אנציקלופדיה תלמודית:עבור שנה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרת הערך - הוספת חודש שלשה עשר לשנה.

מהותו

שנה* היא שנת חמה, שבשנה נשלם מהלך החמה[1], והקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם[2], וחדשי השנה הם חדשי הלבנה[3], ושנת החמה יתירה על שנים עשר חדשי הלבנה קרוב לאחד עשר יום[4], וצריכים להשוות חשבון חודשי הלבנה עם חשבון שנת החמה, שיהיה השנה שנת חמה[5], כדי שיעשו ישראל המועדים בזמנם, שנצטווינו לעשות את הפסח באביב, שנאמר: שמור את חדש האביב ועשית פסח[6], ולולא עיבור השנים יבוא הפסח פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים[7], וכן חג הסוכות צריך להיות בזמן האסיף, כמו שנאמר: וחג האסיף תקופת השנה[8], ולולא עבור השנים לא יבוא הסוכות תמיד בזמן האסיף[9], ואין עושים שנה של שנים עשר חדשים וכמה ימים, שנאמר: לחדשי השנה[10], חדשים אתה מונה לשנה ואין אתה מונה ימים לשנה[11], לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כשלשים יום בקירוב, מוסיפים חודש אחד ועושים אותה השנה של שלשה עשר חדשים, ונקראת שנה מעוברת[12].

מצות עשה

מצות עשה מן התורה על בית דין לחשב התקופות[13], ולעבר שנים בעת הצורך[14], כדי שיעשו ישראל מועדי השם במועדם, שנאמר: ושמרת את החקה הזאת למועדה[15], וכן: שמור את חדש האביב[16]. ונמנית המצוה במנין המצות[17], ויש מונים אותה למצוה אחת עם מצות קידוש-החודש*, כי קביעות החדשים בעצמה צריכה גם כן לעיבור השנים, ושניהם לענין אחד הם באים, שיבואו המועדים בזמנם[18]. ויש מונים עיבור השנה ומצות קידוש החודש לשני מצוות[19].

הבית דין

בית הדין שמעברים את השנה, אמר ר' יאשיה שהוא דוקא בבית-דין-הגדול* שבירושלים, שנאמר: ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל וגו'[20], לא התחיל את הפרשה מ"דברו", ללמד שהמקרא מיוחד למשה ואהרן ראשי ישראל[21], ונחלקו ראשונים: יש סוברים ששאר בית דין אין יכולים לעבר את השנה[22]. ויש סוברים שדוקא בזמן שהיו בית דין הגדול במקומם אין רשות לשום אדם לעבר אלא ברשותם[23]. על כך שהעיבור בארץ ישראל, ועל האופנים שמעברים בחוץ לארץ, ע"ע ארץ ישראל: בשאר דינים[24], וע' חוץ לארץ[25]. על מחלוקת תנאים בכמה דיינים מעברים את השנה, ע"ע בית דין הגדול[26].

ברשות נשיא

אין מעברים את השנה אלא אם ירצה נשיא בית דין[27], היה הנשיא בדרך רחוקה, אין מעברים אלא על תנאי אם ירצה הנשיא, בא ורצה, מעוברת, לא רצה אינה מעוברת[28].

במזומנים

אין מעברים את השנה אלא במזומנים לה[29], כלומר שהזמינם הנשיא מאתמול לכך[30], שיאמר לפלוני ופלוני היו מזומנים למקום פלוני שנחשב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור או אינה צריכה עיבור, ואותם שהזמינם הנשיא בלבד הם שמעברים אותה[31], ויש אומרים שיכול הנשיא אף לצוות לאחר להזמינם ולא צריך להזמינם לבד[32]. ואף על פי שעלו עמהם בלתי קרואים ומזומנים אין הם מן המנין אלא אותם המזומנים בלבד מעברים[33].

הודעה

כשמעברים בית דין את השנה, כותבים אגרות לכל המקומות הרחוקים, ומודיעים אותן שעיברוה, ומפני מה עיברוה, ועל לשון הנשיא נכתבות, ואומר להם יוודע לכם שהסכמתי אני וחברי והוספנו על שנה זו כך וכך[34].

בזמן הזה

עיבור השנה על פי בית דין היה נוהג בזמן שהיה בית דין סמוכין[35], ובזמן הזה מעברים לפי חשבון מתקנת הלל, ועל כך ע"ע לוח השנה: עיבור השנה.

סיבת העיבור

על שלשה דברים מעברים את השנה, על התקופה ועל האביב*, ועל פירות האילן[36], כדי להיות השנים שני חמה[37]. ויש דברים נוספים שמעברים בשבילם מפני הצורך, כגון לצורך עולי רגלים[38].

התקופה

על התקופה שאמרו שמעברים[39], נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם, איזה תקופה היא: יש מן התנאים סוברים שמעברים על תקופת תשרי, אם מתאחרת[40], שנאמר: וחג האסיף תקופת השנה[41], היינו שיחול חג האסיף בתקופת שנה הנכנסת[42]. ויש מן האמוראים סוברים בדעת תנאים שמעברים – אף[43] - על תקופת ניסן אם מתאחרת[44], לפי שחודש ניסן צריך שיהיה בתקופת ניסן של חמה, שנאמר: שמור את חדש האביב[45], שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן[46], שניסן של חמה שקרוי אביב[47], יהיה בתוך ימי חידושה של לבנה של חודש ניסן[48]. או שלמדים מהכתוב: שמור את חודש האביב ועשית פסח[49], שיהא תקופת ניסן של חמה בעשיית הפסח[50]. או שלמדים שצריך שיהיה התקופה בְּחָדָשׁ, דהיינו שיהיה תיקון העומר בתקופה החדשה[51]. ולפיכך אם רואים בית דין שעומד ליפול ניסן של לבנה קודם תקופת ניסן מעברים את השנה[52], וכן הלכה[53].

תקופת ניסן

תקופת ניסן של חמה, שצריך להיות בחודש ניסן של לבנה, לסוברים כן[54], נחלקו ראשונים עד איזה יום בחודש צריך שיתחיל התקופה: א) יש סוברים עד יום י"ד בניסן[55], שימי חידושה של לבנה[56], הם ארבעת עשר יום ראשונים של החודש[57], ולכן אם לפי החשבון תקופת ניסן תתחיל ביום ט"ו לניסן – שיום התקופה אמור להיות בט"ו לחודש ניסן, לסוברים שיום תקופה מתחיל[58], או שיום התקופה אמור להיות בי"ד אדר לסוברים שיום תקופה גומר[59] - מעברים את חודש אדר ועושים אותו ל' יום, כדי שתקופת ניסן תחול בי"ד בניסן[60], ואם לפי החשבון תחול תקופת ניסן בט"ז לחודש ניסן, מעברים את השנה כדי שתחול התקופה בחידושו של חודש ניסן[61]. או לפי שצריך שעשיית קרבן-פסח* שהוא בי"ד בניסן תחול בתקופה החדשה[62]. ב) ויש סוברים עד יום ט"ו בניסן[63], שלדעתם ימי חידושה של לבנה הם חמשה עשר יום[64], ולפיכך אם לפי החשבון תחול תקופת ניסן בט"ז לחודש ניסן, מעברים את חודש אדר ועושים אותו ל' יום, כדי שתקופת ניסן תחול בט"ו בניסן[65], ואם לפי החשבון תחול תקופת ניסן בי"ז לחודש ניסן, מעברים את השנה[66], כדי שתחול התקופה בחידושו של חודש ניסן[67].

תקופת תשרי

חג הסוכות שצריך להיות בתקופת תשרי[68], נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם מאיזה יום של חג הוא: א) יש סוברים שיום טוב הראשון של חג צריך להיות בתקופת תשרי, שהכתוב: וחג האסיף תקופת השנה[69], שלמדים ממנו שהחג צריך להיות בתקופת תשרי[70], אין הפירוש חג שיכול לאסוף בו שאינו אלא בחולו של מועד, אלא הפירוש חג שבא בזמן אסיפה, ואף יום טוב הראשון של חג בכלל זה[71]. ב) ויש סוברים שיום הראשון של חול המועד צריך להיות בתקופת תשרי[72], שצריך שכל החג יהיה בתקופה החדשה[73], והכתוב: וחג האסיף תקופת השנה, שלמדים ממנו שהחג צריך להיות בתקופת תשרי[74], היינו חג שיכול לאסוף בו, שאינו אלא חולו של מועד[75]. ג) ויש סוברים שיום אחרון של חול המועד צריך להיות בתקופת תשרי[76], שאין צריך אלא מקצת החג - היינו חולו של מועד[77] - בתקופת תשרי[78].

האביב

על האביב שאמרו שמעברים[79], היינו שאם רואים שהתבואה לא תהיה מבושלת - בפסח[80] - מעברים את השנה, שנאמר: שמור את חודש האביב ועשית פסח[81], שמור את הפסח לאביב[82], ואביב הוא מלשון אב שהוא ראשון לבישול הפירות[83], וכן כתוב: בחדש האביב[84], שצריך שיתבשל התבואה בחודש ניסן[85]. ויש מפרשים הטעם שמעברים על האביב, כדי שיהא התבואה מצויה כדי להקריב ממנה העומר[86].

פירות האילן

על פירות האילן שאמרו שמעברים מחמתה[87], נחלקו ראשונים בביאורה: א) יש שביארו שאם לא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח מעברים את השנה כדי שיהיו הפירות צומחים כדרכם כל זמן האביב[88]. ב) ויש שביארו שאם רואים שפירות האילן לא יתבשלו עד חג השבועות שהוא זמן הבאת בכורים לעולי הרגלים שנאמר: וביום הבכורים[89], מעברים את השנה[90], שאם לא יביאו את הביכורים בבואם לרגל, יצטרכו לטרוח ולעלות שוב להביא את הביכורים[91], או לפי שהתורה קבעה זמן לעצרת שתחול בזמן שהביכורים מצויים שנאמר: וחג הקציר בכורי מעשיך[92]. ג) ויש שביארו שאם ראו שהפירות מתאחרים בבישולם כל כך שלא יוכלו לאוספם בתשרי מעברים את השנה, לפי שצריכים שתהא אסיפת הפירות בתשרי, שנאמר: וחג האסיף תקופת השנה[93].

כמה סימנים צריכים

על שלשה הדברים שאמרו שמעברים, על אחד מהם לבדו אין מעברים[94], שאין דוחים שניים משום אחד[95], שאפשר לטעות בסימן אחד לבדו[96], ולסוברים שכל השלשה משום אביב הם[97], אין סימן אחד לבדו מוכיח שלא הגיע זמן האביב[98]. על שניים מהם מעברים[99], כגון, אם צריכים לעבר מפני האביב ומפני פירות האילן, מעברים, ואף על פי שאין צריכים לעבר מפני התקופה[100]. ואם עיברו על אחד מהם, הרי זה מעובר[101].

התקופה לבדה

על התקופה לבדה, לדעת חכמים אין מעברים[102]. ונסתפקו בגמרא בדעת ר' שמעון בן אלעזר, אם חולק וסובר שמעברים[103], לפי שעל התקופה מעברים מן התורה[104], או לפי שעל התקופה אין טועים בדבר[105], או לפי שאם לא הגיע התקופה בודאי אינו זמן אביב[106]. וכתבו ראשונים להלכה שמעברים[107].

תקופת ניסן לבדה

על תקופת ניסן לבדה יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שעל תקופה לבדה אין מעברים, היינו דוקא על תקופת תשרי אבל על תקופת ניסן מעברים[108], לפי שצריך אביב בתקופת ניסן[109]. ויש חולקים וכתבו שאין טעם לחלק בין תקופת ניסן לתקופת תשרי[110].

הארצות

על האביב ועל פירות האילן שנתאחרו שמעברים עליהם[111], הוא דוקא אם הם בשלש ארצות שבארץ ישראל, יהודה ועבר הירדן והגליל[112]. על שתיים מהם מעברים[113], ואף על פי שהם עבר הירדן והגליל, שהואיל וברוב ארץ ישראל לא הגיע האביב לא נקרא עדיין חדש האביב[114]. וכשהיתה יהודה אחת משתי ארצות שמעברים בשבילה היו כולם שמחים, לפי שהיו מביאים ממנה העומר[115]. על אחת מהם שלא הגיע בה זמן האביב והפירות אין מעברים[116], ואף על פי שהאחת היא יהודה, שהיו מביאים ממנה העומר*, לפי שיכולים להביא העומר אף מעבר הירדן והגליל[117]. ואם עברוה הרי זו מעוברת[118].

סיבות נוספות

אלה שלשה הדברים כלומר התקופה האביב ופירות האילן, הם עיקר שמעברים בשבילם כדי שיהא השנים כשני החמה[119], ויש דברים אחרים שמעברים בשבילם מפני הצורך[120], של עולי רגלים[121], שנאמר: וידבר משה את מעדי ד' אל בני ישראל[122], עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל[123]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא מהלכה למשה מסיני[124]. ויש שכתבו שאינה מן התורה, שמן התורה אין מעברים אלא לצורך שלשה הדברים[125], אך הותר לבית דין להקדים העיבור שצריך בשנה האחרת מפני שלשה הדברים, אם הוצרכו לעבר מפני הצורך באחד השנים שמקודם לה[126].

לעולי רגלים

לצורך עולי הרגלים - מפני תקנת קרבן פסח[127] - מעברים את השנה[128]. כגון שנתקלקלו הדרכים בימי הגשמים ואין העם יכולים לעלות לרגל, מעברים את השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים[129]. וכן מפני הגשרים[130], שנהרסו ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעים את העם לעלות לרגל[131], או שמסתכנים העם בעצמם ומתים[132]. ומפני תנורי פסחים[133], שנמקו בחורף מפני הגשמים ואין להם מקום לצלות את פסחיהם, מעברים את השנה עד שיתיבשו התנורים[134], או שיעשו תנורים חדשים ויתייבשו[135]. ומפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומם - והגיעו לנהר פרת[136] - ועדיין לא הגיעו לירושלים מעברים את השנה כדי שיהיה להם פנאי להגיע[137], שנאמר: וידבר משה את מעדי ד' אל בני ישראל[138], עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל[139]. וכתבו ראשונים שעל הדרכים ועל הגשרים ועל תנורי פסחים ועל גלויות ישראל, אף על אחד מהם לבד מעברים[140]. אבל אין מעברים מפני השלג[141], או הצינה[142], או הגשמים[143], שלא יחדלו מלבוא לרגל בשביל זה[144], ולא מפני גלויות ישראל שעדיין לא נעקרו ממקומם[145]. ואם עברוה הרי זה מעוברת[146], ויש סוברים שאינה מעוברת[147].

מפני הטומאה

מפני הטומאה, שיוכלו להקריב קרבן פסח בטהרה - כגון שהיה הנשיא חולה ואמדוהו למות קודם הפסח, וכולם יטמאו לו ולא יוכלו להיטהר עד הפסח[148], או שהיו רוב הציבור טמאים בסוף אדר ולא היה להם אפר פרה ליטהר קודם הפסח[149] - נחלקו תנאים אם מעברים: ר' יהודה אומר אין מעברים, ואם עיברוה אינה מעוברת[150], שלדעת ר' יהודה טומאה הותרה בציבור[151], ושלא לצורך עיברוה[152], ואף על פי שניתן רשות לבית דין להקדים שנת העיבור מפני הצורך[153], מפני הטומאה אינה מעוברת משום גזירת חכמים, כדי שלא יבואו להרהר אחר היתר טומאה בציבור[154]. ורבי שמעון אומר מעברים את השנה לכתחילה מפני הטומאה[155], שלדעתו טומאה דחויה בציבור[156], שבקושי הותרה וכל כמה שאפשר לחזר לעשות בטהרה מחזרים, ולכן מעברים את השנה כדי שיעשו הפסחים בטהרה[157]. לדעת חכמים אין מעברים לכתחילה, ואם עיברוה מעוברת[158], שלדעתם טומאה דחויה היא[159], ואף על פי שאם אפשר לעשות הפסח בטהרה צריך לחזר לעשותו בטהרה, אינם צריכים לטרוח ולעבר השנה בשביל כך, ואם טרחו ועיברוה כדי לעשותו בטהרה מעוברת[160]. להלכה פסקו ראשונים שאין מעברים את השנה מפני הטומאה, אלא יעשו הפסח בטומאה, ואם עיברוה מעוברת[161], שטומאה דחויה בציבור[162].

מפני הגדיים טלאים וגוזלות

אין מעברים את השנה מפני הגדיים והטלאים[163], שהם דקים[164], או שלא נולדו[165], אין מעברים כדי שיגדלו ויעשו מהם פסחים, שהרי יכולים להקריבם אף קטנים[166], ולאכול כל אחד רק כזית[167]. וכן אין מעברים בשביל הגוזלות שלא פירחו[168], שצריך להם למי שצריך לקרבן העוף[169] שכולם משהים קניהם עד שיעלו לרגל[170], או שצריכים הגוזלות לקרבן ראיה[171], שיכולים להביא בני יונה שכשרים כשהם קטנים[172]. אבל משום גדיים וטלאים וגוזלות עושים סעד לשנה[173], ונחלקו ראשונים במהות הסעד: יש שפירשו שאם צריך לעבר את השנה משום האביב או משום פירות האילן, והרי על אחד מהם אין מעברים[174], מצטרף לו סיבת הגדיים או הטלאים או הגוזלות, ומעברים[175]. ויש שפירשו שאינם מצטרפים לעבר אף מחמתם, והסעד הוא שאם מעברים מפני התקופה או מפני האביב והפירות, אומרים שנה זו צריכה עיבור אף מפני הגדיים והטלאים[176], כדי ליפות הדבר[177].

זמן ישיבת בית דין

הזמן לכתחילה

בית דין יושבים לעבר את השנה - לכתחילה[178] - בחודש אדר[179], לפי שעיבור השנה תלוי באביב ובפירות האילן[180], ואין הדבר נודע ברוב השנים אם יהיו מוקדמים או מאוחרין אלא משיגיע אדר[181]. ועד מתי מעברים: יש מן התנאים שסוברים שמעברים – מדרבנן[182] - דוקא עד פורים[183], שמפורים מתחילים לדרוש בהלכות הפסח[184], ואם ירחיקו אחר כך את הפסח בחודש, לא ישמעו לשלוחי בית דין לפי שכבר שמעו מפי הדרשנים לעשות את הפסח בסוף שלשים יום שלאחר הפורים, ויבואו לזלזל בהלכות הפסח[185]. ור' יהושע ור' פפייס העידו שהיו מעברים כל חודש אדר[186], ולא חששו שלא ישמעו לשלוחי בית דין, לפי שיודעים שעיבור השנה תלוי בחשבון, ויאמרו שמקודם פורים לא היה לבית דין הסימנים שצריך לעבר[187]. על כך שמעברים ביום ולא בלילה, ע"ע יום[188].

קודם ראש השנה

קודם ראש השנה אין מעברים את השנה שתבוא אחריה[189], לפי שיכולים העם לשכוח שעיברו את השנה ויבואו לידי תקלה באיסור חמץ בפסח[190], או לפי שיטעו לחשוב שעיברו את אלול ויבואו לידי תקלה בחגי תשרי[191], או לפי שעד חודש העיבור ישתנה הדבר שלא יצטרכו לעבר, ויבואו בית הדין לידי ביזיון במה שכבר עיברו[192]. עברו ועיברוה קודם ראש השנה, אינה מעוברת[193].

עשיית החשבון

עשיית החשבון איזה שנה מעוברת אם אפשר לעשותו קודם ראש השנה נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שיכולים לחשב בכל זמן שרוצים, ואפילו לחשב לכמה שנים[194]. ויש סוברים שלכתחילה אין לעשותו קודם ראש השנה, ודוקא בשעת הדחק יכולים לעשותו קודם[195].

קודם אדר

קודם חודש אדר אין מעברים את השנה[196], ובשעת הדחק - כגון, שחוששים שלא יהיה בחודש אדר בית דין היכולים לעבר[197] - מעברים כל שהוא אחר ראש השנה[198].

בניסן

בחודש ניסן אין מעברים את השנה, שנאמר: החדש הזה לכם[199], זה ניסן ואין אחר ניסן[200]. יש שפירשו שדורשים מ"הזה"[201], ויש שפירשו שדורשים מ"זה"[202], ויש שפירשו שדורשים מהכתוב: ראשון הוא לכם[203], ניסן אחד אתה עושה ואין אתה עושה שני ניסן[204]. עברו ועיברוה בניסן, אינה מעוברת[205], לפי שמן התורה אין מעברים בניסן[206], ויש מצדדים לומר שמעוברת[207].

בל' באדר

ביום שלשים באדר אם כבר קידשו את ראש חודש, אין מעברים שוב את השנה שהרי אין מעברים בניסן[208]. ואף אם לא קידשו אל החודש אין מעברים את השנה, הואיל וראוי היום לקובעו ניסן[209], לפי שחודש אדר הסמוך לניסן הוא לעולם חסר[210], ונמצא יום שלושים של חודש אדר ראוי היה לקובעו ניסן, לפיכך אין מעברין בו, שנראה כמו שמעבר ניסן בניסן[211]. יש מי שנסתפק שאין מעברים ביום שלשים אם הוא דוקא כשעל פי החשבון יכולה הלבנה להיראות ביום השלושים, שראוי היום לקובעו ניסן, אבל אם על פי חשבון אין הלבנה יכולה להיראות ביום זה כלל, ואין הבית דין יושבים ומצפים לעדים[212], אפשר שמעברים את השנה אפילו לכתחילה, או מכיון שבדיעבד בכל אופן תלוי בבית דין ואם קדשו את החודש אפילו אם טען הרי הוא מקודש[213], אם כן נקרא שראוי לקובעו ניסן, ואין מעברים בו[214]. עברו ועיברו ביום שלשים קודם שקידשו את החודש, השנה מעוברת[215], ולא יקדשו את החודש[216], שכשאין בית דין מקדשים את החודש ביום השלושים מתקדש החודש למחרת[217], נמצא שיום השלושים היה של אדר ולא עיברו בניסן[218]. עברו וקידשו ביום שלושים לאחר העיבור את אדר השני אמר רבא בטל העיבור[219], לפי שאיגלאי מילתא מאתמול שיום שלושים ראש חודש היה וממילא נקבע לשם ניסן וכשעברו את השנה כבר היה ראוי לקובעו ניסן[220]. ר' נחמן אמר שאינו בטל העיבור[221], שכמו שאנו אומרים שאיגלאי מילתא שמאתמול בערב כבר התחיל ראש חודש כמו כן איגלאי מילתא שהיה זה ראש חודש אדר שני[222].

החודש והשנה שמעברים

הוספת חודש

מעברים ומוסיפים חודש[223], שאמר הכתוב: שמור את חדש[224], חודש אתה מעבר[225].

החודש שמעברים

החודש שמעברים הוא אדר[226], ועושים אותה שנה שני אדרים, אדר ראשון ואדר שני[227]. בטעם הדבר שאין מעברים אלא חודש אדר, יש דורשים כן מן הכתוב: שמור את חדש האביב[228], חודש הסמוך לאביב שהוא אדר אתה מעבר[229]. ויש מפרשים לפי שאמר הכתוב: לחדש שנים עשר הוא חדש אדר[230], ואם מעברים אחת משאר החודשים, אין אדר חודש השנים עשר[231]. ויש מפרשים לפי שאם יעברו חודש אחר, אפשר שלבסוף יתבשל התבואה ולא תצטרך השנה לעיבור[232].

על אדר ראשון ואדר שני בשנה מעוברת, שנחלקו תנאים אם עושים אותם מלאים של שלשים יום או חסרים של עשרים ותשעה יום ע"ע אדר[233]. על דיני אדר ראשון ואדר שני, ע"ע הנ"ל: אדר ראשון ואדר שני; חודש העיבור בכלל השנה.

השנה שמעברים

השנה שמעברים היא דוקא השנה שיש בה התנאים המצריכים את עיבור השנה[234], אבל אין מעברים שנה מפני שנה שאחריה שיש בה התנאים[235], וזו שאמרו בברייתא: אין מעברים את השנה לא משנה לחבירתה[236].

בשנת רעבון

בשנת רעבון, אין מעברים את השנה[237], שכל העם מצפים לרוץ לגרנות, ואי אפשר להאריך עליהם איסור חדש*[238]. ונחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהוא דוקא בשאין צריך לעבר מפני התקופה והאביב ופירות האילן[239], אבל מפני שלשה הללו מעברים אף בשנת רעבון[240]. ב) ויש סוברים שהוא דוקא בשאין צריך לעבר מפני התקופה, אלא מפני טעמים אחרים, אבל מפני התקופה מעברים אף בשנת רעבון[241]. ג) ויש שנראה מדבריהם שלעולם אין מעברים בשנת רעבון[242], שניתן רשות לבית דין לאחר שנת העיבור בשעת הצורך[243].

בשביעית

בשביעית, אין מעברים את השנה[244], לפי שמאריכים איסור עבודת קרקע[245], או לפי שיד הכל שולטת על הספיחין*, ולא ימצאו לעומר* ולשתי-הלחם*[246]. ויש מן הראשונים סוברים שהוא דוקא בשאין צריך לעבר מפני התקופה והאביב ופירות האילן[247], אבל מפני שלשה הללו מעברים אף בשביעית[248]. ויש מן הראשונים סוברים שהוא דוקא בשאין צריך לעבר מפני התקופה, אלא מפני טעמים אחרים[249], אבל מפני התקופה מעברים אף בשביעית[250]. ויש מן הראשנים סוברים שלעולם אין מעברים בשביעית, שניתן רשות לבית דין לאחר ששנת העיבור בשעת הצורך[251]. עבר ועיבר בשביעת, מעוברת[252]. ויש שכתבו בדעת תנאים שחולקים וסוברים שמעברים בשביעית[253], לפי שיכולים לדעתם להביא ירק מחוץ לארץ[254].

במוצאי שביעית

במוצאי שביעית, נחלקו תנאים אם מעברים את השנה: חכמים סוברים שאין מעברים[255], לפי שכלה הישן ומאריכים עליהם איסור חדש*[256]. של בית רבי היו מעברים במוצאי שביעית[257], לפי שלדעתם יכולים להביא ירק מחוץ לארץ[258].

שנה אחר שנה

עיבור שנתיים רצופות - כגון שהיו צריכים לעבר שנה ראשונה מפני האביב, ושנה שניה מפני עולי רגלים[259] - מעברים[260], שאין השנה השנייה יתירה על שנת החמה אלא ימים מועטים[261]. עיבור שלוש שנים רצופות, נחלקו בו תנאים: חכמים סוברים שאין מעברים[262], שיבוא ניסן של שנה השלישית באמצע הקיץ[263]. ור' שמעון סובר שמעברים[264].

הערות שוליים

  1. מאירי ר"ה כא א, וע"ע שנה.
  2. רש"י ר"ה כא א ד"ה ולא, וע"ע הנ"ל.
  3. רמב"ם קדה"ח פ"א ה"א, וע"ע חודש: חודש של לבנה.
  4. רמב"ם שם ה"ב, וע"ע לוח שנה ציון 343.
  5. רמב"ם שם ה"א.
  6. דברים טז א. ר' הונא בר אבין ר"ה כא א.
  7. מאירי שם; רמב"ם קדה"ח פ"ד ה"א; החינוך שם. ועי' ציון 44 ואילך.
  8. שמות לד כב.
  9. מאירי שם; החינוך שם. ועי' ציונים 40 ואילך, 68 ואילך. ועי' להלן: סיבת העיבור, עוד טעמים לעיבור השנה.
  10. שמות יב ב.
  11. מגילה ה א; רמב"ם שם ה"ב. ועי' ציון 225.
  12. רמב"ם שם.
  13. בה"ג במנין מ"ע עה, ורמב"ן בהשגות לסהמ"צ שרש א בדעתו; סהמ"צ לרמב"ם מ"ע קנג; החינוך מצ' ד;
  14. סהמ"צ לרמב"ם שם; החינוך שם;
  15. שמות יג י. החינוך שם.
  16. דברים טז א. החינוך שם; הרמב"ן בהשגות שם. ועי' ציון 45 ואילך.
  17. בה"ג שם, ורמב"ן שם בדעתו; רמב"ם בסהמ"צ שם; החינוך שם.
  18. החינוך שם; לב שמח מ"ע קנג.
  19. בה"ג שם; רמב"ן שם ובהשגות למ"ע קנג.
  20. שמות יב ב- ג. מכילתא שם.
  21. ברכת הנצי"ב למכילתא שם. ועי' רלב"ג פר' בא השורש השישי, ועי' מלבי"ם שם שפי' בע"א.
  22. רמב"ם קדה"ח פ"ד ה"ט וה"י ופ"ה ה"א, ובסהמ"צ מ"ע קנג; רלב"ג פר' בא השורש השישי.
  23. הרמב"ן בהשגות לסהמ"צ שם.
  24. ציון 200.
  25. ציון 322 ואילך.
  26. ציון 172 ואילך.
  27. ברייתא סנהדרין יא א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"י. וע"ע אב בית דין ציון 16.
  28. עי' ברייתא שם: מעשה בר"ג; רמב"ם שם הי"ב.
  29. סנהדרין י ב ויא א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ט.
  30. רש"י ויד רמה שם.
  31. רמב"ם שם.
  32. מאירי שם.
  33. מפרש לרמב"ם שם.
  34. רמב"ם קדה"ח פ"ד הי"ז, ועי' המפרש שם שהוא ע"פ סנהדרין יא ב במעשה דר"ג.
  35. עי' ר"ח ר"ה כא א; רמב"ם קדה"ח פ"ה ה"א וה"ב; החינוך מצ' ד.
  36. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יא ב; עי' פרד"א פ"א וביאור הרד"ל שם אות נו; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ב. ועי' להלן.
  37. רמב"ם שם ה"ד.
  38. עי' ציון 121 ואילך.
  39. עי' לעיל.
  40. ת"ק ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון סנהדרין יב ב ויג א, ורבינא שם יג ב בד' אחרים שם.
  41. שמות לד כב. גמ' שם יג א.
  42. רש"י שם ד"ה חג.
  43. עי' רש"י סנהדרין יא ב ד"ה ועל התקופה, בד' תנא בברייתא שם. ועי' רמב"ם שבציון 53, ועי' מנ"ח מצ' ד אות כג, שמאחר שמעברים על תקופת ניסן שוב אין נ"מ בתקופת תשרי, שלעולם תצא בזמנה.
  44. אחרים בברייתא סנהדרין שם, ור' שמואל ב"ר יצחק שם ב ור"ה בר אבין ר"ה כא א בדעתו. ועי' רש"י סנהדרין יא ב ד"ה ועל התקופה, ובעה"מ שם (ג א) בפי' ב, בד' תנא בברייתא שם.
  45. דברים טז א.
  46. ר"ה בר אבין ר"ה שם ור' שמואל ב"ר יצחק סנהדרין שם.
  47. עי' רש"י דלהלן, וע"ע אביב.
  48. רש"י ר"ה שם וסנהדרין שם.
  49. דברים שם.
  50. ר"ח סנהדרין שם; יד רמה שם בשם י"א. ועי' רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ב: שיהא הפסח בזמן האביב.
  51. ר"ח שם בשם ר' בר"י. ועי' רש"י סנהדרין יא ב ד"ה ועל התקופה, והמפרש לרמב"ם שם.
  52. ר"ה שם וסנהדרין שם.
  53. ר"ה בר אבין ר"ה שם; רמב"ם שם. ועי' רמב"ם שם שלא הזכיר שמעברים אף על תקופת תשרי, ועי' ס' המפתח (פרנקל) שם.
  54. עי' לעיל.
  55. ר"ח סנהדרין יג ב; רש"י ר"ה כא א ד"ה ולא וסנהדרין יג ב ד"ה שמור.
  56. עי' ציון 48.
  57. רש"י דלהלן.
  58. ע"ע תקופות. רש"י דלהלן.
  59. ע"ע הנ"ל.
  60. עי' להלן ועי' סנהדרין שם וע"ע קדוש החודש.
  61. רש"י שם ושם.
  62. עי' ציון 50. ר"ח סנהדרין שם.
  63. תוס' ר"ה כא א ד"ה כי וסנהדרין יג ב ד"ה שמור; עי' מאירי סנהדרין יא ב; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ב.
  64. עי' תוס' שם ושם ע"פ סנהדרין מא ב.
  65. עי' להלן ועי' סנהדרין שם וע"ע קדוש החודש.
  66. תוס' שם ושם; מאירי שם; רמב"ם שם.
  67. תוס' שם ושם.
  68. עי' לעיל.
  69. שמות לד כב. גמ' שם יג א.
  70. עי' ציון 42.
  71. רבינא סנהדרין יג ב בד' אחרים בברייתא שם א.
  72. ר' יהודה אמר שמואל בשם ר' יהודה סנהדרין יב ב, ות"ק ור"ש בברייתא שם יג א. ועי' גמ' שם שנחלקו ת"ק ור"ש אם יום תקופה מתחיל שהוא מהתקופה החדשה (ע"ע תקופות) ומועיל שיום התקופה חל ביום הראשון של חול המועד, או יום תקופה גומר שהוא מהתקופה הישנה, וצריך שיחול יום התקופה ביו"ט הראשון, וע"ע תקופות.
  73. גמ' שם יג א.
  74. עי' ציון 42.
  75. עי' גמ' שם ורש"י שם ד"ה חג.
  76. ר' יהודה אמר שמואל בשם ר' יוסי שם יב ב, ור' יהודה ור' יוסי בברייתא שם יג א. ועי' גמ' שם שנחלקו ר' יהודה ור' יוסי, שר' יוסי סובר יום תקופה מתחיל שהוא מהתקופה החדשה (ע"ע תקופות) ומועיל שיום התקופה חל ביום האחרון של חול המועד, ור' יהודה סובר יום תקופה גומר שהוא מהתקופה הישנה, וצריך שיחול יום התקופה יום קודם יום אחרון של חול המועד, וע"ע תקופות.
  77. עי' ציון 75.
  78. גמ' שם.
  79. עי' ציון 36.
  80. עי' מכילתא רבי' ישמעאל דלהלן; עי' רש"י דלהלן.
  81. דברים טז א. מכילתא דרשב"י פי"ב; עי' מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פ"ב; עי' ספרי פר' ראה פיס' קכז; תוס' סנהדרין יא ב ד"ה או. ועי' רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"א – ג. ועי' בעה"מ סנהדרין (ג א), בפי' ראשון, שהאביב היינו תקופת ניסן.
  82. מכילתא דרבי ישמעאל שם.
  83. רש"י עה"ת שמות כג טו, בפי' ב. ועי"ש פי' א, שהוא מלשון שהתבואה מתמלאת באביה.
  84. שמות יג ד.
  85. רש"י סנהדרין יא ב ד"ה על האביב.
  86. רש"י עה"ת דברים טז א, וסנהדרין שם בשם י"מ; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ג. ועי"ש ברש"י שדחה.
  87. עי' ציון 36.
  88. רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ג.
  89. במדבר כח כו.
  90. רש"י סנהדרין יא ב ד"ה ועל פירות; מאירי שם; חי' הר"ן שם א.
  91. רש"י שם; מאירי שם. וכעי"ז בפס"ז פר' אמור דף סב ב.
  92. שמות כג טז. עי' תוס' סנהדרין שם ד"ה או; יד רמה שם, וכ"כ התוס' רא"ש שם ויד רמה שם בשם הריב"א.
  93. שמות לד כב; יד רמה שם בשם הר"י מיגאש.
  94. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יא ב; עי' רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ג.
  95. השגות הרמ"ה לרמב"ם שם הט"ז.
  96. תוס' שם ד"ה או.
  97. עי' רמב"ם שבציונים 50, 81, 88, וחי' רי"ז הלוי קדוה"ח פ"ד ה"ז בדעתו.
  98. רי"ז הלוי שם בד' הרמב"ם הנ"ל.
  99. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יא ב; עי' רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ג. ועי' פרד"א פ"א וביאור הרד"ל שם אות נז.
  100. רמב"ם שם.
  101. תוספתא שם.
  102. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יא ב.
  103. גמ' סנהדרין שם בד' רשב"א בתוספתא ובברייתא שם.
  104. רש"י שם ד"ה איבעיא, ועי' ציון 41 ואילך. ועי' תוס' שם ד"ה או שתמה שאף שאר סימנים מה"ת, עי' ציונים 81, 92.
  105. תוס' שם; קרי"ס קדוה"ח פ"ד.
  106. חי' רי"ז הלוי קדוה"ח פ"ד ה"ז, ועי' ציון 97 ואילך. ועי' מאירי סנהדרין שם: התקופה לבד היא היא עיקר העבור ושניים לה השנים האחרים שהם באים לרוב פעמים מצד איחור התקופה.
  107. רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ב; מאירי סנהדרין יא ב ד"ה זמן. ועי' השגות הרמ"ה לרמב"ם שם הט"ז שתמה.
  108. תוס' ר"ה כא א ד"ה עברה ורמ"ה בהשגות על הרמב"ם קדוה"ח פ"ד הט"ז ובאגרות לחכמי לוניל סי' מה, בד' ר' הונא בר אבין ר"ה שם. ועי' כס"מ שם.
  109. רמ"ה שם.
  110. עי' ר"ש משאנץ (מובא עה"ג לרמב"ם במהדורת פרנקל קדוה"ח פ"ד הט"ז).
  111. עי' לעיל.
  112. ע"ע ארץ ישראל: שלש ארצות. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יא ב; עי' רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ד.
  113. תוספתא וברייתא שם; רמב"ם שם.
  114. רש"י סנהדרין שם ד"ה על שתים.
  115. תוספתא וברייתא שם. וע"ע עומר.
  116. תוספתא וברייתא שם; עי' רמב"ם שם.
  117. רש"י שם. וע"ע עומר.
  118. תוספתא שם.
  119. רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ד; עי' מאירי סנהדרין יא ב ד"ה זמן.
  120. תוספתא סנהדרין פ"ב, ועי' להלן.
  121. עי' ציון 127 ואילך.
  122. ויקרא כג מד.
  123. תו"כ אמור פרשה ט פ"ט; ירושלמי שביעית פ"י ה"א. ועי' ציון 138 ואילך.
  124. יד רמה סנהדרין שם א.
  125. חי' הר"ן סנהדרין יא א; מנ"ח מצ' ד אות כד.
  126. ר"ן שם. ועי' ציון 235.
  127. מנ"ח מצ' ד אות כד.
  128. ברייתא סנהדרין יא א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ה.
  129. עי' ברייתא שם ורש"י שם ד"ה מפני הדרכים; רמב"ם שם.
  130. ברייתא שם; רמב"ם שם.
  131. תשוה"ג מוסאפיה סי' א ד"ה כך, ותשוה"ג החדשות (אופק) סי' קטז ד"ה והחשבון.
  132. עי' רמב"ם שם.
  133. עי' תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין שם; רמב"ם שם.
  134. רש"י שם ד"ה תנורי.
  135. יד רמה שם; עי' רמב"ם שם.
  136. ר' שמואל בר נחמן ירושלמי שביעית פ"י ה"א. ועי' חי' רמ"ש סנהדרין יז א ד"ה ירושלמי.
  137. עי' תוספתא שם; ברייתא סנהדרין שם; רמב"ם שם.
  138. ויקרא כג מד.
  139. תו"כ אמור פרשה ט פ"ט; ירושלמי שביעית פ"י ה"א. ועי' ציון 122 ואילך.
  140. תוס' סנהדרין יא א ד"ה מפני.
  141. תוספתא שם; ברייתא סנהדרין שם; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ו.
  142. תוספתא שם; ברייתא סנהדרין שם; ברייתא ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב; רמב"ם שם.
  143. ברייתא ירושלמי שם.
  144. רש"י שם ד"ה לא מפני; עי' מאירי שם.
  145. ברייתא סנהדרין שם; רמב"ם שם.
  146. תוספתא שם.
  147. ברייתא ירושלמי שם, בצינה ובגשמים.
  148. ע"ע נשיא, שהכל חייבים להטמא לנשיא שמת. רש"י סנהדרין יב א ד"ה מפני הטומאה; יד רמה שם.
  149. רש"י שם; יד רמה שם; מאירי שם; המפרש לקדוש החודש פ"ד ה"ו, בשם ר"י מיגש, וכעי"ז ברמב"ם שם. וע"ע טמאה בצבור ציון 541.
  150. ברייתא סנהדרין יב א וגמ' שם ב. ועי' תו"כ אמור פרשתא ט שלמדו מהאמור: בחדש הראשון וגו' פסח (ויקרא כג ה), ודרשו: אל יצא חודש ראשון ידי פסח, שלא לעבר מפני הטומאה, ועי"ש בראב"ד ור"ש משנץ שר"ל מפני שאינו אונס, שכן טומאה הותרה בציבור, ועי"ש ברבנו הלל ובזית רענן לילקו"ש אמור (קפד ג) שפי' בע"א.
  151. גמ' שם. וע"ע הנ"ל ציון 250, ושם ציון 547 אם נטמאו הבעלים או הכהנים.
  152. רש"י שם ד"ה רבי יהודה.
  153. עי' ציון 126.
  154. חי' הר"ן סנהדרין שם.
  155. ברייתא שם.
  156. ע"ע הנ"ל ציון 254. עי' גמ' שם ויד רמה שם.
  157. עי' רש"י שם ד"ה דחויה.
  158. ברייתא שם א וב וגמ' שם ב.
  159. עי' גמ' שם ויד רמה שם. וע"ע הנ"ל ציון 553.
  160. יד רמה שם.
  161. רמב"ם קדוש החודש פ"ד ה"ו וביאמ"ק פ"ד הי"ז וי"ח.
  162. שאג"א סי' לח בד' הרמב"ם, ועי' מנ"ח מצ' ד אות כה.
  163. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יא א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ז.
  164. רש"י סנהדרין שם ד"ה גדיים.
  165. רמב"ם שם.
  166. רש"י שם.
  167. מפרש לרמב"ם שם. ועי' חי' הר"ן שם שפי' שאין מעברים לפי שאינם לצורך המועד.
  168. תוספתא שם; ברייתא סנהדרין שם; רמב"ם שם.
  169. רש"י שם ד"ה גוזלות; רמב"ם שם.
  170. רש"י שם.
  171. רמב"ם שם.
  172. רש"י שם.
  173. תוספתא שם; ברייתא סנהדרין שם.
  174. עי' ציון 94.
  175. רש"י סנהדרין שם ד"ה אבל; עי' תוס' שם ד"ה מפני.
  176. עי' תוס' ר"ה כא ב ד"ה על; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"ח.
  177. תוס' ר"ה שם; מרכה"מ קדוה"ח שם. ועי' ס' המפתח (פרנקל) שם.
  178. ועי' ציון 197 על שעת הדחק.
  179. עי' ברייתא ר"ה ז א וסנהדרין יב א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד הי"ג.
  180. עי' לעיל: סיבת העיבור.
  181. עי' יד רמה סנהדרין שם; עי' תוס' רא"ש שם; מפרש לרמב"ם שם.
  182. עי' תוס' סנהדרין פז א ד"ה דאי.
  183. משנה עדיות פ"ז מ"ז, הובא בר"ה ז א וסנהדרין פז א.
  184. ע"ע יום טוב ציון 115 ואילך.
  185. ר"ה שם וברש"י.
  186. משנה עדיות שם הובא בר"ה וסנהדרין שם.
  187. ר"ה שם, ועי' סנהדרין יב ב.
  188. ציון 323 ואילך. ועי' תו"כ פ' אמור פ"ט ה"ד ופירוש הראב"ד ור"ש משאנץ שם.
  189. ברייתא ר"ה ז א וסנהדרין יב א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד הי"ג.
  190. רש"י שם ד"ה אין; השגות הרמב"ן לסהמ"צ מ"ע קנג.
  191. יד רמה שם.
  192. מפרש לרמב"ם שם; קה"ע נדרים פ"ו ה"ח.
  193. ברייתא שם; רמב"ם שם.
  194. רמב"ם קדוה"ח פ"ד הי"ג.
  195. עי' רש"י סנהדרין יב א ד"ה ב"ד; עי' תוס' שם ד"ה לא בביאור הברייתא שם: אין מעברים את השנה משנה לחבירתה.
  196. ברייתא ר"ה ז א וסנהדרין יב א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד הי"ג.
  197. רש"י סנהדרין שם ד"ה אבל.
  198. ברייתא שם; רמב"ם שם.
  199. שמות יב ב.
  200. סנהדרין יב ב.
  201. פנ"י פסחים ו ב. ועי"ש שהגמ' במנחות כט א שדורשת הזה שלדרשה אחרת חולקת על הדרשה כאן, וכ"מ קצת ביד רמה שם.
  202. שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סוס"י יג. ועי"ש שלפי"ז אין הגמ' במנחות חולקת על הדרשה כאן.
  203. שמות שם.
  204. חת"ס סנהדרין שם ע"פ מכילתא דרשב"י שם.
  205. יד רמה שם ד"ה אמר מר; מהרש"א סוד"ה עיברוה.
  206. שקל הקודש פ"ד הי"ד ס"ק קנד.
  207. עי' יתר הבז הל' קדוה"ח שם סוד"ה מכח.
  208. עי' לעיל. רמב"ם קדוה"ח פ"ד הי"ד.
  209. ברייתא ושמואל בסנהדרין שם; רמב"ם שם. ועי' גמ' שם שחזקיה עיבר וביקש רחמים על עצמו.
  210. ע"ע אדר ציון 3.
  211. יד רמה סנהדרין שם ד"ה אמר מר. ועי' רש"י שם: דכיון דראוי לקבוע בו ניסן קרינן ביה זה ניסן ואין אחר ניסן.
  212. ע"ע קדוש החודש.
  213. ע"ע הנ"ל.
  214. מנ"ח מ' ד אות לב.
  215. עי' גמ' שם, ועי' להלן; רמב"ם שם.
  216. עולא שם. ועי' רמב"ם שם שכ' שיקדשו, ועי' חק נתן ואו"ש לרמב"ם שם בביאורו, ועי' מנ"ח שם.
  217. ע"ע קדוש החודש.
  218. יד רמה שם, וכ"מ בר"ח שם. ועי"ש שהביא פירושים אחרים ודחאם.
  219. סנהדרין שם.
  220. יד רמה שם.
  221. סנהדרין שם.
  222. יד רמה שם.
  223. עי' להלן ציון 226, ומכילתא דרשב"י בא פ"ב; רמב"ם קדה"ח פ"ד ה"א.
  224. דברים טז א.
  225. מכילתא שם. ועי' ציון 11.
  226. ברייתא ר"ה ז א וסנהדרין יב א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד ה"א.
  227. רמב"ם שם.
  228. דברים טז א.
  229. ר' נתן במכילתא דרשב"י פר בא פרשה ב, וכעי"ז בספרי דברים פר' ראה פיסקא קכז, והובא ברש"י ר"ה שם ד"ה אין.
  230. אסתר ג ז.
  231. תוס' סנהדרין יב. ד"ה אין.
  232. המפרש לרמב"ם שם.
  233. ציון 41 ואילך.
  234. עי' לעיל: סיבת העיבור.
  235. רש"י סנהדרין יב א ד"ה משנה. ועי' ציון 126.
  236. סנהדרין שם. רש"י שם.
  237. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יא ב, ורבי בברייתא שם יב א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד הט"ו. ועי' רבי שם שהוכיח כן ממ"ב ד מב.
  238. עי' תוספתא שם; מאירי סנהדרין שם; רמב"ם שם. וכעי"ז ברש"י שם יב א ד"ה בשני.
  239. עי' ציון 239.
  240. רמב"ם קדוה"ח פ"ד הט"ז: יראה לי.
  241. מאירי שם בשם רוב מפרשים
  242. עי' ר"ש משאנץ מובא עה"ג לרמב"ם במהדורת פרנקל קדוה"ח פ"ד הט"ז, והשגות הרמ"ה לרמב"ם שם; חי' הר"ן שם יא א.
  243. ר"ן שם.
  244. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יב א; רמב"ם קדוה"ח פ"ד הט"ו.
  245. רש"י שם ד"ה לא בשביעית.
  246. רמב"ם שם.
  247. עי' ציון 239.
  248. רמב"ם שם הט"ז: יראה לי.
  249. עי' לעיל: סיבת העיבור.
  250. מאירי שם.
  251. חי' הר"ן שם יא א.
  252. ברייתא ירושלמי שקלים פ"א ה"ב.
  253. עי' יד רמה שם שגורס כן בדעת בית רבן גמליאל בברייתא בגמ' שם.
  254. עי' גמ' שם בד' בית ר' גמליאל. וע"ע שביעית.
  255. תוספתא סנהדרין פ"ב; ברייתא סנהדרין יב א.
  256. רש"י שם ד"ה ולא במוצאי.
  257. ברייתא בסנהדרין שם.
  258. גמ' שם.
  259. עי' יד רמה סנהדרין יב א.
  260. עי' ברייתא סנהדרין יב א שדוקא שלש אין מעברים. ועי' תוספתא סנהדרין פ"ב.
  261. יד רמה שם.
  262. תוספתא שם וברייתא סנהדרין שם.
  263. רש"י שם ד"ה ולא שלש. ועי' יד רמה שם.
  264. תוספתא שם, ועי' ברייתא סנהדרין שם.