑ פ"מ שם.
  26. ↑ ירו' שם, לגי' רשב"א שם (וכעי"ז לגי' חי' הר"ן שם, בשמו). בירו' שם, לגירסתנו: דליקה.
  27. ↑ ר"ן שם.
  28. ↑ רשב"א שם.
  29. ↑ רשב"א שם.
  30. ↑ ר"ן שם.
  31. ↑ עי' רשב"א שם.
  32. ↑ עי' שי"ק שם. ועי' פמ"ג או"ח סי' שכו ס"ק יב, שנעלם מהשי"ק הר"ן שבציון 30, ור"א מגריידיץ ועמודי ירושלים ועמודי אש שם, שנעלם מהשי"ק הרשב"א שבציון הקודם.
  33. ↑ ר' פרחיה שם, בפי' הגמ' שם, והוא לכאו' משום הברייתא שבציון 14.
  34. ↑ כ"מ מר' פרחיה שם, ולפי"ז הבבלי חלוק על הירו'.
  35. ↑ ר' פרחיה שם.
  36. ↑ עי' רשב"א שם.
  37. ↑ עי' טור או"ח סי' שכו.
  38. ↑ ירו' שם; עי' ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא בגמ' שם.
  39. ↑ ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא בגמ' שם.
  40. ↑ רש"י שם ד"ה אסרו להן; קה"ע שם.
  41. ↑ ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא בגמ' שם: את הזיעה; ירו' שם.
  42. ↑ רש"י שם ד"ה והיאך היא זיעה.
  43. ↑ רש"י שם ד"ה ועדיין היו.
  44. ↑ ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא בגמ' שם.
  45. ↑ רש"י שם ד"ה שאין הדבר עומד.
  46. ↑ ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא בגמ' שם.
  47. ↑ רש"י שם ד"ה במקומה עומדת.
  48. ↑ רמב"ם שבת פכ"ב ה"ב, ועי' הגמ"י שם, שהוא ע"פ הגמ' שבציון 46.
  49. ↑ עי' שו"ע שם א.
  50. ↑ שו"ע שם ח, לפי עו"ש שם ס"ק טז.
  51. ↑ עי' ציון 102 ואילך. עי' מרדכי שבת רמז שג; עי' אגודה שם פ"ג סי' נה, בשם תוס' וראבי"ה.
  52. ↑ עי' מרדכי שם, בשם ר"י; עי' אגודה שם, בשם תוס' וראבי"ה.
  53. ↑ עי' שבת קמא א: מאן דסחי במיא, ופסקי רי"ד ומיוחס לר"ן שם.
  54. ↑ עי' רא"ש שבת פ"כ סי' יג; עי' ראבי"ה שבת סי' רב, ע"פ ברייתא שם קמז ב; מרדכי שם רמז שג, בשם ראבי"ה ע"פ ברייתא שם קט א, ובשם ר"י; עי' טוש"ע או"ח שכו ז.
  55. ↑ תוס' שבת לט ב ד"ה והא.
  56. ↑ עי' ראבי"ה שם.
  57. ↑ עו"ש שם ס"ק טז, לפי כה"ח שם ס"ק כה.
  58. ↑ רי"ו בשם רבינו מאיר שבציון 66, לפי ב"ח או"ח סי' שכו; תה"ד סי' רנה; מהרי"ל בשו"ת סי' קלט ושו"ת החדשות סי' צו; ד"מ יו"ד קצז סק"ג, בשם תה"ד (ועי' ט"ז שם סק"ד וש"ך שם סק"ג); ב"ח יו"ד שם, בשם תה"ד, ואו"ח שם, בשם מהרי"ל; מג"א שם סק"ח, בשם תה"ד ומהרי"ל; א"ר שם סק"ד, בשם תה"ד, וא"ז שם סק"ג, בשם ב"ח; עי' ערה"ש שם ס"ט מ"ב שם ס"ק כא, בשם הפוסקים.
  59. ↑ עי' תה"ד שם; מהרי"ל שם ושם; ב"ח או"ח שם ומג"א שם, בשמו; עי' ערה"ש שם, בשם תה"ד.
  60. ↑ רי"ו בשם רבינו מאיר שבציון 66, לפי ב"ח שם; תה"ד שם; עי' מהרי"ל שם ושם; עי' ב"ח ומג"א וערה"ש שם, בשמו; א"ר שם, בשם תה"ד, וא"ז שם, בשם ב"ח; מ"ב שם, בשם הפוסקים.
  61. ↑ תה"ד שם; א"ר שם, בשמו; מ"ב שם, בשם הפוסקים.
  62. ↑ ע"ע סוחט. עי' שו"ת מהרי"ל שם; עי' שו"ת מהרי"ל החדשות שם, עיי"ש שהוא סברת העולם, ועיי"ש סברא אחרת השייכת דוקא בטבילת אשה; עי' ב"ח ומג"א שם, בשם מהרי"ל; מ"ב שם.
  63. ↑ עי' מהרי"ל שם ושם; עי' ב"ח שם, בשמו; מג"א שם, בשם מהרי"ל. וע"ע כרמלית ציון 362 ואילך.
  64. ↑ שו"ת מהרי"ל שם, לפי ב"ח שם; א"ז שם, בשם ב"ח.
  65. ↑ ערה"ש שם.
  66. ↑ עי' תשב"ץ קטן סי' לד; רי"ו תא"ו ני"ב חי"ז (צו ג), בשם רבינו מאיר, והובא בב"י שם סי' שא וב"ח שם סי' שכו; עי' א"ז שם, בשם ב"ח, וא"ר שם; מ"ב שם, בשם א"ר.
  67. ↑ ב"ח שם, בשם רי"ו בשם רבינו מאיר; עי' א"ר שם; עי' מ"ב שם, בשמו.
  68. ↑ תשב"ץ קטן שם.
  69. ↑ עי' תשב"ץ קטן שם; רי"ו שם, בשם רבינו מאיר, והובא בב"י שם סי' שא וב"ח שם סי' שכו.
  70. ↑ א"ר שם; מ"ב שם, בשמו.
  71. ↑ ב"ח שם.
  72. ↑ ציון 407 ואילך.
  73. ↑ ציון 362 ואילך.
  74. ↑ עי' רא"ש שבציון 77; עי' ר"ן שבת מ א (יח ב) וביצה כא ב (יא א), ע"פ הברייתא שבציון 140 ואילך; עי' שו"ע או"ח תקיא א.
  75. ↑ עי' ציון 8 ואילך. מ"ב שם ס"ק יז.
  76. ↑ עי' ציון 7 ואילך.
  77. ↑ עי' רא"ש שבת פ"ג סי' ז, ע"פ (תוספ' ו)ברייתא שבציון 93.
  78. ↑ ב"י שם.
  79. ↑ עי' עט"ז שם סק"א.
  80. ↑ פנ"י שבת שם, בד' רי"ף ורמב"ם שבציון הבא.
  81. ↑ רי"ף ביצה כא ב (יא א), בשם גאון; רמב"ם יו"ט פ"א הט"ז; כ"מ מסה"ת סי' רלג; סמ"ג לאוין עה, בשם הגאון; הרשב"א בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' י, בשם הרי"ף בשם הגאון, ושכן המנהג (וסותר לאגור בשם הרשב"א שבציון 85, וצ"ב), ותשו' הרשב"א שבס' האגור סי' תרטז, בשם גאון, ושכן מצא מוכיחים מפי' רש"י; הגמ"י שם, בשם רי"ף בשם גאון וסמ"ג וסה"ת; טור או"ח סי' תקיא, בשם הרי"ף; מ"מ שם, שכן הסכמה מן הגאונים; ר"ן שבת שם, בשם הרי"ף והרמב"ם, וביצה שם, במסקנה.
  82. ↑ רי"ף ביצה שם.
  83. ↑ רי"ף שם; רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם, בשם הגאון; עי' שו"ת הרשב"א שם, בשם הרי"ף.
  84. ↑ ע"ע אוכל נפש ציון 31. ר"ן שבת שם, בד' הרי"ף והרמב"ם.
  85. ↑ עי' ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת לט ב, בד' ר' יהוסף הלוי שבציון הבא; טור שם, בשם ר"י והרא"ש, וסי' שכו, בסתם; שו"ת הרשב"א שם, בשם מקצת מרבותיו; עי' ר"ן שבת מ ב שם וביצה שם, בד' בעלי התוס'; ס' האגור שם, בשם הרשב"א, שכן המנהג (וסותר לרשב"א שבציון 81, וצ"ב), ושלא רצה להתיר.
  86. ↑ עי' ציון 138 ואילך. ר' פרחיה שם, בשם ר' יהוסף הלוי, ועי' ציון 137, שי"מ בע"א.
  87. ↑ עי' ציון 174. עי' ר' פרחיה שם.
  88. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 30.
  89. ↑ עי' ר"ן שם ושם, בד' בעלי התוס'.
  90. ↑ לבוש שם א.
  91. ↑ עי' שו"ע או"ח תקיא ב.
  92. ↑ רמ"א בשו"ע שם, בשם יש אוסרים, ושכן המנהג; לבוש שם א, שכן המנהג.
  93. ↑ תוספ' שבת פ"ד; ברייתא שבת מ א: פקקו נקביו.
  94. ↑ עי' ברייתא שם.
  95. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם.
  96. ↑ רש"י שם ד"ה מחופין בנסרים.
  97. ↑ עי' ר' יהודה בברייתא שם, ובתוספ' אינו. ועי' מאירי שבציון 99, שמוכח שאף ת"ק מודה לזה.
  98. ↑ רש"י שם ד"ה ומשתטף בבית החיצון.
  99. ↑ עי' מאירי שבת מ א.
  100. ↑ מאירי שם.
  101. ↑ ציון 407 ואילך.
  102. ↑ עי' רש"י שבת לט ב ד"ה להשתטף וקמז ב ד"ה דלהשתטף; עי' סמ"ג לאוין סה; עי' סה"ת סי' רלב; עי' מלחמות לרמב"ן שם לט ב (יח ב בדפי הרי"ף); עי' מאירי שם; עי' מרדכי שם רמז שג.
  103. ↑ רש"י קמז ב שם.
  104. ↑ בעה"מ שם לט ב (יח א), ע"פ ברייתא שם מ ב; עי' ס' הישר לר"ת (החידושים) סי' רכו, ע"פ ברייתא שם מא א; עי' מלחמות שם (יח ב); עי' תוס' רא"ש שם לט ב, בשמו, ע"פ ברייתא שם מ א.
  105. ↑ בעה"מ לט ב שם; ס' הישר שם.
  106. ↑ עי' בעה"מ שם; ס' הישר שם.
  107. ↑ עי' רב חסדא בגמ' שם, למסקנת הגמ' שם, לגירסתנו, וגי' בעה"מ שם (יח ב) בשם כל הספרים וספרי הגאונים, וגי' רמב"ן שם, בשם כל הנוסחאות: אבל בכלי דברי הכל אסור (ועי' ציון 128, שי"ג בע"א), לפי רמב"ן ומאירי שם, ועי' ציונים 123, 117, שי"מ בע"א.
  108. ↑ רש"י שם ד"ה בכלי.
  109. ↑ רמב"ן שם.
  110. ↑ רש"י שם.
  111. ↑ מאירי שם.
  112. ↑ עי' מאירי שם, בדעה הא', והסכים לה.
  113. ↑ תוספ' שם, לגירסתנו וגי' ס' הישר (החידושים) סי' רכו ורשב"א שבת לט ב. בתוספ' שם, לגי' יתנו"א ע' ביתום: בביתום בן זונון. בתוספ' שם (פ"ג), לגי' כ"י ארפורט: בביתוס בן זונון. בתוספ' שם, לגי' כ"י וינה: בביתוס בן זונן.
  114. ↑ תוספ' שם, לגי' יתנו"א שם ורשב"א שם וכ"י ארפורט וכ"י וינה שם. בתוספ' שם, לגירסתנו וגי' ס' הישר שם: כלי.
  115. ↑ תוספ' שם, לגירסתנו וגי' יתנו"א שם ורשב"א שם וכ"י ארפורט וכ"י וינה. בתוספ' שם, לגי' ס' הישר שם, המילים "של צונן" אינן.
  116. ↑ תוספ' שם, לגירסתנו, וכעי"ז בתוספ' שם, לגי' כ"י ארפורט וכ"י וינה. בתוספ' שם, לגי' ס' הישר שם: כדי להקרי. בתוספ' שם, לגי' יתנו"א שם: זו כמיקר. בתוספ' שם, לגי' רשב"א שם: כדי שיקרר.
  117. ↑ עי' רב חסדא בגמ' שם למסקנת הגמ' שם, לגי' שבציון 107 (ועי' ציון 128, שי"ג בע"א), לפי בעה"מ שם וס' הישר שם, ומאירי שם בשם יש אוסרין ודחה, ועי' ציונים 107, 123, שי"מ בע"א.
  118. ↑ ס' הישר שם.
  119. ↑ בעה"מ שם; עי' ס' הישר שם.
  120. ↑ עי' בעה"מ שם; סי' הישר שם.
  121. ↑ בעה"מ שם.
  122. ↑ ס' הישר שם.
  123. ↑ עי' רב חסדא בשבת לט ב, למסקנת הגמ' שם, לגי' שבציון 107 (ועי' ציון 128, שי"ג בע"א), לפי ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם, בשם רבינו משה, ור"י מלוניל ור"ן שם (יח ב) ומיוחס לר"ן שם, ועי' ציונים 107, 117, שי"מ בע"א.
  124. ↑ ר"ן שם (יח ב).
  125. ↑ ר' פרחיה שם.
  126. ↑ ר"ן שם.
  127. ↑ עי' ר"י מלוניל שם; ר"ן שם; עי' מיוחס לר"ן שם.
  128. ↑ עי' רב חסדא בשבת לט ב, למסקנת הגמ', לגי' בעה"מ שם (יח ב), בשם י"ס: לדברי הכל מותר, ונ' שהיא גי' רמב"ן שם, בשם איכא דגריס, ועי' ציון 107, שי"ג בע"א.
  129. ↑ בעה"מ שם, ונ' שכ"ד הרמב"ן שם.
  130. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ב ה"ב; עי' טוש"ע או"ח שכו א.
  131. ↑ רמב"ם שם, לפי שבת של מי לט ב; עי' טוש"ע שם.
  132. ↑ ציון 174 ואילך.
  133. ↑ עי' רב חסדא בשבת לט ב, לפי ר"י מלוניל שם (יח ב), ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  134. ↑ עי' רב חסדא בגמ' שם, לפי רמב"ן שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  135. ↑ רש"י שם ד"ה אבל בקרקע.
  136. ↑ עי' ציון 7 ואילך. עי' ראשונים שבציונים 146, 160, 169; עי' חס"ד לתוספ' שבת פ"ד.
  137. ↑ עי' רב חסדא בגמ' שם, למסקנת הגמ': מחלוקת בקרקע, לפי ר' פרחיה שם, בשם רבינו משה, ועי' ציון 86, שי"מ בע"א.
  138. ↑ ירו' שבת פ"ג ה"ג.
  139. ↑ רב חסדא בשבת לט ב, בד' סתם משנה שם לח ב, לפי ס' הישר (החידושים) סי' רכו (ועי' מיוחס לר"ן שם לט ב, בשם הרא"ה, שלפי רב חסדא המשנה מתפרשת כר"מ או כר"י שבציון 166 ואילך), ועי' ציונים 152, 166, 173, שי"מ המשנה בע"א, ועי' ציונים הנ"ל, שי"מ רב חסדא בע"א.
  140. ↑ ברייתא שבת לט ב.
  141. ↑ רש"י שם ד"ה לא ישתטף; סה"ת סי' רלב.
  142. ↑ עי' ר' מאיר בתוספ' שבת פ"ד; ר' מאיר בברייתא שם לט ב וקמז ב.
  143. ↑ רש"י שם לט ב ד"ה בין בחמין.
  144. ↑ תוס' שם ד"ה בין, בשם ר"י; סה"ת סי' רלב, בשם הר"ר יוסף ב"ר משה, ובד' רבינו שמואל.
  145. ↑ ר' מאיר בתוספ' שם וברייתא שם ושם.
  146. ↑ עי' ציון 7 ואילך. רמב"ן שם לט ב; עי' רשב"א שם.
  147. ↑ מלחמות לרמב"ן שם (יח ב), ע"פ ברייתא שם מא א; עי' חי' הר"ן שם לט ב.
  148. ↑ חי' הר"ן שם, ע"פ ברייתא שם מא א.
  149. ↑ עי' ציונים 44, 49.
  150. ↑ ע"ע חשד; מראית העין. מלחמות לט ב שם.
  151. ↑ ר"י מלוניל שם.
  152. ↑ רב איקא בר חנניא בגמ' שם לט ב, לגירסתנו (לגי' חי' הר"ן שם: בר חנניא. לגי' חי' הר"ן שם, בשם הנהו נוסחי דגרסינן: רב איקא בר חנינא אמר רב, עיי"ש נפק"מ ביחס לדיון אם רב חסדא חולק ע"ז), ור"ח שם, ורש"י ד"ה והאי תנא, ותוס' שם ד"ה בין בשם ר"י, בד' סתם משנה שם לח ב, ועי' ציונים 139, 166, 173, שי"מ המשנה בע"א; רב חסדא בגמ' שם לט ב, בד' סתם משנה שם לח ב, לפי מלחמות לרמב"ן שם לט ב (יח א), ועי' ציונים הנ"ל, שי"מ רב חסדא בע"א.
  153. ↑ תוספ' שם פ"ד וברייתא שם לט ב וקמז ב.
  154. ↑ עי' תוספ' שם וברייתא שם ושם.
  155. ↑ עי' רש"י שם קמז ב ד"ה דלהשתטף.
  156. ↑ חי' הר"ן שם.
  157. ↑ רש"י שם.
  158. ↑ רש"י שם; חי' הר"ן שם.
  159. ↑ עי' סה"ת שם, בד' הר"ר יוסף ב"ר משה; עי' רשב"א שם; חי' הר"ן שם: מע"ש הוחמו.
  160. ↑ רמב"ן שם; עי' רשב"א שם.
  161. ↑ רמב"ן שם.
  162. ↑ רמב"ן שם; עי' מיוחס לר"ן שבציון הבא.
  163. ↑ מיוחס לר"ן שם.
  164. ↑ סה"ת שם, בשם רבינו שמואל.
  165. ↑ סה"ת שם; חי' הר"ן שם.
  166. ↑ רב חסדא בשבת לט ב, בד' סתם משנה שם לח ב, לפי סה"ת שם (ועי' מיוחס לר"ן שם לט ב, בשם הרא"ה, שלפי רב חסדא המשנה מתפרשת כר"י או כר"מ שבציון 138 ואילך), ועי' ציונים 139, 152, 173, שי"מ המשנה בע"א, ועי' ציונים הנ"ל, שי"מ רב חסדא בע"א.
  167. ↑ תוספ' שבת פ"ד; ברייתא שם לט ב וקמז ב.
  168. ↑ כ"מ ממלחמות לרמב"ן שם לט ב (יח ב); חי' הר"ן שם.
  169. ↑ רשב"א שם.
  170. ↑ חי' הר"ן שם.
  171. ↑ רשב"א שם.
  172. ↑ חי' הר"ן שם.
  173. ↑ רב חסדא בגמ' שם לט ב, בד' סתם משנה שם לח ב, לפי בעה"מ שם לט ב (יח א), ועי' ציונים 139, 152, שי"מ רב חסדא בע"א.
  174. ↑ רבב"ח אמר ר"י בשבת לט ב. ועי' גמ' שם מ א, שלא למדה מזה שהלכה-כדברי-המכריע (ע"ע), שכן יתכן שאין כלל זה אמור בברייתא אלא במשנה בלבד (וע"ע הלכה כדברי המכריע ציון 38 ואילך, מח' ראשונים אם אומרים הלכה כדברי המכריע אף בברייתא), אלא שמעה בפירוש מר"י.
  175. ↑ רי"ף שם (יח ב); עי' רמב"ם שבת פכ"ב ה"ג; עי' טוש"ע שבציון הבא ואילך.
  176. ↑ רי"ף שם; טוש"ע או"ח שכו א.
  177. ↑ רי"ף שם, לפי ר"י מלוניל שם (ור"ן שם, בשמו); רי"ו תא"ו ני"ב ח"ט (עח ד); טוש"ע שם.
  178. ↑ סה"ת סי' רלב.
  179. ↑ עי' ציונים 166 ואילך, 174 ואילך.
  180. ↑ עי' ר"ן שבת מ א (יח ב).
  181. ↑ ברייתא שבת שם.
  182. ↑ עי' גמ' שם.
  183. ↑ ב"י או"ח סי' שכו, ע"פ רא"ש נדה הל' מקואות סי' לז, לפי עו"ש שם סק"ד; עי' ט"ז שם סק"א ובהגר"א שם ד"ה או שאר ושו"ת שו"מ מהדו"ה סי' מו, ע"פ הברייתא שבציון 181.
  184. ↑ עטרת צבי שם סק"ה.
  185. ↑ עי' עטרת צבי שם.
  186. ↑ מאירי שם לט ב.
  187. ↑ סתמא דגמ' שם מ א, בשם רב.
  188. ↑ גמ' שם, ורש"י ד"ה רוחץ בהן.
  189. ↑ גמ' שם, במסקנה: "תיובתא" (ע"ע הלכה: מתוך לשונות התלמוד ציון 263 ואילך), שכן לא ניתן ליישב ל' זו עם הקו' מהברייתות שהקושו בגמ' שם על סתמא דגמ' בשם רב.
  190. ↑ עי' רי"ף שבת מ א (יח ב); עי' רמב"ם שבת פכ"ב ה"ב; עי' מאירי שם לט ב; עי' טוש"ע או"ח שכו א.
  191. ↑ רמ"א בשו"ע שם.
  192. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ב.
  193. ↑ עי' רי"ף שם; ס' העתים סי' כב; פסקי רי"ד שם; עי' סה"ת סי' רלב; מיוחס לר"ן שם.
  194. ↑ ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 810 ואילך. עי' פסקי רי"ד שם.
  195. ↑ ע"ע הנ"ל: מתוך סוגיות התלמוד ציון 146 ואילך. עי' ס' העתים שם; עי' פסקי רי"ד שם; עי' סה"ת שם.
  196. ↑ מאירי שם, לשיטתו שבציון 186.
  197. ↑ כנה"ג או"ח סי' שכו הגב"י אות א, בשם הגהה כ"י, ע"פ ל' הברייתא שבציון 181; עו"ש שם סק"ד, בשם כנה"ג.
  198. ↑ עו"ש שם, בשם כנה"ג; ערה"ש שם ס"ב.
  199. ↑ עי' עו"ש שם, שכ' על הכנה"ג: ואינו מוכרח.
  200. ↑ עי' ציון 81 ואילך.
  201. ↑ עי' ציון 86. ועי' ציון 137, שי"מ בע"א.
  202. ↑ עי' רב חסדא בשבת לט ב, למסקנת הגמ', לגי' שבציון 107, לפי ר' פרחיה שם, ועי' ציון 128, שי"ג בע"א.
  203. ↑ תוספ' שבת פ"ד; ברייתא שבת מ א: שפקקו נקביו, לפי ר"ח שם וס' העתים סי' כב ופסקי רי"ד שם ור"ן שם; עי' טוש"ע או"ח שכו יא. הרמב"ם השמיט, ועי' כתר המלך שבת פ"ו ה"ז, מש"כ לבאר טעם הדבר.
  204. ↑ רש"י שם ד"ה רוחץ בו מיד: שיעשה; ר' יחזקיהו ממגדיבורג (בשיטת הקדמונים) שם; תוס' רא"ש שם; מיוחס לר"ן שם.
  205. ↑ רש"י שם; עי' ר' יחזקיהו ממגדיבורג שם; מיוחס לר"ן שם: נתחממו.
  206. ↑ ר"ן שם.
  207. ↑ עי' ר"ן שם.
  208. ↑ עי' ציונים 166 ואילך, 174 ואילך. עי' פסקי רי"ד שם.
  209. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שפקקו נקביו, בפי' הא'; עי' פסקי רי"ד שם; עי' מאירי שם, בפי' הא'; עי' מיוחס לר"ן שם, בשם הרא"ה; פנ"י שם, בד' הרי"ף והרמב"ם שבציון 81; כתר המלך שם, בד' הרמב"ם שהשמיט הדין.
  210. ↑ פסקי רי"ד שם.
  211. ↑ פנ"י שם, לד' זו.
  212. ↑ מיוחס לר"ן שם, בשם הרא"ה.
  213. ↑ עי' מיוחס לר"ן שם.
  214. ↑ מיוחס לר"ן שם.
  215. ↑ עי' רש"י שם ד"ה רוחץ בו מיד, בשם לוי"ה, והסכים לו; מאירי שם, בשם י"מ; ר"ן שם (יח ב).
  216. ↑ עי' רש"י שם; עי' מאירי שם, בשם י"מ; עי' ר"ן שם.
  217. ↑ ערה"ש שם סי"ב.
  218. ↑ ערה"ש או"ח סי' שכו סי"ב.
  219. ↑ ר"ן שבת מ א (יח ב); עי' שו"ע שם יא. ועי' כתר המלך שבת פ"ו ה"ז, שד"ז בא להשמיענו לפי' שבציון 215 ואילך, וכ"מ מעטרת צבי לשו"ע שם ס"ק יג וערה"ש שם ומ"ב שם ס"ק לא, שהביאו הפי' שבציון הנ"ל ואילך, לפרש השו"ע, ועי' לבוש שם, שפי' כפי' שבציון 209 ואילך, ולמרות זאת הביא ד"ז, ועי' מג"א שם ס"ק יב, שהביא ב' הפירושים.
  220. ↑ ערה"ש שם, לשיטתו שבציון הקודם.
  221. ↑ לבוש שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:רחיצה&oldid=152823"