אנציקלופדיה תלמודית:נערה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: אשה שהגיעה לפרק זמן שאחרי קטנותה.

פתיחה

שלש תקופות באשה: קטנה*, נערה, ובוגרת*[1], ומשל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל וצמל, פגה – היינו פרי כשהוא סמדר[2] - עודה תינוקת, בוחל - כשהפרי גדל קצת[3] - אלו ימי נעוריה, צמל - מלשון יצתה מלאה[4] - משתהיה בוגרת[5]. הקטנה נעשית נערה בשנים ובסימנים[6], על השנים שנעשית בהם נערה, ע"ע גדולה: השנים. על הסימנים שנעשית בהם נערה, ע"ע הנ"ל: הסימנים[7]. ימי נערות הם ששה חודשים[8], לא פחות ולא יותר[9], ולאחר ששה חודשים נעשית בוגרת, ועל כך ע"ע בוגרת[10].

אילונית* אין לה ימי נערות, ומקטנותה יוצאת לבגרות[11], על זמן בגרותה ע"ע אילונית: גדלותה ובגרותה.

דיניה

קטנה שנעשית נערה, הרי היא גדולה* לכל הדינים, חייבת בכל מצות הנוהגות בנשים, והיא בת עונשים, ומעשיה ודבריה קיימים בדברים הצריכים דעת וכוונה[12]. על מיאון* שנחלקו תנאים ואמוראים אם נערה יכולה למאן, ע"ע מיאון: עד מתי ממאנת.

אונס ומפתה

האונס* או המפתה* נערה שהיא בתולה, קונסים אותו לשלם חמישים סלעים, שנאמר: ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף[13]. ועל כך, ע"ע אונס וע' מפתה. על מחלוקת תנאים אם הדין כן אף בקטנה, ע"ע הנ"ל[14]. האונס, חייב לקחת את האנוסה לאשה, שנאמר: ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו[15], ועל כך ע"ע אונס: חובתו לקחת האנוסה לאשה.

מוציא שם רע

הבא על אשתו נערה* שנשאה בחזקת בתולה, והוציא עליה שם רע שלא מצא לה בתולים[16], ונמצא ששיקר, לוקה ומשלם קנס ואסור לו לגרשה, שנאמר: כי יקח איש אשה וגו' ולקחו זקני העיר ההוא את האיש ויסרו אתו, וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו[17]. על דיניהם, ע"ע מוציא שם רע[18].

יציאת אמה עבריה

אמה-העבריה* שגדלה ונעשית נערה, יוצאת לחרות[19], שנאמר: ויצאה חנם אין כסף[20], ודרשו: אין כסף, אלו ימי נערות[21], שלא הכסף מוציאה אלא דבר אחר, היינו הנערות[22]. ויש שכתבו שלמדים מהכתוב: ויצאה חנם, אלו ימי נערות[23], ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד, ומפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות[24].

הבא על נערה המאורסה

הבא על נערה-המאורסה*, שניהם בסקילה, שנאמר: כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם[25], ועל כך ע"ע נערה המאורסה[26].

תבעוה להינשא

ארוסה* שתבעה בעלה להינשא והיא נערה, נותנים לה זמן שנים עשר חודש משעת התביעה לפרנס את עצמה[27], שנאמר: תשב הנער אתנו ימים או עשור[28], ו'ימים' פרושו שנה, כמו: ימים תהיה גאלתו[29]. על פרטי דיניה, ועל קטנה ובוגרת שתבעוה להינשא ע"ע ארוסה: זמן נשואיה.

קבלת גיטה

נערה המאורסה שאביה מקבל את גיטה[30], נחלקו תנאים אם אף היא עצמה מקבלת את גיטה: א) חכמים סוברים שמקבלת את גיטה[31], שידה היא העיקר שהרי מקבלת גיטה בבגרות, והתורה זכתה בנערותה יד יתרה של אביה, ולא ניתנה לה יד האב לבטל כח ידה[32]. ויש מפרשים שיד אביה הוא העיקר[33], שהרי אינה יכולה לקבל את גיטה בעודה קטנה[34], והתורה זכתה לה יד יתירה את ידה[35], שהיא כשלוחו של האב[36]. ב) ר' יהודה סובר שאינה מקבלת את גיטה שאין שתי ידים זוכות כאחת[37], שבמקום אביה אין ידה כלום[38], שבימי נערות היא לגמרי ברשותו[39]. הלכה כחכמים[40].

קבלת קידושיה

נערה שאביה יכול לקדשה[41], נחלקו אמוראים בדעת תנאים אם אף היא עצמה יכולה לקדש את עצמה: א) יש סוברים שאינה יכולה לקדש את עצמה[42], ואף לסוברים שמקבלת את גיטה[43], לפי שבקידושין מפקיעה את עצמה מרשות אביה[44], או לפי שקידושין שצריך דעת המקנה[45], אינה מתקדשת אלא בקבלת אביה שזיכתה לו התורה קידושיה[46], ואף ברשות אביה אינה מתקדשת, שחוששים שמא יבוא לקדשה שלא ברשותו[47]. ב) ויש סוברים שלסוברים שמתגרשת בקבלת גיטה[48], אף מתקדשת בקבלת קידושיה[49].

מאמר

נערה יבמה שיכול אביה לקדשה במאמר*, אף היא יכולה לקדש את עצמה במאמר[50], ואף על פי שנערה אינה מתקדשת אלא על ידי אביה, לסוברים כן[51], מאמר, לסוברים שהוא מועיל בעל כרחה[52], דינו כגרושין שכיון שהם חלים בעל כרחה, נערה מתגרשת אף על ידי עצמה, לסוברים כן[53]. ואף לסוברים שנערה אינה מתגרשת על ידי עצמה[54], וכן לסוברים שמאמר אינו מועיל בעל כרחה[55], מכל מקום אף היא מקבלת את המאמר, הואיל והיא זקוקה ועומדת ליבם[56], די בכח הקנין שלה[57].

מינוי שליח לקבלה

נערה המאורסה שיש לה אב, לסוברים שמתגרשת בקבלת גיטה לידה[58], אין יכולה לעשות שליח-לקבלה*[59], שאין אלים ידה כיד אביה לעשות שליח[60]. ויש חולקים וסוברים שיכולה לעשות שליח לקבלה[61], שידה כיד אביה[62].

דם נדה

הקטנה אין דרכה לראות דם נדה, ומשנעשית נערה דרכה לראות[63]. ויש שכתבו שזמנה משהגיעה לכלל שנים ואף שלא הביאה סימנים[64]. על בתולה שנבעלה וראתה דם, אם חוששים לדם נדה או שהיא דם-בתולים*, שיש חילוק בין קטנה שאין דרכה לראות לגדולה שדרכה לראות, ע"ע דם בתולים[65]. על דיני וסת*, שיש חילוק בין קטנה שאין דרכה לראות לגדולה שדרכה לראות, ע"ע וסת[66]. על דיני כתמים*, שיש חילוק בין קטנה שאין דרכה לראות לגדולה שדרכה לראות, ע"ע כתמים[67].

מורדת

על נערה שאינה משמשת עם בעלה שיש סוברים שאינה חשובה מורדת*, שמחמת צער הבעילה אינה משמשת, ע"ע מורדת[68].

מקדש יתומה

על המקדש יתומה נערה שהיתה ניזונת מן האחים[69], אם חייב הארוס במזונותיה כיון שאינה יכולה לפרנס עצמה שאינה בוגרת, ע"ע ארוסה[70].

בת-כהן שזינתה, שעונשה בשריפה[71], שיש סוברים שהוא דוקא בנערה, ע"ע בת כהן[72].

זכויות האב

האב זכאי בבתו נערה בדברים מסוימים[73], עד שתהיה בוגרת*[74], או עד שתכנס לחופה[75].

מכירתה לאמה

נערה אין אביה יכול למוכרה לאמה-העבריה*[76], שלמדים בקל וחומר: ומה מכורה כבר יוצאה בסימני נערות[77], זו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר[78]. ועוד שנאמר בפרשת מכירת אמה: וכי ימכר איש את בתו[79], בת ולא אם, יצאה נערה שראויה להיות אם[80].

קנס של אונס ומפתה

חמישים סלעים שקונסים את האונס* והמפתה* נערה שהיא בתולה[81], נותנים לאב, שנאמר: ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף[82].

בושת ופגם

תשלומי בושת* ופגם של האונס* והמפתה* נערה[83], נותנים לאב[84], מפני שברשותו לקדשה למנוול ומוכה שחין[85], ובידו לפוגמה בפגם בעילה ולביישה בבושת בעילה[86]. על המבייש נערה בדברים אחרים, אם תשלומי הבושת לאב או לבת, ע"ע בושת[87].

צער של אונס

תשלומי צער* של האונס*[88], נחלקו ראשונים למי משלם: יש סוברים שמשלם לאב[89], שכל שבח נעורים לאב[90], שהרי בידו למוסרה למנוול ומוכה שחין ותיבעל בעל כרחה ויהיה לה צער בעילה[91]. ויש סוברים שמשלם לבת, כשם שכל תשלומי צער של בת שהיא של עצמה[92].

על תשלומי מוציא-שם-רע* שהוא לאב, ע"ע מוציא שם רע[93].

הפרת נדרים

האב מפר נדרו בתו נערה[94], שנאמר בפרשת הפרת נדרים של אב לבתו: בנעריה בית אביה[95], דהיינו שבנעוריה היא ברשות אביה להפרת נדריה[96]. על דיני ההפרה ע"ע הפרה[97]. על נערה המאורסה, שהאב מיפר עם הבעל, ע"ע הנ"ל: נערה המאורסה.

מעשה ידיה

האב זוכה במעשי ידיה של בתו נערה[98], שלמדים מהיקש: וכי ימכר איש את בתו לאמה[99], מה אמה מעשי ידיה לרבה, אף בת מעשי ידיה לאביה[100], והיקש בא ללמד על נערה, שבקטנה אין צריך לימוד שהרי יכול למוכרה קל וחומר שמעשה ידיה שלו[101].

מציאתה

מציאת נערה לאביה[102], משום איבה*[103], שאם מציאתה לעצמה שמא לא יזון אותה[104], או שמא יקדשנה למנוול ומוכה שחין[105], לפיכך הוא של אביה אפילו אינה סמוכה על שולחנו[106]. ויש מן הראשונים שפירשו לפי שכל שבח נעורים לאביה[107], ואפילו אינה סמוכה על שולחנו[108].

לקדשה

האב יכול לקדש את בתו נערה[109], שנאמר: את בתי נתתי לאיש הזה[110], והכתוב מדבר בנערה[111]. ויכול למוסרה אפילו למנוול ומוכה שחין[112]. אם מקדשה בכסף, הכסף שלו, ואם מקבל שטר אירוסין עליה, מקודשת, וכן יכול לקדשה בביאה כשמוסרה לביאה בעל כרחה לשם קדושין[113], ויכול ליטול שכר על קדושיה[114]. והכסף של האב אף אם מקדשת את עצמה לסוברים כן[115], שלמדים מהכתוב באמה עבריה: ויצאה חנם אין כסף[116], ודרשו אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, דהיינו שביציאת נערה מרשות אביה בקידושין יש כסף לאב[117].

במאמר

נערה יבמה יכול אביה לקדשה במאמר*[118]. על הבת עצמה שמתקדשת במאמר, עי' לעיל דיניה[119].

מסירה לחופה

האב מוסר את בתו נערה לחופה, שנאמר: את בתי נתתי לאיש הזה[120], כל נתינות שבה במשמע[121], ואף בעל כרחה, לפי שהאב עומד במקום בתו[122].

קבלת גיטה

נערה המאורסה אביה מקבל את גיטה[123], לפי שנאמר: ויצאה והיתה[124], הקיש הכתוב יציאה להויה, היינו גרושין לקדושין, כשם שמקבל את קדושיה, מקבל את גיטה[125]. אם אף הבת עצמה מתגרשת בקבלת גיטה עי' לעיל: דיניה[126].

נאמנות

האב נאמן לומר על בתו נערה שנתקדשה על ידו לאיש, והיא אסורה על אחרים כאשת איש, שנאמר: את בתי נתתי לאיש הזה[127].

הערות שוליים

  1. משנה נדה מז א; רמב"ם אישות פ"ב ה"א וב.
  2. רש"י שם ד"ה פגה.
  3. רש"י שם ד"ה בוחל.
  4. גמ' נדה שם.
  5. משנה נדה שם.
  6. ע"ע גדולה, ועי' רמב"ם שם ה"א.
  7. על היולדת אם הוא סימן, ע"ע הנ"ל: סימן בנים.
  8. שמואל כתובות לט א וקדושין עט א; רמב"ם שם ה"ב.
  9. גמ' כתובות שם.
  10. על יום אחרון שנשלם בו ששה חדשים ע"ע הנ"ל ציון 37 ואילך.
  11. ברייתא יבמות פ א; רמב"ם אישות פ"ב ה"ה.
  12. ע"ע גדולה, ועי' רש"י קדושין ג ב ד"ה אבל.
  13. דברים כב כט. רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א וט; טוש"ע אה"ע קעז א.
  14. וע"ע אונס ציון 75 ואילך.
  15. דברים כב כט.
  16. ע"ע טענת בתולים.
  17. דברים כב יג-כב. כתובות מ ב ומו א; רמב"ם נערה פ"ג.
  18. ושם: האשה הבעל ואישות, שהוא דוקא בנערה.
  19. עי' משנה קדושין יד ב וברייתא שם ד א ומכילתא שמות כא יא; רמב"ם עבדים פ"ד ה"ה. וע"ע אמה העבריה ציון 108 ואילך.
  20. שמות כא יא.
  21. מכילתא שם וברייתא קדושין ד א. ועי' מכילתא שם שיש דורשים הכתוב לענין אחר.
  22. רש"י שם ד"ה אין.
  23. רש"י ורשב"ם ודעת זקנים ור"י בכור שור ור"ח פלטיאל שמות שם; מאירי קדושין שם: יש גורסים; רמב"ם שם.
  24. רמב"ם שם.
  25. דברים כב כג-כד. עי' משנה סנהדרין סו ב; רמב"ם אסו"ב פ"ג ה"ד.
  26. וע"ע ארוסה ציון 3 ואילך.
  27. משנה כתובות נז א; רמב"ם אישות פ"י הי"ז; טוש"ע אהע"ז נו א.
  28. בראשית כד נה.
  29. ויקרא כה כט. ר' חסדא כתובות שם ב.
  30. עי' ציון 123.
  31. משנה גיטין סד ב.
  32. תוס' שם ד"ה נערה, בביאור הגמ' שם: ידא יתירתא זכי לה רחמנא.
  33. עי' תוס' שם בשם רש"י קודם חזרה; רמב"ן קדושין מג ב.
  34. תוס' שם.
  35. תוס' ורמב"ן שם בביאור הגמ' שם.
  36. רמב"ן שם.
  37. משנה שם.
  38. גמ' שם.
  39. רש"י שם ד"ה יד.
  40. רמב"ם גרושין פ"ב הי"ח; טוש"ע אה"ע קמא ב.
  41. עי' ציון 109.
  42. ר' יוחנן קדושין מג ב.
  43. עי' ציון 31.
  44. ר' יוסי בר חנינא קדושין שם בלשון ראשון בד' ר' יוחנן, ועי"ש מד א: השתא דאתית וכו', ורש"י שם ד"ה השתא.
  45. ע"ע קדושין.
  46. ריב"ח שם בלשון שני בד' ר"י, ורש"י שם.
  47. ר"ח בן שמואל שם.
  48. עי' ציון 31.
  49. ר"ל שם מג ב.
  50. ברייתא קדושין מד א.
  51. עי' ציון 42.
  52. ע"ע מאמר ציון 101.
  53. עי' ציון 31. גמ' קדושין שם.
  54. עי' ציון 37.
  55. ע"ע מאמר ציון 109 ואילך.
  56. גמ' שם.
  57. רש"י שם ד"ה הואיל. וע"ע מאמר ציון 143 ואילך.
  58. עי' ציונים 31, 40.
  59. ר' נחמן קדושין מד ב ור' יוחנן בירושלמי גיטין פ"ו ה"ב וקדושין פ"ב ה"א; רמב"ם גירושין פ"ב הי"ח; טוש"ע אה"ע קמא ב.
  60. ר"נ שם.
  61. ר"ל בירושלמי שם.
  62. שיטה לא נודע למי קדושין שם, ושם שר"ל לשיטתם בקדושין שמקבלת עי' ציון 49, שידה כיד אביה לגמרי.
  63. תוה"ב הארוך והקצר בית הנשים ש"ד ומאירי נדה ה א בביאור הברייתא שם: משהגיעו ימי הנעורים, ושכ"ה בתוספתא נדה פ"א; מאירי נדה סד ב ור"ן שבועות (ד א) בביאור המשנה נדה שם: הגיע זמנה לראות; טוש"ע יו"ד קצ ב, ושו"ע שם קפט כז.
  64. עי' ציון 6. עי' רש"י נדה שם ד"ה אין, ורשב"א ומאירי שם בדעתו. ועי' חשק שלמה נדה שם שפי' ד' רש"י בע"א, ועי' שו"ת נחלת אבות סי' י.
  65. ציון 8 ואילך, ושם ציון 44 ואילך על דיני הבוגרת.
  66. ציון 879 ואילך.
  67. ציון 1677 ואילך.
  68. ציון 118.
  69. ע"ע תנאי כתובה.
  70. ציון 29 ואילך.
  71. ע"ע בת כהן ציון 125 ואילך.
  72. ציון 135. ושם ציון 138 ואילך שי"ח.
  73. עי' להלן.
  74. ע"ע בוגרת ציון 54 ואילך.
  75. עי' משנה כתובות מח א ורש"י שם ד"ה לעולם, וע"ע חופה ציון 19 ואילך.
  76. ברייתא נדרים נו א וקדושין יט ב וערכין כט ב
  77. עי' ציון 19 ואילך.
  78. ברייתא נדרים נו א וערכין כט ב
  79. שמות כא ז.
  80. מדרש הגדול שם. וכעי"ז ברלב"ג שם שורש הראשון.
  81. עי' ציון 13.
  82. דברים כב כט. רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"א; טור אה"ע קעז; רמ"א שם ב.
  83. ע"ע אונס: חובתו בתשלומי צער בושת ופגם, וע' בושת וע' מפתה.
  84. משנה כתובות מא ב במפתה, וגמ' שם מ ב בבושת ופגם; רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"ד; טור אה"ע קעז ורמ"א שם ב. ועי' רח"ה שם הי"ג בגדר זכות האב אם הוא בתשלומים או בעיקר המחייב, וע"ע טוען ונטען ציון 468 ואילך.
  85. מסקנת הגמ' כתובות מ ב. וע"ע אונס ציון 48.
  86. רש"י שם ד"ה אלא.
  87. ציון 214 ואילך.
  88. ע"ע אונס ציון 37.
  89. רש"י כתובות מא ב ד"ה והצער; רמב"ן שם; רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"ד.
  90. רמב"ם שם.
  91. רמב"ן שם.
  92. ע"ע צער וע' קטנה. טור אה"ע קעז וכ"מ נערה בתולה פ"ב הי"ג בשם הראב"ד.
  93. ציון 363.
  94. משנה נדה מז א; רמב"ם נדרים פי"א ה"ו; טוש"ע יו"ד רלד א.
  95. במדבר ל יז. ספרי שם פסקא קנג; כתובות מז א, ועי"ש מו ב וקדושין ג ב. ועי' רמב"ם שם.
  96. ספרי שם; רש"י שם ד"ה בנעוריה.
  97. וע"ע דברים שבינו לבינה ציון 6 ואילך.
  98. עי' משנה כתובות מו ב וגמ' שם מז א; רמב"ם אישות פ"ג הי"א; טוש"ע אה"ע לז א.
  99. שמות כא ז.
  100. כתובות מז א.
  101. גמ' שם.
  102. עי' משנה כתובות מו ב, ושם בגמ' וברש"י ד"ה האב, שהמשנה אף בנערה; רמב"ם אישות פ"ג הי"א; טוש"ע אה"ע לז א.
  103. גמ' שם מז א.
  104. רש"י שם ד"ה משום.
  105. תוס' שם ד"ה משום.
  106. תוס' שם.
  107. רש"י ב"מ יב א ד"ה מציאת; פהמ"ש להרמב"ם ב"מ פ"א מ"ה. ועי"ש ב בתוד"ה ר' יוחנן.
  108. פהמ"ש שם. עי' טוש"ע שם. וע"ע איבה ציון 19 ואילך.
  109. משנה קדושין מא ב, ועי' משנה כתובות מו ב וגמ' שם; רמב"ם אישות פ"ג הי"א; טוש"ע אה"ע לז א.
  110. דברים כב טז.
  111. רמב"ן ורשב"א קדושין ג ב בשם רבותינו הצרפתים; ריטב"א שם. ועי' רש"י שם ד"ה ואימא ותוס' שם ד"ה ואימא, שפי' בע"א. ועי' ר"ח קדושין ד א ותוס' שם ד"ה יציאה בשמו, שלמדים מ"אין כסף".
  112. כתובות מ ב וב"ק פז א
  113. עי' משנה כתובות שם: האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה, ורש"י שם בביאורה. ועי' תוס' קדושין ג ב ד"ה האב, בשם הירושלמי
  114. ירושלמי כתובות פ"ד ה"ו הובא בתוס' קדושין ג ב ד"ה האב, בביאור המשנה כתובות שם, שזכאי בביאה.
  115. עי' ציון 49.
  116. שמות כא יא.
  117. רמב"ן ורשב"א וריטב"א שם בביאור מסקנת הסוגיא שם. ועי' ראשונים הנ"ל שכשמקדש האב מסברא שהכסף שלו, ועי' רש"י ותוס' שם.
  118. ברייתא קדושין מד א.
  119. ציון 50.
  120. דברים כב טז. כתובות מז א.
  121. רש"י שם ד"ה הא.
  122. תוס' קדושין ה ב ד"ה אף.
  123. משנה גיטין סד ב.
  124. עי' כתובות מז א ע"פ דברים כד ב.
  125. עי' כתובות שם, ורש"י קדושין מג ב ד"ה היא.
  126. ציון 31 ואילך.
  127. דברים כב טז. ר' הונא אמר רב בכתובות כב א ורש"י שם ד"ה שנאמן; רמב"ם אישות פ"ט ה"י.